סימן מסחר 76186 ו-77107

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשות מתחתרות לרישום סימני המסתר מספר 76186 ו-77107

תמבקשת מס' 1: גוווּ סאן שיין 1987 בע"מ

באמצעות ה"ה דניאל אגוזי, עו"ד. ע"י ניר הורוביץ, עו"ד.

המבקשת מס' 2: .5 צְתהקחסס פסקס? 6םץ

באמצעות ה"ה כהן צדק ורפפורט, עו"ד, עו"פ ע"י נחמן כהן-צדק, עו"ד.

להלן העובדות הרלבנטיות להתלטתי זו:

1. בקשה לסימן מסחר מספר 76186 - 02202 צם גא200ת8 המעוצבת' בצורה ייחודית, הוגשה לרישום ביום 29 באפריל 1990 ע"י חברת גזוז סאן שיין 1987 בע"מ (להלן - "המבקשת מס' 1"), בסוג 25 לגבי מוצר:

ביגוד והלבשה. 2. בקשה לסימן מסתר מספר 77107 - גא82200 באותיות דפוס רגילות, הוגשה לרישום ביוס 1 באוגוסט 1990 ע"י .60םת1 צְתה8קתחס6 פסססץל 6םת7

(להלן - "המבקשת מס' 2"), בסוג 25 לגבי מוצרי הלבשה.

3. מחלקת סימני המסחר החילה את סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסת חדש) התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") על שתי הבקשות הנ"ל. הדמיון שבין שני הסימנים הינו כמובן לגבי המילה המשותפת בזוקתה- האסס2תם.

שתי המבקשות נדרשו להגיש את ראיותיהן בתמיכה בזכותן העדיפה לרישום הסימנים נושאי הבקשות הנזכרות. ּ

ראיותיה של המבקשת מס' 1 כללו את תצהירו על נספתיו של מר שמעון דוייב המשמש כמנהל אצל המבקשת מס' 1.

בתצהירו טוען המצהיר הנ"ל, בין היתר, כדלקמן:

א. המבקשת מס' 1 עוסקת מאז הקמתה בייצור ובשיווק של מוצרי ביגוד והלבשה אופנתיים בישראל ובחו"ל.

החל משנת 1988 עוסקת המבקשת מס' 1 בייצור ושיווק מוצרי הלבשה המיועדים לילדיס תוך שימוש בשם בווקה וצירוף לשמה המסחרי ולסימנה המסתרי גזוז.

לשימוש המסחרי קדמו במהלך שנת 1988 הכנות טרוםיות שכללו ייצור כמויות קטנות ועיצובם תוך הצגתס ללקוחות על מנת לקבל את התגובה.

בשנת 1989, מיד עם קבלת תגובות תיוביות החלה המבקשת מס' 1 בייצור סדיר של בגדי הלבשה לילדים ולנוער עליהם מופיע הסימן 02202 צם בא200ה2.

בשנת 1989 הגיעה מתזור המכירות לסכוםס של כ-300,000 ש"ת.

בשנת 1990 פתחה המבקשת מס' 1 במסע פרסוס נרחב שכלל, בין היתר, מתן חסות לפסטיגל בעלות של כ-10,000 דולר ארה"ב וכן העסקת משרד ליחסי ציבור שדאג לפרסוס בעיתונות בעלות של כ-5000 דולר ארה"ב.

צירף המצהיר מספר קטעי עיתונות הם ניתן להבחין במוצרי הלבשה המסומנים בסימנה של המבקשת מס' 1.

כתוצאה ממסע הפרסום המוצלת גדלו מכירות המבקשת מס' 1 והגיעו בשנת 1990 לכ-900,000 ש"ת.

הגידול במכירות דרש מהמבקשת מס' 1 לעבור בשכירות למבנה גדול יותר שיספק את צרכיה.

לקראת קיץ 1991 יצאה המבקשת מס' 1 בקולקציה גדולה בתחוס בגדי הילדיס הנושאת את הסימן בזוקה והשקיעה לשסך עבודה רבה ומשאבים.

מאמצי הפרסוס והשיווק גרמו לכך שהמבקשת מס' 1 הצליחה להחדיר לתודעת הציבור ובמיותד בני הנוער והילדיס את סימן בזוקה המשולב בסימנים גזוז וגזוז סאן שיין.

כל הסימנים הנזכריס הפכו להלק בלתי נפרד מהמוניטין של המבקשת מס' 1.

שלילת הזכות מהמבקשת מס' 1 להשתמש בסימנה המבוקש עשו: לחוריד לטמיון את ההשקעה הכספית הנכבדה שהשקיעה המבקשת מס' 1, וכמובן שיגרם לה נזק רב.

ראיותיה של המבקשת מס' 2 כללו את תצהירו של מר אמנון דיק שהינו מנהל בחברת עלית תעשיות בע"מ.

בתצהירו טוען המצהיר הנ"ל, בין היתר, כדלקמן:

א. חברת עלית הינה בעלת הזיכיון לייצור גומי לעיסה ת200%תפ ולשימוש בסימן ובדמויות חבורת גא8200.

בישראל נמכרו מאז 1958 מאות מיליוני יתידות גומי לעיסה ת200%ת8 הכולל אריזה ייתודית וכן דף נוסף הכולל בדיחה מצויירת.

ג. גומי הלעיסה הינ פופולרי ביותר בקרב בני הנוער והדמויות של א200ג8 וחבורתו הינן פופולריות בפני עצמן.

ד. הפופולריות הביאה לכך שהחלה להיווצר תעשיה של אביזריס ופריטים אחרים שאינם גומי לעיסה אך נושאים את הסימן ת200%ג8 וחבורתו. בין המוצריסם הנוספים ניתן לציין כדוגמא, מחזיקי מפתחות, תחגורות, מדבקות, ניירות מכתבים ועוד.

ה. בשנת 1988 הועלה בחברת עלית רעיון לייצר תולצות א8200% שינתנו במתנה לבני נוער או ימכרו במחיר סימלי כחלק ממבצעי פרסום תקופתיים הנערכים ע"י התברה.

וב מבצע פרסום כאמור נערך. בשנים 1989 ו-1990 במהלכו חולקו כ-1000 חולצות בכל שנה. כנספתיס לתצהיר צורפו 2 חולצות כאמור.

ז. שימוש במילה גא82200 בכל צורה שהיא, ע"י אחרים ביחס לדברי ביגוד שואב את כל פרסומו מהמוניטין של חברת עלית ו/או המבקשת מס' 2 בסימן הנ"ל.

ח. הסימן גא200ג8 הרג זה מכבר מהתחום הצר של גומי לעיסה וכי כל מוצר המיוצר עבור בני נוער והנושא את הסימן אסס2תם.

ט. העובדה שהמבקשת מס' 1 משתמשת במילה א2200 בפריטי הלבוש אותם היא מוכרת ואף מבקשת לרשום את הסימן מעיד על הפופולריות של הסימן.

מחלקת סימני המסחר ניסתה לקבוע כנדרש, מועד לדיון שיערך בפני אולם מסובה שאינה ברורה ושאינה תלויה בה, לא הצליחה מחלקת סימני המסחר במשך כשלוש שנים לאתר את בא הכותח הקודס של המבקשת מס' 1 וכן את המבקשת מס' 1 עצמה כך שביום 5 ביוני 1994 נערך בפני דיון הנ"ל זוכה לפופולריות מיידית רק כתוצאה מהשימוש במילה.

חד-צדדי במעמד בא כותח המבקשת מס' 2 בלבד במהלכו קבעתי כי הבקשה לסימן מסחר של המבקשת מס' 2 תתקבל לרישום בעוד שבקשתה של המבקשת מספר 1 תבוטל.

להפתעתנו התברר כי עוד ביום 31 במאי 1994 דהיינו כ-5 ימיס לפני מועד הדיון שנזכר לעיל, התקבל מכתב מטעס באי-כות הנוכתיים של המבקשת מס' 1 בו הם הודיעו כי קיבלו על עצמם את הטיפול בסימניה המסחריים של המבקשת מס' 1 וכעת הם מבקשים להמציא למשרדם את כל ההתכתבות הרלבנטית.

דיון במעמד שני הצדדיס התקיים בפני ביום 1 בספטמבר 1994. בא כוח המבקשת מס' 1 טען בפני את אלה העיקרייס:

(1) המבקשת מס' 1 מוכרת דברי ביגוד בהיקף של כ-5 מיליון ש"ה בשנה והינה בעלת מוניטין רב בענף הטקסטיל בישראל.

(2) אין סכנה שתיווצר הטעייה או בלבול ע"י השימוש שעושה המבקשת מס' 1 בסימנה זאת מכיוון שהסימן מציין במפורש את הקשר למבקשת מס' 1 2 צם תא200ת2 וכן מכיוון שהסימן הינו בעיצוב ייתחודי.

(3) חברת עלית ו/או המבקשת מס' 2 אינן עוסקות בתחום דבר: ההלבשה ובכל מקרה לא הוכיחו שימוש כאמור ועל כן גס מטעסם זה אין חשש להטעיית קהל הלקותות.

(4) היקף המכירות שהוצג ע"י המבקשת מס'/2 בתצהירו של מר דיק מעיד על מכירה של כ-1000 חולצות בשנה בלבד, זהו היקף זנית.

(5) בדברי הלבשה של המבקשת מס' 1 אין כל שימוש בדמויות מצויירות וגם מטעס זה אין חשש לבלבול קהל הלקותות.

(6) המבקשת מספר 1 אימצה את השס בזוקה מתוך זיקה לכלי הנשק הידוע בשס בזוקה וכן מתוך הרעיון שעומד ביסוד כלי הנשק הנ"ל דחיינו פיצוץ, פצצה וכו'.

מוצרי חלבוש של המבקשת מס' 1 מיועדים בעיקר לבני נוער צעירים ולילדים.

בא כוח המבקשת מספר 2 הוסיף וטען כדלהלן:

הפרטים שהוסיף בא כוח המבקשת מס' 1 אינס מגובים כנדרש בראיות ועל כן יש להתעלם מהם.

הדגש בסימנה של המבקשת מס' 1 מושם על המילה תא0סס820 עוד שחמילים 62202 צ8 הינן מוצנעות. קהל הלקותות ובעיקר הילדים נחשפיס בעיקר למילה גא200ג2.

המוניטין של המבקשת מס' 2 בסימן מא200ה2 לגבי גומי לעיסה אינו מוטל בספק.

קהל היעד של מוצרי המבקשת מס' 1 הינם ילדים ואלה הס בדיוק הצרכנים של מוצרי חברת עלית ו/או המבקשת מס' 2. ברור, איפוא, שנגרמת הטעייה של קהל הלקוחות שכן הילדים סובריםס שהם רוכשים מוצרי הלבשה של עלית ו/או של המבקשת מס' 2.

המבקשת מס' 1 "מתלבשת" על המוניטין הרתב של המבקשת מס' 2 בסימנה גא200%ג8 ונהנית שלא כדין מאותו המוניטין.

אס לא ירשם הסימן המבוקש של המבקשת מס' 1 כל נזק לא יקרה שכן,תוכל היא להמשיך ולייצר את מוצריה ותסמנס בשס אחר. במקרה וסימנה המבוקש של המבקשת מס' 2 לא ירשם עלולה למצוא היא את עצמה במצב שלא תוכל להשתמש בישראל בסימן שבו יש לה מוניטין מאחר והמבקשת מס' 1 תמנע ממנה לעשות שימוש כאמור. בכך אין הגיון ואין צדק.

החלטתי:

סעיפים 29 ו-30 לפקודת סימני המסתר (נוסה הדש) התשל"ב-1972 קובעים כדלקמן:

סעיף 29 - "הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, רשאי הרשם שלא לרשום אף אחד מהם עד שנקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה כאמור יעביר את הסכסוך לבית המשפט העליון".

סעיף 30 קובע - "(א) ראה הרשס שהיה שימוש מקביל בתוס-לב או שהיו נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות לדעתו, רישומם של סימני מסתר זהים או דומים, לגבי אותם טובין או אותו הגדר טובין, על שמם של בעלים אחדים, רשאי הוא להרשות רישום כאמור בתנאים ובהגבלות שיראת לנכון או בלעדיהם".

נמצאות, איפוא, בפני שתי מבקשות המעוניינות ברישום סימניהן ואשר המכנה המשותף בין הסימנים המבקשיס היא המילה גא200ת8.

אין ספק בכך - ואף לא תחלקה על כך המבקשת מס' 1 - שלמבקשת מס' 2 קיים מוניטין בחו"ל ובישראל לגבי המילה גא2200. גדר המחלוקת הוא, האם יש למבקשת מס' 2 מוניטין רחב במילה זו גם מעבר לגומי הלעיסה המוכר.

חומר ראיות כלשהו לעניין סוגיית המוניטין הקייס אם לאו מעבר למוצר גומי הלעיסה לא הוצג בפני ועל כן אין לי אלא להסתמך על ידיעתי והבנתי בענין זה.

למיטב שיקול דעתי והבנתי הגעתי למסקנה שאכן קיים למבקשת מס' 2 מוניטין בסימן ג200%תפ אך מוניטין זה עניינו במוצרי גומי הלעיסה ונספתיו כגון דמות חבורת ג2200% ודף הנייר שמצורף לגומי הלעיסה ובו בדיחה כזו או אחרת.

אולס למיטב הבנתי אין למבקשת מס' 2 מוניטין בסימן ת200%ג8 בכל הנוגע לדברי ההלבשה או למוצריס אחריס שאינס נכללים על אלה שפירטתי לעיל.

סבור אני שהמבקשת מס' 2 עוסקת בעיקר במוצרי גומי הלעיסה לסוגיהס ודברי הלבשה אינם במרכז עסקיה. המבקשת מס' 2 משתמשת בפריטי לבוש שונים על מנת לפרסם ולקדם את מכירותיה בכל הנוגע למוצרי גומי הלעיסה אך כאמור פריטי הלבוש אינס - עפ"י חומר הראיות שהוצג בפני, מרכז עסקיה של הנ"ל, וכן בהתאם כי איכות פריטי הלבוש שהוצגו בפני המבקשת מס' 2 אינם משתווים לאלה של המבקשת מספר 1. לעומת זאת המבקשת מס' 1 משתמשת בסימנה אך ורק לגבי מוצרי הלבשה ואינה עוסקת בשטתים נוספים שעניינס אינו בתחום הטקסטיל.

אילו המבקשת מס' 1 היתה משתמשת בסימנה המבוקש במוצריס הקרוביס או זהים להגדר המוצריס של המבקשת מספר 2, היא לא היתה זכאית לרשום את סימנה המבוקש.

אך כידוע וה אינו המצב במקרה דנן.

(1) הגעתי גם למסקנה ששני הסימניס המבוקשים אינם דומיס האחד לשני במידה כזו שתיווצר הטעייה בי קהל הלקותות. זאת במיוחד לאור העובדה שהמבקשת מס' 1 משתמשת בסימנה המבוקש בצורתו המעוצבת דבר שעפ"י מבחן העין יוצר הבדל ברור וחד בין שני הסימניס.

(2) זאת ועוד, המיליסם הנוספות המרכיבות את הסימן דהיינו צעם 2 יזיוצרות הבחנה והבדל נוספיס בין הסימנים וגורמות לכך שצרכן סביר לעניות דעתי לא יטעה לבלבל בין שני הסימניס ובין מקורם.

יתרה מכך, גס מבחני קהל הלקותות, צינורות השיווק וההיגיון מעידיסם על כך שלא תיווצר הטעייה בין שני הסימנים. שכן, אמנס לקוחות בגדי הלבוש של שתי המבקשות מיועדים לילדים ולנוער אולס יחד עס ואת הסברתי כבר לעיל כי הביגוד שמשווקת המבקשת מס' 2 נעשה אך ורק לצורך קידום מכירות גומי הלעיסה וככזה הינו באיכות נמוכה. בעלות נמוכה ובד"כ ניתן אף במתנה לעומת הביגוד שמייצרת ומשווקת המבקשת מס' 1 שהינם בגדי אופנה לכל דבר ונמכריס במתיר מלא.

באופן דומה ניתן גס להסביר כי צינורות השיווק שונים שכן המבקשת מס' 1 מוכרת את בגדי הלבוש שמטעמה בחנויות לממכר בגדי אופנה ואילו המבקשת מס' 2, לפי מה שהוסבר,נותנת במבצעיס, כאלה או אהריס, את בגדי הלבוש ובד"כ ללא תמורה. אין בליבי ספק כי לקות שיקבל במתנה בגדי לבוש מטעס המבקשת מס' 2 לא יטעה לחשוב שאלה בגדי לבוש של המבקשת מס' 1 ולהיפך.

ההגיון, איפוא, נותן שמאחר והמדובר בסימנים שוניס אחד מהשני, צינורות השיווק, דרך השיווק, הלקוחות וכלל הנסיבות שונים, כל אלה מצדיקים ומשרישיס לדעתי את המסקנה שלא תיווצר הטעייה של קהל הלקותות.

4. בפסיקה נקבעו מספר מבתנים לעניין עדיפות מבקש אחד על פני חברו כדלקמן:

תאריכי הגשת הבקשות לרישוםם:

ראה בג"צ 90/70 כ8צ1א1ת , צאגפאסס 8 נסתאהסהם, תאגיד המאוגד לפי דיני איי בהאמה נגד 1. רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר. 2. 1עתתסתם אסת צאתפאסס מסטיאגו, קובה. 5פ.ד. כ"ה (2)‏ 87.

בענין תאריכי הגשת הבקשות לרישום נקבע לא אחת כי לא תמיד יש לייחס חשיבות יתרה למועד הזה וכי יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. ראה החלטת קודמי (כיוס כב' השופט יואל צור) בעניין ברי בע"מ, אל זן בע"מ ופתתי עבד אל קדר סעד אל-דין מבחר החלטות הרשם 1983-1978 עמ' -₪

(2) מידת השימוש שעשה כל צד בסימנו: שאלת העדיפות בין בקשות מתחרות מוכרעת על פיי רוב בהתאם למידת השימוש שעשה כל צד בסימנו. מקובל כיום לבדוק את מידת השימוש ערב הגשת הבקשה לרישוםס אך יחד עם זאת ברור כי על הרשס להתחשב גם במידת השימוש שנעשתה לאחר מועד הגשת הבקשות לרישוס וזאת עד למועד הדיון שבפניו. הסיבה לכך, היא שבדרך כלל עובר פרק זמן של מספר שנים בין מועד הגשת הבקשות לרישוס ובין מועד הדיון ובפרק זמן זה קיימת דינמיות בעסק: המבקשות וראוי להתחשב גס בכך.

(3) תום הלב של המבקשים:

עלי כרשם לבחון גם את תוס ליבם של שני המבקשיס המתחריסם במובן זה שאם אחד מהם או שניהס בחרו את הסימן המבוקש שלא בתוס-לב ומתוך כוונה ליהנות ממוניטין לא להם או לפגוע במוניטין של אחר, אין להעניק להס הזכות לרשום את סימניהם. ראה בג"צ 95/68 מתפרת הדרוס בע"מ נגד .00 288 .כע.ה8 6םע2 פ.ד. כ"ב (2) 189. וכן בג"צ 476/82 אורלוגד בע"מ נגד רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסתר ואחתרים. סוגיית תום-הלב כידוע איננה מיוחדת אך ורק להלכות סימני המסתר אלא עוברת כחוט יסוד בענפי המשפט השונים והינה אחד מעקרונות המשפט המקובלים שיש לשמור על קיומס.

5. יישום האמור בסעיף 14 הנ"ל מביא אותי לאלה המסקנות:

(1) מועדי הגשת הבקשות לרישוםם: בקשה מס' 76186 הוגשה לרישום ביום 29 באפריל 1990 ואילו בקשה מס' 77107 הוגשה לרישום ביוס 1 באוגוסט 1990. פרק הזמן שבין שני המועדים הוא של כ-3 חודשים. פרק זמן זה איננו מצביע על זכות יתרה למי מהצדדים לרשום את סימנו.

(2) מידת השימוש שנעשתה בסימנים: המבקשת מס' 1 מכרה בשנת 1989 סחורות המסומנות בסימנה המבוקש בכ-300,000 ש"ח ובשנת 1990 בהיקף של כ-900,000 ש"ת.

זאת מלמד מתוך תצהירו של מר שמעון דוייב מנהל המבקשת מס' 1.

בדיון שבפני נידב בא כוח המבקשת מס' 1 נתוניס נוספיסם בדבר היקפי המכירות אולס מאתחר ואלה לא גובו בתצהיר כנדרש אינני יכול לקבלן.

המבקשת מס' 2 מכרה בשנים 1989 ו-1990 בגדי לבוש הנושאיסם את סימנה המבוקש בהיקף של כ-1000 יחידות בכל שנה. זאת נלמד מתוך תצהירו של מר דיק מנהל בתברת עלית.

לא הומצאו פרטים נוספים בדבר שימוש נוסף שנעשה בסימן המבוקש בשנים הנ"ל או לאחריהן.

אשר על כן, יכול אני להסיק כי מידת השימוש שעשתה וכנראה עושה המבקשת מס' 1 בסימנה המבוקש לגבי בגדי לבוש גבוהה מזו שעשתה ועושה - אם בכלל - המבקשת מס' 2.

מסקנתי דלעיל המגובה בראיות שהוגשו עולה בקנה אחד עס המסקנה הקודמת אליה הגעתי כי המבקשת מס' 1 משתמשת בסימנה לסימון בגדי לבוש הנמכריס כבגדי אופנה לכל דבר בעוד שהמבקשת מס' 2 כלל אינה עוסקת במכירת בגדי לבוש אלא משתמשת במכירתם לצורך קידוס מכירותיח בעיסוקה האמיתי שהוא גומי לעיסה ומוצרים נלווים וזאת לפחות בכל הנוגע לישראל.

לכאורה לאור האמור לעיל הייתי אמור להעדיף את המבקשת מס' 1 שכן היא הגישה את בקשתה בתאריך מוקדסם לזה של המבקשת מס' 2 וכן המבקשת מספר 1 היא זו שמשתמשת בהיקף רחב יותר מחברתה. אני בדעה שמאחר ולמבקשת מס' 2 קייס מוניטין בסימן תא200גם ואף כי מוניטין זה עניינו בעיקר במוצרי גומי הלעיסה ונספתיהם, עדיין זכאית היא לרשום את סימנה כסימן מסחר אף לגבי בגדי לבוש שכן כמוסבר יש למבקשת מס' 2 מוניטין בסימן המבוקש והיא אף משתמשת בו בפועל. לא הוכח בפני בראיות פוזיטיביות כי המבקשת מס' 1 בחרה את סימנה שלא בתוס-לב ומתוך כוונה לפגוע במוניטין של המבקשת מס' 2 בסימן גא200גם. ידוע כי המילה גא8200% מוכרת וידועה גם בישראל ככלי נשק ומקובל עלי כי יתכן מאוד שהרעיון לשימוש במילה נבע מאותו כלי נשק מוכר.

(2) יתרה מכך, אני סבור שהמבקשת מס' 1 א מס' 2 בסימן 2גא200הם זאת מכיוון שכמוסבר ‏ לעיל שני הסימנים שונים האחד מהשני באופן בולט וניכר כך שעל פניו לא נראה שנעשה ‏ נסיון לחקות את הסימן ובנוסף גס מהסיבות שלמבקשת מס' 2 אין לדעתי מוניטין בסימן המבוקש ‏ לגבי בגדי לבוש. מידת הפרסום והמודעות של הסימן א200ג2 בציבור הישראלי היא אכן רבה אך יחד עם ואת הציבור מזהה ‏ את הסימן עס מוצרי ‏ גומי הלעיסה ‏ ולא עם דברי ביגוד כך שאילו היה נסיון לנצל מוניטין של אחר סביר היה שהמבקשת מס' ‏ 1 תשתמש בסימן ג22200% בסימון ‏ פריטי מאכל ומוצרי גומי לעיסה ולא בביגוד.

(3) אשר על כן,הגעתי למסקנה ‏ כי ‏ אינני יכול לקבל ‏ את טענות המבקשת מס' 2 בדבר חוסר תום ליבה של המבקשת מס' 1 וכי יהיה בשימוש בסימן ‏ וברישומו על ידי המבקשת מספר 1 משום פגיעה במוניטין של המבקשת מס' 2.

סבור אני כי עלי להפעיל במקרה דנן את הוראות סעיף 30 לפקודה ולהתיר את רישומן המקביל של שתי הבקשות המבוקשות.

שוכנעתי כי בנסיבות המקרה שבפני קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את רישומם של שני סימני המסחר המבוקשים על אף מידת הדמיון המסויימת שביניהס.

בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודה סיפא בסמכותי להתיר ‏ את הרישום בתנאים ובהגבלות שאמצא לנכון ועל כן קובע אני ומצווה על המבקשת מס' 1 להשתמש בסימנה המבוקש בפועל אך ורק בהתאם למבוקש דהיינו, המילה אא2200 בצורתה המעוצבת של המילה גא200ת8 וכן בצירוף למילים 62202 צם.

שימוש שלא בהתאם לס לקביעתי הנ"ל יפר את תנאי הרישום ויגרור ‏ אחריו את מחיקתו של הסימן.

אני קובע, איפוא, שבקשות מספר 76186 ו-77107 ירשמו הדדית בפנקס סימני המסחר וזאת בכפוף לתנאי הרישום שקבעתי ‏ לגבי בקשה מספר 6 ובכפוף להגבלות והשגות נוספות - אם תהיינה - בעת המשך בחינת הבקשות הנ"ל ע"י מחלקת סימני המסחר.

0. אין צו להוצאות.

ניתן בירושליס החיום, יו' בשבט התשנ"ה 8 בינואר 1995

מיכאל אופיר

רשם הפטנטיס, המדגמיס וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).