סימן מסחר 71464,71465 ו-71466

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בעניין בקשות לרישום סימני מסחר 71464 ,71465 ו-71466

המבקשת: .את ,פעסטכסתע מזספדזא

באמצעות ה"ה זליגסון את גבריאלי, עו"ד על ידי עו"ד ארנן גבריאלי.

ה ח ל ט ה

1. מונחות בפני שלוש בקשות לרישום סימן המסחר פתתםצ צפתדק ‏ מצך (להלן - "הסימן"), כדלקמן:

(1) בקשה מספר 71464 לגבי טובין הכלולים בסוג 10. (2) בקשה מספר 71465 לגבי טובין הכלולים בסוג 21. (3) בקשה מספר 71466 לגבי טובין הכלולים בסוג 28.

2. כל הבקשות הנ"ל (להלן - "הבקשות") הוגשו לרישום ביוס 31 בינואר ע"י .0א1 פעסטפספע מנספנא (להלן - "המבקשת"). הטובין המפורטים בבקשות עניינם בסחורות שונות המיועדות כולן לשימוש של תינוקות וילדים.

3. הבקשות נבתנו ‏ ביוס 20 בפברואר 1992 והועלו כנגד רישומן שתי השגות:

נטען כי המילים פתגמצ צלפתדת מא חסרות אופי מבחין עפ"י הוראות סעיף 8א) לפקודת סימני המסחר, (נוסה הדש) התשל"ב- 2 (להלן - "הפקודה") ועל כן אינן כשרות לרישום כסימן מסחר.

(2) בנוסף נטען כי המילים ‏ הנ"ל ‏ נוגעות במישרין אל מהות או איכות הטובין של סימונם הן נועדו ומשום כך הן אינן כשרות לרישום כסימן מסחר, בהתאם להוראות סעיף 10(11) לפקודה.

בתגובה להשגות הנ"ל ביקשה המבקשת להשתיט את בקשותיה על הרישום המקביל בארה"ב ואף צירפה העתק מאושר מאותו הרישום.

עיון בתעודת הרישום מלמד כי הסימן נרשם בארה"ב החל משנת ‏ 1982 וכי השימוש ‏ בארה"ב בטובין נושאי הסימנים החל למעשה כבר בתחילת שנות השבעים.

בדו"ח הבחינה הנוסף מיום 19 במאי 1992 נטען ‏ כי הסימן המבוקש פסול לרישום גם לאור הוראות סעיף 16(א)(2) ו- (3) לפקודה

הקובעות כי- "על אף האמור בסעיפים 8 עד 11 לא יסרב הרשם רישומו של סימן מסחר כסימן מסחר באר מוצאו אלא באחת מאלה: (2) הסימן אינו בעל אופי מבחין.

(3) הסימן מורכב אך ורק מאותיות או ציון העשויים לשמש במסחר לציין את סוג הטובין, איכותו, כמותם, מקום מוצאם, ייעודם, תקופת ייצורם או שוויים".

במכתב ב"כ המבקשת מיום 17 ביוני 1992 נטען כי יש להבחין בין ההשגה של העדר כושר מבחין כאשר היא מושגת עפ"י סעיף 8(א) לפקודה לבין ההשגה הקבועה בסעיף 16(א)(2) המושגת כלפי בקשה המושתתת על רישום בארץ המוצא.

הוסבר כי (כרקון החמתוקק בסעיף 16 - פקרדה. היא ליתן ‏ תוקף- -בדין]

רחישראל. ‏ לת \באת. - ה=6116-008118ע- -שבאמנת. פרייס אשר -משמעותתד להשי בלל האפשר על רישומו של סימן הרשוס-בארף החברה באמנה] |גם--בית קארצות התבכגת. באמנהם (נאמר כי את הסעיף 16 לפקודה יש לפרש לאור תכלית חקיקתו, דהיינו דהרכה זמתן תוקף להוראה שיש להקל ברישום ‏ סימנים ‏ כאלה. במילים אחרות; [סימן שאולי ‏ לא ניתן לקבלו עפ"י הוראות סעיף 8(א) לפקודה יתקבק ,עפ" סעיף 16 לפקודת.)

7. לא.היה בטענותיו ובהסבריו של ב"כ המבקשת בכדי להתגבר על ההשגות ועל ‏ כן נאמר בדו"ח הבחינה מיום 23 באוגוסט 1992 כי אין להקנות זכות ייחודית לשימוש במיליס פתתמתצ 5%ת13קע מאץל לאף אהד מאחר והמיליס משמשות במסתחר ‏ בכדי ‏ לציין את ייעודם של הטובין נושאי |

0 הסימן.

8. חלופת מכתבים נוספת בין ההוכחה הנכבדה לבין ב"כ המבקשת לא נשאה פרי ועל כן הוחלט לקיים דיון בפני בענין זה. מועד הדיון נקבע והתקיים ביום 29 במאי 1994.

9. במהלך הדיון העלה ב"כ המבקשת מספר נקודות משפטיות חשובות ומהותיות אליהן אתייחס עתה. אשית נטען ‏ 5י ‏ כאשר- נחקק בישראל חוק שמטרתו מתן תוקף לאמנה) בי-נלאומיית.--עליה-התומה--ישראל, -צריך לפרש את תחוק בזיקה לאמנה)

הזכיר בענין זה ב"כ המבקשת את חוק כינויי המקור ואת דבריו המאיריס בהקשר זה של נשיא ביהמ"ש העליון, כב' השופט ברק, בענין ע"א 784/88 תגטפטם צאס1טסטמפטם ואת' ‏ נגד ‏ .0א1 אספטם-תמפטטאאת ואח' פ.ד. מד' ‎ ,2‏ 531. שם אמר הנשיא ברק כדלקמן:

"כבר הצבענו על המדיניות הברורה של המחוקק בעקבות הסדר ליסבון ‏ - ליתן הגנה בישראל ‏ לכינוי מקור חוצ המוגן בארצ המקור. מתן אפשרות לבית משפט בישראל לקבוע, כי כינוי מקור חו>, התקף באר המקור, אינו תקף בישראל, ‏ ינגוד את מדיניות המחוקק ואת | הסדר ליסבון, אשר הגשמתו מהווה את

התכלית אותה צריך כל פרשן להגשים בפירוש חוק כינויי המקור". וכן לדבריו של כב' השופט ד. לוין בענין הדיון הנוסף שנערך באותו ענין הנ"ל, פ.ד. מו' 4, 843. שם בעמ' 855 קבע השופט הנכבד -

["הלכה ה*א, ‏ שחוק שנחקק - על 05ה) [אמנה יש לפרשו ברוח תאמנה שאם לא] כ-כן נימצא ‏ גודעים את העגף עלירה [נשען דבר החקיקה")

6 לאור הלכותיו המפורשות של בית המשפט העליון ובשל הגיונם של דבריס מובן כי כל חוק שיהקק בישראל על מנת ליתן בישראל תוקף לאמנה שישראל הברה בה או בהתאם לכל חוק שיהקק ‏ עפ"י אמנה, ‏ יש לפרשסם בהתאם ‏ לרות האמנה, שאם לא כן לשם מה כלל נתקקו. יחד עס זאת, (פירוש ברוח האמנה ארן משמעותור פירוש דווקני ‏ ונוקשת בהתאס. ולאמנה; (אם- למשל ‏ מתברר שרוח האמנה בנקודה מסויימת עומדת בטת-ירה ) (או שלא עולה בקנח אחד עם דבר תקיקה אתר יש במקרה כזה לאזן בי אנ י- --גט---טצור---ש יש לבתורן--כל מקרה לגופ רלנסיבותיו ואין לתכליל) (בצ'ררת- עורררת -ורללמוד -גיזדירת -שודורת--9-3ן---פל--- המקריים..- - האמג-רת. ‏ רדברי

[החקי יקה.) - אמרתי את הנ"ל משום שמובן שלכל דבר חקיקה ולכל אמנה יש את תכליתם ובמקריס גבוליים מחובתו של המפרש לאזן בין הדברים ובין . הצרכים.

0 אני" סבור, אפוא, כי אמנסם הפקודה נותנת תוקף לאמנת פריז ונכון הדבר שישראל כחברה באמנה מחוייבת לעשות הכל על מנת לפעול בהתאס לרוה האמנה. עס זאת, (הפקודה ‏ מכילה חלקים רבים המעניקים לבתי (המשפט רלרשט טימני המסחר ‏ ריבונות ‏ ועצמאות ‏ בכל תנוגע ‏ לטיפרלן ברישום סימן מסחר בישראל.:

מחד, מחובתי כרשם לעשות הכל על מנת לפעול ברוח אמנת פריז, אולס מאידך נתונה לרשס הסמכות והתובה להפעיל את שיקול ‏ דעת רלפען? (בחתאט לצרכלים חמ וחד יס שנקבער בישראל רלקריטרירכיס שתופעלו במשך ) (חשנים) כך שעל רשם סימני המסחר ‏ לאזן בין כל מכלול השיקולים

.1

.2

וביניהם רוח אמנת פריז ;ַלהתיר או לסרב קיבולן של בקשות לרישום סימני מסחר בתנאים שימצא לנכון.

[תרשם- ארכו מחוייב ‏ לקבל בקשה לרישום סימן מסחר אפילו אס הסימן (3רשם. באמת--מארצות החברות באמנה.(סעיף 16 לפקודה ‏ נוקט בלשוך) (מפורשת בענין וה בקובער - "על אף האמור בסעיפים 8 עד 11 לא יסרב, (הרשם רישומו של סימן מסחר באר מוצאו אלא באחת]) (מאלה") (ההדגשה הוספה: מ.א.).

מכאן, ‏ אפוא, ‏ ניתן להבין את השילוב שבין הוראות הפקודה, אמנת פריז, הצורך לפעול בהתאם לרוח האמנה וריבונות רשם סימני המסהר בישראל לסרב לקבל בקשה לרישום סימן מסחר אפילו אם הסימן רשוס באחת מהארצות החברות באמנה.

[סעיף 16 לפקודה מקנה לרשם, אפוא, את הסמכות לפעול לרוגב עפ"י רוח) [האמנה -ורלעיתים גם שלא לקבל בקשה אפילו כאשר ‏ הסימן ‏ רשום באר4) מדנה -החברחה באמנה:

הפנה ב"כ המבקשת את תשומת ליבי לדבר שינוי הנוסח הקיים בין סעיף 6'(א)(2) לפקודה לבין סעיף 6 התמ"ש שבאמנת פריז.

סעיף 16(א)(2) אוסר על רישומו של סימן שאינו בעל אופי מבחין עוד שהסעיף הנ"ל באמנה מדבר על סימן "עסססהעהת0ס 0%6106ת018%1 צֶת8 +ס 8460018" כלומר חסר, ‏ נטול או משולל אופי מבחין (הדגשה הוספה: מ.א.).

אכן, על פניו, יש הבדלי נוסת בין הסעיפים, כך שסעיפים 8(א) ו- 6(א)(2) לפקודה מדברים על סימנים שאינם בעלי אופי מבחין בעוד שהאמנה מדברת על סימ