סימן מסחר 74356

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה לביטול סימן מסחר רשוס מס' 74356 (=, 1 ז=)

המבקש: שמעון בודקוב ע"י ב"כ גבריאל קרמר, עו"ד

בעלת הסימן: 1[ )ג יק זו תד דד)ג ד ע"י ב"כ לוצאטו את לוצאטו, עו"ד

1. עניינה של החלטה זו הוא בקשה לביטול סימן רשוס מס' 74356 "1.1.5" בסוג 25 (להלן: "בקשת הביטול") אשר הוגשה מטעסם מר שמעון בודקוב (להלן: "מבקש הביטול"). הבקשה לביטול הסימן נסמכת על סעיף 41 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972

(להלן: "הפקודה" ).

2. סימן המסחר שביטולו נתבקש נרשס ביוס 4.9.1994 על שס חברת 610178ג 1 גפ זע (להלן: "בעלת הסימן") לגבי: "כל הטובין הנכללים בסוג 25". הסימן הרשוס (מעוצב) נראה כך:

|

3. בפני מצויה תגובת בעלת הסימן לבקשת הביטול, ראיות הצדדים וכן סיכומיהס בהליך. לאור הודעות ב"כ מבקש הביטול מיוס 30.4.2015 וב"כ בעלת הסימן מיוס 11.5.2015, לא התקיים דיון הוכחות בהליך וּה. לפיכך, תינתן החלטה על בסיס החומר המונת בפני.

רקע

4. המתנגדת 1 הינה חברת הוצאה לאור בינלאומית, אשר עוסקת, בין היתר, בהוצאתו לאור של מגזין האופנה "1.1.5 " המתמקד באופנה, יופי, בריאות ובידור. המבקש עוסק בענף ההנעלה בישראל ומשמש כסיטונאי נעליים.

5. במקביל להליך וּה, מתקיים בין הצדדיס הליך נוסף המתנהל אף הוא בפני. במסגרת ההליך הנוסף, הוגשה התנגדות מטעס בעלת הסימן, לסימן "1.1.8 יופי שנח לך", אשר נתבקש מטעס מבקש הביטול. ההתנגדות הוגשה, בין היתר מכח סימן רשוס מס' 74356 נשוא החלטה זו (התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 242680 26556 נַ66ה1/1110 1136116006 ו - נ' שמעון בודקוב ואח'). הליך ההתנגדות הנ"ל אוחד עם הליך התנגדות נוסף שיומה חברת עש 5 1001 [181611660018 .186 (להלן: "חברת ת/י") כנגד סימן מסחר רשוס סימן מס' 242680, וכן עם הליך שיוּס מבקש הביטול כנגד חברה הקשורה משפטית לחברת \, בגין בקשתה לרישום סימן המסחר"102055/ .31.1" (התנגדות לרישום סימן מסחר מס'

9 שמעון בודקוב ואח' נ'-1.1.06 ,1801511165 10א). במצב דברים וה, סבורה אני כי מן הראוי להכריע בשאלת תקפות סימן מסחר מס' 74356 הרשוס על שס בעלת הסימן, קודם שאדרש לטענותיה הנסמכות עליו בחלקן, במסגרת הליך התנגדות לרישום סימן המסחר מס' 0, שנתבקש מטעס מבקש הביטול.

דיון והכרעה 6. סעיף 41 (א) לפקודה קובע כדלקמן:

"41.(א) בלי לפגוע בכלליות הוראותיהם של סעיפים 38 עד 0 רשאי כל אדם מעונין להגיש בקשה לביטול רישומו של סימן מסחר על יסוד הנימוק, שלא היתה כוונה בתום לב להשתמש בסימן המסחר בקשר לטובין שלגביהם הוא רשום ושלמעשה לא היה שימוש בתום לב בסימן המסחר בקשד לטובין שלגביהם הוא רשום או לא היה שימוש כאמוד בתוך שלוש השנים שקדמו לבקשת הביטול."

7. על פי הוראות סעיף 41 (א) לפקודה, יבוטל רישומו של סימן מסחר במידה שיוכח בפני היושב בדין כי לא נעשה בו שימוש בקשר עס הטובין שלגביהס הוא רשום, וזאת במשך שלוש השנים שקדמו למועד בו הוגשה בקשת הביטול. בענייננו, המועד בו הוגשה בקשת הביטול הוא 21.1.2014 ואי לכך התקופה הקובעת לפי סעיף 41 (א) הנ"ל היא בין התאריכיס 21.1.2011 ועד 21.1.2014 להלן: "התקופה הקובעת").

8. שלוש הן השאלות שעל היושב בדין לשאול במסגרת בקשה לביטול סימן מסחר על פי סעיף 41 לפקודה:

"השאלה הראשונה היא, אס היה או לא היה שימוש בסימן במשך התקופה הרלבנטית. אם לא היה, כי אז השאלה השניה היא, אם היו או לא היו נסיבות מיוחדות במסחר, שבגללן אי אפשר היה להשתמש בסימן. ואס לא היו נסיבות כאלו, כי אז השאלה השלישית היא, אס אף על פי כן על הרשס להשתמש בשיקול דעתו שלא למחוק את הסימן".

(בג"צ 302/74 2/2555) 5ג.01ס3שזצ1 נ' פרמינגר, פ"ד כ"ט(1) 676 (1975).

לעניין וה ראו גם: בג"צ 67/71 פרמו בע"מ נ' שמידגל, פ"ד כה(1) 802, 807 (1971); ע"א 74 מיס אל אופנה עילית לנשים 1992 בע"מ נ' אזחם\/ זפ65אטפזת זא זא צדדס6גק

+)-ת אס 601 ג זט ג (פורסם בנבו, 11.3.2007).

יודגש כי על כתפיו של מבקש ביטול סימן מסחר רשוס, רובצ נטל השכנוע להראות כי לא נעשה בו שימוש במשך שלוש השניס שקדמו למועד הגשת בקשת הביטול. אין בעובדה כי המדובר בעובדה שלילית, כדי לשנות את הכלל דלעיל, אך כי די בכמות פחותה יחסית של ראיות על מנת לעמוד בנטל זה, שאז יעבור נטל הבאת הראיות אל בעל הסימן, להראות כי

עשה שימוש בסימן הרשום על שמו (ראו: בג"\ 296/86 .1.75 .60 110884660 איז 6מססזא

נ' ..6א1 5זתס]/ פז זוצקש פ"ד מ"א(1) 485).

ודוק, תכליתו של הליך לביטול סימן מסחר רשוס מחמת העדר שימוש הינו, בין היתר, למנוע רישום סימני מסחר שלא הייתה לבעליהס כוונה כנה לעשות בהם שימוש מסחרי. כמקובל, סימן מסחר רשוס הינו בבחינת קניין, נכס עביר וסחיר לכל דבר ועניין, ולפיכך אין לבטל רישומו בנקל.

בענייננו, מטעס מבקש הביטול הוגשו שלושה תצהירים קצריס (באורך חצי עמוד): האחד של מבקש הביטול עצמו, השני מטעס מר עדי שהרבני והשלישי מטעס אברהס פיינר. תצהירי השלושה דומיס במהותם שכן ה"ה הצהירו כי בכל שנות עיסוקים בענף הנעליים, מעולם לא

נתקלו בעוסק או מוצר בתחום ההנעלה או הביגוד העושיים שימוש בסימן הרשום "1.1.5".

יצויו כי מר פיינר ומר שהרבני נמנים על קהל לקוחותיו של מבקש הביטול, כפי שאף הצהירו בעצמס. בהקשר זה מקבלת אני את טענת בעלת הסימן לפיה המדובר בשני מצהירים שהינס בעלי עניין בתוצאות ההליך, ואי לכך יש לבחון במשנה זהירות את האמור בתצהיריהם וכך אעשה.

מחד, יש להתייחס לעובדה כי המדובר במצהירים אשר עוסקים בענף ההנעלה בישראל מזה שנים רבות. מאידך, לא אוכל להתעלם מכך כי מר פיינר ומר שהרבני הינס יצרניס של נעליים או חומרי גלס לנעליים. לפיכך יתכן שכלל אינס מכירים מקרוב את תחום יבוא הנעלייס לישראל מחו"ל, דהיינו התחום בו עוסקת, לכאורה, בעלת הסימן.

באשר למבקש הביטול אשר אף הוא נתן תצהיר בהליך, וגרס כי הוא מכיר היטב את יבואני הנעליים בישראל (סעיף 3 לתצהירו), יש לוּכור כי המדובר במצהיר שהינו בעל הדין עצמו.

ולפיכך קיים קושי ליחס לאמור בתצהירו את המשקל שניתן היה ליחס למצהיר שאיננו בעל דיו. ממילא לא ניתן ללמוד די מידע אודות הבדיקה שערך מבקש הביטול עם העוסקים בענף (סעיף 7 לתצהירו) ולא ניתן להסיק דבר באשר לאופן בו נערך הבירור ולמידת האובייקטיבי של תוצאותיו.

בנוסף, מראיות מבקש הביטול נעדר דוח חוקר פרטי מקיף ונייטרלי אשר מן הראוי היח כי יצורף, על מנת שערכאה זו תתרשם, באופו אובייקטיבי, באשר למידת השימוש שעושה - או לא עושה - בעלת הסימן בסימנה בישראל, ביחס לטובין לגביהס נרשום (ראו למשל: בקשה

לביטול סימן מסחר מס' (20781/5 ,זהא0סז1האאתדאז דאסוא זא נ'

.1 .)א אזע (פורסמה באתר הרשות, 5.2.2015). הימנעותו של מבקש הביטול להביא דוח חוקר פרטי עומדת לו לרוצ, באשר מקימה היא חזקה לפיה אילו היה מובא הדוח, היו תוצאותיו פועלות לרעתו. בעניין גה נכתבו בספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט (עמ' 1391) הדברים הבאים:

"הימנעות מהבאת ראיה [...] מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."

לאור האמור לעיל, אין אלא לקבוע כי מבקש הביטול לא עמד בנטל הרובץ לפתחו. רוצה לומר, כי לא עלה בידו להוכיח כי בעלת הסימן הרשוס אינה עושה שימוש בסימן הרשוס "1.1.8" בישראל, ביחס לסחורות המנויות בפרטת הסימן תחת סוג 25, ובין היתר הלבשה והנעלה.

מנגד, התרשמתי כי עלה בידי בעלת הסימן הרשוס להוכיח פוזיטיבית, באמצעות תצהיר מר מתסנס3ת (להלן: "תצהיר מר סולטן"), שעושה היא שימוש, בסימן המסחר הרשוס בישראל בתחום ההנעלה. על פי תצהירו, מר סולטן הינו אחראי על מחלקת הקניין הרוחני בסניף הצרפתי של בעלת הסימן והוא עובד עבורה מעל 25 שנים. מר סולטן אישר כי המפיצה המורשה של נעלי בעלת הסימן בישראל היא חברת 81% ]א 15. לתצהירו צירף מר סולטן,

בין היתר, שלוש חשבוניות שהוצאו מטעס חברת א13171]א 15 עבור חנויות השונות (הממוקמות בתל אביב ובירושלים). חשבוניות אלו המתוארכות לתקופה הקובעת, מהן ניתן ללמוד אודות הפצתן בישראל של נעליים מבית היוצר של בעלת הסימן. אף צוין בתצהיר כי דגמי הנעלים המופיעים בחשבוניות, אוהו ככאלה הנושאים את הסימן הרשוס (ראו: סעיפים 7 לתצהיר מר סולטן ונספחים 1 ו - 2).

אמנם נכון, כמות הנעליים (נושאות הסימן הרשוס) ששווקה בישראל מטעס בעלת הסימן, עליה מלמדות החשבוניות שצורפו אינה גבוהה במיוחד. יחד עם זאת, סבורה אני כי די בה כדי ללמד על שימוש איכותי בסימן המסחר אשר יש בו כדי למנוע את ביטול רישומו.

יצויו כי טענת ב"כ מבקש הביטול בדבר העדר קבילות ראיות בעלת הסימן הועלתה בעלמא במסגרת הודעתו לבית הדין מיוס 30.4.2015. אאת, מבלי שיספק את הפירוט הראוי לטענת העדר קבילות הראיות וללא ההפניה המדויקת הנדרשת לסעיפי התצהיר ולנספתיו. בהקשר זה, תמוהה בעיני העובדה כי מבקש הביטול לא הגיש מטעמו ראיות בתשובה בהליך, ובכך בחר שלא לנסות ולהזיז את האמור בתצהיר מר סולטן.

בנוסף, הודעת ב"כ מבקש הביטול מיוס 30.4.2015, לפיה אין בכוונתו לחקור את המצהירים מטעסם בעלת הסימן, מותירה אחריה שובל של סימני שאלה, שכן ניתנה לו ההודמנות להפריך בחקירה נגדית את ראיות בעלת הסימן ולהוכיח את העדר קבילותן כנדרש, אך הוא בחר שלא לעשות כן. כלל ידוע הוא שבהעדר חקירה נגדית של אדם שנתן תצהיר בהליך, יש לראות בדרך כלל את העובדות המפורטות בתצהירו, ככאלה שאין חולקים עליהן (ראו: ע"א 2877/92 סלאח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ואח' פ"ד מו(3) 846, 850ב; ד"ר ווסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7 עמ' 715). אי לכך, איני מוצאת כל צידוק שבדין, להרהר אחר האמור בתצהיר מר סולטן לעניין הטענה כי בעלת הסימן עושה שימוש כלשהו בישראל בסימנה הרשום, בתחום ההנעלה.

סוף דבר, הריני דוחה את הבקשה לביטול סימן מסחר מס' 74356. בהתחשב בכלל השיקולים לפסיקת הוצאותיו של בעל דין שזכה בהליך, הריני קובעת כי מבקש הביטול יישא בהוצאות שכ"ט בעלת הסימן בסך 4,000 ₪ (לא כולל מע"מ). סכום זה ישולם תוך 20 יוס מהיוס, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההחלטה ועד ליוס התשלום בפועל.

יערה שושני בספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום ד' שבט תשע"ו

4 ינואר 2016