סימן מסחר 67972

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

(3 = ) 2 / בענין התנגדות לרישומו של סימן מסחר מס' 72 59

- המבקשת : גז ביח"ר לסריגה (1981) בע"מ באמצעות ה"ה משה זוהרי משרד עו"ד ע"י מר משה זוחרי, עו"ד.

המתנגדת : .א ?60855 באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושות', עו"פ ע"י ד"ר מיכאל כהן, עו"פ.

להלן העובדות הראויות לאיכור בהחלטתי זו:

1. בקשה ‏ לסימן מסחר ‏ מס' 67972 לגבי המילה 685 (להלן - "הסימן") הוגשה לרישום ביוס 14 בדצמבר 1987 ע"י חברת ‏ גז ביח"ר לסריגה (1981) בע"מ (להלן ‏ - "המבקשת") לגבי דברי הלבשה הכלולים בסוג 25.

2. הבקשה נבתנה, קובלה לרישום ופורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" 1 מיום 31 במאי 1991.

3 ביום ‏ 27 באוגוסט ‏ 1991 הגישה 0א1 ? 60855 (להלן - "המתנגדת")

הודעת התנגדות לרישומה של בקשה לסימן מסחר מס' 67972.

להלן תמצית נימוקי ההתנגדות:

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

הסימן פוגע או עלול לפגוע בתקנת הציבור ‏ - סעיף ‏ 5(11) לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש) התשל"ב-1972 (להלן ‏ - "הפקודה").

יש בסימן כדי לחטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר - סעיף 6(11) לפקודה.

הסימן ‏ זהה או דומה לשמה של המתנגדת ויש בו כדי להטעות את הציבור או לגרום לתחרות בלתי הוגנת - סעיף 12 לפקודה.

הסימן זהה או דומה עד כדי הטעייה לסימן ששייך לבעל אחר וכבר רשום בפנקס לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר - סעיף 9(11) לפקודה.

הסימן הוא בחזקת מילה הנוהגת במסחר לציונם או לתיאורם של טובין או סוגי טובין או נוגעת במישרין למהותם או לאיכותם - סעיף 10(11) לפקודה.

אין בסימן כדי להבחין בין הטובין של המבקשת לבין הטובין של אחרים ולכן אין הסימן כשיר לרישום - סעיף 8 לפקודה.

הוסבר על ידי המתנגדת כי שמה הרשום של המתנגדת הינו 60855 כאשר המרכיב המרכזי הינו המילה 608₪55. כך, איפוא, יוצא שהסימן ושמה הרשום של המתנגדת 60855 דומים ‏ עד כד: לחטעות. הטעייה כאמור נוגדת את תקנת הציבור ואף עלולה להוות עבירה עפ"י חוק הגנת הצרכן.

נוסף לכך, רישום הסימן ‏ יעמוד בסתירה להוראות סעיף ‏ 12 לפקודה.

כן נטען כי היות והמתנגדת רשמה כסימן מסחר את סימנה 60₪55, בין היתר, ‏ גם בסוג 25, יהיה איפוא ברישום הסימן הדומה עד למאוד לסימן המתנגדת, בכדי לעמוד בסתירה להוראות סעיפיס

1) ו-9(11) לפקודה שכן רישום הדדי של הסימנים יגרום לתחרות בלתי הוגנת במסחר ולהטעיית קהל הלקוחות.

עוד טענה המתנגדת כי מאחר והסימן הינו תעתיק בכתב לטיני של המילה העברית "גז" שפירושה "צמר שנגזז מעור הצאן", הרי הסימן ‏ הינו מתאר ‏ ונעדר סגולת אבתנה. רישומו על כן עומד בסתירה להוראות סעיף 8 ו-10(11) לפקודה.

להלן עיקרי הטענות המועלות בכתב טענותיה שכנגד של המבקשת שהוגשו ביוס 5 בינואר 1992:

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

)6(

)7(

המבקשת הינה יצרנית של מוצרי סריגה והחלה ‏ את פעילותה העסקית בתחילת שנות החמישים. החל מתחילת דרכה חברה המבקשת להשתמש בשם המסחרי גז.

המבקשת התאגדה ונרשמה כחוק כחברה בשנת 1981 והיקף עסקיה גדל מדי שנה, כך שכיוס המבקשת חינה בין החברות המובילות בתחומה בישראל.

המבקשת ‏ טוענת ‏ כי טענת המתנגדת בכלהנוגע לסעיף 5(11) לפקודה אין לה על מה לסמוך וכי ברישום הסימן אין משוס הפרה של סעיף זהת.

מאחר ולא קייס דמיון בין הסימן לבין הסימן 008858, לא יהיה ברישומו של הסימן בכדי לגרום להטעיית הציבור.

אין בכוונת המבקשת בכדי לקיים תחרות בלתי הוגנת עס המתנגדת שכן המבקשת כאמור משתמשת בשם ‏ גז מזה זמן רב עוד לפךני שהמתנגדת התאגדה והחלה לפעול.

למבקשת קיים מוניטין רב בכל הקשור לסריגים ועליה להתמודד עס גורמים שונים המנסים ליהנות שלא כדין מאותו המוניטין.

אין כל קשר רעיוני בין שני הסימנים שכן, המילה גז יוצרת קונוטציה לגזיות צמר מכבשים בעוד שהמילה ‏ ? 6085585 פירושה ניחוש או לנחש וכך שאין כל סיכוי שקהל קונים אובייקטיבי

)8(

)9(

)10(

ביום

בהתנ

וסביר יטעה בין שני הסימנים.

קהל היעד של מוצרי המבקשת שונה בתכלית מזה של מוצרי המתנגדת; שכן, קהל היעד של המבקשת הינו צרכנים המעונייניס לרכוש דברי צמר וסריגים, בעוד שקהל היעד של המתנגדת הינו קהל צעיר, המבקשת לרכוש בגדי איכות בתחום מכנסי ג'ינס ובגדי ספורט.

המבקשת משתמשת בסימן מזה כ-40 שנה ורכשה לעצמה מוניטין רב בסימן ובטובין נושאי/ הסימן. אי, על כן, הצדקה למנוע מהמבקשת להשתמש בסימן סימון מוצרי ההלבשה שהיא מייצרת.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי הרשם רשאי לרשום את הסימן בהסתמך על סעיף 30 לפקודת הקודה.

1 ביולי 1992 התקבלו ראיותיה של המתנגדת בתמיכה גדותה. ראיותיה כללו ‏ את תצהירו על נספחיו של מר [שם] שהינו עורך דין בחברה המתנגדת.

עיקר

)1(

)2(

)3(

י התצהיר הנ"ל הינם אלה:

החל משנת ‏ 1981 משתמשת בארה"ב המתנגדת בסימנה 60855, בקשר עם מוצריס שונים וביניהם מוצרי הלבשה עליונים, שעונים, תכשיטים, משקפיים ומוצרי קוסמטיקה.

צורפו העתקים מסימניה של המתנגדת כפי שבפועל היא משתמשת בהם.

מוצרי המתנגדת זכו לפופולריות רבה וחנויות רבות ברחבי ארה"ב ביקשו מהמתנגדת למכור את מוצרי הלבוש נושאי סימנה באמצעותם.

מוצרי המתנגדת, בעיקר מוצרי לבוש לנשיס, פורסמו במספר רב של מגזיני אופנה ידועים ובעיתונות נוספת. צירף המצהיר מספר דוגמאות מאתס הפרסומיס.

)4(

(כ5)

)6(

)7(

)8(

)9(

)10(

)11(

)12(

מייסד המתנגדת ‏ ואף היא עצמה קיבלו בשל הצלחתם הוקרה רבה ממדינת קליפורניה, מקוס מושבה.

צירף המצהיר טבלה המפרטת את היקף המכירות שנעשה בין השנים 1 בבשטובין נושאי סימן המתנגדת. כך למשל - בכל אחת מהשנים 1986 עד 1991 נמכרו מוצרים בכ-200 מליון דולר ארה"ב.

המתנגדת השקיעה משאבים רביס בפרסום מוצריה כך למשל בכל אחת מהשנים 1986 עד 1991 הוציאה היא כ-15 מיליון דולר ארה"ב לענין זה.

המתנגדת פירסמה את מוצריה במספר רב של מגזינים ועיתונים אשר בחלקם אף משווקים מחוץ לארה"ב. צירף המצהיר דוגמאות.

מוצרי חלבוש של המתנגדת נמכריס בכלמעלה מ-5000 חנויות בצפון אמריקה ודרומה, אירופה ואסיה.

החל משנת 1989 הקימה המתנגדת חנויות המוכרות אךך ורק את הטובין שהיא מייצרת. חנויותיה ממוקמות במקומות מרכזים שבהם מבקרים תיירים רבים וביניהם ישראלים.

בשל הצלחתה הרבה של המתנגדת ניסו רבים לחקות ולהעתיק את מוצריה בין היתר בארצות הבאות ‎ -‏ ארה"ב, ‏ טיוואן, קוריאה, פנמה, ‏ ונצואלה, מכסיקו, ותיאלנד. המתנגדת ‏ ניהלה כ-50 תביעות בגין חיקויים אלה.

המתנגדת רשמה ‏ את סימניה כסימני מסחר בארצות רבות ובכללן בישראל. צירף המצהיר רשימח של רישומי סימניה של המתנגדת בכל העולם.

טוען המצהיר כי הרישום של הסימן 685 יגרום לבלבול ולהטעייה (ו , בין סימנה ובין הס ימ ]--רעל/יכ ן- פ ג ע בוכויות המתנגדת.

6. ביוס 2 בדצמבר 1992 התקבלו ראיות שכנגד מטעם המבקשת. הראיות כללו

תצהיר על נספחיו חתוס ע"י מר שמעון נרקיס שהינו אחד מבעל: המניות וממנהלי המבקשת.

לחלן עיקרי התצחיר: (1) המבקשת הינה יצרנית ומשווקת עתירת מוניטין, של סריגיס אופנתייס מזה למעלה מ-40 שנה. במשך כל אותן השנים שימש את

החברה השם גז בעברית ו-685 באנגלית.

(2) מפעל הסריגים של המבקשת ‏ יוסד בתתילת המאה בפולין, עבר לגרמניה ולאחר הקמת המדינה הועבר ארצה. |

(3) המפעל הנ"ל הינו עסק משפחתי המעסיק והמפרנס למעלה מ-70 עובדים.

(4) בשנת 1952 נפתחה חנות למכירת הסריגים בתל-אביב ואת"כ חנות נוספת בירושליים. בשנת 1956 נפתחה חנות שלישית בהרצליה.

(5) החל משנת 1956 שיווקה המבקשת סריגים לאמריקה ובשנים 1980- 9 החתלה בייצוא הסריגים נושאי הסימן 685 גם לגרמניה.

(6) המבקשת פועלת החל משנת 1956 תחת השם גז, בעוד שעד שנת 1981 0 המתנגדת כלל לא היתח קיימת. מכאן, ברור כי שמה של המבקשת והמוניטין שלה לא התייחסו ו/או נגעו בצורה כלשהי בשמה של

המתנגדת.

7 (7) צירף המצהיר בקשה לרשיון יבוא משנת 1973, בקשה זו הוצאה על שס גז ושות', ביח"ר לסריגה. הבקשה מעידה על כך שהמבקשת השתמשה במילה גז עוד בשנת 1973.

(8) צירף המצהיר הודעת שומה משנת 1964 הממוענת לשותפות גז. להודעת חשומה צורפו נספתיסם בהם ניתן להבחין במילה ‏ גז בעברית ו-685 באנגלית, כשם העסק וכסימנו המסחר:י.

)9(

)10(

)11(

)12(

)13(

)14(

)15(

מוצרי המבקשת זכו להצלחה ולפופולריות רבה. ההצלחה באה ליד: ביטוי גס בפרסומיס הרביס בעיתונות.

צירף המצהיר מיקבץ של כתבות ופרסומים בעיתונות מהשניס 1..

הוסבר על ידי מר נרקיס ‏ כי צורפו רק פרסומיס מהשניס האחרונות חיות ואין המבקשת נוהגת לשמור חומר ארכיוני בכל הקשור לפרסומים וכתבות אודותיה.

בשנת 1981 עקב התפתחותה וגדילתה של המבקשת ובעקבות ‏ :יעוץ משפטי שקיבלה שינתה היא את מעמדה משותפות לחברה בע"מ.

המבקשת השקיעה במשך חמש השניס שקדמו לתאריך הגשת התצהיר, כ-700,000 דולר ארה"ב, בתכנון, עיצוב ופיתוח קו עיצוב חדש ומקורי.

המבקשת משווקת את מוצריה לכ-400 בתי אופנה בישראל וכן לרשתות מכירה ארציות.

המבקשת השקיעה כסף רב ומשאביס ניכרים בפרסום דגמי מוצרית בישראל ‏ ובעולס. בעקבות הפרסומיס הפכה המבקשת להיות מוכרת וידועה וסימנה גז-685 הפך למותג ידוע.

צירף המצהיר קוב פרסומות בענין זה.

מוצרי המבקשת הינם מיוחדים ומשלבים הרמוניה של הרבה מאוד צבעיס.

כתוצאה מהצלחתה של המבקשת, החלו מספר גופים בייצור תחיקויים לסריגי המבקשת. המבקשת תבעה את אותם גופים וניתנו כנגדס צווי מניעה.

(16)המבקשת מייצרת בין 400 ל-500 סריגים ביום ומייצאת את תוצרתה

(17)

לעשר מדינות בהיקף שלעשרות אלפי פריטים.

המבקשת מייצרת מזה עשרות שנים בהיקפים של מאות אלפ:י פריטים לשנה גס למערכת הבטהחון, המשטרה, הצבא, בתי-הסוהר,

משמר הגבול ומשמר הכנסת.

(18) למבקשת אין קשר עיסקי עם המתנגדת והיא אף אינה מתחרה בה. המצהיר ‏ טוען ‏ כי עד למועד ההתנגדות הוא אף לא ידע כלל על קיומה של המתנגדת.

(19) טוען המצהיר כי אין לו כל ספק שלא יכול להיווצר ‏ כל בלבול בין המבקשת ובין המתנגדת, זאת גס מהסיבה שהמתנגדת כלל אינה משווקת בישראל את מוצריה.

ביוס ‏ 24 במר 1993 התקבלו ראיות בתשובה מטעס המתנגדת. ראיותיה כללו את תצהירו של מר [שם] הנ"ל אליו צורפו שני מוצגיס.

המצהיר מעיר כי לאחר שעבר על תצהירו של מר שמעון נרקיס מטעס המבקשת, ‏ הוא מבקש ‏ לציין כי המתנגדת משתמשת בסימנה גם בישראל. היקפי המכירות בשנת 1988 היו כ-49.000 דולר ארה"ב ובשנת 1989 כ- 0 דולר ארח"ב.

צירף המצהיר כראיה העתקיס מחשבוניות המעידות ‏ על הזמנות מוצר:י המבקשת לתחנויות שונות בישראל.

ביוס ‏ 13 בנובמבר 1994 נערך בפני דיון בנוכתות באי כוח שני הצדדיס. במהלך הדיון חזר באי כות שני הצדדיס על טענותיהס השונות וסקרו את הראיות שהוגשו תוך. כדי ניתוח המצב המשפטי כהבנתסם. אתייחס בההלטתו זו גם לטענות הנוספות שהושמעו ע"י באי- כוח שני הצדדיס במהלך חדיון.

להלן החלטתי:

ראשית אתייחס לטענתה של המתנגדת כי הסימן פוגע או עלול לפגוע בתקנת הציבור בניגוד להוראות סעיף ‏ 5(11) לפקודה. ביתר פירוט טוענת המתנגדת כי רישום הסימן המבוקש יגרום להטעייה ולבלבול של קהל הלקוחות בין הסימן ובין סימניה של המתנגדת ובהתאם ‏ גם בין הטובין נושאי הסימנים ומקורס.

נרמז ‏ כי ‏ יתכן שבחירת הסימן נעשתה על מנת לתקות את סימניה של המתנגדת.

נטען כי יש באלמנט ההטעייה בכדי להוות עבורה על הוראות סעיף

2) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן - "תקנת הגנת הצרכן") וכן כאמור על הוראות סעיף 5(11) לפקודה. ּ

מושג "תקנת הציבור" מצוי ושזור בהוראות תק רבות שאולי המרכזית שבהן הינה סעיף 30 להוק החוזים (חלק כללי).

מילוי תוכן למושג תקנת הציבור איננו דבר פשוט ולענין זה נדרש בית המשפט העליון לאחהת.

אסקור בקצרה מספר פסקי-דין שעניינס בכך:

(1) ע"א 614/76, 6 פפלמונית ואת' ‏ נגד אלמוני וערעור שכנגד. 5.ד. לא' (3) עמ' ‏ 85. שס בעמ' ‏ 94-93 אומר כבוד הנשיא שמגר כך:

"...אולם יהיו האבחנות על-5: משפטם של אחרים אשר יהיו, ואף אם יש להן ויקה היסטורית לדין שקדם לדבריו של המחוקק הישראלי, הרי אין ספק, ‏ כי חסוגייה של תקנת הציבור היא בין הנושאיס | שהם בבואח לתפיסות עולס ולהשקפות ההייס המיותדות למסגרת חברתית או לאומית נתונה וכי התוויית תחומיה של עילת פסלות זו ודרכי יישומה לנסיבותיו של כל מקרח הן מלאכתה העצמאית ‏ והייחודית של כל ישטת משפט. זאת ועוד, אך מובן שהתפיסות בכגון דא, משתנית עס חלוף העיתיסם ומבטאות תמיד את אמונותיה ודעותיה | של אותה התקופה. בתי-המשפט מוסיפים למגוון חקיים של מקריס בהס מופעל העיקרון או אף גורעיסם ממה שחהיה מקובל בעבר וכל זאת במסגרת היישום של העיקרון הכללי הרחב,

)2(

2

,

שהוזכר לעיל, למערכת ‏ נסיבות קונקרטיות זו או אחרת".

בעניין ע"א 566/77 חיים דיקר נגד ברנרד מוך, ואח', ‏ 5.ד. לב' ‏ (2) 1. התייתס כבוד השופט אילון לדבריו הנ"ל של הנשיא שמגר וכן לדברי חשופט כהן. השופט אילון ניסה לעמוד על הקשייס הכרוכים בהגדרת מושג תקנת הציבור וביצירת מסגרת למושג זה. מוצא אני לנכון להביא אתדבריו כמעט במלואם, כדלקמן:

"אין צריך לומר, ומן המפורסמות חוא, שקביעת כללים אלה הריהי משימהח ‏ גדולה וקשה. לא רק משום - כדברי המשל הקדמו(י האנגקי - שהמושג "תקנת הציבור" הריהו סוס פרוע שרוכבו ‏ אינו יודע לאן יובילו, אלא משוס שכל | הגדרה שהיא, אף ‏ אם היא לכאורה ברורה ומאוזנת, טומנת היא בחובה גרעין הספק ואי-הוודאות. טול למשל דבריו של השופט שמגף ב-ע"א 756 625/76 (1), המובאיס בארוכה בפסק-דינו של חברי השופט י. כהן: | "זאת ועוד. אך מובן שהתפיסות | בכגון דא (=חיינו, תפיסות עולס והשקפות החיים המיותדות | למסגרת | חברתית | או לאומית נתונה - מ'א') משתנות ‏ עם חלוף העתים, ומבטאות תמיד את אמונותיה ודעותיה | של אותה התקופה". וכאן ‏ ישאל השואל: ומה הן אמונותיה ודעותיה של אותה התקופה? הרי קשה, קשה מאוד לתת הגדרה אובייקטיבית לאמונות ודעות אלה, ודומה שההשפעה לא מבוטלת על

כך יש לעולמו החפנימי של מי שקובען ומגדירן (ראה, ‏ דרך משל, דיון מפרט בכך ב-ע"א 337/62, גינטר-גדעון ריונפלד ‏ נ' רוזה יעקבסון, ואח', (3), וב-ע"א 6, מרים פרצ נ' יעקב הלמוט, (4); מנחם אלון, חקיקה דתית, ע' 0). ויתירה מזוה וקשה מזו: בבוא השופט לפרש תקנת הציבור מחי, האם פירושו של דבר שעל:ו לראות בתקנתו של חציבור את שהציבור נוהג ורוצח או אולי שומה על בית-המשפט לעבור חלו לפני המחנה ולקבוע מיזמתו ומדעתו הוא, לאחר עיון ושיקול מדוקדק, תקנתו של הציבור מהי (ראה למשל דבר: השופט קיסטר ב-ע"א 4/66, (4), הנ"לך בע' 353-352). דומה איפוא, שהגדרת המושג "תקנת הציבור" זה "העצמאי" שבחוק התוזים, תיעשה טיפין טיפין, מן הפרט אל הכלל וחוזר חלילה, הכל לפי המעשה המיוחד וחענין המסויים.

בתהליך גיבוש זה של פרשנות המושג "תקנת הציבור", שמצווים אנו מכות סעיף 63 לחוק החוזים הנ"ל לפרשו שלא מתוך רעייה בשדות זרים, צריך לקבוע ולייחד מקום בראש למסורת המשפט העברי, לעקרונותיו ולהוראותיו".

הנה כי כן רואים, אנו עד כמה קשה למלא תוכן את המושג תקנת הציבור.

)3(

)4(

כב'

השופט ברק בענין ע"א 245/85 אנגלמן שכנגד. פ.ד. מג' ‏ (1)‏ 772, מסביר החל בעמי

עמדתו ביחס למושג תקנת הציבור.

להלן מספר קטעים מדבריו:

בענין

"עיקרון ‏ יסודי בשיטתנו הוא, כי הוראה שביצועה המשתקע ‏ על כל הפעולות בשיטת המשפט. במסגרתו יש לאזן בין ערכים, עקרונות ואינטרסים, הבאים לידי התנגשות. ערכים, עקרונות ואינטרסים אלה שונים הם מסוגייה לסוגייה, מתהוסם לתחום. על כן, אך טבעי חוא, כי השיקולים החליס בדיני החתוזים אינס חלים בהכרת בדיני הצוואות, כשס שהשיקולים החלים בשני אלה, אינם חלי בהכרת בדיני מיסים או קניין או נזיקין. עלינו לפנות לשיקולים המיוחדים ‏ התופסים בענייננו ולבחון אותם לגופסם".

נגד קליין

3

וערעור

ואילך את

בג"צ ‏ 693/91 אפרת ‏ נגד הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים פ.ד. מז (1) עמ' 749. הוסיף ואמר ברק גס את אלה:

"תקנת הציבור" משמעותה הערכים, האינטרסיס והעקרונות המרכזייס והחיוניים, אשר חברח נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים, לשמר ולפתת. אלה הם ‏ "אושיות הלאוס, הרוח, החברה או המשק של ישראל" (ראה א' לבונטין, ברירת הדין (משרד המשפטים, תשמ"ז) 8). "תקנת הציבור משקפת את אושיות היסוד של

כב'

השו פט

הסדר החברתי..." (הנשיא | שמגר בע"א 661/88 חיימוב נ' חמיד ואח'

(34), בגעמ' 84). תקנת הציבור הינה | המכשיר המשפטי, אשר באמצעותו החברה מבטאת את "האנ:י מאמין" שלה. באמצעותו היא יוצרת מסגרות נורמאטיביות חדשות ומונעת חדירה של הסדרים נורמאטיביים בלתי ראויים למסגרות חקיימות. אכן, תקנת | הציבור הינה כל: מרכזי, אשר בעזרתו שיטת המשפט שומרת על עיקרי ערכיה כנגד מוקדי כוה שונים אשר מבקשיות הונגדות ערכים אלה. זהו מכשיר שבאמצעותו נשמרת "הפעולה התקינה של מוסדות המשפט התיוניים להגנה" (י' אנגלרד, "מעמדו של הדין הדתי במשפט החישראלי (חלק ג')" משפטים ד (תשל"ב-ל"ג) ד' 31 ,57. "תקנת הציבור" הינה החומה, אשר באמצעותה שיטת משפט נתונה, בזמן נתון, שומרת על "ציפור נפשה" מפני הסדרים (נורמאטיביים ופיסיים) המבקשים לפגוע בה. הסדרים אלה יכול שיהיו חיצוניים ויכול שהם פנימיים".

נוגד את תקנת הציבור, בטלה היא.

"...הכלל על תקנת הציבור הוא אחד העקרונות הגלומים בשיטת משפטנו, בהיותו סיג כללי להכרעת הדין באוטונומיה הפרטית על כל היבטיה (ג' טדסקי "שליחות לאחר המוות"

ו בהמשך:

עיוני משפט י' (תשמ"ד-מ"ח) 272, 7). ביטוי פורמאלי לעקרון זה מצוי בעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי). אמת הדבר, סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) עניינו בטלותו של חוזה הנוגד את תקנת הציבור. אך הוראה זו חלה גם על "פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה" (סעיף 61(ב) עקרוני ניתן איפוא להפעיל הוראה זו על צוואה, שחינה פעולה משפטית שאינה בבחינת חוזה".

ובהמשך -

"אכן, "תקנת הציבור" משקפת את תפיסתו של הציבור הישראלי הנאור באשר לרמת ההתנהגות הראוייה בחברה הישראלית".

"תקנת הציבור היא מושג רחב".

"בקביעתה של "תקנת הציבור" יש להשקיף על שיטת המשפט כעל מכלול. "תקנת הציבור" הינה תקנתו של כלל הציבור - על גווניו, דעותיו, אמונותיו, עדותיו ודתותיו - כפי שהיא נראית מזווית הראייה של הציבור הנאור. אכן, תקנת הציבור מוסקת לא רק בתחינת מלוא היקפם של הערכים והעקרונות של שיטת המשפט. אמת, בתחומים ספציפיים אלה או אחרים עשויה להתקיים מדיניות משפטית המאפיינת תחומים אלה. בקביעת "תקנת הציבור" יש להתחשב במדיניות משפטית זו, אך אין להגביל את תקנת הציבור עמה. תקנת הציבור היא ההפשטה הכוללת, המתחשבת במכלול קווי המדיניות המשפטית המפוזרים בשיטת המשפט".

חוק הגנת הצרכן בסעיף 2(א)(7) קובע כדלקמן:

"לא יעשה עוסק דבר -- במעדה או במחדל, הכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן כל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעייה), בלי לגרוע מכלל האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:

(7) השם או הכינוי המצרי של הנכס או השירות".

מסכים אני עם המתנגדת כי במקרה ויוכל כי נעשה שימוש בשם או בכינוי מסחרי כלשהו במטרה להטעות ומתוך חיקוי יהיה בכך משום עבירה עפ"י הוראות סעיף 2(א)(7) לתוק הגנת הצרכן.

אני מקבל גם את הטענה כי הטעייה מכוונת ו/או חיקוי במתכוון בהיותם נוגדיס את החוראות חוק הגנת הצרכן, הינם בסתירה להתנהגות הראויה בחברה הישראלית ובניגוד לתפיסתו של הציבור הישראלי הנאור, ועל כן הינס גס בסתירה לתקנת הציבור.

אולם איננו חייבים להידרש לצורך הפקודה דווקא להוראות חוק הגנת הצרכן שכן הפקודה עצמה כידוע בסעיף 5(11) קובעת כי סימן הפוגע או עלול לפגוע במוסר או בתקנת הציבור אינו כשיר לרישום.

סבור אני איפוא, כי כאשר מוכח שסימן כלשהו נבחר תוך חיקו: ברור ומתוך כוונה להטעות הסימן אינו כשיר לרישום בהיותו נוגד את תקנת הציבור והמוסר. שכן מקובל על הכל שתפיסתו של הציבור הישראלי הנאור באשר להתנהגות הראויה בחברה הישראלית, שוללת מכל וכל כל נסיון לחיקוי, הטעייה ותרמית. אין בליבי גם ספק כי במסגרת הערכים האינטרסים, והעקרונות המרכזיים החיוניים אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים, לשמר, ולפתח (כלשונ של כב' השופט ברק), נכללים גם העקרונות של מניעת הטעייה חיקוי ותרמית ועל אחת כמה וכמה כאשר המדובר בכוונה מפורשת לעשות כאמור.

במקרה שבפני, עס כל הכבוד, לטענות המתנגדת, אינני סבור שיש ממש בטענתה כי רישום הסימן המבוקש יגרום לפגיעה בתקנת הציבור או אף עומד בסתירה להוראות סעיף 2(א)(7) לחוק הגנת הצרכן.

זאת כי כיוון שלדעתי המבקשת בחרה את סימנה לפני כ-40 שנה, שלא מתוך כוונה לחקות, להעתיק או לגרום להטעייה כלשהי עם סימניה של המתנגדת או עם כל סימן אחר. זאת בעיקר מהסיבה הפשוטה שהיא שבתאריך ברישום הסימן ע"י המבקשת, המתנגדת כלל לא היתה קיימת בוודאי שלא היה לה מוניטין כלשהו בסימניה.

יתרה מכך, המתנגדת גם לא הוכיחה בראיות פוזיטיביות כלשהן כי המבקשת בחרה את הסימן שלא בתוספת ומתוך כוונה להטעות ולחקות. העלאת הטענה ללא יכולת להוכיח בוודאי ואינה מספקת.

אשר על כן, סבור אני שאין ממש בטענת המתנגדת בדבר הפגיעה האפשרית בתקנת הציבור שתתקיים כאשר ירושם הסימן.

במהלך הדיון טען ב"כ המתנגדת כי השימוש שעושה המבקשת בסימן אינו עולה כדי שימוש הנדרש דהיינו הסימן אינו מופיע על גבי הטובין ואינו מזהה אותם כנושאים ועל כן השימוש לאו שימוש הוא.

מנגד טען ב"כ המבקשת כי מרשתו מסמנת את הטובין בסימן ואת על ידי כך שהסימן מופיע בתוויות שעל הטובין. כמו כן טען הוא כי נעשה שימוש נוסף בסימן וזאת באופן של סימון החנויות בהן נמכרים הטובין וכן בפרסומות בחנויות עצמן ובעיתונות.

אינני צריך כעת להכריע האם השימוש שעושה המבקשת בסימן נחשב כשימוש לעניין פקודת סימני המסחר - וזאת למרות שעל פניו נראה לי שכן - מכיוון שעפ"י הקבוע בהוראות סעיף 1 לפקודה סימן מסחר הינו - "סימן המשמש, או מיועד לשמש לאדם לעניין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם".

משמעות הדבר הוא שבשלב זה המבקשת כלל אינה הייבת להוכית כי היא עושה שימוש בפועל - ויחי משמעותו אשר יהא - שכן העובדה שהמבקשת מתכוונת להשתמש בסימן מספיקה לעניין הגדרתו כסימן מסחר.

אשר על כן, אני דוחה את טענת המתנגדת בענין זה.

טענתה הנוספת של המתנגדת סובבת סביב שאלת משמעותו של הסימן. נטען כי משמעותו בעברית של הסימן או המילה "גז" הינו "צמר שנגזז מעור הצאן" ומשום כך ניתן לקבוע שהסימן מתאר ונעדר סגולת אבחנה. משום כך רישומו עומד בסתירה להוראות סעיף 88א) ו-10(11) לפקודת.

בענין זה אומר את הדברים הבאים: אכן משמעותה של המילה גז הינו צמר שנגזז מעור הצאן ולדעתי הסימן אינו נעדר סגולת אבחנה ו/או מתאר ברמה כזו שרישומו ימנע ואסביר איפוא מדוע.

בבחינת כשרות רישומו של סימן פלוני או אלמוני בודקת מחלקת סימני המסחר את אופיו המבחין של הסימן. אופי מבחין של סימן נבחן הן עפ"י המבחין המקובל שעניינם דבר היותתו של הסימן מקובל במסחר ונוהג ומשותף במסחר והן עפ"י מבחן ההגיון דהיינו, קיים קשר ישיר בין הסימן ובין הטובין נושאי הסימן. אם יתברר שהסימן מתאר את הטובין או נוגע במישרין לאיכותם ומהותם בד"כ הוא אינו כשר לרישום. ובהתאם, אם יתברר כי הסימן חינו. מקובל במסחר משותף לעוסקים באותו התחום ונוהג באותו ההגדר, רישומו של יותר.

יחד עם זאת, במקרי גבול נקבע כי ניתן להוכיח כי הסימן רכש לעצמו משמעות שנייה מכוח השימוש. כמובן שיש לזכור כי ככל שעל פניו נדמה שהסימן המבוקש הינו חסר כוח מבחין או בעל, תכונות תיאור ,יידרש להוכיח שימוש במידה רבה יותר ולהיפך. במילים אחרות, הוכחת המשמעות השנייה אינה זהה בסימנים חסרי: אופי מבחין או מתארים ברמה נמוכה ובצורת עקיפה ובסימנים שאופיים המבחין וכן היותו מילה מתארת את הטובין הינס ברמה גבוהה.

כמובן שכמוסבר לעיל, יהיו סימנים שאף אם יוכח בהם שימוש עולמי בהיקף אדיר ולאורך שנים, עדיין הס ישארו לא כשרים לרישום מחמת אופיים המבחין או מחמת כך שהינס מתארים את הטובין.

במקרה שבפני, סבור אני עפ"י מבחן ההגיון כי על אף משמעותה של המילה העברית גז ניתן לרשום את הסימן באנגלית 6085 ומאחר ואין קשר ישיר בין הסימן ובין הטובין המבוקשים. הקשר אמנם קיים אך הינו עקיף. זאת ועוד, הסימן 688 אינו מקובל ונוהג במסחר לגבי מוצרי הלבשה ואינו מתאר אותם. על מנת לייצור את הקשר שבין הסימן ובין הטובין דרושים הליכי מחשבה נוספים שמצביעים על כך שקיים קשר עקיף בלבד בין הטובין ובין משמעותו העברית של הסימן. רישומו של הסימן כידוע מבוקש באנגלית ועובדה זו רק מרחיקה עוד יותר את הזיקה שבין הסימן ובין אותו צמר שנגזוז מהכבשים והמשמש לסריגה. ב

כך גם לא הוכח בפני שהסימן מקובל במסחר הטובין בהיותו הלבוש בהיותו והג אצל העוסקים באותו הענף.

משום כך, אין לי אלא להכיר גם את טענותיה הנ"ל של המתנגדת.

4. טענתה האחרונה והמרכזית של המתנגדת הינה בעצם שהסימן המבוקש דומה עד כדי הטעייה לשמה הרשום ולסימניה הרשומים. משום כך טוענת המתנגדת שהסימן פסול לרישום לפי הוראות סעיפים 6(11) ו- 9(11) ו-2 לפקודה.

הדמיון לסימנה של המתנגדת גורם לטענתה להטעיית קהל הלקוחות ولتחרות בלתי הוגנת במסחר.

אסקור בקצרה מעט מפסיקת ביהמ"ש העליון בענין מבחני העזר המסייעים לקביעה אם שני סימנים דומים עלולים לגרום להטעיית קהל הלקוחות ולתחרות בלתי הוגנת במסחר.

(1) בג"צ 178/57 תגא15אמא פמאתתאמעסקעת תתצפג צמסתתסממ1דאה תפאזתתהת נגד הרשם הכללי בתפקידו כרשם סימני המסחר ואח', פ.ד. יב' 708. כב' השופט לנדוי בעמוד 710 אמר כך -

"אחרי ככלות הכל, עומדת לפנינו שאלה שיש לפתור על-פי השוואת שני הסימנים, על רקע המסיבות שבהן עשויות הסחורות המסומנות בהן לעבור מיד ליד. אינני סבור שיש סכנת ערבוב של שני הסימנים על פי מראח עיניים..."

ובהמשך -

"יש איפוא לבדוק גם, אוקיימת סכנת הטעייה לפי צלצול של שני הסימנים".

הנה כי כן קבע השופט לנדוי שלושה מבחנים כדלהלן: מבחן העין, מבחין הצליל, ומבחן כלל