סימן מסחר 74346, 74349 ו-74350

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשות לרישום סימני מסחר מס' 74346 ,74349 ו-74350.

המבקשת: [השם של המבקשת] באמצעות ה"ה ריינהולד כהן ושות', עו"פ על ידי עו"ד דוד גילת.

מונחתות בפני שלוש בקשות לרישום סימן המסחר באותיות מעוצבות (להלן - "הסימן"), כדלקמן: (1) בקשה מס' 74346 לגבי "כל הסתורות הנכללות בסוג 9". (2) בקשה מס' 74349 לגבי "כל הסתורות הנכללות בסוג 14". (3) בקשה מס' 74350 לגבי "כל הסתורות הנכללות בסוג 18".

כל הבקשות הנ"ל (להלן - "הבקשות") הוגשו לרישום ביום 9 בנובמבר על ידי [שם המבקשת] (להלן --"המבקשת").

-הטרו-ב-3-ן- 4-5 בט לים-- בש-רשת--הסז-ג--ס--ה5ו-3-כר-גם- ל ע-בל.--ה-י-נס ולדלהל ו:

(1) בקשה מס' 74346 - סוג 9 (2) בקשה מס' 74349 - סוג 14 (3) בענין בקשה מס' 74350 - סוג 18

הבקשות נבתנו ביוס 2 בספטמבר 1992 והועלתה כנגד רישומן ההשגה כי המילה "חםתע" חסרת אופי מבחין עפ"י הוראות סעיף 8(א) לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") ועל כן אינה כשרה לרישום כסימן מסחרי.

סעיף 8(א) לפקודה קובע כדלהלן - "אין סימן כשר לרישום כסימן מסחר אלא אם יש בו כדי להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים (להלן -- בעל אופי מבחין)".

ביוס 3 ביוני 1993 הודיעה מחלקת סימני המסחר לב"כ המבקשת שהסימן שתתם אף לא ניתן לקבול על פי סעיף 16 לפקודה כיוון שתלות לגביו הוראות סעיף 16(א)(2) לפקודה.

לנושא זה אתחזור בהמשך.

ביוס 5 ביולי 1993 נטען על ידי המבקשת כדלקמן: (1) (2) (3) (4) המילה "שםתע", אשר משמשת כסימן מסחר של הירחון באותו השס, נמצאת בשימוש רב ביותר בעולס, זה שנים רבות.

בעולסם המסתרי דהיום מקובל להרתחיב שימוש בסימני מסחר, שצברו לעצמס מוניטין בתתום אתד, גס לתחומים הבאיס.

מדובר תמיד בסימני מסתר מפורסמים ביותר (5א082% פוס1+ס6סא) אשר מוכרים היטב לציבור הצרכנים גס אס בעבר שימשו לגבי מוצריס אחרים.

סעיף 8(ב) לפקודה קובע שבבואם לקבוע "אס סימן מסחר המשמש למעשה הוא בעל אופי מבחין" רשאיס הרשם או בית המשפט "לשקול עד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין בטובין שלגביהם נתבקש או נעשה הרישום".

על בסיס ההוראה הנ"ל התבקשתי ללמוד כי כדי לקבוע אס סימן מסחר הינו בעל סגולות אבחנה בטובין ספציפיים יש לבדוק את השימוש למעשה ולאו דווקא את השימוש הספציפי באותם טובין. עפ"י טענת המבקשת, כוונת המחוקק היתה, אפוא, ששימוש בטובין מסוג אחד ישליך גם על סגולת אבחנה לגבי טובין אחרים.

בישראל נמכרו החל משנת 1956 מוצריס שוניס בסוגים 9 ,14 ו-8 שסומנו בסימן אתתם. לטענת המבקשת שימוש זה לכשעצמו, וודאי במצורף למוניטין של הסימן לגבי הירתון "מםתם" משליך על סגולת האבתנה בו גם לגבי טובין בסוגים אחרים.

ביוס 9 באוגוסט 1993 שלחה מחלקת סימני המסחר לב"כ המבקשת הודעה שבה נאמר כדלקמן: (1) המילה "מתעם" פסולה כשלעצמה כסימן מסחר בהיותה חסרת אופי מבחין בהתאם לסעיף 8(א) לפקודה וניתן לקבלה רק לגבי אותס הטובין שלגביהס הפך השימוש במילה את הסימן לבעל אופי מבחין עפ"י הוראות סעיף 8(ב) לפקודה. (2) רשימת הפריטים המופיעים תתת אינה יכולה לשמש הוכחה כי נרכש לסימן אופי מבתין לגבי אותס הטובין המופיעים ברשימה. (3) קשה להבין כיצד סימן של מו"ל יכול לההפך לבעל אופי מבחין לגבי טובין בסוגים 9 ,14 ו-19. (4) ניתן להוכית אופי מבחתין רק על ידי תצהיר ונספתים המצורפים אליו.

ביוס 3 בפברואר 1994 הגישה המבקשת תצהיר על נספחיסם מטעס מר [שם] (להלן - "תצהיר עטשת8ם"), ראש מחלקת סימני המסחתר של המבקשת משנת 1975 ומנהל המשפטי משנת 1986.

להלן עיקר הדברים הנוגעים לענייננו האמורים בתצהיר: (1) ירחוניס של המבקשת וטובין אתריס תחת הסימן נמכרים ברוב הארצות בעולם כולל ישראל. (2) המבקשת הינה בעלת הסימן המסמן ירתונים וסוגיס רבים של טובין אחרים. (3) יש שימוש רחב של הסימן בצרפת, ברתבי העולסם ובכלל זה בישראל ושימוש וה מצביע איכות של הטובין המיועדיס במיותחד לנשים.

(4) מאז שנת 1945 נמכר כל שבוע ירתון בשם "פתתם" בנוסת הצרפתי. במהלך עשר שנים ההחל משנת 1979 המכירות של הירחון "שםתם" עלו על 360,000 עותקים. (5) הירתון "אתעם" המהווה במיוחד ירתון לאופנה ויופי, מופצ ביותר מתשעים ארצות ברחבי העולסם בעולם. (6) הסימן נרשסם בארצות רבות בעולם. (7) הסימן מוכר היטב בישראל והוא בשימוש באר מזה שנים רבות. בנוסף לכך, הירתון "מתתם" מיוצא לישראל במשך שלושים שנה.

בהודעה מטעס מחלקת סימני המסהר מיום 14 ביולי 1994 נאמר שוב שמאחר ואין במילה "שעתם" כשלעצמה אופי מבחין ניתן יהא לקבל את הסימן לרישוסם רק לאותם הטובין שלגביהם יוכתח אופי מבחין על ידי המבקשת.

ביוסם 6 בספטמבר 1995 הוגש תצהיר נוסף מטעם מר [שם] בצירוף נספחיסם. מאחר ומהות התצהיר הנ"ל הינה דומה (ובמקומות רבים אפילו זהה) לתצהיר הראשון של אותו המצהיר אינני רואה צורך להתייחס לתוכנו בהחלטתי זו.

ביוס 7 באוגוסט 1996 התקיים בפני בירור אשר במהלכו טען עו"ד גילת את הטענות העיקריות הבאות: (1) המדובר כאן בשיטת שיווק ייחודית של מוצרים הנמכרים תחת הסימן שמשתנים באופן תדיר - דבר הדורש שיטת שיווק מיוחדת מטעס המבקשת כדי להתמודד עס כמות המוצריסם וסוגיהם. לכן, הגבלה של פרטת הסתורות למוצר מסוים או למוצרים מסויימים, שנמכרו בתקופה מסויימת הינה חהחסרת משמעות לא רק מבחינת שיטת השיווק אלא גם מבתינת הצרכים המסהריים של המבקשת בהגנה על סימנה לגבי המוצרים אותם היא מוכרת. כעיקרון טענה זו נראית לי.

(2) טענת (3) (4) (5) מטרת המבקשת היא (בין היתר) לבחור בפרסומים המופיעים בירתון "שםעם" מוצריס באיכות גבוהה ומוצריס שיש להם יוקרה רבה המתאימה לסימן. לירחון הנ"ל, המזוהה עס איכות ויוקרה, יש השפעה גדולה על הקונה. זו מקובלת עלי.

בתשובה לשאלותי נאמר על ידי עו"ד גילת כי מוצר מסוייס שנמכר היטב ובעל איכות גבוהה (כגון בושם מסויים) נמכר תחת שמו וכן נמכר לפי המותג "מםתתם". הקונה למעשה מתייחס לשני האלמנטיס הנ"ל. בעצם מה שמוכר היוס את המוצר היוקרתי הוא המותג. ואס המותג "שתתםם" מופיע על גבי מוצר מסויים הדבר מעיד על איכות גבוהה.

מדובר במוצרים הנמכרים תחת הסימן. אולס בגלל אופי השיווק, רישוס הסימן תייב להיות רתב ובהתאמה למוצרים עליהס מבקשת המבקשת להגן.

הסימן הינו מפורסם שכן הוא קשור באופן הדוק ברחבי העולס למוצרים יוקרתיים ולטובין שהשיגו לעצמם איכות גבוהה. תצהיר מצביע על כך וכן מפרט מהי כמות ההפצה של הירחון "עתתם" ומהן ההכנסות הגדולות ממכירתו במשך כחמישים שנה. למעשה, כך נטען, "מתתם" הוא הירתון לנשיס הנפו ביותר בעולם והוא מופן גםס בישראל לפחות משנת 1986. המהדורה האנגלית מופצת באר החל משנת 1986, או אפילו משנת 1985, והמהדורה האמריקאית נמכרת בישראל החל משנת 1987.

מקובלות עלי הטענות הנ"ל.

(6) (7) ישנן חנויות שבהן נמכריס מוצרי המבקשת ברחבי העולם לדוגמא ביפן, בצרפת, באנגליה ובקנדה.

כל אחד שרוכש את הירתון "מפתתם" יכול לגזור את הגלויה המצורפת אליו ובאמצעותה יכול להזמין את המוצרים המפורסמיס בירתון שהוא תפץ בהם.

שיטת השיווק הנ"ל היא שונה משיטות אחרות. התפוצה הרחבה של הירחתון "עםתתם" והיוקרה של הסימן הם אלה שלמעשה בעצס עודדו את המבקשת למכור מוצרים יוקרתיים דרך הירחון וזאת מאחר והירתון, מעבר להיותו ירתון, מהווה גם צינור שיווק של מוצרים נושאי הסימן, כך שאותו פלח שוק הרוצה לקנות את הירחון "טתתם" הוא גס אותו פלת שוק המעונין לרכוש את המוצרים נושאי הסימן.

בירתון הנ"ל מפורסמים כל מיני מוצרים הנושאים את הסימן בגינם החליטה המבקשת שיש בהם ייחודיות מסויימת המצביעה על יוקרת המוצרים ואיכותם - ייתודיות המשתנה, כאמור, מעת לעת הן בישראל והן מחוצה לה. לכן, הכרתי שהפרטה המתייחסת לסוג מסוייס תהיה רחבה מאוד שכן אחרת מוטל על המבקשת להגיש בקשה נוספת לרישוס סימן כל פעם שיש תוספת למוצרים נושאי הסימן הנמכרים על ידה.

נטל עולמי כזה קשה מאוד למבקשת לעמוד בו. כעקרון, הטענות הנ"ל מקובלות עלי.

לגבי הסוגים השונים של המוצרים, (9 ,14 ו-18) המבקשת כבר עתה משתמשת בסימן עבור מגוון רתב של מוצרים. כפי שנאמר בתצהיר ובנספתיו בנוגע לסוג 9:

אתהעס שםתע... (תוכן טבלאי/מספרי נמחק)

בנספת מס' 14 לתצהיר מופיע פירוט של המוצרים תחת סוג 9 הכולל לדוגמא מאזנייס משקפיים, משקפי שמש ומכונות להכנת קפה.

יש גם פירוט של מוצרים הנמכריסם תחת סוג 14: (תוכן טבלאי/מספרי נמחק)

וכאשר בתצהיר מדובר לדוגמא בתיקי עור בסוג 18 ייתכן שבעתיד יימכרו תיקים המיוצרים מחומר אתר כגון חומר סינתטי. לכן אס קודם לכן נרשם הסימן עבור תיקי עור יוטל על המבקשת בשלב מאוחר יותר לרשום את הסימן פעם נוספת לגבי תיקים המיוצרים מחומר אחר.

כדי למנוע מצב כזה שבמשך שניס עלול להשתנות פעמים רבות, התבקשתי לאשר רישומו של הסימן בפרטה הרחבה ביותר. לטענה החשובה הזאת אתזור בהמשך.

(9) כאשר מדובר על איסור רישום סימן מסחר שאין בו אופי מבחין, האיסור הזה נועד להבטיח שבעל הסימן לא ישלוט על המילים שהן נחלת הכלל או מילים שתחייבות להישאר פתוחות למסחר.

אולס לסימן שמפורסם יש ממילא אופי מבחין, אף מעבר למידה הרגילה הדרושה, המקנה לסימן משמעות שניה.

הראיות שהוגשו בענין זה לא באות, אפוא, להעיד על כך שהסימן קנה לעצמו משמעות שניה כלפי מוצר מסוים אלא כדי להוכית שהסימן אכן מפורסם ובדרך זו הסימן רכש לעצמו משמעות שניה. טיבו של סימן מסתחר מפורסם מאפשר לבעליו למנוע מאחרים שימוש בו לא רק לגבי אותם המוצרים עבורס הסימן בשימוש בפועל אלא גם לגבי מוצרים שאינס בשימוש. בנסיבות אלו לא מדובר במצב לפיו אס יירשם הסימן, שהוא לכאורה חסר אופי מבחין, צד שלישי ייפגע או עלול להיפגע מהרישום וזאת מאחר ואותו צד שלישי, על סמך העובדה שהסימן הינו מפורסם, לא רשאי להשתמש בו ממילא.

לפיכך, כך נטען, המבקשת בענייננו אינה חייבת להוכיח משמעות שניה מכיוון שחיא כבר הוכיחה שסימנה הינו מפורסם. ברגע שמדובר בסימן מפורסם חל איסור על הציבור הרתב להשתמש בו, אפילו אם מדובר במוצריס מרותקים. לעומת זאת בענייננו עוסקים במוצריסם שבהסם המבקשת טרם השתמשה אך בוודאי תשתמש בהם בעתיד.

לטענות הנ"ל אחזור בהמשך.

(10) נטען כי אין דרישה בסעיף 8(ב) לפקודה שאופי מבחין יוקנה אך ורק לאותו מוצר המסויים אשר בו השתמש מבקש הרישוס. זה ענין שיש להשאיר להכרעת הרשם כך שאם השימוש הפך את הסימן לסימן מפורסם אזי מוסמך הרשסם להרשות היקף רישוס רחב יותר. אין הגבלה בפקודה לפיה מחוייב הרשם לרשוס סימן מסתר רק לגבי טובין אשר בגינם הוכת שימוש בפועל. תפקידו של הרשם הוא להפעיל את שיקול דעתו ולקבוע עד כמה הסימן המסויים הנמצא בפניו רכש לעצמו אופי מבתין. לאחר קביעה זו מוטל עליו לקבוע בענין היקף הרישוס.

בענייננו מדובר במצב בו המבקשת השתמשה בסימן בישראל אך לא לגבי כל המוצרים המופיעים בסוג מסויים. עס זאת הפרטה הרחבה ביותר הינה חשובה למבקשת וזאת בגלל השיטה המיוחדת של המבקשת בשיווק מוצריה.

גם לטענות הנ"ל אתחזור בהמשך.

(11) נטען כי לפי סעיף 16(א) לפקודה ניתן לרשוס את הסימן כמבוקש. לנקודה המשפטית הנ"ל אצטרך לתזור בהמשך.

(12) לדברי המבקשת הירתון "משתתעם" מהווה בפועל הצעה למכירה שלעצמה מהווה שימוש בסימן לא פחות מאשר סהורה הנמצאת בחלון של חנות מסויימת למרות העובדה שאין אף אחד שקונה מהחנות הזאת.

(13) בענייננו שיטת השיווק המיוחדת גורמת לזה שמוצרים נושאי סימנים מפורסמים בירתון "מםתעם", רכשו לעצמם מוניטין דרך הסימן. בלשון אחרת התפיסה שיש בנוסף לירתון "שתעעם" גס מוצרים נושאי סימנים שנכנסו לתודעת הציבור במשך השנים וזאת בעזרת השיטה המיוחדת בשיווק שהוזכרה לעיל. זאת גם כיוון שהשיווק נעשה ישירות על ידי המבקשת או על ידי התברות בתלה. בכל אופן הכל נעשה בשליטה מוחלטת של המבקשת.

2. אם כי במהלך הדיון כבר ניתן אישור על ידי באשר לרישום הסימן לגבי הבקשה מס' 74349 (סוג 14) ולגבי הבקשה מס' 74350 (סוג 18) סבורני כי לאור חחשיבות המשפטית של הענין מוטל עלי (בנוסף להחלטתי לגבי בקשה מס' 74346) לפרט את נימוקי.

3. במתן התלטתי זו עלי להביא בחשבון (בין היתר) את הנתונים, העובדות והכלליס הבאים, אשר מהם ניתן להסיק מסקנות מסויימות שאפרט להלן: (1) בהסתמך על הראיות שהובאו בפני אין צל של ספק כי הסימן מתתם הינו בשימוש רב ברתחבי העולם זה שנים רבות ואין ספק גם שבארץ ומחוצה לה הסימן הפך לסימן מפורסם. אם כי הפקודה עדיין לא מכירה במושג סימן מפורסם אני סבור שלמרות זאת אסור לרשם בענייננו להתעלם מהעובדה הנ"ל.

בפסק הדין שניתן בשנת 1898 על ידי (כב' השופט רומר) בענין (תוכן טקסט נמחק עקב קריאה לקויה/מספור כפול)

נאמר כי - (תוכן טקסט נמחק עקב קריאה לקויה/מספור כפול)

סבורני כי גם בענייננו יש קשר הדוק בין המבקשת לבין הירחון בשם "שםתתע", המותג מעתם והטובין הנושאים את הסימן מתתם בארץ והן מחוצה לה.

פסק הדין הנ"ל צוטט על ידי כב' השופט י. וייס בענין אורלוגד בע"מ נ. 1. רשם הפטנטים ו-2. +תסקטע .5.7 (בג"צ מס' 476/82 ב"ש מס' 497/83 - 5.ד. ל"ט (2) 148. שס נפסק (בין היתר) כי העובדה, שסימן מסחר אינו רשוס בישראל", אין בה, כשלעצמה, כדי לנעול את הדלת בפני בעל הסימן לעמוד בהליכי התנגדות כנגד מבקש, החפ להשתמש באותו סימן מסחר או בסימן מסתר דומה לזה של המתנגד...

בספרו של המלומד (תוכן טקסט נמחק עקב קריאה לקויה/מספור כפול) וכפי שצוטט בספק הדין הנ"ל ובענין חברת מנהטן נ. המגפר בע"מ (ע"א 352/69 - 5פ.ד. כ"ג ) נאמר: (תוכן טקסט נמחק עקב קריאה לקויה/מספור כפול) 0181סת6תתסס

סתס ת1 5816 תנ6סתטכע ‏ %>תטסס8נ

1 "ה שתל' , 0896 ' [סטגוא' ת1 %ת151צה 086105 1פתסס סח בש תס61ס6תתסס

6 עה 62806 05 ת2018%28%10

"... 80%1081תס

לדעתי, פסקי חדין הנ"ל נותנים תמיכה נוספת לקביעתי שבמקריס מסויימים, המובאים בפני הרשם להתלטה שעניינה בתחום סימני מסחר השוב הוא שהרשם יביא בחשבון אס הסימן שנמצא בפניו הינו סימן מפורסם.

)2(

)3(

)4(

למבקשת ‏ יש שיטת שיווק שונה ומיוחדת במינה של מוצריס

יוקרתיים המצביעים על איכות גבוהה. מוצרים אלה נמכריס לציבור הרחב תחת הסימן. שיטת השיווק הזו (שפורטה לעיל) מתבססת על כך שמדיניות המבקשת מבתינת סוג המוצריס הנמכריס ודרישות הציבור מבחינת סוג הטובין שהוא מעונין לקנות, משתנות מעת לעת.

לאור האמור לעיל תבקש המבקשת בענייננו לרשום את סימנה תחת הפירוט הרחב ביותר ‏ ולא להגביל את הרישוסם לטובין שהיא משתמשת בהם בפועל בעת רישום סימנה. אחרת, כל פעס שיש שינוי במדיניות המבקשת ‏ ו/או שינוי בדרישה הציבורית, ובעקבות שינוי כזה המבקשת תמכור טובין שלא נמכרו ‏ קודס, ‏ יוטל על המבקשת להגיש בקשה חדשה לרישוס הסימן. מצב כזה עלול לתזור על עצמו עשרות פעמים וכתוצאה מכך ‏ נוטל ‏ על המבקשת טרחה גדולה, והייתי מוסיף, טרחה מיותרת.

ככלל, האיסור לרישום סימן שאין בו אופי מבחין בה להבטית שלא תינתן ייתחודיות לבעל הסימן לגבי מילים שהן נחלת הכלל או מילים שתייבות להישאר פתוחות למסתר. כנגד הכלל הזה עומד סימן מפורסם שממילא רכש לעצמו אופי מבחין ומשמעות שנייה וזאת על סמך העובדה שהסימן הינו מפורסם.

מצב זה מונע מכל צד שלישי להשתמש בסימן והוא ‏ לא :ישמע בטענה שרישוס סימן מפורסם על ידי בעליו לגבי טובין שהוא עדיין לא משתמש בהם ימנע מאותו צד שלישי לרשוס את הסימן לגבי אותם טובין שטרם בשימוש.

אף על פי, כפי שצויין לעיל, שהמושג סימן מפורסם לא מוכר עדיין בחקיקה הישראלית, נראה לי שהן הפסיקה והן החלטות חרשם ‏ מצביעות על כך שלבעל סימן מפורסס בארץ, בין אם הסימן רשוס ובין אם לאו, קיימות זכויות מיוחדות כפי המתואר לעיל.

לטענת המבקשת הירתון "מםתם" המופץ בארץ מהווה בפועל הצעה למכירה של הטובין המפורסמים בירחון. הצעה זו, לדברי המבקשת, ‏ מהווה כשלעצמה שימוש בסימן.

כעקרון טענה זו, כפי שהיא מתייחסת לענייננו מקובלת עלי.

)1(

)2(

)3(

)4(

)5(

עפ"י טענת המבקשת ניתן לרשום את הסימן במסגרת הוראות סעיף 6 לפקודה בו נקבע כדלקמן:

"16(א) על אף האמור בסעיפים 8 עד 1 לא יסרב הרשם רישומו של סימן מסחר הרשום כסימן מסחר בארצ - מוצאו, אלא באחת מאלה:

(2) הסימן אינו בעל אופי מבחין".

המבקשת בעצמה ביקשה להשתית את בקשותיה על הרישוס המקביל בצרפת והגישה העתק מאותו הרישום.

עיון בתעודת הרישוס מלמד ‏ כי הסימן נרשס בצרפת החל משנת 9.

בדו"ח הבחינה מיום 3 ביוני 1993 נטען כי הסימן המבוקש פסול לרישום גם עפ"י הוראות סעיף 16(א)(2) לפקודה כפי שהוזכר לעיל.

השאלה המתעוררת עתה היא האס כוונת המחוקק בסעיף 16 לפקודה היא ליתן תוקף בדין הישראלי להוראת ה-7261186-0061168 שבאמנת פריס והאם משמעותה להקל ככל האפשר על רישומו של סימן הרשוס בארץ החברה באמנה, גס ביתר הארצות החברות באמנה? מזה נובעת שאלה נוספת והיא האס סימן שלא ניתן לקבלו עפ"י הוראות סעיף 8(א) לפקודה יתקבל עפ"י הוראות סעיף 16 לפקודה?

לאור הלכותיו המפורשות של בית המשפט העליון ובשל הגיונם של דבריה ‏ מובן ‏ כי כל חוק שחוקק בישראל על מנת ליתן בישראל תוקף לאמנה שישראל חברה בה או בהתאם לכל חוק שיחקק ‏ עפ"י אמנה, ‏ יש לפרשם בהתאם לרות האמנה, שאם לא כן לשם מה כלל נחקקו? עס זאת, יש לבהון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו ולדעתי אסור ללמוד ‏ גיזרה שווה בין כל המקריס, האמנות ודברי החקיקה. מובן שלכל דבר חקיקה ‏ ולכל אמנה ‏ יש את תכליתו.

( )6(

)7(

)8(

15 ובמקרים ‏ גבוליים מחובתו של המפרש לאזן בין הדברים ובין הצרכים.

אני סבור כי אמנת הפקודה נותנת תוקף ‏ לאמנת ‏ פריס וישראל, כחברה באמנה ‏ זו, מחוייבת לעשות הכל כדי לפעול בהתאם לרות האמנה. עס ואת, הפקודה מכילה תלקים המעניקים לבתי המשפט באר ולרשם סימני המסחר ריבונות ועצמאות בכל הנוגע לטיפול ברישוס סימגי מסחר.

לדעתי, עפ"י סעיף 16 לפקודה על הרשם לסרב לא רק לרישומם של סימנים שהינם משוללי או חסרי יכולת אבחנה אלא גם לסימניס שאין בעלי אופי מבחין.

כמובן ‏ שיש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולאזן בכל פעם בין הצרכים והאינטרסים של המבקש מחד ושל הציבור מאידך.

סבורני כי יש הבדל בין דרגת האופי המבחין שנקבע בסעיף 8(א) לפקודה לבין דרגת האופי המבחין הקבוע בסעיף 16(א)(2) לפקודה, ‏ שאם ‏ לא כן, קשה מאוד למצוא משמעות למילים ברישא לסעיף 16(א) לפקודה:

"על אף האמור בסעיפים ‏ 8 עד 1.." (הדגשה הוספה: מ.א.).

יש לזכור כי לאחר מכן קובע סעיף 16 לפקודה:

"אלא באחת מאלה:

(2) הסימן אינו בעל אופי מבחין".

לדעתי, אין סיבה הגיונית היכולה להסביר מדוע סעיף 16 לפקודה מוציא את הוראות סעיף 8 לפקודה בנשימה אחת ומחזיר את מחות סעיף 8 לפקודה על כל השלכותיו, בנשימה אחרת.

אם כי סעיף 16(א)(2) לפקודה אינו אומר ‏ זאת במפורש, ‏ אני סבור שכוונת המחוקק היתה לאמץ את הסעיף החמישי שבאמנת פריס המדבר על סימן אשר "ע80%82ע82ת0 0%106ת015%1 צָםב3 1ס 66018"

.6

16

(או אפילו אס קוראים זאת כסימן אשר ‎ 8(‏ +0ס 06016" %ע0%6ס8עהאתס 0%16ת815%1). תמיכה ‏ לדעותי ‏ ניתן למצוא בדברי ההסבר לחוק לתיקון פקודת סימני המסתר (מס' 3), התשמ"ד-1984 (ה"ה מס' 609 מיום ז' בסיוון התשכ"ד-18 במאי 1964).

ברור כי מוטל על הרשם לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. לכן, אני סבור שאין כל טעם, או אפילו אפשרות, לקבוע כאן כלל באשר לדרגת האופי המבחין הנדרשת עפ"י סעיף 16 לפקודה או לנסות להגדיר דרישה כזו במילים. עם זאת, אני בדעה שעקרונית אופי מבחין שאינו פעוט או זעיר יוכל לענות על הקריטריונים אשר בסעיף 16 לפקודה.

יהא אשר יהא אין ספק שעובדתית המבקשת בענין שבפני אכן הצליחה להוכיח דרגה סבירה של אופי מבחין וזה מאפשר לי להפעיל את הוראות סעיף 16 לפקודה לטובתה, וכך אני קובע.

שילוב של כל הדברים הנאמרים והמוזכרים לעיל מוביל אותי למסקנה אחת: שניתן לרשום את הסימן בשלושת הבקשות הנמצאות בפני.

באשר ‏ לבקשות מס' 74349 ו-74350 אני מורה על מלקת סימני המסחר לרשום את הסימן מעמד עבור הפרטות המבוקשות, ל 2 | )ו 6.2.92 , לגבי בקשה מס' 74346 אני מורה על מחהלקת סימני המסחר ‏ לרשום את הסימן 228 עפ"י הפרטה המפורטת במכתבו של ב"כ המבקשת מיום 11 בנובמבר 1996.

7. לסוף מוטל עלי להבהיר שהחלטתי זו ניתנת על ידי לאחר שהבאתי בחשבון את הנתונים, העובדות והכללים המיוחדים בענין שבפני ואין לראות את החלטתי זו כתקדים במקרים אחרים. כפי שנאמר ‏ לעיל, כל ענין מסוג זה יינתן לגופו ועל סמך הנתונים המיוחדים בו.

ניתן בירושליס היום, ב' באדר א' התשנ"ז 9 בפברואר 1997

0 מיכאל אופיר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).