⚖️ החלטה שיפוטית

סימן מסחר 67453

החלטות שיפוטיות

ערכאה: בית הדין של רשות הפטנטים

הצדדים

צד א'

מבקשת המחיקה

  • שם: קפצנא בעיימ
  • בא כח: עו"ד וולף ברגמן וגולר
צד ב'

הנתבע/המשיב

  • שם: בעלת הסימן
  • בא כח: עו"ד דוד גניהר

ההחלטה:

רשס הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה למחיקת סימן מסחר

מס' 67453 בעלת הסימן קפצנא בעיימ עו"ד דוד גניהר מבקשת המתיקה 6008110 5006 518105 11160 6גיד

עו"ד וולף ברגמן וגולר

הערה: הואיל וההחלטה המתפרסמת בזאת היא העתק מתוך פרוטוקול דיון שהוא תמלול של הקלטה, תיקוני שיבושי לשון וציטוטיס הוספו לנוסח זה.

פרוטוקול הישיבה מיוס 27.6.2000

אני מקבל את הבקשה להוצאות. לאור הטענות והנימוקים שהועלו על ידי עו"ד גניהר, למעט הטענות שמתייחסות לניסיונות בקשת הביטול כגון העלאת טענה של עשיית עושר או ייחוס חוסר תוס לב, או שימוש במילה "'תחקירות" במקוס יבדיקות", אני לא רואה בהעלאת הטענות הללו משהו שהוא כל כך בלתי סביר.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מצד שני, אני רואה בחומרה רבה שלוש התנהגויות של מבקשת הביטול, ובמקרה הזה, כי אי אפשר להפריד בין ההתנהגות של מבקשת הביטול לבין ההתנהגות של בא כוחה. הן שלובות ואחוזות בו, והדבר צריך להילקח בחשבון.

התנהגות פסולה אחת שעמד עליה עו"ד גניהר היא ייחוס טענות לא נכונות לעו"ד גניהר עצמו ולבעלת הסימן.

אני מתייחס למכתב של ב"כ מבקשת הביטול מיוס 0 שצבו נאמר: "יצוין כי למיטב ידיעתנו, באי כוחת בעלת הסימן, לא אישרו את הופעותיה לדיון ואף לא ביקשו את חקירת המצהיר מטעס מבקשת המתיקה". כפי שהראה עו"ד גניהר, טענה זו אינה נכונה, מפני שבמכתב מיוס 11.8.96 כותב עו"ד גניהר ועוד משתמש בביטוי: יש מהכרח כי תינתן לי הוגדמנות לחקור את המצהיר מטעמך". קשה לחשוב על לשון יותר מפורשת מזו. אמנם המכתב הזה נשלח ב- 11.8.96 והוא מתייחס לשלבים קודמים של הדיון, אבל נאמר בו במפורש כי עו"ד גניהר ביקש לתקור את המצהיר. מכתב זה לפחות "מעביר את נטל הראיה" לעו"ד ברגמן לבוא ולברר אם נדרשת חקירה של המצהיר. עו"ד ברגמן לא עשה זאת, אלא הוא פשוט שה טענה לא נכונה בפי בעלת הסימן, או ליתר דיוק, אמר שלא נטענה טענה מפי עו"ד גניהר, ואני רואה בחומרה רבה כמו שאמרתי קודם, ייחוס טענות לא נכונות ולא מבוססות לעורך דין או לבעל דין.

עובדה נוספת שיש להתייחס אליה בחומרה, ואפילו מבלי להתייחס כרגע למניע, היא הטקטיקה שננקטה ע"י מבקשת הביטול כדי לגרור להתמשכות ההליכים.

ההליכים בבקשת הביטול נתארכו כל כך הרבה ומני, בגלל

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר או בעיקר של בקשות הדחייה שהוגשו על ידי מבקשת המחיקה. חוששני שצודקת בעלת הסימן באומרה כי מבקשת הביטול לכל התילה לא התכוונה להוכיח את טענותיה, כי אם רק להשתמש לרעה בהליכי הביטול כדי לנגוש בבעלת הסימן. בקשת סימן המסחר הוגשה ב- 7, הסימן נרשם ב- 28.11.91. בקשת הביטול הוגשה ב- 21.5.93. מאז הוגשו בקשות דחייה חוזרות ונשנות מצד מבקשת המתיקה.

בעלת הסימן התנגדה כמעט תמיד לבקשות האורכה שלא נראו בעיניה מוצדקות. והיא בכל פעם דאגה להבהיר ולהדגיש, שהאורכות והדחיות הללו, גורמות לה נזק. נראה שמבקשת הביטול החליטה לאמ את הטקטיקה של עיכוב ההליכים, ומה שמעיד על כך בצורה ברורה, זו ההודעה שנמסרה, (הודעה, ושוב אני חוזר, הודעה ולא בקשה, ואני גם אעמוד על וה בהמשך) על כך שמבקשת הביטול, אינה מתכוונת להגיע לדיון הנוכחי. פתאום, לאחר שהודעה על הדיון של היוס נשלחה, עוד בפברואר השנה. לאחר מכן נשלחה תקופת במאי השנה. שלושה ימים לפני מועד הדיון, מודיעה מבקשת הביטול שהיא החליפה בימים האחרונים את באי כוחה בארה"ב. מעבר לחוסר הרלוונטיות של הטענה זו, הדבר מעיד די בבירור שמבקשת הביטול ערכה נסיון להשיג דחייה נוספת של הדיון, ולמעשה להשאיר את בעלת הסימן, תלויה על הקולב של אותה בקשת ביטול. בנוסף, מבקשת הביטול החליטה פתאום, בעקבות ההתלקות מלפני שלושה ימים, שבו הובהר את המצהיר מטעמה להתייצב לדיון,

לוותר כליל על בקשת הביטול ועל ההליך כולו, ואת

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

לאחר שבע ימים שבהן היתה בקשת הביטול תלויה ועומדת כנגד בעלת הסימן.

ברור שאין מדובר כאן בעניין מקרי, אלא בטקטיקה מכוונת של שימוש לרעה בהליכים שמקנה החוק למחיקת סימן מסחר.

הויתור המהיר על בקשת הביטול כשהגיע המועד להוכיח את הנטען בה, וזאת לאחר שבע ימים בהן היתה תלויה כאבן ריחיץ על צוואר בעלת הסימן, מעיד כי לכל התילה הבקשה לא נועדה אלא כדי לנגוש בבעלת הסימן מבלי שמבקשת הביטול האמינה בסיכוייה.

עניין נוסף שלדעתי יש לראות אותו בתחומרה רבה וגס עליו עמד עו"ד גניהר, זה היחס הארוגנטי והולזול שמשתקף מן המכתבים והבקשות של עו"ד ברגמן ושל מרשתו כמובן, הן ללשכה והן אל בעלת הדין שכנגד. יתר אתייחס לדברים הללו, אצטט ממכתב של עו"ד ברגמן עצמו מ- 4.2.96, אחרי שהוא כותב מה שהוא כותב, אז הוא גם מוצא לנכון להציע לעמיתו: "ימותר לצפות מעמית, קצת יותר דרך ארץ וכבוד לוולת". אני מדבר על המכתב מיוס 4.2.96.

מסתבר שעו"ד ברגמן נאה דורש, אבל מאוד רתוק מלקייס. להיפך, הוא מתנסח בלשון פוגעת, מתנשאת ומלוכלכת, הוא אינו מגיש בקשות, אלא מעמיד את הלשכה והרשם בפני עובדות מוגמרות כביכול, וניתן כמה דוגמאות, רק מהאפיון הנדונה:

הבקשה האחרונה זו אותה בקשה להדחית דיון שהוגשה ב- 25.6.00, מנוסחת בצורה כזו, יש כאן הסבר: "עתה הודיעתנו מרשתנו היא מבקשת המתיקה, כי המצהיר

מטעמה לא יוכל להשתתף בדיון, וכי החליפה בימים רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר האחרונים את באי כוחה בארה"ב הנוגעים בין היתר, כי בעניין שבנדון, ובנסיבות אלה התבקשנו מהמבקשת את דחיית הדיון למועד חלופי". מכאן אנחנו מגיעים שם לשורת המפתח: "מרשתנו מודיעה איפוא, כי לא תוכל להשתתף בדיון, ומתנצלת על הודעה מאוחרת זו". ו"א כל מה שעו"ד ברגמן ומרשתו צריכיס לעשות הוא להודיע על כוונתם לא להופיע לדיון. הרשם מצידו צריך לציית. דוגמא נוספת מצויה במכתב שהגיע אתמול. "ימבקשת המחיקה, מודיעה בוה על משיכת הבקשה שבנדון, בנסיבות אלה, נראה כי אין עוד כל צורך בקיומו של הדיון שבעניין שבנדון. מבקשת המתיקה שומרת על וכותה להגיב לבקשה לפסיקת הוצאות". כפי שעולה גם מהשורה הלפני האחרונה, וגם מהשורה האחרונה, עו"ד ברגמן ומרשתו הס אלה שקובעים כי אין עוד צורך בקיומו של הדיון, וכשאם אומרים שהם שומרים לעצמם את הזכות להגיב, והברור שהם לא מתכוונים להגיע לדיון. שוב מעמיד הרשם בפני עובדה מוגמרת, מבלי לבקש רשות.

גם בכך יש עוז מצח רבה מאוד, והפגנה בוטה של ולזל. אפשר לומר שהיחס המזלזל הגיע לשיאו היוס, כשב"כ מבקשת הביטול לא מצא לנכון להתייצב לדיון, למרות שאתמול נתתי החלטה מפורשת, שאומרת שהוא חייב להגיע אם הוא רוצה להגיב לבקשה להוצאות. במכתב מאתמול הוא כי כותב: "למען הסר ספק, מרשתנו מודיעה בזה כי אין בהודעה זו כדי לוותר על טענותיה ובקשתה שבנדון", "ימבקשת המתיקה, במכתב מיוס 0, שומרת על וכותה", היא קובעת כי יש לה כבר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר וכות, "להגיב לבקשה לפסיקת הוצאות, ואס תוגש, בטרס תינתן החלטת כב' הרשם".

ובכן, כפי שאמרתי, בקשה לפסיקת הוצאות כבר הוגשה, וכך להשיב לה מחוץ למסגרת הדיון שנקבעה ממילא לא קיימת. היה על מבקשת המחיקה להיות מיוצגת פה בדיון ולטעון את טענותיה ככל שיש לה. כפי שאמרתי, מבקשת המחיקה לא מצאה לנכון להופיע לדיון, למרות שבהחלטתי מאתמול היא נדרשה במפורש להתייצב. באותה החלטה הובהר לה שאס לא תתייצב, אז תינתן החלטה בבקשה להוצאות בהעדרה. החלטה זו הועברה אל מבקשת המחיקה בפקס, אישור המשלוח מצוי בתיק, בדרך שבה הועברו שאר ההחלטות שנתתי בתיק בימיס האחרונים, ואלו וכו לתגובת מבקשת המחיקה.

לאור כל אלה, ובהתחשב במה שנדרש מבעלת הסימן לצורך הכנת ההליך, כפי שעולה מהתחום המצוי בתיק, אני קובע: כי מבקשת המחיקה תשלס לבעלת הסימן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 35 אלף ש'ייח בתוספת מע"מ. בהסתמך על פסק הדין בבקשות שונות 5 מדינת ישראל נגד משה חיכשווילי, פס"ד ל"ט.1 עמ' 811, אני מפנה לדברי כב' השופט בך בעמ' 812 וכן בהסתמך על פסק דינו של כבוד ממלא מקוסם הנשיא זוסמן בערעור אורחי 415/70, אליהו נגד נציגות הבית המשותף, הידוע כבית המעלות, פס"ד כ"ה.2 עמ' 139, אני מפנה לדברי כבודו בעמ' 140, בהסתמך על האסמכתאות הללו, אני מורה לעו"ד יוסי ברגמן באופן אישי לשלס מכיסו למבקשת המתיקה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל בתוספת מע"מ.

תודה.

ניתו בירושלים ביוס 7 יוני, 2000

משה ש. גולדברג רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר