סימן מסחר 39920

ההחלטה:

בענין בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר "טריקוזל" - עפ"י סעיפים 38 ו-41 לפקודת סימני המסחר

מבקשות הביטול: 1. [OCR CORRECTION REQUIRED] (Assuming this is a name/entity) 2. [OCR CORRECTION REQUIRED]

באמצעות הראל ריינהולד כהן ושות', עו"פ על ידי ד"ר מיכאל כהן, עו"פ.

בעלת הסימן: כרמית בע"מ באמצעות ה"ח ד. מירקין ושותפיו, עו"ד על ידי עו"ד גלית בונה.

1. רישומו של סימן המסחר מס' 39920 לגבי המילה "טריקוזל" (באותיות עבריות בלבד) (להלן ‏ -"הסימן") הינו בתוקף החל מיום 30 באוקטובר.

2. הסימן, שנרשם על שמה של חברת כרמית בע"מ (להלן - "בעלת הסימן"), מתייחס ל"תרכובות כימיות הנכללות בסוג 1 לשימוש כתוספת לחומרי בניין, צמנט וטיט לחומרים פלסטיים ושרפים סינתטיים וטבעיים; מחומרים (שאינם משחות צבע) לאיטום".

ביום 31 במרץ 1988 הוגשה על ידי חברות [OCR CORRECTION REQUIRED] (להלן - "מבקשת הביטול מס' 1") ו-[OCR CORRECTION REQUIRED] (להלן - "מבקשת הביטול מס' 2") (להלן ביחד ‏ - "מבקשות הביטול") בקשה לביטול רישומו של סימן, בצירוף כתב הטענות, וזאת עפ"י הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן -"הפקודה").

נימוקי הבקשה לביטול הינם כדלהלן:

(1) היתה תרמית ברישומו של הסימן. (2) לא הייתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן בקשר לטובין שלגביהם רשום ולמעשה לא היה שימוש בתוספת בסימן בקשר לטובין שלגביהם רשום, ולחלופין לא היה שימוש כאמור תוך השנתיים שקדמו לבקשת הביטול הנוכחית. (3) למבקשות הביטול יש עניין בסימן והן בחזקת מי שנפגע על כן כי שהסימן נרשם על שם בעלת הסימן שלא כדין ועל ידי כך שהרישום נשאר עד היום שלא כדין. (4) בשנות ה-70 סופקו מוצרי לבעלת הסימן ובאותה עת רשמה בעלת הסימן את הסימן על שמחה שלא כדין. (5) מבקשות הביטול מעו לס לא הרשו לבעלת הסימן לרשום את הסימן על שמח. (6) ברשמה את הסימן על שמה ביצעה בעלת הסימן מעשה תרמית כלפי רשם סימני המסחר, כלפי הציבור וכלפי מבקשות הביטול.

ביום 13 ביולי 1988 הגישה בעלת הסימן את כתב טענותיה שכנגד ובו הוכחשו טענותיהן של מבקשות הביטול בנוגע לטענת התרמית ובדבר טענת אי שימוש בסימן.

ראיות מבקשות הביטול הוגשו ביום 15 בנובמבר 1988 וכללו תצהיריס שניתנו על ידי מר [OCR CORRECTION REQUIRED], מנכ"ל מבקשת הביטול מס' 1 ויו"ר מועצת המנהלים של מבקשת הביטול מס' 2, מר [OCR CORRECTION REQUIRED] מנהל הייצוא של מבקשת הביטול מס' 1, ועד לאפריל 1986 מנהל היצוא של מבקשת הביטול מס' 2, מר [OCR CORRECTION REQUIRED], מנהל מסחרי של מבקשת הביטול מס' 2 וד"ר [OCR CORRECTION REQUIRED], מנהל המעבדה האנליטית של מבקשת הביטול מס' 2. תצהיר נוסף, שניתן על ידי מר [OCR CORRECTION REQUIRED], הוגש מטעמ מבקשות הביטול ביום 28 בדצמבר 1988.

בעלת הסימן הגישה ביום 25 בנובמבר 1988 בקשה לדחות ו/או למחוק על הסף את בקשת הביטול שהוגשה על ידי מבקשות הביטול ביום 31 במרץ 1988. בתמיכה לבקשה לדחיית ו/או למחיקת בקשת הביטול האמורה נטען על ידי בעלת הסימן כדלקמן:

(1) בראיות שהוגשו מטעמ מבקשות הביטול אין דבר לגבי עילת ביטול רישומו של הסימן מפני חוסר שימוש בסימן מצד בעלת הסימן עפ"י סעיף 41 לפקודה. (2) הראיות מטעמ מבקשות הביטול רובן ככולן מכוונות לבקשת מחיקה בגין תרמית ברישום הסימן - דבר הנוגע לסעיף 38 לפקודה אך לא לסעיף 41. (3) תעודת הרישום של הסימן ניתנה ביום 29 בספטמבר 1976 ובקשת המחיקה הוגשה, אם כן, על ידי מבקשות הביטול הרבה לאתר חלוף חמש שנים ממועד וה. (4) עולה, אפוא, כי אותו חלק מבקשת הביטול הנשען על ראיות אינו ראוי להיות נדון לאור הוראות סעיף 39 לפקודה ואילו אותו חלק מבקשת הביטול המתייחס לעילת החוסר שימוש בסימן אינו נתמך בשום ראיה.

לאחר התכתבות בין הצדדים בענין הבקשה מטעם בעלת הסימן למחיקה ו/או לדחייה על הסף של בקשת הביטול החליט קודמי (כיום כב' השופט יואל צור) כי העניין יידון בהתחלת הבירור לגופו של ענין ותינתן החלטה על כך.

- לענין זה אחזור בהמשך אפוא.

9. ראיות שכנגד מטעם בעלת הסימן הוגשו ביום 1 במאי 1989 וכללו את תצהירו על נספחיו של מר [OCR CORRECTION REQUIRED]. מכאן השתלשלות העניינים ימוזכרת בסעיפים 17-9 להחלטתי מיום 26 בנובמבר 1996 (להלן - "החלטתי משנת 1996") ואין צורך, אפוא, שאשייחס להן שוב בהחלטתי זו. די בכך לומר כי מבקשות הביטול הודיעו כי אין בכוונתן להופיע לדיון שנקבע להתקיים בפניי וכי ברצונן שתינתן ההחלטה עפ"י החומר הנמצא בתיק. מאידן היתה בעלת הסימן מעוניינת לתקן את מצחירי מבקשות הביטול ומעולם לא ויתרה על כותה הבסיסית לעשות כן.

- לאור המוסבר בהחלטתי משנת 1996, ברור הוא כי עלי לתת את החלטתי זו לגופא על סמך החומר הנמצא בתיק. כפי שהוחלט בהחלטתי הנ"ל רשאי אני לקבל כראיה את תצהירי המצחיירים מטעמ מבקשות הביטול ואת למרות העובדה שאלח אינס מתייצביס לחקירה. עם זאת, אין לי אלא לייחס לתוכן התצהירים הנ"ל משקל נמוך, ועלי להטיל ספק אם יש בתצהירים האלה בכדי להרים את הנטל המוטל על כתפי מבקשות הביטול להוכחת טענותיהם ביחס לביטול ו/או למחיקת רישומו של הסימן.

2. ביום 29 בדצמבר 1996 הגישה בעלת הסימן (בהתאם להסכמתי מראש - סעיף 27 להתחלטתי משנת 1996) סיכומים תמציתיים של טענות וראיות. סעיף 2 לסיכומים אלה מתייחס למחיקה או ביטול (דחיה: מ.א.) הבקשה לביטול על הסף. מאחר וסעיף 2 הנ"ל נוגע לתוכן של סעיפים 7 ו-8 להחלטתי זו אדון, קודם כל, בענין תרמי שועלה על ידי בעלת הסימן.

לחלן פרטיו: (1) נטען כי הראיות שהוגשו על ידי מבקשות הביטול מתייחסות רובן ככולן לעילה שעניינה תרמית מטעם בעלת הסימן ברישום סימני - עילה העולה מהוראות סעיף 38 לפקודה. (2) לדברי בעלת הסימן, עפ"י סעיף 39 לפקודה, בקשה לפי סעיף 38 לפקודה יש להגיש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת רישומו של הסימן. בפועל הוגשה הבקשה למחיקה למעלה מ-11 שנים מיום מתן תעודת הרישום, ולפיכך, כך נטען, בקשת המחיקה בעניין זה התיישנה.

להלן הערותי וקביעתי לגבי העניין התרמי הנ"ל שהועלה על ידי בעלת הסימן:

(1) סעיף 38 לפקודה קובע כדלהלן: "(א) בכפוף להוראות פקודה זו, מי שנפגע על ידי שתרשומת פלונית לא נרשמה בפנקס או נשמטה ממנו, או נרשמה בו בלי סיבה מספקת; או נשארה בו שלא כדין, או חלו בו טעות או פגם, רשאי להגיש בקשת תיקון, בדרך שנקבעה, לבית המשפט העליון, או תתילה לרשם, לפי בחירת המבקש. (ב) הרשם רשאי, בכל שלב של ההליכים, להפנות את הבקשה לבית המשפט העליון; ורשאי הוא, לאחר שמיעת בעלי הדין, להתייחס בעניין שביניהם בכפוף לערעור לפני בית המשפט העליון. (ד) התרמית ברישומו או בהעברתו של סימן רשום, רשאי הרשם עצמו להגיש בקשה לבית המשפט לפי הוראות סעיף זה". (הדגשה הוספה: מ.א.).

סעיף 39(א) לפקודה קובע כדלקמן: "בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס, מחמת שהסימן אינו כשיר לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי כויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום לפי סעיף 38". (הדגשה הוספה: מ.א.).

(1) ניתן לראות מחנאמר לעיל כי בעוד שסעיף 38(ד) לפקודה קובע הוראות מפורשות החלות על תרמית, אין בסעיף 39 לפקודה התייחסות כלשהי לעילה זו. לא נראה לי כי העדרת ההתייחסות הנ"ל הינו דבר מקרי. לדעתי, ההיפך הוא הנכון. המחוקק, שבוודאי היה ער לתשיבות הרבה של הנושא, הוציא תרמית מההיישנות של חמש שנים החלה על יתר הדברים המובאים בסעיף 9 א) לפקודה ובכך קבע, אם כי בעקיפין, כי טענת תרמית ניתנת להישמע אפילו לאחר שחלפו חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום עבור סימן מסחר, וכך אני קובע.

(2) נכון הוא שסעיף 38(ד) קובע כי באשר לתרמית "רשאי" הרשם להגיש בקשה לבית המשפט. עם זאת הסעיף הנ"ל אינו מחייב את הרשם לעשות זאת, ולפיכך אני רואה את עצמי מוסמך לדון בעניין זה בדומח לסמכות הניתנת לרשם לגבי יתר הדברים המוזכרים בסעיפים 38 ו-39 לפקודה.

מכאן אני עובר לטענת התרמית לגופא שועלתה על ידי מבקשות הביטול.

המנת "תרמית" אינו מוגדר בפקודה אך הוא כן מוגדר בסעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התש"ה-1968 (להלן - "פקודת הנזיקין") שם נקבע כדלקמן:

"תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שחיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות-ראש, כשלא איכפת למציג אמת היא או כזב, ... על הרקע התתיקתי הנ"ל אעיין עתה בעיקרי הטענות שהועלו והוגשו מטעמ ובכוונה שהמוטעה על ידי ההחיצג יפעל על פיו: אולם אין לתגיש תובענה על חיצג כאמור, אלא אם היחי מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק-ממון".

הצדדים להליכים אלת: (1) תצהירו מס' 1 על נספחיו של מר [OCR CORRECTION REQUIRED] מיום 2 בנובמבר.

המנוסח בשפה האנגלית: [OCR CORRECTION REQUIRED] (הרשימה הנ"ל מראה שהסימן האמור נרשם בשלושים ארצות בערך: מ.א.).

צסמ6שת ת8 1987 ,13 תסשהא 0 (ס) ת06%60 | 81760 פהש %6ת6000-טת - | 8%%60%ת261סת) 0801 100581ת[ש 46 ("סשת1108מקת 6מ5600 6ם6" 6" - 81+602ת6561ת) .256 01%6ת682 %נסת ה .( "%תסבתסקפסת שפסנע צפעגץע 6 208+062סת> | 116תשט 5008 626 0208686+ת1 טתס6תסקפסת 898 105 811 028% %ת1108ססת 660 גוסו סס 8010 תססס בת .1 (1982) תסו פתסס צסתססת שוסת 8 , צ01ת201סססת 6" - 8+662ת6261ת) %מ16000שת 4 885 ("%ת626008ת צְסתססת 6 ת66ש66ס 1987 ,28 טפטשגטת תס בת 1%נ1ססת ספ,תס1תט צְת8קחסס 66ת%10ת00ת8+026 סחהת 1068 תס , +1+%ת6110 פסגופ ת0%10גו> 605 0% ס+ (1982) ₪ +תפסוסט:סקחז 0ת0ס5 שת6>" - 8+00608ת26201) .64. ("שתס6תסקפסת (העתקיסם של החוזים הנ"ל צורפו לתצהיר וסומנו "80.2" ו-"80.3". לתוכנם, כפי שתוא נוגע לעניין שבפני, אחזור בהמשך: מ.א.) %מ1108קסת . 68" פהמץ (ס) ת00מ0ק368 6ב5800 6ת% 68ת:ס+ת1 ,29 5000 תס שם1%1עש ת1 %תסהססהת צסתסדת 6ג> 028% 1987 תש + פתנסס פבפשט. .6+560% 1000018%6 צְסתסצחָהת סתט 0% תס8%1ת1ת02> תססשט 8 , פסטססהּ 8 8 לתסת 0 תס 1 1-5 +תסותסס ינת קוסת %ת1108סקת 0ת5600 66 תססחס6ס מ610סט8%2ת00 .8.. | הס סט .1% 8-ו "%ת8008 0105106א6 בת8 5016 6ג6>" 4מה ,6ת1108קקת 6ת5000 6םל ‏ 0% .. .1200עסת%ט "8‏ 18 6ת0ס81 תסנ1תשט 12 ְ%>ע%28608 06 ספט ‏ 40 ."61עפ ת1 (סעיף 10 לתצהיר: מ.א ) צ11ו+6תהס" 68% .שא (8) (18ם) 111 טתסוחהּ 6 ו בת 08 8 צתהקותסס פ%תפתטסס צַת8 028086 סס 18סהתט 8) סהתס 101 ב1טסט % 8 18 תסצ+תח (%6ת1108קקה 8%ע1ע 2 340080ת02 626 +0ס עסתטס 1% 6 ) -1 עסטס .. 0+ תמ15810הסק %תסתסקפסת משטס ‏ 1058 ת 1‏ אעהת 026 260718068 פ'אעה8[ס .עא פעסתמסםתסתטת .סתהת + 26 0016ת88₪0-0 תס1ט 12108גותס 48 ססס 16 086 20068160 28816 עסת ;%ת000006,תסטפ צָת8 סטהת שסת מסט1ף 8 צתה8 006% 6626 פהשט 6 (5ת00ת6520ת 8%ת1עץ 26ב%) >התס %עאת 6גס ‏ 20018%81006 180% ם1 מטס ‏ 108 ת1 1982861 ת 1‏ מת16005אץ . סחהּת | (סעיף 5 לתצחיר: מ.א )

מסתט 1974 שססס6סס תז (ס) 6 צָל ₪886 788 ת80201108%10 26018082 סט 6ם669ת 329500‏ 128%6ק -ת+ תי 3% 6 8 כתט .02 ,0282800028 טסצסטסת + 21260005 שַת801ת08 812-080 % 850 ,%ת1108קקת 5%ע1ע שתש> תסגופ | 02126ת800 סט 0069%ת2 צָתהּ ךר תסגוס צַת8 תה תמ1985028%10ע %ת1+08קקה 128%ע 6גט צָ5 6תס6פתסס .א צס 6מת תפס פט8ם ב1טסשט 3 םמ0128%10ת16ו8 תסגופ סא .2<תטא (סעיף 5 לתצחיר: מ.א )

(4) תצהירו של מר [OCR CORRECTION REQUIRED], מנהל הייצוא של מבקשת הביטול מס' 2 משנת 1972 עד לשנת 1981 ולאחר מכן מנהל מכירות של החברה הזאת, ומשנת 1986 מנכ"ל מסחרי של מבקשת הביטול מס' 2 (להלן - מר [OCR CORRECTION REQUIRED]) מיום 7 בנובמבר 1988 (המנוסח בשפה האנגלית): [OCR CORRECTION REQUIRED]

(סעיף 3 לתצהיר: מ.א.) 66 ת%ס1טח מסצ1%פסק 15ת ם1 (סם) פפשט עס1סתסטס .חא פטתהסגנסקת צְס11סס 6 םתסש 13011182 בת 8%%5028 %28607087% ש0ת978201ת ס+ 0 בהמף ,0ש1תפעסתחס 5 1ססת 6+ צסג1סק 15םת+ סל צתהקתסס צָת8 6201%%600ק עפסטס6ת 1001 80008%> 660%68ע8ת0 ת28%1 ת1 תס6תסםת%

עסתס1סת ,+6110ס תה 86 טס 'פ2%ת018 .עא +0ס 65% פתטס סע (סם)

עס 068ת1108סקת 026 8222080206 ע6ט6 פסתס6תסקפס6ת פתט +ס + 811%078%102ת028 מ02850%65 א6ת160 6ת0 806 60 ת15510תעסקס .פשמ+אסהם 'פש%ת1108קקת 626 מס מת1005א1? %:%286008 פת6 40406 התהתהתססס ס6ט8ת סלסת 16טסט 060026ס2ק תסט8 , שפתטסעגוץ

1 תססס 0082 8ש%ת1108סקת 6ג6 86ת . (סעיף 3 לתצתיר: מ.א)

+,

עסתש1סת ,+6110ס בתהב זו 8'אעה .עא +0 069% פתס סע (60) תס 626 8806 עסטס 8% ת1 616 608ת60תסק689ת 6גס ‏ +ס 8 סס 78210052 ‎ %280008:%‏ 6תש> 5+ ב511%9:8%610פת%28

ס .1 הך1 1 פפתנ+אסהתק 81ת101עס 'פטתהס11ססת (סעיף 4 לתצחיר: ‏ מ.א.)

עד כאן הראיות מטעם מבקשות הביטול.

8. לחלן עיקרי הטענות העולות מהראיות שכנגד שהוגשו ‏ על ידי בעלת הסימן - | תצהירו על נספתיו של מר אורי נצר, מנכ"ל בעלת הסימן לסירוגין ומשנת 1987 מנכ"ל כרמית מוצריס לשיפור חבניה (1982) בע"מ (להלן

- "מר נצר"):

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

בשעת ‏ רישומו של הסימן בחודש ספטמבר 1976 לא היו לבעלת החסימן קשרים מסחריים עם מבקשת הביטול מס' ‏ 2, שנוסדה רק בשנת 1986 ואפילו עס מבקשת הביטול מס' 1 לא היתה בעלת הסימן בקשריס מסתריים ישירים. (סעיף 4.1 לתצחיר).

למיטב ידיעתו של מר נצר, מאז נרשם הסימן בישראל בשנת 1976, לא ניסו מבקשת הביטול מס' ‏ 1 בכלל ומר %162תסטע (אחד המצחירים מטעמח) בפרט, לבצע כל פעולה לרישום | חסימן 1002ת" בישראל, ‏ בין בלועזית ובין בעברית למעט "בקשות מאוחרות" כעולח בעקיפין מתצהירו של מר אתת02 (ר' נספת "6.1" לתצהירו הראשון).

(סעיף 4.1 לתצתהיר).

הסימן נרשם בישראל בעברית והשימוש שנעשה בו הוא הן באותיות עבריות והן באותיות לטיניות (ר' נספה "ב" לתצהיר נצר). (סעיף 4.2 לתצהיר).

למיטב ידיעתו של מר נצר, מעולס לא היתה כוונה להסתיר את

דבר רישומו של הסימן בישראל מן מבקשות חביטול על ידי בעלת ‏

הסימן על כך שרישומן של הסימן הוגבל לאותיות עבריות. בעלת הסימן היתה טבוהה כי השפה העברית היא שפה נאותה לרישוּם סימני מסחר שהן מהחוות "מיליס" כאשר מדובר בישראל.

סימני מסחר נוספים שנרשמו על ידי בעלת הסימן באותה תקופה בשפה העברית בלבד, מעידים על העדר כוונה נסתרת העולה מסעיף 5 לתצהירו הראשון של מר %ש:018.

(ר' נספתה "א" לתצהיר נצר).

(סעיף 4.2 לתצהיר).

החל משנת 1974 ועד לשנת 1987 שימשה חברת ‏ וויל הלס רוונשטיין בע"מ כסוכנת של מבקשת הביטול מס' ‏ 1 לשיווק מוצריה בישראל וברור שהשפח העברית היתה שגורה בפי אנשיה אשר יכלו להיות ערים לכל רישום סימן מסחר בעברית ולהעיר לבעלת הסימן או להתנגד לרישום אילו היתה להס סיבה טובה לכך ‎ -‏ דברים שלא נעשו. אפשר להנית גם כי החברה הנ"ל דיווחה על

10

רישומו של הסימן למבקשות הביטול או למי מהן. (סעיף 4.2 לתצהיר).

(6) משחתקשרה מבקשת הביטול מס' 2 עם בעלת הסימן בהודש מרס 7, דעה כי האהרונה הינה בעלת הסימן הרשום בישראל. דבר זה נודע למר 018% בפגישה שמר נצר קיים איתו בתודש יולי 6, בביקורו בגרמניה. באותה עת שימש מר נצר מנכ"ל בעלת הסימן. בפגישה החנ"ל וגם בפגישה שניה שמר נצר קיים עם מר ‏ 6182% במרס ‏ 1987 במלוון שרתון בתל-אביב, הודה בפני מר 018% כי חוא מודע לעובדת בעלותה של בעלת הסימ בסימן וחוא (מר אע18: מ.א.) אף ציין בפני מר נצר כי עובדה זו גורמת להעדפת מבקשת הביטול מס' 2 להתקשר עם בעלת הסימן. (סעיף 4.3 לתצחיר).

(7) נאמר למר נצר על ידי מר אביגדרור בר-און, חמנכ"ל ובעל מניות קודם של בעלת הסימן, כי מעולם לא שמע כל טענה כנגד רישוס הסימן או שימוש בשם "טריקוול". ההיפך הוא הנכון. מר נצר קיבל ממר בר-און חוברת מצהיבה (שתצלומה מצורף לתצהיר

נצר ומסומן "ג") המראח כי מבקשות הביטול, או מי מהן, ידעוי

על רישום חסימן.

נספה ‏ "ג" הנ"ל לא הוצאח בישראל ולא יכלה להיות מודפסת אלא על ידי מבקשות הביטול, או מי מהן, או מטעמן.

(סעיף 8.1 לתצהיר).

אומר מיד שאין בתוכן סעיף משנח (7) הנ"ל כדי לשכנע אותי בדבר רישוס הסימן או שימוש בשם "טריקוזל". ראשית, מה שנאמר למר נצר על ידי מר בר-און מהווה עדות שמיעה אשר לגביה מוטל עלי ‏ להתעלם ממנה.

שנית, בכותרת לחוברת (נספה "ג") מופיעות המילים 1אמעסא 100981תץ7 באותיות לטיניות בעוד שחס ימן הרשוס הינו באותיות עבריות בלבד. שלישית, לא הובאה בפני ראיה כלשהי המעידה על כך שנספת "ג" הוצא בחו"ל ושהוא מודפס על ידי מבקשות הביטול, או מי מהן, או מטעמן. רביעית, נספתח "ג" אינו נושא תאריך כלשהו, וחמישית ואחרונה אין כל ראיה בפני המעידה על כך שנציגי מבקשות הביטול, או מי מהן, אי

17

פעסם ראו את נספה "ג". עד כאן הראיות מטעס בעלת הסימן.

החלטתי בענין טענת תרמית סעיף 38(ד) לפקודה)

9. כזכור, נטען על ידי מבקשות הביטול כי (1) בשנות ה-70 סופקו מוצרי 2ת71005 לבעלת הסימן שבאותה עת רשמה את הסימן ‏ על שמה "שלא כדין"; (2) מבקשות הביטול מעולסם לא הירשו לבעלת הסימן לרשום את הסימן על שמה; ו-(3) ברשמה את הסימן על שמה ביצעה בעלת הסימן מעשה תרמית.

0. התצהירים שהוגשו כראיות מטעם מבקשות הביטול מעוררים כמה שאלות וביניהן הדבריס הבאיס:

(1) תצהיר מס' 1 של מר 0185%

א. נטען ‏ כי למרות חיפוש מצידו ברישומי ובמסמכי מבקשת הביטול מס' 1 לא הצלית מר א0185% למצוא מסמכים כלשהם ‏ המעידיס על כך שמבקשת הביטול אי פעם נתנה רשות לבעלת ‏ חסימן לרשום את הסימן ‏ על שמח. זאת ועוד, ‏ גילה מר 0% שאין מסמכים מסוג הנ"ל בידי חברת 26 16הסת0-גו28 ואפילו לא נודע למבקשת הביטול מס' 1 שבעלת הסימן אמנס רשמח את חס ימן בישראל תחת שמה. (סעיף 14 לתצהיר).

קודם ‏ כל, הטענה הנ"ל לגבי אי-ידיעה בדבר הרישוס מוכחשת על ידי מר נצר שבתצהירו אומר כי הענין נודע במפורש למר 0182% במהלך הפגישה שהתקיימה בשנת 6, ושבפגישה שהתקיימה בשנת 1987 הודה בפני מר %ע2ע018 כי הוא מודע לעובדת בעלותה של בעלת הסימן בסימן (סעיף 4.3 לתצהיר נצר). אם טענה זו מטעםס מר נצר אינה נכונה קשה לי להבין מדוע מר 0182% לא טרח להכתיש אותה על ידי תצהיר בתשובה מטעמו.

זוהי אמנם השאלה הראשונה שאין בפני מידע נוסף כלשהו מטעם מבקשות החביטול.

+8

שנית, תוך הנחה שאין בידי מבקשות הביטול מסמך המעיד ‏ על רשות שניתנה לבעלת הסימן לרשום את הסימן בישראל על שמה, לא הובהר מי קבע ומתי ובאיוה מסגרת נקבע שבכלל מוטל על בעלת הסימן לבקש רשות כואת? גם על שאלה זו לא הובאו בפני מידע נוסף או הערות כלשהן. לכן, ‏ לא ניתן לחבין את טענת מר %ע0182 כי הפעם הראשונה שמבקשת הביטול מס' 1 היתה ערה לרישום כאמור, היתה בעת הגשת התובענה כנגד 2101606 020010815 מס1ססטע%פת0ס6 .8..א.

(ר' סעיף 15 לתצהיר).

ב. נטען על ידי מר 0185% שמטרתה של בעלת הסימן להגביל את רישוס הסימן לאותיות עבריות היתה על מנת להסתיר את הרישום מעיני מבקשות הביטול. טענה זו אינה מקובלת עלי משתי סיבות:

(א) הוצהר ולא הוכתש כי בעלת הסימן רשמה על שמת בישראל גם סימנים אחרים שהוגבלו לאותיות עבריות.

(ב) ברור (לחלוטין כי לא ניתן לרשום סימן בישראל

בסתר. כידוע, לאחר קיבול הסימן לרישום יש לפרסמו.

ברשומות "יומן סימני המסתחר" שפתות לעיון לכל אחד שתפף בו.וציש להניה שבעת רישוס הסימן היו בישראל נציגי מבקשות הביטול שחיו יכולים בקלות לדוות להן, ואפילו אם לא היו נציגים כאלה לנציגי חברת ווילחלם ‏ רוזנשטיין בע"מ (חמווכרים בסעיף 4.2 לתצחיר נצר) היתה בוודאי היכולת והאפשרות לעשות כן.

(2) תצחירו של מר 2<תטא

א. נטען ‏ כי מר 2תטא אינו ער לכך כי מבקשת הביטול מס' 1 נתנה רשות לשותפי עיסקיה לרשום את הסימן תחת שמם, ובמיוחד לא ידע על כך שוזכות כזאת ניתנה לבעלת הסימן. לדברי מר אמטא במידה ווכות כאמור חיתחה ניתנת לבעלת הס ימן חדבר. היה מופיע במסמכי מבקשות חביטול. אולם לא הצלית מר 2תטא למצוא ברישומי מבקשות הביטול מסמך

כלשחו שאפילו רימז על הענקת רשות לבעלת הסימן לרשוס את חסימן בישראל תחת שמה. (סעיף 5 לתצהיר <תטא).

כבר דנתי בנושא וה במסגרת תצתירו מס' 1 של מר ‎ 6182%‏ (ר' סעיף

0) )אי להחלטתי ‏ %וו). לפיכך, אינני רואה כל צורך לחזור כאן על דבריס שנאמרו קודם בענין זּת.

ב. לדבר:י מר 2תטא (סעיף 5 לתצהירו) המדיניות הבסיסית של

מבקשות הביטול היא לא להעניק הזכות לאף אחד לרשום את הסימן תחת שמו.

להלן חערותי ושאלותי: (א) מי קבע את המדיניות הנ"ל ומתי היא נקבעה?

(ב) הייתי מצפה כי מדיניות כה חשובה חיתה צריכה להשתקף במסמכי מבקשות חביטול (כגון מרשם, תוכיר, פרוטוקול). למרות זאת, לא הובאה בפני אסמכתא . כלשחי המעידת על קיומה של המדיניות האמורה.

(ג) לא הובאו בפני ראיות כלשהן המצביעות על כך שתשומת; לבם של בעלת הסימן ומר נצר הופנתת למדיניות הנ"ל ושהם הוזהרו לגביה. מעל חכל, מוטל עלי להביע את הפתעתי שאין בחוזה הראשון או בתוזה השני כל הוראה לפיה אסור הוא לבעלת הסימן מלרשום את הסימן בישראל תחת שמה. המינימוס שהייתי מצפה הוא סעיף בלשון זו או משחו שדומח לה:

6%+תסס ססת 8068 %6מ6006:חת 16תד" = 0 8650670תט 1% צתהּ 7310050 %2880082% 8ג% ע200715%66 4תנפטנסתג עס מגוסס צתהּ ת1 עס 4ת16%0021 תנ28% ת1 ,182861

)3(

, 604תסת>+ ת116018%10פת528 צְתה

ת1%ט 000%א 6‏ ,א6%ת00 שם61ט010ת1 ת6>> 1עט עס1צס ב 6+ 8 תס עס צָס תסט1ש צ216סתסגוה

.2 (:61ת6)

(ד) מכל האמור לעיל יש להניה שבעלת הסימן ומר נצר לא ידעו על המדיניות הנ"ל ומבקשות הביטול ואף אחד מטעמן לא הפנה את תשומת לבם לכך והזהיר אותם בגינה. זאת ‏ ועוד, ‏ נראה ‏ לי כי הסיבה שלא הוכנס בחווה הוראה שאסרה במפורש על רישומו של הסימן ‏ על ידי בעלת הסימן, היא שהרישם על שמה של בעלת הסימן היה כבר ידוע למר %ע018 - וזה בעצם מה שנטען ‏ על ידי מר נצר בסעיף 6 לתצהירו.

תצהירו של מר 6162>תסטק

בהתחשב השאלות שנשאלו על ידי בגינם, אינני רואת כל צורך כאן לחזור על אותן הערות ושאלות פעם נוספת.

נטען ‏ כי לפי מיטב ‏ ידיעתו של מר ע16>תסטע מעולם לא: ניתנה רשות לבעלת הסימן לרשום את הסימן בישראל תתת שמח. זאת ‏ ועוצ, ‏ מר 6162םתסטע 2‏ אינו ווכר שחברת גו28- 6 18תספת0ס (הסוכנת הבלעדית של מבקשות הביטול שהיתה רשאית לבצע ‏ ייצוא תוזר של תוצרת עג181005 לישראל) פנתה אי-פעס למבקשות הביטול כדי לקבל רשות עבור בעלת הסימן לרשוס את הסימן תחת שמה.

מר ע610תסטע הינו ער למדיניות של מבקשות הביטול לפית רשות אינה ניתנת לגורס כלשהו לרשום את הסימן בשמו.

לאור האמור לעיל מר 6165תסטע הינו בטות שמבקשות הביטול לא הרשו לבעלת הסימן לרשום את הסימן תחת שמה.

בכל חערותי שחערתי כבר לגבי התצהירים הקודמים, ולאור

0

.2

21

כלל ידוע הוא שמ שמשתדל להוציא מחברו עליו ההוכחה. לכן, בענייננו מוטל על מבקשות הביטול להוכית את טענותיהן. לאחר ‏ עיון רב ועמוק בכל המסמכים הנמצאים בתיק אינני סבור שמבקשות הביטול החרימו נטל וה באשר לטענת תרמית ואלה נימוקי:

(1) בהחלטתי משנת 1996 נקבע בסעיף 24 (וכן בסעיף 26) כי עלי לייחס לתצהירים שהוגשו כראיות מטעם מבקשות הביטול משקל נמוך. קבעתי שסם כי אני "מטיל טפק אם יהא בו בכדי להריס את הנטל המוטל על כתפי מבקשות הביטול לחוכית את טענותיהן ביחס לביטול רישום הסימן" (סעיף 24) ו"בהחלטתי לגופא אייחס כאמור משקל נמוך לתוכן התצהירים כראיות שבפני" (סעיף 26).

(2) אינני משוכנע כלל שאפילו על פני הדברים מראות הראיות מטעס מבקשות הביטול תרמית כפי שחיא מוגדרת בסעיף 56 לפקודת חנזיקין. לא מקובל עלי ואינני משוכנע עפ"י הראיות שהוגשו שהיה בענייננו "הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת" או שהיתה כוונה "להטעות את התובע" (סעיף 56 לפקודת הנזיקין).

(3) התצהיריס הנ"ל, כפּי שראינו, מעוררים שאלות לא מעטות שהוזכרתי לעיל והערות שהערתי קודם. אינני יודע אם עפ'י חקירת המצחירים הייתי יכול, באמצעות תשובות, לקבוע תרמית, אך מה שברור לחלוטי ן הוא כי בהעדר תקירה כזו אין ‏ לי מידע מספיק המאפשר ‏ לי לקבוע שבעלת הסימן פעלה בתרמית כלפי מבקשות חביטול.

לאור כל האמור לעיל אין לי, אפוא, אלא לדחות את הבקשה מטעם מבקשות הביטול למחוק את הסימן לפי סעיף 38(ד) לפקודה.

החלטתי בענין אי-שימוש של הסימן | סעיף 41(א) לפקודה

אנ עובר עכשיו, לבקשה שהוגשח על ידי מבקשות הביטול לבטל את רישומו של הסימן עפ"י חוראות סעיף 41(א) לפקודה הקובע כדלקמן:

.3

.4

22

"בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 40 רשאי ‏ כל אדס מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסתר על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתוס-לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהס הוא רשוס ושלמעשה לא חיה שימוש בתוס-לב בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהס הוא רשום או לא הית שימוש כאמור תוך החשנתייס שקדמו לבקשת הביטול".

הראיות היחידות שהוגשו בענין זה על ידי מבקשות הביטול משתקפות בתצהירו ה-11 של מר %ע0182 בו נטען כדלהלן:

(1) למיטב ידיעתו של מר 0182% כאשר מוצרי עת181005 סופקו לבעלת הסימן על ידי מבקשות הביטול, כל אריזה נשארה בצורה המקורית ונשאה את הסימן עת1005ת1 באותיות לטיניות בלבד.

(2) לפי מיטב ידיעתו של מר 0185% בעלת הסימן מעולם לא בקשה מאת מבקשות הביטול רשות להוסיף את הסימן ע2ג181005 באותיות עבריות על האריזות הנ"ל, ואם בעלת הסימן החיתה מבקשת ואת, רשות על כך לא היתח נתנת לה.

(3) לפי מיטב ‏ ידיעתו של מר %ע018 בעלת הסימן מעולם לא הוסיפה את הסימן םת1005אע באותיות עבריות לאריזות המקוריות של מבקשות הביטול שחופצו בישראל.

מצידה הגישה בעלת הסימן ראיות שכללו תצהירו של מר נצר בו נטען כי משנת 1974 עושה בעלת הסימן שימוש בסימן בישראל.

לתצחיר הנ"ל צורפו נספהים שסומנו "ב1" - "ב11" המראיס ‏ כי בעלת הסימן השתמשה בסימנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לביטל רישומו של הסימן מטעס מבקשות הב;טול.

הנספתים הנ"ל כוללים השבוניות שהוצאו על ידי בעלת הסימן, כרטיס:י

.25

.6

.7

23

הנהלת חשבונות, ‏ ירחונים מקצועיים, תעודות משלות, הזמנות שנעשו על ידי לקותות שוניס, תכתובות, מבדקות המודבקות על אריזות, מחירון, קטלוגים, עלונים, פרסומים ותמונות של אריזות טריקוול. נטען שהמכלים המצולמים בתמונות אשר בנספת "ב11" הינם זהים או דומיס למכליס שבהס השתמשה בעלת הסימן במשך שנים רבות לצורך שיווק טריקוזל לסוגיו.

על סמך הראיות (שלא נסתרו) והחומר שהוגש על ידי בעלת הסימן אין, לדעתי, שמ של ספק שבעלת הסימן אכן השתמשה בסימנה בשנתייס שקדמו להגשת הבקשה לביטול מטעס מבקשות הביטול ואף לפני כן.

זאת ‏ ועוד, ‏ שילוב ‏ משקלן הראייתי הנמוך של הראיות שהוגשו מטעם מבקשות הביטול, עם הראיות שחובאו על ידי בעלת הסימן הסותרות את טענות מבקשות הביטול, מראח בבהירות כי מבקשות הביטול לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכית את בקשתן לביטול רישומו של הסימן.

עלי להוסיף שלדעתי אין באסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).