סימן מסחר 6 ו-181607

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' סגן רשם הפטנטים נח שלומוביץ

בקשה לרישום סימני מסחר מס' 6 ו-181607 -

"[6זהככן\, הה16ז6וח\/ "

המבקשת: (מ2018110ך01-) 13ת-6-311101) 16 ,61ידה ככ / ה 16זו\ ע"י ב"כ לוצאטו את לוצאטו, עורכי פטנטיס טל: 08-6467070, פקס : 08-6467080

ה ח ל ט ה

1. ויהי בקשה לרישום סימן מסחר בסיווג 25 וסימן שירות, בסיווג 35 שניהס לגבי דברי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש. הסימן המבוקש הוא צמד המילים: [86קכ/ 67108 (לא מעוצב). המבקשת, חברה אמריקאית אשר שמה אף הוא כצמד המיליס המרכיבות את הסימן.

2. בוחנת סימני המסחר סירבה לרשום את סימן המסחר בהיותו חסר אופי מבחין (סעיף 8) לפקודה) ובהיות המיליס המרכיבות אותו נוגעות במישרין אל מהות או איכות הטובין שלסימונם הן נועדו (סעיף 10(1)).

3. לאחר התכתבויות שונות, שבהן הומצא גם חומר ראיות, עמדה לשכת סימני המסחר על סירובה לרשום את הסימניס, והמבקשת ביקשה שהתיק יועבר אל הרשם לשס מתן החלטה שיפוטית על סמך החומר המופיע בו.

4. טענות המבקשת לכשרות הסימניס לרישום הן אלה:

א. צירוף המיליס שבסימן הוא ייחודי, ולמעשה לא נעשה בו שימוש בשפה האנגלית טרס עשתה ואת המבקשת.

ב. הציבור הישראלי ברובו אינו דובר אנגלית כשפת אם, והמילה אינה מוכרת לו, בהבדל ממיליסם אחרות אשר הוראתן ביגוד או לבוש.

ג. המבקשת עושה שימוש בסימן שנים רבות בהיקפים גדוליס, בארצות הברית ובמקומות אחרים, ומאז שנת 2006 גם בישראל והסימן רכש לו אופי מבחין, דהיינו משמעות שניה המקשרת אותו אל המבקשת כמקור הסחורה.

במהלך הבחינה עתרה המבקשת אף לכך שהסימן יירשם כסימן זר, בהתאם להוראות סעיף 16 לפקודה, אולם לשכת סימני המסחר סירבה גס לבקשה זו, מאותס נימוקיס בהם סורב הסימן לרישום לכתחילה.

הראיות אותן הגישה המבקשת מכילות תצהיר מטעס דוב צ'רני, אזרח קנדי, שהוא השותף הבכיר במבקשת. וחוות דעת מומחה מטעם הגב' סטייסי קוחלני.

בתצהירו מעיד מר צ'רני על כך שהמבקשת הוקמה בשנת 1998, ועושה שימוש בסימן מאז (כך במקור, ואף במכתב בא כוחה של המבקשת). אני מניח לצורך הדיון כי השימוש בסימן אכן החל כעשר שנים לפני הקמת המבקשת, על ידי חברה או עסק קשורים.

מר צ'רני העיד לגבי היקפי המכירות של המבקשת בארה"ב ובעולם כולו, ואף צירף נתון כספי לגבי היקף המכירות בישראל בשנת 2006 (התצהיר נערך בספטמבר 2007).

באשר לחוות הדעת, עניינה בסקר שנערך ולפיו נשאלו 495 נשים בגילאי 18 ומעלה, מה הן מבינות מהמילה האנגלית. 91% מהנשאלות השיבו שפשר המילה לא ידוע להן, ורק 3% ידעו לקשר את המילה ללבוש או לבגדים. הנשאלות נבחרו מפיזור ארצי מייצג של האוכלוסייה בישובים היהודים בישראל.

באשר לעדותו של מר צ'רני, אין בה כדי להראות על כך שהסימן רכש בישראל אופי מבחין המזהה אותו עס המבקשת, ולצורך קביעה זו אני מוכן אף להניח שבשנתייס שחלפו אף הוכפלו ושולשו היקפי המכירות בישראל. לא מצאתי בו קמפייניס המביאים לידיעת הציבור את המותג ואת המבקשת, ולמעשה התמקד, על פי התצהיר ונספחיו, הפרסוס

בישראל במספר מודעות באנגלית שנאמר לגביהן שהן פורסמו במגזין בשס זטכ0)סותויד טנג 76

באשר לסקר, לא ברורה לי לחלוטין הבחירה לערוך אותו דווקא בקרב נשים, הלא המבקשת מצהירה על עצמה שהיא מייצרת בגדיס גס לגברים, אולם בכל מקרה, כפי שאעמוד על כך להלן, אין בו כדי להועיל למבקשת לעניין היותו של הסימן גנרי ומתאר, לכל היותר יש בה כדי לחוק את דעתי בכך שהסימן לא רכש אופי מבחין בישראל, שהלא גם אס אקבל את הטענה לפיה ציבור הנשאלות משקף את הציבור הרלבנטי אליו אני צריך להתייחס בהחלטתי, וציבור זה אינו יודע את משמעות המילה באנגלית, הרי שאילו הכירו את הסימן ככוה המסמן את המבקשת, היו יודעות לענות בתשובתן כי הסימן קשור לביגוד או הלבשה, או יותר מכך לומר כי המילה קשורה למבקשת, ציבור הנשאלות ככל שהוא מייצג לא ידע לקשר את המילה למבקשת או לתחוס עיסוקה.

לאור דבריס אלה אני קובע כי הסימן לא רכש בישראל אופי מבחין, ודאי שלא כזה שיאפשר לו להירשם. אעיר רק בעניין זה, כי אני מטיל בספק רב את עובדת יכולתו של סימן כאמור לרכוש אופי מבחין בהיותו סימן גנרי המתאר את הטובין של המבקשת.

מכאן אפנה לעסוק בשאלת משמעותו של הסימן בעיני הציבור הישראלי, והאס ניתן לקבל את הטענה לפיה היותו מתאר בשפה האנגלית ולא בוו העברית מאפשר לרשום אותו.

אכן פעמיס רבות בבואנו לבחון את מידת התיאוריות של סימן, נזקקים אנו לשאלת הצרכן הרלבנטי ואופן תפיסתו את הסימן. כתב לעניין אה המלומד א.ח. זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם הוצאת גינוסר תשל"ג- ע"מ 40-41:

"נשאלת השאלה: מיהו הקהל המשמש אמת מידה לקביעת תכונת הסימן כמתאר או כרומז? הקהל הקובע הוא זה שמקבל את הסחורה אחרון, דהיינו הצרכן, ולא קהל הסוכנים או הסיטונאים, המקבלים את סחודה מהיצון. כך סבור גם סו בעמוד 108 לגבי החוק הגדמני. מיהו הצרכן? הדבר תלוי ביעוד הסתודה. *שנן סחודות המופצות דיק בקהל של לצרנים או במוסדות מחקד. אפשר להניח שקהל זה משכיל *ותר ואינו זקוק לפעולה שכלית מיוחדת על מנת לגלות את הקשר בין הסימן לבין תאור הסחהורה. מאידך, תכשירי דוקחות מיועדים לקהל הרחב ולא לדוקחים או לדופאים, אן על פי האחדונים נותנים אותם לחולים. מסיבה זו הדדישות לגבי סימן רומז בשטח זה, אינן גבוהות. בדרך כלל אין חשיבות מלוחדת לעובדה, שסימן מסיים דומה או זהה לכינוי הנמצא במילון או באנציקלופדיה. בפסק הדין של מועצת המלך בעניין 3 006 68 166 בטס0זסי) התעודרה השאלה אס

בג'מייקה המלה "פווזסטט/י" לגבי משחה המשמשת אמצעי נגד ראומטיזם והמתאדה בשעה שמודחים אותה על גוף האדם, מהווה סימן מתאר. נוכח כי במיליון או בספר על תכשירי רוקחות (נו6קס6סחזיוטו!ט) מיתן למצוא לא רק את

המילים א זווסקט/ ו-קווזן אלא אף את הצרוף של שתיהן. למלות זאת נפסק, כי בקהילייה של ג'מייקה אין מכירים את משמעות המלים ובעיקר לא את צידופן- לכן הותד בה דישום הסימן. עם זאת יש לציין, כי אותו סימן לא ניתן לרישום באנגליה מחמת היותו סימן מתאר בעיני הקהל האנגלי,

מסקנות דומות הסיק בית המשפט העליון בפסק הדין 6הך

קקוח 0) 20]0) 00000 נכד "וליטה פלוטקין" (בניו בבג"ץ. 1, פסקים על' ט"ז 21, ביחס למילה "קולה" הידועה במילונים ככינוי של אגוז מסוים. ברס, משמעותה אינה ידועה לקהל הרחב של הצרכנים בישראל. מטעם זה קיבל בית המשפט העלמון בזמן המנדט את הסימן "חווזוה1" לגבי שיניים תותבות. ראה: בג"ץ 69/38 "ויטה צאן פבריק" נגד דשם סימני המסחד, אל"ר 1939, ע. 126. המילה ‏ חווזוו]" בשפה הלטינית אינה כה ידועה אצלנו והקשר בין הסימן למילה האנגלית הידועה " פווסחוחזוו!" אינו כה ברור, לפחות לכאודה. רישום סימן כזה, לא היה מונע יצרנים אחלים של שיניים תותבות מלהשתמש במילים המקובלות כדי לציין את סגולות השקיפות של מוצריהם."

5. ודוק, במה דבריס אמוריס, כאשר נשאלת השאלה האס המילה האמורה על הוראתה היא

מרמזת או מתארת, דהיינו, סוג של סימן מתאר המצוי על סרגל התיאוריות, במקוס שלא ברור כל צרכו, האס מרוחק הוא מספיק מן התיאור הגנרי, עד שיחשב מרמז, או שמא קרוב הוא ועל כן ייחשב עדיין כמתאר. לכך נזקקיס אנו לשאלת הציבור הרלבנטי. אולם זו לא השאלה שבפנינו. גס המבקשת מודה כי המילה היא תיאורית באופן המציב אותה על הקצה הגנרי של סולס התיאוריות. כך למשל מילון אוקספורד, אנגלי עברי, בהוצאת

עס עובד מגדיר .₪22.81 כ- 'לבוש'. תוצאות דומות ניתן למצוא גס במילוניס אחרים, כפי שנעשה ומצוי בתיק הבחינה.

ואכן עיון בספרו הנ"ל של זליגסון ילמדנו כי קיימיס סוגיס שוניס של סימניס אשר יכולים להיחשב כמתארים. ביניהם: מילות שבח (עמ' 38), סימן המתאר את סגולות הסחורה (עמ' 39), וסימניס הכולליס שמו של חומר ממנו מיוצרת הסחורה (עמ' 36). בין אלה מצוי הסימן המרמז, אשר לגביו ניתן לשאול מיהו הצרכן הרלבנטי, ומה היקף ידיעותיו בשפה אשר הסימן משתייך אליה.

המילה לבוש אמריקאי, בבואה לסמן ביגוד המיוצר על ידי מבקשת אמריקאית הוא תיאור גנרי בעיני כל ציבור שהוא. אין בה שאלה לעניין מרמז, אין בה מילת שבח, והיא אינה מתייחסת לתכונה או לחומר המרכיביס את המוצר, היא שימוש בשמו של המוצר,

או בלשון זליגסון במילה 'המתארת את טבע הטובין, דהיינו .1/1 קקג, לבוש או ביגוד, לציון מוצרי ביגוד או לבוש. לעניין זה נאמר מפורשות על ידי זליגסון בספרו הנ"ל (עמ' 35):

"מכל סוגי הסימנים הפסולים, תופשים הסימנים המתארים

מקוס נכבד ביותר בפרקטיקה של לשכת סימני המסחד, בדרך כלל סימנים אלה גם מחוסרי אופי מבחין. מה פירוש סימן

המתאד את טבע הטובין? בראש ובראשונה הכוונה היא לכינוי הסחודה או לשמה ולדוגמא: חמאה, שמן, גדב. השס המקובל של הטובין חייב להישאר חופשי לשימוש הציבוד. הלכה זו חלה לא רק לגבי השס בעברית, אלא אך לגבי שם הסחודה בכל שפה אחדת, המובנת לפחות לחלק ניכר של האוכלוסייה,

לפיכך אין רושמים סימנים כגון גת מם או .011. במשפט 6 6)קא (1958) .וטק .110 אזזו1:!6, [אושר על ידי בית הלודרדים 283 6 (1959)], פסק בית המשפט כי המלה

' אז'זז60!ז', כסימן למכשירים חשמליים, לעולם לא תוכל להירשם בתוד שכזאת, אפילו אס השימוש בה נעשה בהיקף לחב ביותר, משום שסימן כזה אינו מסוגל להיות מבחין ותמיד ייישאר סימן מתאר. ההלכה האנגלית אינה מבתינה בין שפות ידועות ולא *דועות, באנגליה סובו לדשום את הסימן '/80%01' אשר פירושה בשפה הנורבגית - בידה או ש:כר..,

באדץ נחשבה המילה האיטלקית '1[א1551ת כמלה מתאדת,"

8. אין אני נמקק לשאלה מה יהא דינו של סימן גנרי כאמור אשר מקורו בשפה שאינה מוכרת כלל לתושבי ישראל, משוס שעניין לנו במילה בשפה האנגלית. השפה האנגלית מצויה בידיעת רביס מתושבי ישראל, וסימניס ומושגיס ממנה משמשיס דרך שיגרה בתחיי המסחר בישראל, לאור ואת, הרי משעוסקים אנו בסימן המתאר את טבע הטובין עצמו, שוב אין הרשם יכול להיוקק לשאלה עד כמה מילה מסוימת מוכרת או אינה מוכרת לציבור והיא פסולה לרישום.

9. משכך אפנה לדון בטענתה האחרונה של המבקשת לפיה עניין לנו בצירוף ייחודי, צירוף שלא הוכר קודס לכן בשפה האנגלית. משמעותה של טענה זו, כי עצס הייחודיות של הצירוף מתגברת על התיאוריות שבו, משוס שאנשים אינס רגיליס לצירוף זה, והצירוף שנשמע להס מיוחד ושונה יוצר את האופי המבחין הנדרש לרישום סימן. נכתב לעניין זה ב- 85ואגא תסבתד פאג 5אתגזא תסב תד עס צ\ג.*1 / פיצ זא - מהדורה 14, עמ' 16:

66 06 חז 560 6 60 " ה5זווףה1ו15" ,0ח5060..." 5 10 66005 ח6ו]0 פהוהס6חז הד ." זח6ז6]]ו" ]ס 06019 שו זס 60005 ]0 51065 86 פחזטזסטחז :]0 115 10 65ווףיזם ע[זח6ווך6יז] זחס6ו|קקם 116 6יזסועו

015106 ([0 66ז060 והוווזוחוחז 6ה)) 05[ אזסחז עוז"

151 6 ץן 6160 60 ]1 2600156 60010 5 זח6והווף'זם ]0 שק 5וח1 ."יוסח 6וז מז יזסווס חזסיז] מס 6זסוח חחוו][זסח 0ז 6)הווסחזם ]1 .פווףסכ ע]'זסזזוו ]0 זחסההקס[ק06 ." זח6ז01]]6/ 15 אזסחז קחז" זו פחוע50 או 16 11101 51 זס616/ ₪ 15 זח6וחווףיזם ]0 שק 8וזז 16 .ז06)0זון[6| 0150106016 | 6טסבה ]סח 0065 ]0 56056 16 מז 560 15 " 6ש1ו6ח151" זס 7 8וווטחזז15" 6 ]0 ה10וח6וו 6 ז6סיוזם סו ץ[6ז! ,"זווס מַה1חםז5" ,"1חז01]]6" חס הסוזוזסט 5111 15/0 115 ותופח 60 ץ[וח6ו0ו]]וו5 ₪6 0ז 0060וו[00 לוס 15 אטוח 6וזז סז מז 6 ]0 חסוזח16ום 6 10615 זו זז ה6גז5 זה6י6]]ו ה6והלו 5פחזהז הסח 6יזם 1166 מזסטסשש0ס11 זס המופ 60 זס זו!סזזס) זסוהוו5חס6 6 ]0 המסזוח06 6 ז6סיחזם ][זעו וג[ (5חזזם61 010 ,65זקסיזף 5022 ,יזוס 60 08 16 .ז610יזסו[6 1511061106 הזוע ₪0 0ז הווסמ 6טס חס ץ]176)ח6 6005ק06 וק66ה60 5וזהז ]0 655ח!]50וו 6ו[ז מז 01706160/ 15 ה10וח116 5'זסהתוופחס6 6 יזסו[ו6ועצ

" .ז6החסחז ‏ 655000חז חזףו'זס-6הסיזז' זהף זיז

דברים אלה יפים גם לענייננו, עצס השימוש בצירוף לשוני שהוא מיוחד ולא שגרתי, באופן העשוי למשוך את לב הציבור, אינו מהווה אינדיקציה לכך שהסימן אינו גנרי, ומשכך חסר אופי מבחין אינהרנטי. בשולי דבריס אלה אוסיף אך כי בניגוד לבחינת תיאוריות גנרית של מילה, כפי שעמדנו עליה לעיל, הרי שבשאלת היותה מרמזת יש משמעות לידיעת השפה על ידי הציבור (ממש כפי שהבאנו מדברי המלומד וליגסון לעיל) ובענייו אה, נפסק לא אחת שמשחקי מילים המושתתיס על טעויות לא יחשבו כמעניקים משמעות שניה, שעה שתושבי ישראל אינס בקיאיס בשפה ברמה גבוהה. איני מתעמק בעניין זה, כי אין לנו ענייו כאן בטעות מכוונת או בעיוות לשוני יצירתי, אלא בצירוף שנטען לגביו כי אינו תדיר בשימוש.

1. סוף דבר הוא, כי איני מוצא את סימן המבקשת בעל אופי מבחין, לא נרכש, ודאי שלא אינהרנטי, ומשכך אין הוא כשיר לרישום. אומר אף זאת, כי מיקומו על סרגל התיאוריות הוא כה קיצוני, עד כי קשה להאמין שיש בידו את האפשרות לרכוש אופי מבחין שיועיל לרישומו. מכל מקוס לא הוכח בפני אופי מבחין שאף מתקרב לכך.

2. סוף דבר אני דוחה את הבקשה.

נח שלו שלומובי, פוסק קניין רוחני

נח שלומוביץ 54678313-184607] סגן רשם הפטנטים ניתן בירושלים ביוס 2 אפריל, 2009 כ"ח ניסן, תשס"ט