סימן מסחר 73289

ההחלטה:

ג ו ב'- 2 ולה: בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מס* 73289 ₪ 1 0200000 מ

המבקשת: . פי'1 0088₪א51תס באמצעות ה"ה ד"ר ריינהולד כהן ושותפיו, עו"פ על ידי ד"ר מיכאל כהן, עו"פ

המתנגדת: טסעתת אתטטט באמצעות ה"ה כהן צדק ורפפורט, עו"ד ועו"פ על ידי עו"ד נחמן כהן צדק

התנגדות לרישום סימן מסחר - סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 - אי הגשת כתב הטענות שכנגד - הוצאות.

1. זותי התלטה בגין הוצאות ואת בעקבות הזנחת הבקשה לרישום הסימן מס' 9 (להלן - "הסימן") על ידי .עצת 0088א08₪517 (להלן - "המבקשת").

2. להלן השתלשלות הענינים:

.)1(

)2(

)3(

)4(

ביוס 9 באוגוסט 1989 הוגשה על ידי המבקשת בקשה לרישום הסימן בסוג 3 לגבי תכשירי קוסמטיקה.

הבקשה לרישום הנ"ל קובלה ביוס ‏ 25 בינואר 1993 והיא פורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 5/93 מיום 31 במאי 1993.

ביוס 26 באוגוסט 1993 הגישה טסעתע אתפט (להלן -"המתנגדת") הודעת התנגדות לרישום הסימן אשר בה נטען כי -

א. הסימן המבוקש חסר אופי מבחין ואין בו כדי להבתין בין הטובין של המבקשת לבין טובין של אחריסם.

ב. יש בסימן המבוקש כדי להטעות את הציבור ולעודד תחרות בלתי הוגנת במסחר.

ג. הסימן המבוקש דומה עד כדי להטעות לסימן אחר ‏ לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר. דהיינו סימן מסחר צ00 מס' 6 שפורסם ברשומות - "יומן סימני המסחר" ביוס 31.12.93 בסוג 3.

ד. הסימן מקובל בניגוד להסכם תהתוס שבין הצדדים.

ביוס 29 באוקטובר 1993 הגישה המתנגדת את כתב טענותיה שבו נטען כדלהלן:

א. ‏ הסימן שרישומו מבוקש מתייחס למוצרי קוסמטיקה. מזה שנים, ועוד לפני הגשת הבקשה לרישום הסימן המבוקש, משתמשת המתנגדת בסימן דומה לציון מוצרי קוסמטיקה. סימן המתנגדת הינו סימן ידוע ומוכר ביותר בכלל ובתחום הקוסמטיקה בפרט.

ב. | לאור האמור לעיל אין כל ספק כי מדובר בטובין מאותו סוג ואותו הגדר.

ג. הטובין של המבקשת ושל המתנגדת משווקים בדיוק את אותן

(כ5)

)6(

)7(

חנויות ובאותם צינורות שיווק.

ד. בשיס לב לנ"ל ברור שאין הסימן שרישומו מבוקש בר הבחנה בינו לבין טובין של המתנגדת ולפיכך והוא פסול לרישום.

ה. כמו ‏ כן ‏ יגרוס הדבר לתחרות בלתי הוגנת בכך שיתאפשר למבקשת לעשות שימוש בסימן מטעה ומשום כך פסול לרישוםם.

ו. לחילופין, הסימן שרישומו מבוקש דומה עד כדי הטעייה לשימוש שעושה המתנגדת במילה זו, ומשום כך פסול לרישום.

ז. על מנת ‏ למנוע את הנ"ל נחתם הסכס בין המבקשת לבין המתנגדת אשר על פיו תצומצס פרטת הטובין של המבקשת לפריט ספציפי בלבד.

מאחר ‏ וכתב הטענות שכנגד מטעם המבקשת לא הוגש לפני תוך המועד שנקבע לכך, נשלח ביום 8 במרס 1994 מכתב אל ב"כ המבקשת ‏ על *די הלשכה ‏ שם נאמר כי היות ולא הוגש כתב הטענות שכנגד מטעם המבקשת במועד המוקדם בתקנה 37 לתקנות סימני המסחר, צריך לראות את הבקשה לרישום הסימן כבקשה שבעליה ויתרו עליה, אלא אס כן, יוגש תוך שבוע יום מתאריך קבלת המכתב הנ"ל נימוקים טובים מדוע לא נהגו כך, וזאת בהתאם להוראות הסעיף 24(א) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה").

ביוס ‏ 8 במרס 1984 הגישו ב"כ המבקשת מכתב אשר בו נודע לי על ביטול בקשת הרישום של הסימן ושבו נטען כי בנסיבות המקרה הנוכחי אין ליתן כל צו להוצאות, שכן היה בידי המתנגדת להודיע למבקשת מראש על כוונתה להתנגד, אך מתוך טעמים השמורים עמה הדבר לא נעשה.

ביוס ‏ 22 במאי 1994 הגישו ב"כ המתנגדת מכתב (המתוארך 13 במרס 4) שבו נטען כי התנהלה התכתבות בינם לבין ב"כ המבקשת אשר להוצאות, אשר ‏ בה צויין כי לדעת המתנגדת יש לפסוק לה הוצאות. למכתב הנ"ל צורף העתק של המכתב שלפי התאריך שרשום בו נשלח לב"כ

)8(

)9(

)1(

)2(

המבקשת ‏ ביוס ‏ 15 בפברואר 1994. להלן עיקר הדברים שנאמרו על ידי ב"כ המתנגדת במכתב זה:

א. | הדרישה להוצאות נובעת מהעובדה שכל ההליך וההוצאה הכרוכה בו נכפתה על המתנגדת וזאת על אף נסיונה למנוע זאת.

ב. עם קבלת הוראות המתנגדת ‏ פנו ב"כ המתנגדת לב"כ המבקשת, ונודע ‏ להם ‏ כי ‏ יש בידי ב"כ המתנגדת הנחיות להגיש התנגדות לבקשת רישומו של הסימן אך ניתן למנוע ‏ זאת אם תוגש בקשה לתיקון הפרטה ברות ההסכם בין הצדדים. משלא עלה בידי ב"כ המתנגדת ליצור קשר עס המבקשת והזמן להגשת התנגדות כמעט חלף - הוגשה התנגדות.

ג. ב"כ המתנגדת לא הגישו כתב טענות שכן סברו ‏ כי ניתן עדיין למנוע ‏ גם חלק ‏ זה בהליך ומשום כך נכתב לב"כ המבקשת מיוס 20.9.93. גם לפניה זו לא היתה התייחסות כך שלא נותרה לב"כ המתנגדת ברירה אלא להגיש גס את כתב הטענות.

ד. בענין זה ההוצאות נכפו על המתנגדת אשר בקשה לממש את ההסכם בינה לבין המבקשת ומן הדין כי תפוצה על כך.

על המכתב הנ"ל לא הוגשה תגובה מטעס המבקשת.

על אף ששני הצדדים בענין שבפני מבססים את טענותיהם ‏ על ה"הסכם" שנערך ‏ ביניהם, ‏ אף צד מן הצדדים לא ראה לנכון להגיש את המסמך והה. לכן אציין מיד כי אין לי אמצעים הנמצאים בפני כדי לפרש את מהות ה"הסכם" ולקבוע מי אחראי להליכים הנוכחי.

עס ואת, ברור שהמשא ומתן בין הצדדים, על מנת למנוע את הליכי ההתנגדות, נכשל ומזה נובע שההתנגדות מטעם המתנגדת אכן הוגשה כדין.

השאלה הראשונה שעלי להשיב עליה היא האם יש מקוס במקרה דנן לפסוק הוצאות ואם כן על מי יש להטילן.

הכלל ‏ הוא שהצד המפסיד בדינו חייב לשלס את הוצאות הצד שזכה

- (

)3(

)4(

)1(

)2(

)3(

)4(

בדינו. אולס ניתן להרוג מכלל זה באהחת מהנסיבות הבאות:

-א. אם נערך הסכם פשרה בין הצדדים אשר בו הוסכס שכל ‏ צד

בהוצאותיו הוא. י

ישא

ב. אם ‏ הצד ‏ שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון ובשל ניתול הדיון

מטעמו גרס להוצאות שלא לצורך. במקרה כזה ‏ ייקבע ‏ ע"י

בית

המשפט ‏ או בית הדין שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו הוא שכן אין וה מן הדין או מן הצדק להטיל את ההוצאות על הצד שכנגד

שאינו אחראי להן.

+

ג. אם קיימת סיבה אחרת המצדיקה שהצד שזכה בדינו ישא בהוצאותיו

או חלק מחן.

אין ספק שעקרונית, הצד בהליכי של רישום בפני הרשם שבמהלך ועקב

הליכי התנגדות מזניח את בקשתו לרישום סימן נחשב, לצורך קביעת הוצאות, ‏ כצד שהפסיד בדינו. לפיכך, ‏ חל הכלל המוזכר לעיל על

המבקשת במקרה דנן. מאחר ובמקרה דנן לא הובאו בפני ראיות כלשהן על קיים אחת או מהתחלופות המוזכרות לעיל, אין לי אלא לקבוע שעל המבקשת לשלסם הוצאותיה של המתנגדת. עלי לדון עתה בגובה ההוצאות שיש להטיל על המבקשת. סעיף 69 לפקודה קובע כדלהלן:

"בכל ‏ דיון לפני הרשם רשאי הוא

לפסוק לבעל דין הוצאות הנראות לו

סבירות".

יש לציין כי המתוקק לא פירש את משמעות המילים שבסעיף 69 לפק "הוצאות הנראות לו סבירות" (הדגשה שלי: מ.א.).

כלי העזר ששימשו עד כה כמכשיר לקביעת "הוצאות סבירות" היו

יותר את

ודה,

כללי

לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ו-1977 כפי שהם תוקנו. הבסיס לשימוש בכלי עזר וה היא השוואת הליך שבפני רשם הפטנטים להליך אזרחי רגיל שלגביו נקבע בתקנה 511(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי אין בעל דין חייב בתשלום שכר טרחת עורך דין אלא אס כן הטיל עליו בית המשפט או הרשם, בענין שלפניו, את החיוב בו וקבע את סיכומו.

א. בבואי ‏ לדון בגובה ההוצאות עלי להביא בחשבון עקרונות ונתוניס מספר וביניהם:

ס (1) הצורך להגיע למצב שבו לא יהיה חסרון כיס לצד שזכה בדינו. (2) טיב ההליכים ועד כמה הם מסובכים. (3) השלב אליו הגיעו הליכי על רישום.

(4) העבודה, המתקר והטירחה שהוטלו על הצד שוכה בהליכים לשם הכנת / החליכים, המסמכים בגינס והגשתסם.

(5) כללי לשכת עורכי הדין שהוזכרו לעיל.

6. א. בלוקתי בחשבון את כל האמור דלעיל, לשלב שהליכים אלה הגיעו ואת הכללים והעקרונות המקובלים כפי שהס פורטו לעיל, ובהתחשב ‏ גס ס בגובה ההוצאות" שנקבעו בעבר במקרים דומים, הנני לקבוע כי על המבקשת לשלם למתנגדת את הוצאותיה בסך -.1,000 ש"ת כולל מע"מ וכל

הוצאות האחרות. 1

ב. הסכום הנ"ל ישולס תוך שלושים (30) כן הוא ‏ ישא ריבית כדין והצמדה התשלוס בפועל. :

ניתן בירושלים היוסם, ז' תשרי התשנ"ה 2 בספטמבר 1994

יוס מתאריך התלטת: החל מיוס התלטה ז

זו שאם ‏ לא ו ועד ליוס

ו 224

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, וסימני המסחר

המדגמים

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).