סימן מסחר 40916 - פרומנטי-זאתאחת ומס' 40917 פרומנטו-אוסותי

ההחלטה:

פקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב-1972

בקשה לרישום סימני מסחר מס' 40916 - פרומנט דאס ומס' 40917 פרומנטו אוסותי

המבקשת: ל. פרומין ובניו בע"מ

ע"י ב"כ מ. בן-דור, עו"ד

ביום 1.7.75 התבקשו לרישום שני סימני מסחר ע"ש חברת ל. פרומין ובניו בע"מ (להלן - המבקשת). בקשה אחת היא לרשום את הסימן פרומנטי-זאתאחת ומספרה 40916, ובקשה נוספת היתה לרשום את הסימן פרומנטו-אוסותי ומספרה 40917. שתי הבקשות התבקשו לרישום בסוג 30 לגבי "מוצרי בצק לאכילה".

ביום 17.8.76 הודע למבקשת מטעם לשכת סימני המסחר כי הסימנים המבוקשים פסולים לרישום לאור הוראות סעיף 10(11) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב-1972 (להלן - הפקודה), כיוון שהם נוגעים במישרין למהותם של המוצרים שלסימונם הם מיועדים.

ב"כ המבקשת במכתבו מיום 13.9.16 טען שסעיף 10(11) אינו חל על הסימנים המבוקשים ואלו נמוקיו העיקריים:

(א) לגירסת ב"כ המבקשת, השמות המבוקשים (כלשונו) "אינם מביעים זהות כלשהיא בשפות הרשמיות הנהוגות בארץ על פי החוק והן עברית, אנגלית וערבית בלבד".

(ב) השמות המבוקשים הם חלק משמה של מרשתו "פרומין" "ואין בישראל כל מפעל הנושא שם זה או שם דומה לו, העלול להטעות את הצרכנים למיניהם". כן טען ב"כ המבקשת ששמה של מרשתו (הב" ל. פרומין ובניו בע"מ) מוכר לציבור הצרכנים מזה מספר שנים ניכר והשמות המבוקשים יתקשרו מיד אצל הצרכנים כמוצרים של מרשתו,

(ג) השמות הנ"ל מבוקשים עבור מיני מאפה ובצק שעומדת המבקשת לייצר "ואשר בסיסם הוא בצק מדגנים על פי ידע איטלקי".

בעת טיעונו בעל-פה בפני הוסיף ב"כ המבקשת את הטענות העיקריות הבאות:

(א) מרשתו החלה פעולה מאז 50 שנה; והציבור מזהה את השם "פרומין" עם דברי מאפה. לפיכך, סבור ב"כ המבקשת שהסימן המבוקש הוא בעל אופי מבחין כאמור בסעיף 8(ב) לפקודה.

(ב) מרשתו מעונינת ששמות אלו ינתנו למוצר שהן מייצרות כדי שכאשר ישווק המוצר גם בארצות חוץ ובעיקר ארצות השוק האירופי המשותף ניתן יהיה להשתמש באותם שמו שיבינו בשמות אלו שמדובר בדגנים או תוצרת דגנים בעיבודים שונים.

(ג) לדעת ב"כ המבקשת אם לא יאושר הסימן המבוקש לרישום,אחרים ייצרו בצק או דברי מאפה עם אותו שם והקונה הממוצע יחשוב שמדובר בתוצרת "פרומין" ואילו יצרן-פרומין לא יוכל להשתמש בשם זה מאחר ואחרים כבר ישתמשו בכך.

עד כאן טענותיה של המבקשת ועתה עלי להחליט האם השמות "פרומנטי-צ]אמאטתק" ו"פרומנטו-0תוזסק" נשוא הבקשות הנדונות כשרים לרישום במובן סעיף 10(11) לפקודה. סעיף 10(11) לפקודה קובע כדלקמן:

"סימנים אלה אינה כשרים לרישום: ...

(10) סימן המורכב מספרות, אותיות או מילים, הנוהגות במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אם הוא בעל אופי מבחין במשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9."

המילה אעאתאסתע (וברבים אעאתאסתז ) פירושה תבואה, דגנים או חיטה בשפה האיטלקית. מקור המילה הינה המילה הלטינית אס אמוס תי שפירושה תבואה. גם בשפה האנגלית קיימת המילה צצאאסתץ שפירושה הוא דיסת דגן. כך למשל מילון אוקספורד מגדיר את המילה ץ%מט? כך:

יוזכרישבמקרה שלפנינו הסימנים הנדונים מבוקטים לרישום בסוג 30 לגבי "מוצרי בצק לאכילה".

השאלה שעלינו לברר היא האם השמות הנדונים הם מילים "הנוגעות במיטרין למהותם של הטובין" במובן סעיף 10(11) לפקודה אם לאו?

המקחים מלמדים שלענין סעיף 10(11) לפקודה אין זה רלבנטי אם המילה מקורה בשפה רשפקת או שפה המדוברת בארץ או לאו, ודי שיש לה מובן מילוני מוגדר.

כןך סרבו באנגליה לרשום את המילה א אשר פירושה בשפה הנורווגית - בירה או שיכר (ראה: 207 290 6 856215014 4ט, 18צ8)

גם בארץ סרבו לרשום את המילה האיטלקית "גרלסיני" וזאת בשל היותה מילה מתארת,. ראה: המ" 141/65 פד"י י"ט(2) עמ* 131.

שם נאמר ע"י כב' השופט זוסמן (כתוארו אז)(בעמ" 134 לפסק הדין) כדלקמן:

"מתברר שהמונה "גירסיני" אינו אלא מילה איטלקית המתארת מקלות לחם לבן. המבקשת היא אמנם הראשונה שהחלה להשתמש במונח האמור לסימן תוצרתה בישראל, אבל זכות ראשונים זו אינה נותנת בידה מונופולין. שאם לא תאמר כן, יוכל כל מי שהפיץ סחורתו בשם המתאר אותה, למנוע ממתחרהו לקרוא לסחורתו בשמה (1909 ,.12%60 000 6ם8 6ת00201 0.04 גצ. 8קעעססעגום) ואין נפקא מינה בכך, שהמילה "גירסיגני" נלקחה מן השפה האיטלקית שאינה שגורה בפי הבריות בישראל (85%8 .1.1 59 .00 6םה 5%21001% .ץ. 28718) משום כך בלבד לא איבדה את אופיה כמילה המשמשת לתיאור הסחורה, ובכך לא הפרה שם דמוי ( 6עסחט צ0ם8+) שהומצא על ידי המבקשת, שבו יש ואדם רוכש לו קנין."

אגב, אציין בנקודה זו כי השם שמקורו בשפה האיטלקית שהיה במחלוקת בתיק זה הוא "גריסיני" (זַא1951ם6) ולא "גירסיני" כפי שבטעות נרשם בפסק הדין:

בדומה לכך פסל הרשם (קודמי) את הסימן 0פאעץ שמשמעותו בלטינית ואיטלקית "אני מוכר" (ראה בקובץ מבחר החלטות הרשם בתקופה שבין יול* 1959 ומרץ 1966 בעמ" 271) וכך נפסלו מרישום הסימנים גאזסאגת 0‏ '- גאד6אגתגא שמשמעותם בספרדית "תפוז" (ראה הקובץ הנ"ל עמ" 275).

(ה) מן הראוי להזכיר, בהקשר זה, את דברי כב" השופט זילברג ז"ל בבג"צ 9 חברת קי* דאומיט נגד רשם סימני המסחר ד* פד"י 109 בעמ' 117 שם נקבע כדלקמן:

"כאן בארץ המבחן היחידי לגבי רישום מילים הוא... אם המילה היא "מתארת" לומר, מתייחסת במישרין לאופיין או לסגולתן של הסחורות או לא, ומכיון שכך, הרי כל עוד לא הוכח, כי המילה אינה מתארת במובן סעיף הנ"ל, אין כל ערך וחשיבות למידת. השכיחות או הנדירות שבה".

(ו) על הטעם לאי רישום סימן הנוהג במסחר לציונם או לתאורם של טובין או הנוגע במישרין למהותם או איכותם עמד קודמי בהחלטתו בענין הבקשטשות לרישום סימני המסחר מס* 17178 - אגתג\ץ7 ו-17179 -עזסאגתגזן (פורסם בקובץ מבחר החלטות המוזכר בסעיף 6(ד) דלעיל בעמ* 231 לקובץ) ואלה דבריו:

"הטעם שהחוק אסר על השימוש בסימן מסחר שיש בו משום תיאוף הסחורהּ: שלציונה נועד, הוא שהשימוש, אם יותר, יגרום מבוכה או יפריע לסוחרים אחרים, שהרי הבא לבקש סחורה בעלת תכונה | 0 מסויימת, או שנועדה לשימוש מסויים, מיד יהיו נותנים לו הסחורה שסומנה כך; על כן אין הצדקה להעניק מונופול לשימוש במילה המתארת כסימן מסחר לאחד הסוחרים באשר כל אחד זכאי להשתמש באותה מילה לשם תיאור הסחורה שהוא מציע בנוסף לציונה בסימן המסחר המיועד לאבחנה מסחורות סוחרים אחרים".

בהפעילנו את המבחנים והתקדימים הנ"ל על המקרה שלפנינו אין הסימנים המבוקטים כשרים לרישום לאור האמור ברישא של סעיף 10(11) לפקודה,

נקודה נוספת שעלינו לברר היא האם העובדה ששמה של החברה המבקשת כוללת את ההברה "פרו" מכשירה את הסימנים המבוקטים לרישום?

ראשית, אציין, כי הנכון הוא שעד כמה שמדובר בשפה האנגלית הרי שתי אותיות משותפות בין השם פרומין לבין השמות המבוקשים (היינו האותיות מק) כי את השם פרומין רושמים בלע"ז אצאש0תץ ואילו במקרה שלנו מדובר ב-אתאטתת ו-אטתת , בנוסף לכך נכון הוא כ" בשני הסימנים המבוקטים ישנה הברה בעלת צליל הדומה לתחילית של השם "פרומין" (היינו ההברה "פרו") אשר היא זהגהעד כמה שמדובר בצורתו העברית של השם. כמו%כן מקבל אנ" את גירסת ב"כ המבקשת ששפ החברה המבקשת כשהוא בשלמותו הוא ידוע בציבור (כך למשל היתה המבקשת צד לדיון בבג"צ

עם זאת, עובדות אלו אינן יכולות להכסיר את הסימנים המבוקשים לרישום אם אין הם כשרים לרישום לפי סעיף 10(11) לפקודה.

את השמות ‏אעאוסתת ו-אהסתק נשוא הסימנים המבוקשים לרישום יש לראות כמקשה אחת ואין לפרקן לגורמים ואלה בהופיען בשלמותן הן בבחינת "מילים מתארות", אך אפילו היינו מחלקים להברות את השמות הנ"ל היה מקום לקבל את הסימנים המבוקשים לרישום רק אם הסיומת שהיתה מתווספת להברה הראשונה היתה כזו שהמילה בכללותה לא היתה "מלה מתארת" מה שאין כך במצב שלפנינו. בנקודה זו ראוי לצטט את דבריו של כב" השופס זילברג בבג"צ 44/49 הנ"ל בעמ* 114 לפסק הדין שם נאמר כדלקמן:

"תכונת האמצאה בלבד אינה מעניקה, על כל פנים כאן בארץ, שום חסות מיוחדת לסימן המסחר, היא פועלת רק בעקיפין, אם ועד כמה עקב ההידוש המיוחד והבלתי רגיל, היא הדלה למעשה לתאר";

אם התקבל דעתו של ב"כ המבקשת התוצאה תהיה שסעיף 10(11) לפקודה יימצא ריק מתוכן שכן די יהיה לבחור במילה שהברתהּ האחת היא חלק ממילה אחרת שכבר יש לה "אופי מבהין" ולהוסיף להברה זו סיומת אחרת ואז למרות שהמילה החדשה בכללותה תהא מתארת יהיה צורך לרושמה. למצב כזה לא התכוון המחוקק בקב(ו את הוראת סעיף 10(11) לפקודה, (על הגיונו של סעיף 10(11) לפקודה כבר עמדתי לעיל בסעיף 6(ו*) להחלטה).

לאור האמור בסעיף זה ובסעיף 6 דלעיל, אין הסימנים המבוקשים כשרים לרישום לאור האמור ברישא של סעיף 10(11) לפקודה.

כדי להסיר ספק, עלי לציין, כי הנגי דוחה בזה את גירסת המבקשת שהציבור אשר ייתכן ומכיר את השם "פרומין" ה מזהה את השמות המבוקשים עם מוצרי החברה המבקשת רק בשל כך שההברה הראשונה זהה (ולמעשה רק בצליל) ומכל מקום ב"כ המבקשת לא הציג בפני כל ראיות בנקודה זו.

נותר לנו לברר עתה האם רכש הסימן המבוקש אופי מבחין לפי סעיף 8(ב) או 9 לפקודה? במידה והתשובה לכך היא חיובית כי אז לפ* האמור בסיפא של סעיף 10(11) לפקודה יהיה בכל זאת מקום לקבל לרישום את הסימן המבוקש.

סעיף 8(ב) לפקודה אשר הוא חשוב לעניננו קובע ש"הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אם סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין, רשאלם לשקול עד כמה הפןך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום".

במקרה שלפנינו, לא נעשה בארץ שימוש למעשה בסימן המבוקש, מגמת המבקשת היא להשתמש בסימן אם ירשם בארץ ובחו"ל.

כלל הוא שלפי סעיף 8(ב) לפקודה הפיכת סימן שלמעשה אין בו אופי מבחין לסימן בעל אופי מבחין, תלו*ה בקיום שני תנאים:

(א) שהסימן נמצא בשימוש,

(ב) שהשיעוס הגיע לשיעור כזה שבאמצעותו רכש לעצמו "משמעות שנייה"

דהיצנו שהקהל הרואה את הסימן על הסחורות אינו חושב על המשמעות הרגילה של הסימן (שבה אין כוח הבחנתי) אלא מייחס את הסימן למקור מסוים שהינו זה של בעל הסימן, המבחן הקובע לענין סעיף 8(ב) ו-10(11) (סיפא) לפקודה הוא מבחן כמותי, דהיינו האם השימוש הגיע לשיעור כזה שבאמצעותו רכש לעצמו הסימן אופי מבחין.

כב' השופט זילברג ז"5 בבג"צ 44/49 ד" פד"* 109 בעמ" 118 עומד על משמעות המילים שבסיפא לסעיף 10(11) לפקודה ואלה דבריו:

"כאשר הסימן המוצע לרישום הוא למעשה מכבר בשמושו של המבקש, ועל ידי כך נעשה, במציאות ושלא בדרך פורמלית, לסימן מובהק המייחד את סחורותיו של המבקש, במקרה זה, ובמקרה זה בלבד, סוטה המחוקק מן העקרון הכללי, ומרשה לרשום את המלה כסימן מסחר, אף על פי שהיא מתייחסת במישרין לאפיין או לסגולתן של הסחורות. ויש טעם והגיון בדבר: כי אם השתמש המבקש בסימן במשך שנים מרובות לציין סהורותיו, ואיש אחר מלבדו לא השתמש בסימן זה, והציבור, כתוצאה משמוש זה, התרגל למעשה לזהות את הסימן עם סהורותיו של המבקש, אין טעם לאסור עליו את רישום הסימן, ואפילו היא מלה "מתארת" במובן הרישא של סעיף 8(ו). כאן רכש האיש לעצמו זכויות דה פקטו, אשר החוק מוכן להעניק להן, אם יש צידוק לכך, גם הכרה דה יורה. עצם העובדה, כי המבקט השתמש בסימן בשופי משך תקופה לא קצרה, ואיש לא ניסה כל הזמן להסיג את גבולו ולהשתתף אף הוא בשמוש הסימן, - עצם עובדה זו מוכיחה, כי אין אינטרס נוגד, מצד הציבור, בסימן זה, ולכן אין טעם למנוע את יחודו, הקיים כבר למעשה, לסחורות המבקש."

בהפעילנו את המבחנים והשיקולים דלעיל על המקרה שלפנינו מסקנתי היא שהסימן המבוקש לרישום איננו נכנס לחריג הקיים בסעיף 10(11) סיפא.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי לא יהא נכון להתיר את רישומם של הסימנים המבוקשים והנני קובע כי הסימנים המבוקשים הם פסולים לרישום.

ניתן בירושלים, היום כ"ח בטבת תשל"פ יואל צור רשם סימני המסחר משרד המשפטים