סימן מסחר 66596

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 66596

המבקשת: עשתסגאפת 58מא051 מכ מתגאסנעגא שזסמת

באמצעות ח"ה ד"ר ריינהולד כתן ושות', עו"פ ע"י ד"ר מיכאל כהן, עו"פ.

המתנגדת: אס1עתתספאסס פתסעסא תגאטאפס

באמצעות ח"ת סנפורד ט. קולב ושותי, עו"ד ועו"פ ע"י מר ערן סורוקר, עו"ד.

זוהי החלטה בגין הוצאות וזאת בעקבות התנגדות שהוגשה לרישום בקשה לסימן המסחר מס' 66596 ( להלן - "הבקשה"), ולאור הזנתתה.

להלן העובדות הרלבנטיות להחלטתי זו.

ביוס 17 ביוני 1987 הוגשה לרישום בקשה לסימן מסחר מס' 66596. הסימן שהתבקש רישומו הינו "צאאאטפאס" (להלן ‎ -‏ "הסימן"). המבקשת הינה חברת צמטתאמת פמאזפט ₪858 מתגאסנצגא מזנס6מת (להלן -

"המבקשת").

הבקשה התקבלה לרישום ופורסמת כדין ברשומות "יומן סימני המסחר".

ביוס 27 במאי 1991 הוגשה הודעת התנגדות לרישומה של הבקשת ע"י א008208%?10 088ד0א מהתמאמס (להלן - "המתנגדת).

כתב הטענות שכנגד הוגש ע"י המבקשת ביוםס 19 ביולי 1991. ראיות המתנגדת התקבלו ביום 3 ביולי 1992 דה*לינו כ-10 חודשים לאחר תום המועד בו היו אמורות להיות מוגשות. יחד עם זאת התבקשו

ארכות ומן וחוענקו.

ראיות המתנגדת חוגשו בצורת תצהיר (בצירוף נספתים) מטעס מר בנימין שרגא, מנחל הסוכנות המקומית של המתנגדת.

המבקשת בחרה שלא להגיש את ראיותיה ובמכתבה מיום 9 בנובמבר 1992 התבקשתי לההליט על גורל ההתנגדות על פי החומר שבתיק.

במכתבת מיוס 15 בדצמבר 1992 הודיעה המבקשת על ביטול הבקשה. ביוס 31 במרטס 1993 אישרה מחלקת סימני המסחר את ביטול הבקשה. ביום 18 באוקטובר 1994 התקבל בלשכה מכתבה של המתנגדת בו היא ביקשה קביעת הוצאות לטובתה. למכתב וה צורף תצהירו של מר אצטאאטא

6 .םת שחינו יועץ סימני מסהר של המתנגדת. בתצהירו מפרט מר ספסאע את השתלשלות האירועים ומציין את הוצאותיה של המתנגדת בכל הנוגע להליך ההתנגדות, תוך המצאת חשבוניות ההוצאות.

בנוסף, צורפה לתצהיר הג"ל השבונית נוספת שעניינה התשלום האחרון שנתבקשה המתנגדת לשלם עבור הטיפול בהליך ההתנגדות.

סה"כ הוצאותיה של המתנגדת בענין ההתנגדות מגיעים לכדי 20,000 דולר ארה"ב.

ביוס 23 באוקטובר 1994 נתקבל מכתב תשובתו של בא כוה המבקשת ובו חלה מעלה תמיהה על כךך שלמתנגדת נדרשו כמעט שנתיים לבקש צו הוצאות.

בנוסף, נאמר כי כאשר המבקשת הגישה את בקשתה היא סברה שבקשה זו ראויה לרישום ואכן רשם סימני המסחר סבר כמותה בקבלו את הבקשה לרישום. את סברתה הנ"ל ביססה המבקשת גם על כך שבבעלותה רשום הסימן ב-26 מדינות שונות, שבחהלקן רשום גם הסימן של המתנגדת.

על כן בדין ציפתת המבקשת לרישום בקשתה.

בנוסף, מפנה בא כוח המבקשת את תשומת הלב לכך שלמתנגדת נדרשו כ-9 חודשים להגשת ראיותיה דבר שדרש ארכות רבות וגרם להמשכות ההליך.

השאלה חניצבת בפני כעת היא האם יש מקום לפסוק הוצאות ואם כן על מי יש להטילן?

הכלל הידוע הוא שצד שמפסיד בדינו הייב לשלם את הוצאות הצד שזכה בדינו.

חריגים לכלל זה הינס אלה:

א. אס נערך הסכס פשרה בין הצדדיס אשר בו הוסכס שכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

ב. אם הצד שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון וגרם עקב כך להוצאות שלא לצורך.

ג. אם קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו או בחלק מהן.

ברור ונהיר הוא שצד בהליכי על ריב שמשיקוליו הוא מחליט לזנות

בעיצומו של הליך ההתנגדות את בקשתו לרישום הסימן, נחשב לצורך קביעת ההוצאות, כצד שהפסיד בדינו. אשר על כן, אני בדעה שבמקרה שבפני מוטל על המבקשת לשלם את

הוצאותיה של המתנגדת. עתה עלי לדון בגובה ההוצאות שיש להטיל על המבקשת.

סעיף 69 לפקודת סימני המסחר (נוסח הדש) התשל"ב-1972 קובע כדלקמן:

"בכל דיון לפני הרשם רשאי הוא לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו סבירות".

מהן הוצאות סבירות? לשם חישוב סבירות ההוצאות עלי להתהשב באלה:

(1) הצורך להגיע למצב בו לא יתיה חסרון כיס לצד שזכה בדינו. (2) טיב ההליכים ועד כמה הס מסובכים. (3) השלב אליו הגיעו הליכי על ריב.

(4) העבודה, המתקר, הטירתחה וההוצאות הטכניות שנדרש הצד שזכה בדינו להשקיע ולהכין.

(5) כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 כפי שהם תוקנו.

במקרה דנן הליכי ההתנגדות הגיעו עד לשלב הגשת ראיות המבקשת. ראיות המתנגדת הכילו בפועל רק את תצהירו של מר שרגא על נספחהיו. תעריפי שכר הטירתה אותם גובים עורכי דין בארה"ב או בישראל אינם מענייני שכן אותי מחייביס לענין ההוצאות כללי לשכת עורכי חדין (התעריף המינימלי) שנזכרו לעיל.

שותף אני לדעתה של המבקשת כי הבקשה לסימן המסתר מס' 66596 הינה

כשירת רישום וכי היה זה סביר לבקש את רישומה גם לאור העובדה שהסימן נשוא הבקשה הנ"ל רשום במדינות רבות אחרות.

בנוסף אני בדעה שהמשכותו של ההליך לצורך הכנת ראיותיה של המתנגדת לכ-10 חודשים אינו יכול לעמוד לזכותה של האחרונה, לענין תשלום הוצאותיה.

כמו כן, מביע אני תמיהה על כך שלקת למתנגדת כשנה ומתצה להגיש את תביעתה לתשלום ההוצאות.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכלל הנסיבות, הנני קובע שעל המבקשת לשלם למתנגדת את הוצאותיה בסך 5,000 ש"ח כולל, תוך 30 יום מיום החלטתי זו, שאם לא כן הסכס ישא ריבית והצמדה כדין מהיום מתן ההחלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן בירושלים תיום, יז' כסלו התשנ"ה

0 בנובמבר 1994

מיכאל אופיר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר