סימן מסחר 58394

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר מט' 58394

המבקשת: רב-בריח בע"מ באמצעות ה"ה זליגסון את גבריאלי, עו"ד על ידי עו"ד ארנן גבריאלי.

המתנגדת: ירדני (מוצרי מתכת) בע"מ באמצעות ה"ה כהן צדק ורפפורט, עו"ד ועו"פ על ידי נחמן כהן צדק, עו"ד.

ה ח ל ט ה

1. (1) זוהי התנגדות לרישום בקשה לסימן מסחר מס' 58394 "רתקים" (להלן - "הסימן") בסוג 6 עבור מנעולים ממתכת הרשומה בבעלות חברת רב בריח בע"מ (להלן - "המבקשת").

(2) הבקשה לרישום הסימן הוגשה ביוס 23 במרס 1984 ודבר קיבולה פורסם ביומן סימני המסחר מס' 12/87 מיום 31 בינואר 1988.

(3) המבקשת עוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק מנעולים. 2. (1) הודעת ההתנגדות עפ"י סעיף 24 לפקודת סימני המסחר (נוסת חדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") הוגשה ביום 31 במרצ 8, ע"י ירדני (מוצרי מתכת) בע"מ (להלן - "המתנגדת").

ביוס 27 באפריל הוגשו נימוקי ההתנגדות. עילות ההתנגדות מתבססות בעיקר על סעיפים 8, 1), 1 ו-10(11) לפקודה.

עיקר טענות המתנגדת:

מזה שנים, ועוד לפני הגשת הבקשה לרישום הסימן המבוקש ע"י המבקשת, משתמשת המתנגדת במילה "רתקים" לציון מוצרים מסוימים ובפרט לציון רתקיס (5פ5ת₪) המשמש להצמדה, חיבור ונעילה.

הסימן המבוקש ("רתקים") מתייחס ל"מנעולים ממתכת". אחת המובנים של המילה "רתקים" הינו לסגור, להצמיד, לחבר וכיוצ"ב. מזה נובע שהסימן המבוקש מתאר את הפעולה או המטרה של הסחורה הנושאת הסימן.

במקרה דנן המדובר בטובין מאותו סוג והגדר. הטובין משווקים באותן חנויות ובאותם צינורות שיווק.

הסימן אינו בר הבחנה בינו לבין טובין של אחרים. לכן הוא פסול לרישום עפ"י הוראות סעיף 8(א) לפקודה.

רישום הסימן המבוקש יגרום לתחרות בלתי הוגנת בכך שיתאפשר למבקשת לעשות שימוש במילה שתייכת להיות נחלת הציבור בכלל ויצרני מנעולים בפרט, ומשום כך הסימן אינו כשיר לרישום עפ"י סעיף 6(11) לפקודה.

לחילופין, הסימן המבוקש דומה עד כדי הטעייה לשימוש שעושה המתנגדת במילה זו, ומשום כך פסול הוא לרישום גם עפ"י סעיף 1) לפקודה.

המילה "רתקים" הינה מילה הנוהגת במסחר לציון טובין הנוגעים במישרין לטובין הנדונים, ולפיכך פסולה לרישום כסימן מסחר לפי הוראות סעיף 10(11) לפקודה.

ביוס 8 בספטמבר הגישה המבקשת את כתב הטענות שכנגד, ממנו עולים הפרטים הבאים:

מוכחש האמור בסעיף 1(3) להתנגדות זו.

לחילופין, אף אם השתמשה המתנגדת במילה "רתקים" הרי היה זה שימוש באקראי, במשך תקופה קצרה ביותר, אשר הופסק לחלוטין לפני שניס ולפיכך הדבר אינו רלוונטי להליך זה.

המילה רתקים מוגדרת במילון מגידו - "ווית".

מוכחש, כי השימוש שעשתה המתנגדת נעשה (אם בכלל - דבר המוכח) לגבי טובין מאותו סוג או הגדר כמו הטובין הנושאים הבקשה לרישום הסימן וכי טובין כאלה משווקים "בדיוק באותן חנויות ובאותם צינורות שיווק" כפי שנטען על ידי המתנגדת.

מוכחש, כי הסימן המבוקש פסול לרישום על פי סעיף 9(11) לפקודה בשל חשימוש כביכול שעשתה המתנגדת במילה: כאמור לא היה כל שימוש כזה; אם היה - אין הוא רלוונטי מן הטעמים שפורטו לעיל; ומכל מקום סעיף 9(11) לפקודה מדבר רק בסימן רישום בפנקס והמתנגדת כלל אינה טוענת, כי יש לה סימן רישום בפנקס.

אין כל קשר בין המילה "רתקים" לבין "מנעולים ממתכת". המילה "רתק" מוגדרת במילון אבן-שושן החדש "התקן קפיצי קטן לחיבור ניירות זה לזה". לפיכך מוכחש, כי הסימן הוא "תאור הפעולה או המטרה של הסחורה המבקשת".

הסימן הוא בעל אופי מבחין, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 8(א) לפקודה והוא כשיר לרישום.

מוכחש, כי רישום הסימן יגרום לתחרות בלתי הוגנת כלשהי. כמו כן מוכחש כי המילה המבוקשת לרישום "תייכת להיות נחלת הציבור או ציבור מסויים כלשהו". לכן גם מוכחש כי הסימן פסול לרישום על פי סעיף 6(11) לפקודה.

מוכחש, כי המילה "רתקיםס" נוהגת במסחר לציון טובין הנוגעים לטובין הנדונים ומוכחש, כי הסימן פסול לרישום לפי סעיף 1) לפקודה.

ביוס 6 בינואר 1989 הגישה המתנגדת את ראיותיה בצורת תצהיר שניתן על ידי מנהלת המתנגדת, גב' דפנה שפייזמן, שבו נטען כדלהלן:

א. במשך שניס המתנגדת עשתה שימוש במילה "רתקים" על מנת לציין מוצר מסויים. צורף כנספח לתצהיר עמוד מתוך מ"רתקיס" וזאת בניגוד לסעיף 9(11) לפקודה?

0. נטל השכנוע

(1) על איזה צד מוטל נטל השכנוע בהליכי התנגדות לרישום סימן על פי סעיף 24 לפקודה?

(2) בהליכי התנגדות לרישום סימן מסחר "על הצד המבקש את רישום הסימן לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום, וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח שאין הדבר כן" (ר' בג"צ 197/51 קוקה קולה נ. השותפות ויטה והרשם הכללי, 5.ד. ח' 773 ,776 מול האות ד', ובהמשך אומר השופט לנדוי:

"ראה דברי השופט אסקוית (2.2 ,ת16ט6פ2) ב- 4 ,(1947) מ1108/10סק2 פ5ּ'פפצהּם (1) ,125 .0.ע.ת בעמוד 140: "חובת ההוכחה היא על המבקש ועליו להראות שאין סכנה מסתברת של ערבוב."

בדונו בשאלה זו, ישקול הרשם את מצב הדברים כפי שחיה בזמן הגשת הבקשה לרישום הסימן במקרה דנן

(מס' 1108/1 ססת 1 0.פ.א 58) (2) 103.

לדעתי, אותם העקרונות צריכים להדריך גם את הרשם ואת בית המשפט הזה, כי גם לפי סעיף 4(14) של הפקודה, השאלה העומדת בפני הרשם בדיון על התנגדות איננה אם יש יסוד להתנגדות, אלא "אם ובאלו תנאים, יש להרשות את הרישום".

הערעור בקוקה קולה, לעיל, נסב על ההחלטת הרשם לדחות את ההתנגדות של חברת קוקה קולה לרישום סימן המסחר ועל-ידי השותפות ויטה. בבעלות חברת קוקה-קולה רשומים סימנים המורכבים מהמילים "0018 0008" לגבי משקאות. נימוקי ההתנגדות התבססו על סעיף 7, 8(ה), 8(ה) ו-8(ט) של פקודת סימני המסחר, 1938 הקובעים מהסוג של הסימנים אשר אינם ראויים להירשם כסימני מסחר. סעיפים הנ"ל ידועים כיום כסעיפים ‎ ,8‏ 5(11) ו- ,)6(11‏ 8(11) ו-9(11) לפקודה. בית המשפט ציין כי גורל הערעור ייחתם על פי שתי שאלות עיקריות:

"(א) האם המילה "קולה" בסימן המערערת מתארת את הסחורה, ובתור שכזאת היא "רשות הרבים בענף המשקאות הבלתי אלכוהולי"?

(ב) האם קיים דמיון בין סימן המערערת ובין הסימן המוצע על-ידי המשיבה, במידה העלולה להטעות, או לגרום לתחרות מסחרית בלתי הוגנת?"

לגבי השאלה הראשונה סבור היה בית המשפט כי בצדק מצא הרשם שהמשיבה שותפות ויטה (מבקשת הרישום) לא הוכיחה שהמילה "קולה" היא "רשות הרבים", במובן של שימוש רגיל במסחר המשקאות בארץ. "נכון הדבר שבארצות הברית ובקנדה ישנו בזמננו סוג של משקאות (רישום) עלול להטעות וגם לעודד התחרות ההוגנת ומשום כך זכאית המתנגדת לתרופה המבוקשת על-ידה.

(6) גס בבג"צ 476/82, אורלוגד בע"מ נ. רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר ואת', פ.ד. לט (156 148 ,2) מול האות ד', מסתמך ביהמ"ש על ההלכה מקוקה קולה להטיל את נטל השכנוע על מבקש הרישום:

"נקודת המוצא להכרעה בשאלה הניצבת לפנינו, כפי שנקבע בבג"צ 197/51 (2), בעמוד 776 מול אות השוליים ד, חייבת להיות העיקרון, שעל הצד המבקש את רישום סימן המסחר לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום. וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח, שאין הדבר כך, גם כאשר המתנגד אינו בעל סימן רשום (שס, בעמ' 777 מול אות השוליים ד', דברי כבוד השופט לנדוי, כתוארו אז)."

(7) במקרה דנן ובדומה לעניין לקוקה-קולה, הנ"ל, מבוססת ההתנגדות על סעיפים ‎ ,8‏ 6(11), 9(11) ו-10(11) לפקודה. ההבדל הבולט בין קוקה-קולה לבין ההתנגדות הנוכחית הוא שהמתנגדת דנן איננה בעלת סימן רשום. טענותיה העיקריות הן, שיש לה זכויות בסימן המבוקש בגלל שימוש קודם בו ומשוס שהסימן המבוקש חסר אופי מבהין; ראוי לציין שהמתנגדת הודתה

שמעולם לא רשמה את הסימן שלה ולפיכך היא איננה זכאית לבסס התנגדותה על פי סעיף 9(11) לפקודה שעניינו בסימן רשום. על כן המבקשת במקרה דנן, אינה יכולה להמלט מהתקדים בבג"צ בקוקה-קולה שמתייב את המבקשים לרישום סימנים לשאת את נטל השכנוע בהליכי התנגדות.

(8) החלטות הרשם נוהגות כמובן לפי התקדיסם שקבע בג"צ בעניין קוקה-קולה לעיל. קודמי, (כיוון כבוד השופט יואל צור, קבע בעניין התנגדות לבקשות מס' 41894-6 לרישום סימן המסחר ((פורסמה בקובץ מבתר ההתלטות רשם הפטנטים, מדגמים וסימני מסחר מיולי 1978 עד מאי 1983 בתחום סימני המסחר בעמ' 82 ,72) כדלקמן:

"באשר לשאלת נטל ההוכחה, כבר נקבע לא אחת שעל הצד המבקש את רישום הסימן לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום, וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח שאין הדבר כן (ראח בג"צ 197/51 קוקה קולה נ. ויטה ח' פ"ד 776 ‎ ,773‏ מול האות ד'). בנקודה זו הודה בטיעונו ב"כ המבקשת שאכן הנטל הוא להוכיח את השלילה. טיעון זה אינני יכול לקבלו, די שהמתנגדת מראה על נקודות דמיון בין סימנה וסימן המבקשת, שיכולות לעורר בלב הרשם או ביהמ"ש את החשש שתהיה הטעיה בין הסימנים, כדי שיהיה מוטל הנטל על שכס המבקשת להראות שאין הדבר כן. על המתנגדת לא מוטל כל נטל להראות שיש בפועל הטעיה. קרלי בספרו הנ"ל בסעיף 17-38 עמ' 8 קובע ש- 800081‏ 0% +ססקק" ת 1‏ 18 אע8תה 6תס 1% ,ת610ס46060 1מטסנע> 6026 0% תסנת1קס 6ת% 8 16 1% עס 34600106 סס 614א11% הסע+ 166ק0ס0ס 7צ%1811ת558סגו8 ת66ס "צְעהפפססספתתגו 18 , עסתססתהּ

זאת ועוד, אומר קרלי, אפילו אס בפועל ניתן להסיק שלא היה כל ערבוב בין הסימנים, גס אין הדבר מכריע כשלעצמו (ראה באותו עמוד 8) שבו נאמר כדלקמן:

עססססס 6 6 בזסטם " 3% 18 תא8ע4 06 0 06ת5656ת1 ,תס1פגו5תסס סםת ת 066‏ 88ם 6עסתס צל 6ט10פ10סחסס 6 >סתת8ס ‏ 18ת%

(9)

(10)

6 0+ 185 תמ0ס8600151 6ת%6 :+1%5061

"...סתעטסס

גם קודמי (שדאז כבוד הרשם מאיר גבאי) נהג בהתאם להלכת קוקה קולה, בענין התנגדות לבקשה מס' 25065 לרישום סימן המסחר שמ +סאטסע (פורסמה בקובץ מבחר התלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, כרך ב', 1971-1974 עמ' 5,1) כדלקמן:

"כלל הוא שעל הצד המבקש את רישום הסימן לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום, וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח שאין הדבר כן. ראה דברי כבוד השופט לנדוי בבג"צ 58 סספג 880% 60826ע 91.103 60.ע.ת. (1941) 6 מס 15 פותס 6..." סשעטסס שתס 7צ+58%618 ס%> %ם1108מסבּ 8 כפם 185 6עפ6תס פהםת+ . "תס1פגו+תסס +0ס צ111%סהססצס

גם בדיני פטנטים נטל השכנוע בהליכי התנגדות למתן פטנט על פי סעיף 30 לתוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, מוטל על מבקש הפטנט. ראה סאנופי בע"מ נ. אוניפארס בע"מ (ע"א 665/84) 5פ.ד. מא' (4), 729; החלטתי בענין התנגדות למתן פטנט עפ"י הבקשה מס' 71871, מיוס 15 ביולי 1994 בעמודיס 94 עד 102 (טרס פורסמה).

זאת ועוד, אפנה גם את תשומת הלב לדבריו של צעתםא בספרו טאהם 6מ7" "8% | 8840ק2ץ 7% ע' 44, ס' 4-31 לגבי הליכי התנגדות לרישום סימן מסחר נטל השכנוע מוטל על צד מבקש הרישום:

6+ מתסקט בי פותס 6מיד" סתט ,ת200199280610 עס+ %ת1108ססה ספת 3% ת15 050301 %פגוות

(12)

(27)

(19)

ל .108012160 טסם 29 ת10ש1פסססס י- הי ת05%80118 60 סטהת צָהח 8180 . "29018%528016 18 %עהת 6+

) בניגוד להליכי התנגדות לרישום סימן על פי סעיף 24 לפקודה, בענין

ביטול סימן רשום בטענה ששינו כשר לרישום, נטל השכנוע מוטל על מבקש הביטול להראות שהסימן הרשום אינו כשר לרישום. כך פסקה כבוד השופטת נתניחו בבג"צ 144/85 קליל תעשיות מתכת אל ברזילות בע"מ נ. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ואח', פ.ד. מב'(1) 8, מול האות "א" (ערעור על החלטת הרשם למחוק מן הפנקס את סימניה של המערערת):

"הנטל להראות, שסימן הינה כשיר לרישום, הוא על מבקש הרישום, אך הנטל להראות, כי סימן שנרשם אינו כשר לרישום, הוא על מבקש מחיקתו. רישומו של הסימן משמש ראיה לכאורה לתקפותו (ראה סעיף 64 של הפקודה), ולכן על המבקש לטעון אחרת נטל השכנוע. על טענה זו של ד"ר חשין אין חולק. אך כבכל עניין, שבו מוטל נטל השכנוע על צד וה או אחר, נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מצד אחד למשנהו. אס הצד שעליו נטל השכנוע הביא ראיה לכאורה, שהרישום נעשה שלא כדין, כי אז עובר הנטל למשנחו, בענייננו לבעל הסימן, לסתרה. אכן, ספק אס יישאר לאור מכלול הראיות, יפעל לטובת בעל הסימן (ראה לאחרונה בג"צ 296/86 (5), ע מונח על כתפי מבקש הרישום. לפיכך במקרה דנן נטל השכנוע מוטל על המבקשת, חברת רב-בריה בע"מ.

ב] )2(

האם הסימן המבוקש בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8 ו-10(11)? (1) ניתן לומר שסעיפים 8 ו-10(11) לפקודה משלימים האחד את השני בקביעה האם סימן פלוני בעל אופי מבחין אם לאו. היחס בין "אופי מבחין" (כמשמעותו בסעיף 8 לפקודה) לבין סימן מתאר פסול (כמשמעותו בסעיף 10(11) לפקודה), נדון בבג"ץ 18/57 43 0108 נ. הרשם הכללי 5.ד. יא', 1047, 8 מול האות ג':

"אשר לשאלת האופי המבחין של הסימן לפי סעיף 7, (היום סעיף 8 לפקודה), אין זה אלא הצד השני של אותו חמטבע, כי סימן שאינו ניתן לרישום לפי סעיף 1208) (היום סעיף 1) לפסקודה), מחמת היותו מתייחס במישרין למהות הסתורה, ממילא אינו "מבחין" במובן סעיף 7) (היוסם סעיף 8(א) לפקודה), אלא אס הסימן כבר קנה לעצמו אופי מבחין על-ידי שימוש בפועל בהתאס לסעיף 2(7), (היום סעיף 8(ב) לפקודה)".

סעיף 8 לפקודה קובע איזה סימנים כשירים לרישום וזוה: הוראתו:

"א) אי סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחריס (להלן -- בעל אופי מבחין).

ב) הרשם או בית המשפט הבאים לקבוע אס סימן מסחר המשמש למעשה

(3)

(4)

הוא בעל אופי מבחין, רשאים לשקול כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהס נתבקש או נעשה הרישום".

ראוי לציין מיד, שבמקרה דנן אין טענות כלשהן שמתייחסות לסעיף 8(ב) לפקודה. סעיף 10(11) לפקודה קובע:

"סימנים אלה אינס כשירים לרישום: סימן המורכב מספרות, אותיות או מילים, הנוהגות במסתחר לציונים או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או הנוגעות במישרין למהותם או לאיכותם, זולת אס הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9".

משמעותו הוראות סעיף 8 לפקודה נדונה על ידי כבוד השופטת של בית המשפט העליון, נתניהו, בבג"ץ 114/85 קליל תעשיות מתכת אל-ברויליות בע"מ נ. רשם הפטנטים, המדגמים ואח', פ.ד. מב' (1) 308,315 שם נאמר:

"משמעות ההוראה היא כי על הרשם, הבא להחליט בדבר רישומו של סימן מסחר, לשקול, אם יש לסימן אופי מבחין מטיבו, ועד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין (המשמעות השניה). עליו לאזן בין שני אלה. ככל שברור יותר שהסימן הוא בעל אופי מבחין מטיבו, כך יקטן הצורך להראות, כי הוא רכש משמעות כזו למעשה. ולהיפך ככל שהאופי המבחין הראשוני האינהרנטי

וסימני

המסחר

(כ5)

(6)

27

שלו מפוקפק, כך יגבר הצורך להוכיח כי בפועל רכש לו על-ידי שימוש את המשמעות השנייה. כך, יש לסימנים שאינם כשרים מטיבו יכולים לזכות להגנה, אם רכשו משמעות שנייה. אך יש שרכישת המשמעות השנייה, אף הוכחה, לא תועיל לרישום סימן, החסר כל אופ: מבחין מטיבו, כדי שלא להקנות מונופול בו למי שהצליח להשתלט עליו על-ידי שימוש וכך לגזול מהציבור את זכות השימוש בו. הטעם הוא שסימן משולל סגולת אבתנה צריך להישאר נחלת הכלל".

ברוח דברי כב' השופטת נתניהו דלעיל, ניתן לקבוע כי כאשר מדברים על סימן המורכב ממספר מילים ו/או עיצובים ניתן יהיה בדרך כלל לקבוע כי הסימן הינו בעל אופי מבחין מטבעו. שכן, לרוב מספר מילים ו/או עיצובים יוצרים ממילא סימן חדש מובחין מקודמיו.

ניתן לחלק ולסווג את סימני המסחר לעניין אופי המבחין כדלהלן:

א. סימנים המורכבים ממילים שהומצאו ואין להן פירוש מילוני ומתפקידן לזהות מוצרים או שירותים מסוימים כגון "פפסי" עבור משקה או "במבה" עבור אוכל קל. סימן כאמור ניתן לרישום ללא הוכחה על רכישת אופי מבחין או משמעות שנייה.

ב. סימנים המורכבים ממילים מילוניות כאשר משתמשים בהן כסימנים שאין להן קשר מתאר או מרמז עם הטובין נושאי הסימנים כגון "16מסג" עבור מחשבים. סוג זה נחשב בדרך כלל כסימניס כשירים לרישום.

ג. סימני רומזים שבדרך כלל הינם כשירים רישום בתנאי שהסימנים רק מרמזים לגבי הטובין נושאי הסימנים ואינס מתארים ישירות את האופי, האיכות או מהות הטובין. המבחין לסימן רומז הוא שכאשר אדם סביר רואה את הסימן או שומע את צלילו צריך לעבור לפחות רגע קט עד אשר יוברר קשר זה. דוגמאות לסימנים מרמזים שנתקבלו באר הסם: "+1טפספהט" לגבי תכשיר רפואי הכולל סולפאצטאמיד, מס' 2203 ו-"אלומית" לגבי תריסים מאלומיניום, מס' 2.

ד. סימניס הפסולים לרישום אלא אס כן הס בעלי אופי מבחין כמשמעותו בסעיף 8(ב) או 9 לפקודה:

(א) סימן מורכב ממילה בעלת מובן מילוני המשמשת לתיאור הטובין או נוגעת במישרין למהותם או לאיכותם.

(ב) סימן המורכב כמרכיב עיקרי במילה גנרית לטובין מסויימים.

ה. סימניס הפסולים לרישום אף אם נעשה בהם שימוש רב מאחר והינס חסרי אופי מבחין מטבעס.

במקרה דנן המבקשת מאפיינת את הסימן המבוקש כסימן כשיר לרישוס בהיותו בעל אופי מבחין מטיבו או לתילופין, כסימן מרמז. נוסף לכך המבקשת טוענת שהדרך לקביעת אופי מבחין בענין הנוכתי הינו על ידי הגדרה שלילית: (א) אופי מבחין חסר לכל סימן שהוא מקובל או משותף למסחר ו-(ב) אופי מבחין חסר לכל סימן שצריך להישאר פתוח למסחר.

כנגד זאת המתנגדת טוענת שהסימן המבוקש נופל באתד או שנייס מהסוגים הפסולים, דהיינו "סימן מתאר" או מילה גנרית, ולפיכך הסימן המבוקש נוהג במשותף במסחר וצריך להישאר פתוח למסחר.

הקביעה אם סימן הוא בעל אופי מבחין אם לאו, איננה קלה. אומר ד"ר זליגסון ז"ל בספרו הנ"ל, בעמוד 20, כדלקמן: "המשפטנים בעולס הנאור ניסו למצוא מבחנים ברורים לקביעת האופי המבחין וזה בעיקר על ידי הגדרה חיובית של המונת הזה, אך לדעתי נכשלו בזה. אבל בדרך השלילית פורש החוק האנגלי בזמנים שונים כמתייחס לשני סוגי של סימנים: (א) אופי מבחין חסר לכל סימן שהינו מקובל או משותף למסחר ו-(ב) הסימן מתוסר אופי מבחין אס הוא צריך להישאר פתוה למסהר. אותה אבחנה נתקבלה ע"י בית משפט העליון שלנו בבג"ץ 197/51 קוקה קולה נ. ויטה פלוטקין ובניו פד"י ת' 21".

אשר לענין של סימן מתאר באופן ישיר בניגוד להוראות הפקודה אומר ד"ר א. זליגסון בספרו, דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם (הוצאת שוקן, תשל"ג-1972) עמ' 20 כדלקמן:

"מה פירוש סימן המתאר את טבע הטובין? בראש ובראשונה הכוונה היא לכינוי הסחורה או לשמה ולדוגמא: חמאה, שמן גרב, חשס המקובל של הטובין תייב להישאר חופשי לשימוש הציבור. הלכה זו חלה לא רק לגבי השס בעברית, אלא אף לגבי שס הסתורה בכל שפה אחרת, המובנת לפתות לחלק ניכר של האוכלוסיה".

(11) בהמשך מסביר ד"ר וליגסון סימניס המתארים את סגולות הסחורה בספרו, בעמוד 39 כדלקמן:

"סימניס המתארים את תכונותיה המיוחדות של סתורה, אינם כשירים לרישוםם, שכן כל אחד העוסק בייצור ובמסחר בסתורות אלה זכאי לציין אותן תכונות. לכן לא נתקבל הסימן "6-02688עפט2" לגבי משחות בעלות ברק מסויים. ראה בג"ץ 44/49

פסקיס על ג' 51. הסימן "א*16קטס" לא נתקבל לגבי תכשירי רוקאותות הכוללים שתי שכבות של חומר תרופתי פעיל, היינו טבליה כפולה. ראה: "ציבה" נגד רשם סימני המסחר, בג" 18/57 פסקים על כ"ט

מאידך, סימן מורכב מציור והמילה "ת160108550ססת " לגבי דבר: קוסמטיקה (סבון, בושם ובדומה) נחשב בסימן כשיר גם ביחס למילה. חלנה רובינשטיין נגד " נקה" ו"נורית" ת.א. 3167/61 פסקים מת' ל"ד 376. גם סימנים שיש בהם ציון יעודה לסחורה או תוצאת השימוש בה, מחווים סימנים מתארים. הסימן "11ה-2ת082" - החלטה מ-30 בדצמבר 4, ס.מ. ;13899 "קל-נוע" - החלטה מ- 7 באוגוסט ,1954 ס.מ. 5;

לעומת ואת סימניס מרמזיס כשירים להרישום. מסביר ד"ר זליגסון, בספרו, בעמוד 40: "הפסול של סימנים מתארים מתייחסים לסימניס המתארים ישירות את האופי או האיכות של הסתורה. אס התלק המתאר כולל רק ברמיזה, אין הוא הופך את הסימן למתאר. אנו מבחינים, אפוא, בין סימניס מתארים לבין סימנים רומזים ( פ₪82% 6טִ501סּאַקָ50). בפועל יהיה זה תמיד קשה להבחין בין שני סוגי חסימנים, אך המבחן העיקרי הוא: האם הקהל, בראותו את הסימן או בשמעו את צלילו, יבין מיד את הקשר בין הסימן לבין אופי הסתורה, איכותה, תכונותיה, או אס עליו לחשוב לפחות לרגע קט עד אשר קשר זה יוברר לו. במקרה הראשון הסימן הוא מתאר ולכן פסול; במקרה השני, הסימן רומז וכשר לרישום".

בואי להכריע בענין עלי לזכור מספר דברים:

א. כבר קבעתי בסעיף 20(10) לעיל, שנטל השכנוע רוב על מבקשת הרישום, דהיינו מוטל על המבקשת לשכנע אותי שחסימן המבוקש הינו כשיר לרישוס.

ב. קביעת כשירות לרישום תלוייה בקביעה האם לסימן יש אופי: מבחין מטיבו בהתאם להוראות סעיפים 8 ו-10(11) לפקודה.

ג. קביעת אופי מבחין בהתאם למפורט בסעיף 6(11) לעיל.

אומר מיד שאינני משוכנע שניתן לסייג את הסימן המבוקש בשני הסוגים הראשוניס בסעיף 1) לעיל, דהיינו כמילה שהומצאה או כמילה ללא כל קשר לטובין נושאי הסימן. לכן במקרה דנן השאלה הקובעת הינה האם הסימן רק מרמז ואינו מתאר את הטובין והאם הסימן מהווה שם גנרי? לפיכך רוב על המבקשת הנטל לעניין שני אלה דהיינו, לשכנע אותי בהגדרה חיובית שהסימן רק מרמז וכן, לשכנע אותי בהגדרה שלילית שהסימן המבוקש אינו מתאר ואינו מהווה שם גנרי.

לדעתי המבקשת לא הרימה את נטל השכנוע שרובץ עליה ואלה הנימוקים:

א. אין כל ספק שלעיתים קרובות, וזה אחד מהם, שהקו המבחין בין סימן מרמז כשיר לרישוס לבין סימן מתאר הפסול לרישום הוא קו דק מאוד. (ר' סעיף 12(11) לעיל).

בנוגע לשאלה האם הסימן המבוקש נחשב כסימן רומז או כסימן מתאר שני הצדדיס מתמקדים על השאלה האם הסימן צריך להישאר פתוה לציבור אס לאו. כמובן שהמבקשת עונה בשלילה והמתנגדת בחיוב. מסכים אני עס המתנגדת ואלה נימוקי:

(א) לגבי ההגדרה "פתות לציבור" אומר ד"ר זליגסון בספרו בעמוד 22: "פה אין המדובר בסימנים בהם משתמשים במסחר בפועל, אלא בסימנים שהשכל או בעיקר המצפון מחייבים שלא יתירו מתן זכות ייחודית בגינם, או לא ישאירוס לשימוש הכלל."

(ב) המבחן אם מילה מסויימת היא "מתארת" נקבע כבר מזמן ע": כב' השופט זילברג ז"ל, בבג"ץ 44/49 חברת קיי דאומיט נ. רשם סימני מסחר, 5.ד. ד' 109 ,117:

"כאן באר המבחן היחידי לגבי רישום מלים הוא: אס המלה היא "מתארת", כלומר: מתייחסת במישרין לאופיין או לסגולתן של הסתורות או לא".

(ג) "סימן מתאר" נדון כבר ע"י קודמי, בענין בקשה לרישום סימן שירות מס' 41608 תוכניות המדיטציה הטרנסדנטלית, מבחר החלטות רשם הפטנטים, המדגמים וסימני מסחר מיול: 8 עד מאי 1983 בתתום סימני מסחר, עמוד 54, נשאל קודמי, האם המילים "תכנית המדיטציה הטרנסדנטלית (א7)" הן מבחינת תיאור השירות? בהסתמך על סעיף 8 ו-10(11) לפקודה, קודמי קבע, שאין הסימן כשיר לרישום בגלל חוסר אופי מבחין ובהיות הסימן בעל אופי מתאר. בעמוד 54 להחלטתו נאמר:

"הטעם לאי רישום סימן הנוגע במישרין למהותם או איכותסם של הטובין (או השירותים) הוא שאין הצדקה להעניק מונופול לשימוש במילה המשמשת כסימן מסחר לאחד הסוחרים, כאשר כל אחד זכאי להשתמש באותה מילה לשם תיאור הסחורה שהוא מציע, בנוסף לציונה בסימן המסחר המיועד להבחנה מסחורות סוחריס אחרים".

(ד) במקרה דנן טוענת המתנגדת: שהסימן "רתקים" צריך להישאר פתוח למסחר כי למעשה הסימן מהווה שם גנרי למוצר מסויים, דהיינו למוצר המבקשת וגם למוצר המתנגדת.

לכן אין להעניק למבקשת בלעדיות במילה גנרית. בנוסף נטען בתיאור הטובין נושאי הסימן או סוגי טובין מאותו והכל בניגוד לסעיף 10(11) לפקודה.

שחס ימן חסר אופי מבחין בניגוד לסעיף 8 לפקודה

הגדר

(16) הראיות העיקריות מטעם מבקשת הרישום הינן אלה:

א. תצהיר/עדות של מר דניאל אברהמי אשר מהס עולה:

(א) (ב) (ג) . מכיוון שהסימן מורכב ממילה במהות או במישרין בציון או שהוא מנעולן במקצוע. ראה סעיף 1 לתצהירו.

מתאר את המוצרים של שני הצדדים כהתקן נעילה. (ר' סעיף 5 לתצהירו ובפרוטוקול בעמוד 19, שורות 11- 2).

טוען שהוא וגם לקותותיו מכירים את המוצר של המתנגדת לא בשם "רתקים" אלא בשם "אזניים". רי סעיף 6 לתצהירו.

ב. תצהיר/עדות של ד"ר יגאל ינאי אשר מהם עולה:

(א) (ב) (ג) (ד)

התמחותו - הלשון העברית (ר' סעיף 1 לתצהירו).

נתבקש לחוות את דעתו אם המילה "רתקיס" מתארת את מוצרי חברת רב-בריה או את פעולתם או את מטרתס (ר' סעיף 2 לתצהירו).

מבחינה לשונית המילה "רתקים" אינה מתארת מנעוליס או התקני נעילה (ר' סעיף 1 לתצהירו).

במילונים בהם בדק פירוש המילה "רתקים" אינו קשור למנעול או נעילה.

(ה) (ו) (ד)

4

בקרב דוברי העברית מתקשרת המילה "רתקים" בראש ובראשונה לענייניס צבאייס (ר' סעיף 6 לתצהירו).

תרגומים לאנגלית אינם רלוונטיים לעניין הנוכתי (ר' סעיף 7 לתצהירו).

לא ניתן לייחד את המילה "רתקים" לנעילה, אך למילה "רתקים" יש מילים נרדפות ביניהן, בין היתר, "לקשור", "לקשר", "להתקשר", "להצמיד" ו- "לחבר". (ר' פרוטוקול בעמוד 14).

(17) הראיות העיקריות מטעס המתנגדת הינן כדלקמן:

(א) תצהיר/עדות של גב' שפייומן, מנהלת המתנגדת מהס עולה כדלקמן:

(א)

(ב)

(ג)

(ד)

(ה)

המתנגדת השתמשה במילה "רתקים" על מנת לסמן מוצר מסוים שמכרה משנת 1982 עד שנת 1984 וכוונתה היתה להזור ולהשתמש במילה "רתקים". (ר' סעיף 2 לתצהירה וכן נספה 'א' לאותו תצהיר ובפרוטוקול בעמ' 9, שורות 10-20, עמ' 7, שורות 24-25, ובעמוד 9, שורות 21-24).

המתנגדת השתמשה במילה "רתקים" במשך שניס ולא בשימוש "אקראי" כנטען ע"י המבקשת (ר' סעיף 2 ב. לתצהירה מיום 6.1.1989).

הסימן מתייחס ל"רתקים" ובאנגלית ל-"פעפתה".

המילון מגדיר את המילה פפתא כאמצעי נעילה.

מילונים בעברית מגדירים את המילה "רתק" או "רתקים" בין היתר כהתקן קשירה, חבור או הצמדה

א.

(19) בנוגע

(ר' סעיפיס 4-6, ונספתים הי לתצהירה).

(ו) לדעתה "רתקיס" היא מילה גנרית שחייבת להישאר פתוחה לשימוש הציבור (ראה סעיף 7 לתצהירה).

(18) לאור הראיות אני קובע כדלקמן:

מסכיס אני עס מר אברהמי שהמוצרים של שני הצדדים אינם זהים, אך יש להם את אותה הפעולה ושניהם ממלאים בפועל את אותה הפונקציה כלומר שימוש בהתקן נעילה.

לדעתי המילה רתקיס אכן נהוגה במסחר כמילה המציינת או מתארת התקני נעילה וכמובן נוגעת במישרין למהותם, איכותם ו/או תפקודם של התקני נעילה.

אינני מקבל את עיקר עדותו של ד"ר יגאל ינאי שכן, לדעתי המתנגדת סתרה באופן מוצלח את עדותו. פירושיס המופיעים במילונים השונים בעברית, גרמו לי להשתכנע שאכן יש קשר בין המילה "רתקים" לבין תיאור הטובין של שני הצדדים. אגב המבקשת מציינת את המוצר שלה באנגלית בשס הגנרי "עפתא".

לפיכך הגעתי למסקנה שהמילה "רתקים" אינה כשירה לרישום כסימן מסחר מפני שהיא עומדת בניגוד להוראות סעיפים 8 ו-10(11) לפקודה, בהיותה חסרת אופי מבחין.

לשאלה האם הסימן מהווה שם גנרי, שני הצדדים התמקדו בשאלה האם הסימן המבוקש נחשב כסימן משותף למסחר. כמובן שהמבקשת טוענת שחס ימן אינו משותף במסחר והמתנגדת טוענת ההיפך. כאן מסכיס אני עס המבקשת ואלה הנימוקים:

א. בתמיכת לעמדת המבקשת, הוגשו תצהיריהם של המנעולן מר דניאל אברהמי וד"ר יגאל ינאי. תצהירו של מר אברהמי מתייחס לעניין "סימן משותף למסחר", אם בכלל, בסעיף 8 לתצהירו:

"כל המנעולניס שאני מכיר והלקותות שאני סותר עמם, השתמשו מסוף שנת 1983, ומשתמשים גם היום במילה "רתקים", אך] ורק בהקשר להתקן הנעילה מתוצרת רב-בריח".

בעדותו הוא אינו מתייחס לענין האם המילה מהווה סימן משותף למסחר באופן כללי, אבל העיד כאמור שלדעתו רק המבוקהל הלקוחות מקשר את המילה רתקים רק למוצר: המבקשת.

הראיות מטעם ד"ר יגאל ינאי לא התייחסו לענין של סימן משותף למסחר אלא רק לפירוש ולמשמעות המילה רתקים.

כנגד זאת, עומד תצהירה של גב' דפנה שפייזמן בלבד, בו היא טוענת שהמתנגדת השתמשה לתקופה מסויימת במילה "רתקים" תוך כוונה לחזור להשתמש בה בסימון טובין מטעמה. לדעתה המילה "רתקיס" הינה מילה משותפת למסחר.

על המבקשת להוכיח, אפוא, כי הסימן המבוקש אינו משמש ככינוי כללי בענף המסחרי, וכי הוא בשימוש בלעדי של המבקשת. לכן לאור הראיות הנ"ל קובע אני אפוא כי המבקשת הרימה את נטל ההוכחה וכי המילה "רתקים" לא הפך להיות סימן משותף למסחר.

האם הסימן המבוקש יחשב לתחרות בלתי הוגנת במסחר וזאת בניגוד להוראות סעיף 6(11) לפקודה?

)1(

)2(

סעיף 6(11) לפקודה קובע:

"סימני מסחר אינם כשרים לרישום: ...(6) סימן שיש בו כדי להטעות את הציבור, סימן המכיל ציון מקור כוזב וסימן המעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר".

בספר דיני סימני מסחר של ד"ר זליגסון שהוזכר, לעיל, מסביר מהו סימן המעודד תחרות בלתי הוגנת, בסעיף 40:

"על אף שבישראל אין חוק למניעת תחרות בלתי הוגנת, מצא המתוקק הישראלי לנכון, בעקבות סעיף 10ב' לאמנת פריז, לפסול סימנים העלולים לעודד תחרות בלתי הוגנת. בית המשפט העליון בפסק הדין 6םתץך 0 8, נגך ויטה י. פלוטקין ובניו (בג"צ 111 פסקיס על ט"ז 21), נתן דוגמא כיצד להשתמש בהוראה זו: הסימן "קוקה קולה" האמריקאי החינו סימן ידוע בכל רחבי תבל, ומסמל במידה מסויימת אורח חיי של תושבי ארה"ב. מסיבה זו נקבע, כי רישום הסימן "ויטה קולה", סימן המורכב משתי מלים בעלות שתי הברות קצרות שחן בחינת לשון נופל על לשון - בשס יצרן ישראלי, עלול לעודד תחרות בלתי הוגנת ביצרן האמריקאי. עצם השימוש בסימן "ויטה קולה" עלול לעורר בקהל את הרושם שמונחת לפיו סתחורה מתוצרת ארה"ב."

הגורמים אותם עלי להביא בחשבון על מנת לקבוע אם הסימן המבוקש יש בו כדי להטעות או לעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר פורטו בבג"ץ 476/82, אורלוגד בע"מ נ. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני מסחר ואת', פ.ד. לט(2) 148, 2(158) מול האות ב', והינם בין היתר:

(א) שהסימן חייב להיות מוכר וידוע היטב לציבור בישראל;

(ב) האם, בפועל הסימן מטעה או עלול להטעות את הציבור הנזקק

(ג) לו או חלק ממנגנו מפאת הדמיון לסימנו הרשום של המתנגד, ואבן הבותן חיא, אם אנשיס מן הציבור, בעלי תבונה רגילה, הפועלים בזהירות מקובלת, עלולים לטעות ולבלבל את התוצרת של הצדדים.

המתנגדת טוענת שהמילה "רתקים" מהווה שם גנרי ביחס לטובין ולכן חייבת להיות נחלת הציבור בכלל, ויצרני מנעולים בפרט.

בנוסף טוענת המתנגדת שבמקרה דנן חשוב לזכור כי הסימן הוגש לרישום בעת שהמילה "רתקיס" בפועל היתה בשימוש של המתנגדת. כמו כן טוענת המתנגדת שלגבי תחרות בלתי הוגנת המצב הקובע הוא במועד הגשת הבקשה לרישום הסימן.

לחיזוק עמדתה הוגש תצהירה של גב' דפנה שפייזמן, בו העידה שהמילה "רתקיס" הופיעה במחירון של המתנגדת משנת 2 עד 1984 ואחר כך המשיכה המתנגדת למכור את המוצר נושא הסימן לפי דרישה.

כנגד זאת המבקשת הכחישה את טענותיה של המתנגדת באופן כללי, כמו כן הוספה כי שבשימוש מטעמה במילה "רתקיס" לא יחשב לתחרות בלתי הוגנת בניגוד לסעיף 6(11) לפקודה.

עוד טוענת המבקשת שעל הרשם לשקול ולהתייחס למצב הדברים כפי שחיה, לא רק בזמן הגשת הבקשה לרישום הסימן, אלא גם עד טול הליכי הבירור.

לחיזוק עמדתה, ב"כ המבקשת טוענת שמאז 1984, כאשר המתנגדת הפסיקה לפרסם את המוצר "רתקים" מטעמה לא היתה תחרות כלשהי בין המבקשת והמתנגדת ובוודאי שלא היתה תחרות בלתי הוגנת.

יתר על כן, המבקשת טוענת שלא הוגשו כל ראיות הממחישות את טענת הטעיית הציבור.

אני סבור כי עלי לשקול את מצב הדברים כפי שהוא עד טול הליכי ההתנגדות.

הכלל הבסיסי הוא שעל הרשם לשקול את מצב הדברים, כפי שהיה בזמן הגשת הבקשה לרישום הסימן. ראה בג" 195.51 קוקה קולה נ. השותפות ויטה והרשם הכללי 5פ.ד. ח' 772, 6 מול האות ה'. אף על פי כן כאשר יש טענה שהסימן המבוקש יש בו כדי להטעות את הציבור או לעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר, בית המשפט העליון קבע בבג"ץ 90/70, בקרדי נגד רשם הפטנטים, המדגמים וסימני מסחר ואח', פ.ד. כה' ( 94 ,87 ,2) בין האותיות א'-ב' שמותר לרשם לשקול את מצב הדברים עד תום הליכים:

"שאלנו את עצמנו, אם מותר לנו להתחשב במצב לא רק כפי שהיה קייס בומן הגשת הבקשה או בסמוך לזמן החוא, אלא גם במצב כפי שנתגלה לנו בתוס קרוב לשמונה שנים לאחר הגשת הבקשה הקובנית. יש אולי להצטער על כך שדיונים אלה היו כה ממושכים, אך נראה לנו שרשאים אנו ואף חייביסם ללמוד מהנסיון המעשי שנצטבר במרוצת אותה תקופה. נסיון זה משמעותו ברורה".

[תוכן מוסר] שמותר, אפילו חשוב, לשקול את מצב הדברים לא רק ערב הגשת הבקשה אלא עד תום ההליכים:

( )12(

( )13(

נאמר בסעיף 10-5, עמוד 148 שכאשר יש אפשרויות בלבול בין סימנים מותר לשקול את המצב עד מועד הדיון:

"פטת מסס עם תסס +ס בססםת611א1ם" + 6866 66 86 5180266ת00 6ס ,260819%61 60 ב1108%10קק8 6ת6 6 שתפגו6שספסט8 תשוסת81% 6% 8 שת101טסתק 898 %מ61608ע 15

. "6פג+מסס 60 צ0ם00ת68 0%

לכן לאור האמור לעיל, ולאור טענות המתנגדת בדבר סכנת הטעיית הציבור והתחרות בלתי הוגנת, אני קובע שעלי לשקול מצב הדברים עד טול הליכי ההתנגדות.

לאור האמור, לעיל, ולאור העובדה שהמתנגדת הפסיקה להשתמש במילה "רתקים" באופן פעיל בשנת 1984, מסקנתי שהעילה לפי 6(1) לא יכולה לעמוד.

האם הסימן המבוקש עומד בניגוד לסעיף 9(11) לפקודה?

)1(

)2(

)3(

)4(

סעיף 9(11) לפקודה קובע:

"סימנים אלה אינם כשרים לרישום: (9) סימן הזחה עס סימן שהוא שייך לבעל אחר וכבר רשוס בפנקס לגבי אותס טובין או טובין מאותו הגדר, והוא הדין בסימן הדומה לסימן כאמור עד כדי שיש בו להטעות".

עילה מבוססת על פי סעיף 9(11) צריכה להתייחס לסימן רשום.

במקרה דנן אין טענה מטעם המתנגדת שהמילה "רתקיס" רשומה כסימן מסחרי על שמה או אפילו רשומה בכלל. ואכן, המילה "רתקים" אינה רשומה. יתר על כן המתנגדת טוענת שהיא מעולם לא הוגשה בקשה לרישום המילה "רתקים" מכיוון שהיא תמיד האמינה שחמילה מהווה שם גנרי לסוג מוצרים בו עסקינן.

לאור האמור לעיל, לא מקובלת עלי טענת המתנגדת המבוססת על פי סעיף 9(11) לפקודה.

לסיכום, לאחר ששקלתי היטב את טענות של הצדדים הגעתי למסקנה שעל: לקבל את התנגדות משום שהסימן המבוקש אינו כשיר לרשום בהתאם לסעיפים 8 ו-10(11) לפקודת סימן מסחר (נוסף להדש) תשל"ב-1972.

אשר על כן, אני קובע בזאת שההתנגדות התקבלה וכי בקשה לסימן מסחר מספר 58394 - "רתקים" איננה כשירה לרישום.

אשר להוצאות, אני קובע שעל המבקשת לשלם למתנגדת את הוצאותיה בסך 0 ש"ת כולל וזאת תוך 30 ימים מיום החלטתי זו, שאם לא כן, הסכום ישא ריבית והצמדה כדין החל מיום החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

בירושליים היום, כו' בשבת התשנ"ה 7 בינואר 1995

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).