סימן מסחר 7

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר בענין התנגדות לרישום בקשה לסימן מסחר 7

המבקש: יגאל קרדי באמצעות ועל ידי עו"ד אליעזר דיאמנט. המתנגדת: .סע צאגפאסס 6 זסתתסהם באמצעות ה"ה ריינהולד כהן ושותפיו, עו"פ ע"י עו"ד דוד גילת.

הנסיבות הנוגעות להתלטתי הינן כדלקמן:

ביוס 25 בפברואר 1980 הוגשה בקשה מס' 49574 לרישום סימן המסחר בקרדי (להלן - "הסימן") לגבי דברי הלבשה הכלולים בסוג ד.

הבקשה לרישום הסימן (להלן - "הבקשה") הוגשה ע"י מר יגאל קרדי (להלן - "המבקש").

הבקשה נבחנה ולאחר סידרת השגות התקבלה הבקשה לרישום ופורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר".

ביוס 23 בספטמבר 1984 הוגשה ע"י חברת נכעגס6אתע הזתעס הודעת התנגדות לרישומה של הבקשה.

אינני מתכוון להרבות במיליס בנוגע להתנגדות זו מאחר ולאחר החלפת הודעת ההתנגדות ונימוקיה וההודעה שכנגד, הודיעה המתנגדת הנ"ל על הסרת התנגדותה.

במקביל להליך שתואר בסעיף 3 לעיל, הוגשה ביום 3 באוקטובר 1984 הודעת התנגדות נוספת לרישומה של הבקשה והפעס ע"י חברת ספת צאגפאסס (להלן - "המתנגדת").

נימוקי ההתנגדות וטענות המתנגדת הינם כדלקמן:

(1) המתנגדת הינה הבעלים הרשומים של סימן המסחר מס' 20442 - בקרדי (להלן - "הסימן הרשום") בסוג 33 לגבי משקה רוסם.

(2) הסימן הרשום משמש את המתנגדת מזה למעלה ממאה ועשרים שנה ואף הינו חלק מרכזי בשמה הרשמי. למתנגדת מוניטין רב בסימנה בשל השימוש שנעשה בו ולאור רישומו במדינות רבות ברחבי העולם.

(3) המתנגדת משתמשת בסימן הרשום גם בישראל בדרך של מכירת טובין נושאי הסימן וכן פרסומם.

(4) המתנגדת משתמשת במשך שנים ארוכות בסימן הרשום גם לגבי דברי לבוש ופריטי ספורט.

(5) שימוש ע"י המבקש בסימן שרישומו מבוקש (להלן - "הסימן המבוקש") הזהה לסימן הרשום של המתנגדת יגרום להטעיית קהל הלקוחות והציבור בניגוד להוראות סעיף 6(11) לפקודת סימני המסחר (נוסת חדש) התשל"ב-1972 (להלן -"הפקודה").

(6) מאחר והסימן המבוקש זהה למעשה לשמה הרשמי של המתנגדת קיים חשש רב שקהל הלקוחות יטעה לזהות את הטובין נושאי הסימן עם המתנגדת. יש בדבר גם בכדי להוות תחרות בלתי הוגנת במסחר עפ"י הוראות סעיף 6(11) לפקודה.

(7) לאור עובדת רישומו של סימן מסחר מס' 20442 הנ"ל, פסול הסימן המבוקש לרישום בהתאם להוראות סעיף 9(11) לפקודה.

הטענות שכנגד הוגש ביום 15 בינואר 1985 ובו נטען כדלהלן:

הסימן המבוקש עניינו בהגדר טובין שונה לחלוטין מזה של הסימן הרשום. סעיף 9(11) מדבר על "אותם טובין או טובין מאותו הגדר" וכאן זה אינו המצב.

הסימן הרשום מסמן את משקה הרוס בעוד שהסימן המבוקש עניינו בדברי לבוש. יש, אפוא, הבדל רב בטיב, במהות, בשימוש ובצנורות השיווק בין שני המוצרים.

הטובין של המבקש והמתנגדת אינם נמכרים זה לצד זה וממילא לא תגרום כל ערבוביה או הטעייה של קהל הלקוחות.

אין גם כל חשש להתקיימות תחרות בלתי הוגנת במסחר לאור ההבדל הניכר בין הטובין.

בענייננו מתקיימות נסיבות מיוחדות באופן שהמבקש בחר בסימן שמרכיבו העיקרי הוא שס משפחתו. בחירתו נעשתה בתום-לב.

יתכן וסימן המתנגדת ידוע בציבור אך זאת אך ורק בתתום המשקאות בכלל ומשקה הרוס בפרט. לסימן המבוקש יש אופי מבתין מובהק ביחס לדברי אופנה מאחר ולא קיים כל ערבוב בין משקאות לבין דברי לבוש, ואין, אפוא, סכנה מוחשית להטעיית הציבור או ליצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר.

ראיות המתנגדת הוגשו ביוס 16 ביולי 1985 בצורת תצהיר מטעם 00868 :סתתסתם .₪ סגן נשיא המתנגדת, ואלה עיקריו:

(1) בבעלות המתנגדת נרשום הסימן הרשום בכמאה ועשרים מדינות שונות ברחבי העולם. בין היתר, רשום הסימן בבעלותה לגבי דברי לבוש.

(2) המתנגדת החלה להשתמש בסימנה לגבי משקאות רוס החל משנת 1959 החלה המתנגדת לייצר ולמכור דברי הלבשה תוך שימוש בסימן הרשום.

(3) כתוצאה מהשימוש והפרסום האינטנסיביים שנעשו ע"י המתנגדת בסימנה לגבי דברי הלבשה ורישומו של הסימן במדינות רבות, נוצר למתנגדת במדינות רבות ובכללן בישראל מוניטין רב ביותר בסימן הרשום לגבי דברי הלבשה.

קסיימת זהות בין שני הסימנים בקרדי ו-קארדי והשוני בין האותיות ו-< אינו יוצר כל הבדל ביניהם משום שהיגויים, וצלילם והיס.

אין כל ספק, כי לאור הזהות שבין הסימנים, אדס סביר יטעה ויבלבל ביניהם, דבר שיגרום לפגיעה במוניטין שרכשה המתנגדת בסימנה ובהתאם יגרום לפגיעה באיכות מוצריה והפסד מכירות.

שימוש של המבקש בסימן בקרדי לתחרות בלתי הוגנת במסחר לאור העובדה שהסימן הרשום הינו שם המצביע על מקור לטיני-אמריקאי בעוד ששימוש על ידי סוחר מקומי בהכרח יגרום להטעיית הציבור ביחס למקור הטובין.

צרכן סביר יטעה ויבלבל בין הסימנים כך שכאשר ירכוש מוצר נושא הסימן המבוקש ישבור בטעות שהינו מתוצרת המתנגדת ובאיכות מוצריה.

ראיות שכנגד הוגשו ע"י המבקש ביום 28 בנובמבר 1985 וכללו את תצהירו של המבקש, שעיקריו מפורטים להלן:

(1) (2) (3)

המצהיר הינו אחד מהמנהלים של עסק בתהום מוצרי אפנת ג'ינס הידועים בשס "בקרדי-ג'ינס".

העסק נוסד ע"י אביו של המבקש והלה תפץ היה לקשור את העסק.

עסם שס משפחתו קרדי.

הוספת האות ב' לפני שם המשפחה קרדי נועד להפנייה בלבד דהיינו בקרדי - אצל קרדי. /.

(4) בחירת השס נעשתה בתוס-לב והמצהיר מטיל ספק כי אביו כלל ידע על המתנגדת ועסקיה.

(5) מוצרי המבקש הינם ידועים בתחום האופנה בישראל ומזוהיס עס

(6) המתנגדת אינה משתמשת במוצרי אופנה בישראל והשימוש הבלעד: בסימן שנעשה על ידה בישראל הוא לגבי משקאות חריפים.

(7) אין כל חשש כי לקות סביר הרוכש את מוצרי המבקש יטעה לבלבל ולחשוב שהינו רוכש מוצר של המתנגדת וזאת גם משום שהמתנגדת למעשה אינה משתמשת בסימן בישראל לגבי דברי לבוש.

(8) לסימן המבוקש יש כח אבחון רב וזאת גם בשל השימוש שנעשה ע"י המבקש.

ביוס 21 במר> 1986 הוגשו ע"י המתנגדת ראיות בתשובה שכללו את תצהירו של מר אהרון דותן, פרופסור ללשון העברית בתוג ללשון באוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן.

המצהיר התבקש לחוות את דעתו על שאלת אופן ההגייה של צירוף מילת יחס "ב" אל השם קרדי וקובע כדלהלן:

(1) מילת היחס בצירוף בקרדי, חייבת להיות הגוייה בשווא "ב" ואינה יכולה להיות מיועדת והגוייה בפתה "ב". ואת משוס ששמות פרטיים - להבדיל משמות כלליים - נושאים בעצם טיבס את הידוע ועל כן צירוף מילת היהס "ב" אל השס הפרטי קרדי, תייב להיות בלתי מיודע, דהיינו האות "ב" צריכה להיות מנוקדת והגוייה בשווא.

(2) צירוף האות "ב" למילה קרדי אינה יוצרת זיקה של שייכות או קניין. בשפה האנגלית תוספת האות "5" למילה צטםסם (פ5'צטםם) משמעותה המוצר של לוי בעוד שבשפה העברית תוספת האות "ב" למילה קרדי תציין, אפוא, בעיקר "בתוך" קרדי או "בעזרת".

המבקש חגיש בימיס 10 ביולי 1985, קרדי אך לא "אצל" קרדי.

באוגוסט 1986 ו-7 בנובמבר שלושה תצהירים נוספים כדלקמן:

(1) (2) (3)

תצהיר מטעם מר משה הוכברג, מנהל חברת מוגה בע"מ העוסקת בתחום ייצור בדיס לאופנה. ציין המצהיר כי לפי מיטב ידיעתו, בהיותו בקיאה בשוק האופנה בישראל ובאי כוחתה, לא קיימים בישראל מוצרי אופנה בכלל ומוצרי ג'ינס בפרט שניתן לשייכס למתנגדת.

מאידך, מציין המצהיר כי מוצרי המבקש הינם ידועים ומושרשים בישראל ומזוהיס עס המבקש.

המצהיר מסביר כי יתכן וסימן המתנגדת מוטבע על פרטי לבוש אולס ברור לו שהדבר נעשה אך ורק לצרכי פרסומת למשקאותיה.

תצהירו של מר מיכה ויגדורהויז, מבעלי רשת תחנויות אופנה הידועה בשס ג'ינס סטור.

המצחיר קבע כי מוצרי המבקש הינם ידועים בישראל ומזוהיס עימו בלבד. המצהיר לא ראה או נתקל במוצרי לבוש של המתנגדת ומעולס לא עלה בדעתו לקשור את מוצרי המבקש עס המתנגדת יצרנית המשקאות.

המצהיר מעולס לא ראה, שמע או נתקל במוצרים נושאי הסימן המבוקש שאינס של המבקש.

תצהיר נוסף מטעס המבקש בו הלה מצרף דו"ת בדיקת סימני המסחר שנעשה בארה"ב.

הבדיקה נעשתה הן לגבי הסימן הרשום והן לגבי הסימן המבוקש בסיווג מוצרי הלבוש.

המצהיר מציין כי למיטב הבנתו מימצאי ההקירה מעידים על כך שהמתנגדת עוסקת אך ורק בתחום המשקאות וניתן להבין זאת מרישום הסימן שנמצא.

ביוס 14 במאי 1987 התבקשתי להתיר את תיקון הודעת ההתנגדות באופן שיווספו בה שני נימוקי התנגדות נוספים. האחד, משמעותו הרגילה של הסימן המבוקש הוא שם משפחה בהתאם סעיף 1) לפקודה.

השני, הסימן המבוקש פוגע או עלול לפגוע בתקנת הציבור עפ"י סעיף 5(1) לפקודה.

בנוסף נטען, כי רישום הסימן המבוקש הינו עבירה לפי הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"ה-1985, לאור העובדה שהמדובר בשס של סגן נשיא המתנגדת.

בשל מספר לא מבוטל של דתיות ועיכובים שעניינם בלות הזמנים של הצדדים נקבע דיון רק ביום 7 בינואר 1990 במסגרתו נחקר המצהיר המבקש מר יגאל קרדי, ובנוסף נחקרו המצהירים מר הוכברג ומר ויגדורהויז.

במסגרת הדיון התברר כי המצהיר מטעס המתנגדת לא זומן להתקרא והדבר נעשה או בשל טעות במשרד ב"כ המבקש או בשל העובדה שמכתב ב"כ המבקש לא התקבל כנדרש במשרד ב"כ המתנגדת.

יהא אשר יהא, בהחלטתי הטרומית מיום 19 בינואר 1994 בענין זה קבעתי כי יקבע מועד לחקירת המצהיר מטעס המתנגדת וכי ב"כ האחרונה, יוכל לחקור את עדי המבקש לאחר סיוס הקירתו של המצהיר מטעס המתנגדת.

ביוס 27 בינואר 1994 התקבלה בקשת המתנגדת לערוך בירור עס המבקש בנוגע להמשך הטיפול בבקשה בטענה שחברת המבקש בקרדי ג'ינס בע"מ, שהיא היצרנית והמשווקת של הסהורות נושאות הסימן, נמצאת בהליכי פירוק ע"י בית המשפט.

המבקש הודיע- באמצעות ב"כ במכתבו מיוס 1 במאי 1994 כי בכוונתו להמשיך את הטיפול בבקשתו ואין בדעתו להזניחה.

בהתאם לאמור במכתבי מיום 15 בנובמבר 1994 לצדדים קבעתי כי הליך ההתנגדות יימשך כסידרו וזאת מאחר והבקשה נושא ההתנגדות הינה בשס המבקש ולא בשס החברה שבבעלותו ועל כן אין רלבנטיות לעובדת

הפירוק. הבהרתי גם כי אין בשלב זה כל סיבה נראית לעין לברר את סוגיית השימוש שנעשה - אם בכלל - ע"י המבקש בסימן משום שהפקודה אינה

דורשת כתנאי לרישום שימוש בפועל בסימן.

במכתבה מיוס 24 בנובמבר 1994 הודיעה המתנגדת כי לאור הזמן הארוך שחלף, אין באפשרותו של המצהיר מטעמה להגיע להחקר על תצהירו. הצדדים הסכימו לוותר על חקירות המצהירים שטרם נחקרו ולעבור להגשת סיכומיהם תוך התייחסות בסיכומיהם לעובדה שהמצהיר מטעם המתנגדת לא טרת להופיע לחקירה.

סיכומי המבקש התקבלו בלשכתי ביוס 19 ביולי 1995 בעוד שסיכום המתנגדת התקבלו ביום 30 בו. סיכומי התשובה מטעס הצדדים התקבלו ב-21 וב-31 באוגוסט 1995.

אפוא החלטתי

ראשית, שמת אני כי הצדדים ויתרו הדדית על טענותיהם הטרומיות ביחס להגשת שלושת התצהירים ע"י מר הוכברג, מר ויגדורהויז והמבקש וביחס לתיקון הודעת ההתנגדות.

אינני רואה כל מניעה לאשר את קבלת התצהירים ותיקון כתב ההתנגדות במיוחד לאור הסכמת הצדדים בענין זה.

על כן, אתייחס בההלטתי זו גם לתצהירים הנוספים שהוגשו וגם לנימוקי ההתנגדות שהוספו.

חייב אני לדון בסוגיית אי התייצבותו של המצהיר מטעס המתנגדת לחקירה.

כענין שבעובדה, תצהירו של סגן נשיא המתנגדת הוגש ביולי 1985, הדיון נערך בפני בינואר 1990 ובו הלה לא הופיע להחקר על תצהירו אס מפאת אי שימת לב מספקת של ב"כ המבקש ואם כתוצאה מכך שמכתבו של הלה לא התקבל במשרדו של ב"כ המתנגדת או לחילופין התקבל אך זכה לטיפול ראוי.

תהא אשר תהא הסיבה, בהחלטתי הטרומית מינואר 1994 קבעתי כי על המצהיר מטעס המתנגדת להופיע להחקר על תצהירו.

לאחרונה התבשרנו כי המצהיר אינו מועסק עוד אצל המתנגדת ולא יוכל אפוא, להתייצב לחקירה.

מהן השלכות אי התייצבות מצהיר לחקירה? שלוש הוראות חוק שעלי להתייחס אליהן מטפלות בענין זה.

תחילה עלי להתייחס להוראות הפקודה ותקנותיה.

סעיף 24 לפקודה מגדיר את מסגרת ההתנגדות וקובע כדלהלן:

(א) (ב) (ג) (ד) (ה) (ו)

סעיף ינןו

תוך שלושה חודשים מיום הפרסום, או תוך זמן אחר שנקבע, רשאי כל אדם להגיש לרשם הודעה על התנגדותו לרישום הסימן.

הודעה כאמור תימסר בכתב בדרך שנקבעה, ויפורטו בה נימוק: ההתנגדות.

עותק של ההודעה ישלח הרשם למבקש.

המבקש ישלח לרשם, בדרך ובזמן שנקבעו, תשובה להתנגדות, המפרטת את הנימוקים שעליהם הוא מבסס את בקשתו.

לא שלח המבקש תשובה כאמור, יראו כאילו זנח את בקשתו.

שלח המבקש תשובה, יתן הרש עותק ממנה למי שהודיע על התנגדותו, ישמע את בעלי הדין אם נדרש לכך, ישקול את הראיות ויחליט אס יש להרשות את הרישום ובאילו תנאים."

סעיף 7 לפקודה קובע את מסגרת הראיות המוגשות בפני הרשם ונוסתו כדלקמן:

"בכפוף לכל תקנה לפי פקודה זו, יהיו הראיות בהליכים לפני הרשם בתצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח הדש], תשל"א-1971, או בהצהרה שניתנה בחוצ-לארץ לפי דיני מקוס נתינתה - כל עוד לא הורה הרשם אחרת, אולם רשאי הרשם, אם נראה לו הדבר, לגבות עדות

בעל-פה במקוס ראיה שבכתב או בנוסף לראיה כאמור, וכן רשאי הוא להרשות שהמצהיר ייחקר חקירה שכנגד."

נמצאנו, אפוא, למדים כי אס מבקש רישום סימן מסחר לא משיב להתנגדות שמועלת כלפי רישום בקשתו, רואים אותו כמי, שזנח את בקשתו.

דבר נוסף הנלמד הוא כי רשם סימני המסחר אינו חייב לשמוע את בעלי הדין ואף אינו חייב לקיים חקירה של מצהירי בעלי הדין; הדבר תלו: בבקשת הצדדים וברשות הניתנת מהרשם.

הדבר נאמר במפורש בסעיפים 24 ו-69 לפקודה.

סעיף 68 לפקודה קובע כי לרשם יש סמכויות של שופט בית משפט שלום לענין כפיית התייצבותו של עד לפניו ולשמיעת עדותו.

כוונתי כמובן בעיקר להוראות תקנות סדר הדין האזרתי, תשמ"ד-1984. (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"). אציין כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות אוטומטית על רשם סימני המסחר, אך הותלט לא אחת כי כאשר יש חלל ריק ( ) בהוראות הפקודה או בתקנותיה מוסמך הרשם לאמ את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הנוגעות לענין שבפניו.

בעצם התקנה הרלבנטית בענייננו הינה תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך:

"(א) בעל דין שמסר תצהיר, יתייצב לחקירה ביום הדיון, אלא אם כן הודיע בעל הדין שכנגד בהודעה בכתב לבית המשפט ולכל בעלי הדין, שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר. (ב) רצה בעל דין לחקור חקירה שכנגד מצהיר שאיננו בעל דין, יודיע על כך לבעל הדין שהגיש את התצהיר וידרוש את התייצבותו של המצהיר לשם חקירה שכנגד בשעת הדיון; ההודעה תומצא בעוד מועד כדי ליתן למצהיר שהות מספקת להתכונן ולנסוע למקוס המשפט.

(ג) לא התייצב המצהיר בהתאם להודעה, לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם.

(ד) בית המשפט או הרשם רשאי , בכל עת לדרוש, מיזמתו הוא, התייצבותו של מצחיר לשם חקירה".

הפרקטיקה הנוהגת בהליכים בפני רשם סימני המסחר אינה שונה מהותית מזו המתוארת בסעיפי התקנה הנ"ל שכן, בעל דין הרוצה לחקור מצהיר מטעס הצד האחר צריך להודיע על כך מפורשות לצד שכנגד ולבקש את הופעת המצהיר לדיון. שתיקת בעל דין בענין זה עלולה לעמוד לו לרו עץ ומתפרשת באופן שהוא אינו מעונין לחקור את המצהיר.

במקרה הנוכחי הסברתי כי נסיבות כלשהן שאיני יכול ואיני רוצה כיוס להתחקות עליהן גרמו לכך שהמצהיר מטעס המתנגדת לא זומן או לא הגיע להחקר.

מחן, אפוא, השלכות אי הופעתו של מצהיר להתקרא על תצהירו?

תקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי במקרה ומצהיר זומן להחקר על תצהירו ואף על פי כן לא הופיע, תצהירו לא ישמש ראיה אלא ברשות מיוחדת של בית המשפט או רשם בית המשפט.

תקנה 522(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי מעניקה לבית המשפט ולרשם בית המשפט סמכות לדרוש הופעתו לחקירה של מצהיר בכל עת בין לפני דיון ובין לאתריו.

במקרה שבפני יש לזכור כי כלל לא ברור האם אכן זומן כנדרש המצהיר מטעס המתנגדת לקחריה, אם לאו. אך ברור מאידך שהנ"ל לא הופיע לחקירה על תצהירו.

תקנה 522 לסדר הדין האזרחי מבחינתה הבחן היטב בין הופעתו של מצחיר מטעם אחד מבעלי הדין להקירה לבין אי-הופעתו של בעל דין עצמו לחקירה.

תצהירו של מצהיר מטעם אחד מבעלי הדין שאינו מופיע לחקירה יפסל ולא ישמש ראיה וולת אם בית המשפט או רשם בית המשפט פטר אותו על פי רשות מיוחדת מן החקירה.

שהותו של מצהיר בחו"ל אינה סיבה מיוחדת המצדיקה את אי-הופעתו לחקירה ומאידך, בעיות בריאותיות חמורות מצדיקות את אי-התייצבותו לחקירה אס כי אינן פוטרות אותו מהלהחקר על תצהירו בדרכים אחרות, כגון על ידי שאלוניס או נסיעת באי כתה הצדדים למצהיר.ת נוטה, אפוא, נמרצות לזכות המתנגדת.

אשר על כן, באתי למסקנה שיש ברישום הסימן המבוקש בכדי לגרום לתחרות בלתי הוגנת במסחר ולפגיעה במוניטין המוכח של המתנגדת

ועלי לסרב אפוא, לרישומו.

התבקשתי ע"י המבקש לפסוק את הוצאותיו לגבי ההתנגדות שהועלתה עוד

ניתן בשנת 1984 ע"י ת.ע.5 1כעתגאתק 028100812 מאיטליה שהוסרה ביוזמת המתנגדת הנ"ל עוד באותה השנה.

לאחר ששקלתי בענין החלטתי לדחות את בקשת המבקש משום שאין זה סביר לפסוק הוצאות כשתיים עשרה שנה לאחר תום ההליך, ולמעשה גם לא נגרם למבקש כל נוק מהותי שהוא משוס שבאותה העת ממילא הוגשה התנגדות המתנגדת הנוכחית ולמעשה התנהלו ההליכים באופן מקביל. בנוסף גם לא נוקט המבקש להגיש כל ראיות שהן שכן ההליך נסתיים לאחר הגשת כתב הטענות בתשובה.

לאור מסקנתי בסעיף 40 לעיל איני צריך להתייחס ליתר הטענות שהועלו ע"י המתנגדת שכן אלה לא יעלו ולא יורידו דבר.

אשר להוצאות בהליך זה אני סבור שעל המבקש כבעל דין שהפסיד לשאת בהוצאותיה של המתנגדת. אולם, שומה עלי להביא בחשבון כי המצהיר מטעמה המתנגדת לא טרח להופיע לדיון בפני ואף לחילופין לא הומר תצהירו באחר, דבר שגרס לסירבולו והימשכותו של ההליך ועל כן המתנגדת אינה ראויה בעיני למלוא הוצאותיה.

אשר על כן אני קובע כי על המבקש לשאת בהוצאותיה של המתנגדת בסכום של 5,000 ש"ת כולל. סכום זה ישולם למתנגדת בתוך שלושים יוס מתאריך החלטתי זו שאם לא כן הסכום ישא ריבית והצמדה כחוק החל מתאריך החלטתי זו ועד ליוס התשלום בפועל.

הנני מקבל, אפוא, את ההתנגדות ודוחתה את רישומה של בקשה לסימן מסחר מספר 1-49574כתתאתם.

בירושלים היום, כא' באב התשנ"ו 6 באוגוסט 1996

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).