סימן מסחר 71703 "1.0 שיש"

ההחלטה:

רישום הפטנטים, המדגם וסימני המסחר

בפני פוסק בקניין רוחני

בקשה למחיקה ולביטול סימן מסחר

מס' 71703 "1.0 שיש" בעלת הסימן: ב טגת) 0015 ס[3ּ])ו ע"י ב"כ ריינהולד בהן ושות', עו"פ (להלן: "בעלת הסימן") מבקשת הביטול: טרקלין בע"מ

ע"י ב"כ איתן, פרל, לצר וכהן צדק, עו"ד

(להלן: "המבקשת")

הוא לחילופין

רקע והליכים קשורים

הבקשה לרישום סימן המסחר דנן, "41.0 11/7ם, הוגשה במרץ 1989. בספטמבר 1992 נרשם הסימן, בסוג 25, לגבי הלבשה, הנעלה וכיסויי ראש הנכללים בסוג 25 (להלן: "הבקשה דנן" או "הסימן דנן" - בהתאמה).

ביוני 1991, לאחר שהוגשה הבקשה דנן ובטרס נרשמה, הגישה המבקשת בקשה לרישום סימן מסחר זהה לסימנה של בעלת הסימן (בקשה מס' 80037).

בנובמבר 1991 הודיעה לשכת סימני המסחר למבקשת כי לא תוכל לרשום את סימנה, באשר לגבי אותו הטובין רשום סימן דומה שמספרו 64900, וכן לאור העובדה כי קיימת

בקשה לרישום אחרת, היא הבקשה נשוא הסימן דנן, אשר לגביה יופעל הליך לפי סעיף 9 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה").

במרץ 1996 הגישה המבקשת בקשה לביטול הסימן שמספרו 64900, וזה בוטל בנובמבר 6, לאחר שבעלי הסימן לא הגיבו לבקשה לביטול.

מייד לאחר מכן, נודע למבקשת, כי בניגוד למה שנאמר לה, לא הופעלו הליכים לפי סעיף 29 לפקודה, והסימן דנן נרשם עוד הרבה קודם לכן, בשנת 1992.

לעניין ההליכים לפי סעיף 29 לפקודה אציין, כי אמנם נאמר למבקשת כי מול בקשתה לרישום יופעלו הליכים כאלה עם הבקשה נשוא הסימן דנן, אך הדבר לא נעשה. יחד עם זאת, נראה לי כי ממילא לא נכון היה להפעיל באותה עת הליכי תחרות כאמור, באשר, עת נתבקש הסימן דנן, קיים היה סימן רישום דומה (מס' 64900 "41,0 :211" מעוצב) על של אותה חברה, שהייתה אותה עת המבקשת של הסימן דנן. לכן, לא היה מקום להפעיל הליכי תחרות לפי סעיף 29.

ייתכו ונכון היה ליידע את המבקשת בדבר קיבול הבקשה נשוא הסימן דנן, אך, כפי הנראה, דבר לא נעשה. אין מנוס, לכן, מלדון בבקשה לביטול דנן כבקשה לביטול לכל דבר ועניין, לרבות באשר לנטל השכנוע והראיה.

טענות וראיות המבקשת

א.

בכתב טענותיה ובסיכומיה טוענת המבקשת כדלקמן: המבקשת הינה חברה ותיקה אשר החלה משווקת נעליים הנושאות את הסימן "1.0 תת" עוד משנת 1990. נעליים אלה זכו להצלחה מסחרית. מוצריה שווקו באמצעות רשתות השיווק הגדולות כדוגמת "המשביר לצרכן".

המותג חדר לתודעה הצרכנים, לאור פרסום רחב באמצעי התקשורת ולאור היותו של המוצרים בעלי מראה צעיר ועכשווי.

מוצרי של בעלת הסימן, הנושא את הסימן "41.0תת1זם", לא שווקו לפני שנת 1994.

לא היה מקום לרישום את הסימן דנן, באשר אין בו כדי להבחין בין הטובין של בעלת הסימן לאלה של המבקשת.

יש בסימן של בעלת הסימן כדי להטעות את ציבור הלקוחות ולגרום לה לחשוב כי המדובר הוא במוצריה של המבקשת.

בעלת הסימן לא עשתה שימוש רצוף בסימן, ולכן מן הדין לבטלו.

לא הייתה כוונה בתקופה להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שבו הוא נרשם ולמעשה לא היה שימוש בתקופה בסימן לגבי אותו הטובין.

א.

א.

לחילופין - יש לבטל את רישום הסימן באופן חלקי, דהיינו, רק לגבי הנעלה.

לביסוס טענותיה, הגישה המבקשת תצהיר של מר יוסף אשר, אשר מעיד על עצמו כי הוא מנהל המבקשת. בתצהירו מעיד מר אשר כדלקמן:

המבקשת החלה לעשות שימוש בסימן "10771.0" בשנת 1990 והיא ממשיכה להשתמש בו ברציפות.

עד למועד התצהיר, נמכרו כ - 373,000 זוגות נעליים הנושאות את הסימן, בפריסה ארצית של כ - 230 חנויות. בין היתר, שווקו נעליים אלה באמצעות רשת חנויות "המשביר לצרכן".

העד מציג נתונים לגבי מספר המכירות של מוצרים הנושאים את הסימן, בשנים 1990 עד 1997.

תקופת הפרסום ביחס למוצרים הנושאים את הסימן הוא לפחות 60,000% בשנה, וכתוצאה מפרסום רחב זה הפך הסימן לסימן המזוהה עם המבקשת. להוכחת דבריו, צירף העד לתצהירו, בין היתר, מכתבי מסחר, קבלות בגין פרסומת, פרסומות, מכתבי ספקים להזמנת אביזרים עם כיתוב הסימן, קטלוגים, מדבקות, תמונות ועוד.

טענות בעלת הסימן הן, בתמצית, כדלקמן:

לא קיימת וות בשס המבקשת לרישומיס אצל רישום החברות. כמו כן, מרישומי רשם החברות נראה כי המבקשת נוסדה רק בשנת 1982 ולא בשנת 0 כטענתה.

בעניין זה אציין כבר עתה, כי משטענה המבקשת כי המדובר הוא באותו הגוף ומוכנה היא כי יירשם השס המופיע ברישומי רישום החברות כשמה של המבקשת, איני רואה סיבה שלא לעשות כן ואינני סבור כי יש להכריע, במקרה דנו, את המחלוקות בין הצדדים על סמך טענות פורמאליות גרידא.

גם הטענה כי המצהיר אינו מנהל רישום ברישומי רישום החברות אינה מעלה ואינה מורידה. איני רואה סיבה לפקפק בהצהרתו של מר אשר כי הוא מנהל של המבקשת, גם אם לא רשום הוא ככזה בשל היותו מנהל בפועל, מנהל עסקים ולא דירקטור רשום למשל. גם לשנת היווסדה של המבקשת אין נפקות במקרה דנן.

נטל הראיה בהליכים לפי סעיפים 38 ו - 40 לפקודה מוטל על המבקשת. המבקשת לא הביאה ראיות שיש בהן להוכיח כי בעלת הסימן לא עשתה שימוש בסימן.

יש בראיות בעלת הסימן כדי להוכיח את השימוש שנעשה בסימן. מתצהירו של העד מטעמה עולה כי היה שימוש בסימן בישראל החל משנת 1988.