סימן מסחר 78250

ההחלטה:

בפני כב' סגן רשם הפטנטים, ישראל אקסלרד

בקשה להארכת תקופת ההגנה של פטנט מס' 78250

המבקשת: ./\. 661168ה יזר ה566חבּ

לוצאטו את לוצאטו, עורכי פטנטים

ה ח ל ט ה

ב 8 4

1. בקשה זו שבפני מעוררת שאלה עקרונית וכבדת משקל מן הבחינה המשפטית והכלכלית, שהיא למעשה זהה לזו אשר התעוררה בעניי בקשה להארכת תקופת ההגנה של פטנט מס' 70390 גַ68ץ%\ נ. דקסל בע"מ וטבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "עניין הזסץצ\" או "פרשת חז6ץזע"). טענות המבקשת בהליך כאן והות במידה רבה לטענות אשר נדרשתי להכריע בהן בעניין וז6ץ/\, הכרעה אשר נעשתה לאחר שצורפו להליך, בהסכמת המבקשת שם, שתי משיבות, באופן שההליך שהתנהל שס היה דו צדדי. להבדלים שבפרטים העובדתיים בין שתי הפרשות יכולה הייתה להיות משמעות, אילו הייתה קביעתי כאן שונה מהקביעה בפרשת וַ66ץ//, בכל הנוגע לשאלת פרשנותו וחוקתיותו של סעיף 7 לחוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התנ"ח-1998 (להלן: "החוק המתקן" או "התיקון לחוק", לפי העניין). הואיל וכפי שנראה להלן, אין נכון אני לשנות את עמדתי באשר למשמעותו של סעיף החוק האמור, למרות שכך בקשה המבקשת, הרי לנסיבות האיחור בהגשת הבקשה למתן צו הארכה, בשני המקרים, אין כל חשיבות ומשמעות לצורך ההכרעה בבקשות. כאמור, טענות המבקשת כאן אינן שונות כמעט מן הטענות שטענה 6₪1ץ/\ בבקשתה ולכן, מטבע הדברים, לא נותר לי אלא לחזור על דבריי וקביעותיי מפרשת \ַ68ץ/\, תוך שמתייחס אני בנוגע לעניין הכללי המצוי בפני, ומצאתי דגשים מיוחדים בבקשת המבקשת ולהתייחסותה לפסק דין שנ ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון.

התיקון לחוק נכנס לתוקף בשנת 1998, ומאותה עת הוא מספק מלאכה מרובה לעוסקים בו. הדברים האמורים במיוחד לגבי חברות, עורכי-דין ועורכי פטנטיס הנאלצסים, הצורך להתמודד עם חוסר בהירות של הוראות התיקון לחוק ושל התקנות שהותקנו על פי, ועם בעיות הפרשנות הסבוכות שמעורר אותו התיקון.

ראוי לציין כי כמעט לכל בעיה פרשנית שמעורר התיקון לחוק, ולמעשה לכל העדפה של פרשנות אחת על פני אחרות, קיימת השלכה רחבה הרבה מעבר למקרה הספציפי המונח בפנינו להכרעה. השפעה רחבה זו הינה לעתים על קבוצה גדולה של בקשות להארכת תקופת הגנה שהוגשו או שתוגשנה בעתיד, ולא אחת ההשפעה היא על מגזר עסקי מסויס. וכל כך למה? בשל כך שהתיקון לחוק אינו אלא מערכת שלמה ומורכבת של איזונים ופשרות בין אינטרסים שונים ולעתים קרובות מנוגדים של מגזרי תעשיה ומסחר שונים, תוך התחשבות בשיקולים רחבים נוספים כגון טובת הציבור וצרכי מערכת הבריאות הציבורית. עוד יש לדעת כי הליכי החקיקה של התיקון לחוק אופיינו במעורבות אינטנסיבית ביותר של בעלי האינטרסים האמורים ונציגיהם בישראל.

בנקתי בלשון "איזונים", אין כוונתי לקבוע או להביע דעה ערכית כלשהי בדבר השאלה האם החוק מאזן בין האינטרסים של מגזרי התעשייה ובעלי העניין השונים המושפעים מהתיקון לחוק. דהיינו, אין אני קובע (ואין וה מתפקידי לקבוע, כפי שאראה להלן) כי החוק אכן איזן בין אותם אינטרסים או כי הוא עשה זאת בצורה ראויה או נכונה, בבחינת "כפות מאזניים מאוזנות". כוונתי היא כי המחוקק שקל שיקולים כלכליים ועסקיים שונים, כמו גם פגיעות אפשריות במגזרים עסקיים כאלה או אחרים, שקל את האינטרס הציבורי וכיוב כל השיקולים המגוונים, תוך עריכת איזונים ואיזונים ביניהם במהלך הליך החקיקה, כך שבסופו של דבר נולד התיקון לחוק במתכונתו הנוכחית. יתכן ונכון יותר יהיה לומר כי תיקון החוק לידתו במערכת עדינה של איזונים ופשרות, כפי שראה לנכון המחוקק לקבוע. על כך אני למד מן הרקע לחקיקתו של החוק ומהליכי החקיקה עצמם, אשר אל הרלוונטיים מביניהם לענייננו אתייחס בהמשך הדברים.

דווקא בשל הרקע הייחודי לחקיקת התיקון לחוק ובשל רשת האיזונים והפשרות שבו, ביבואנו לפרש את הוראות התיקון לחוק, עלינו לנקוט במשנה זהירות: עלינו להעמיק ולחקור ולהתחקות אחר כוונת המחוקק ותכלית החוק, שמא נמצא עצמנו מחטאיסים את המטרה ומביאים להפרה של איזון או פשרה כאלה או אחרים, שהמחוקק מצא לנכון לקבוע, הפרה אשר עלולה להיות לה השלכה בעלת משמעות הרבה מעבר למקרה הספציפי שמונח בפנינו להכרעה.

ברוב רובן של הבקשות להארכת תקופת הגנה שלגביהן התעוררה מחלוקת פרשנית, מניסי בעלי הדין המעורבים בהליך לשכנע, באותות ובמופתים, כי קביעה בניגוד

לפרשנות הנקוטה בידם, עלולה לפגוע במגזר עסקי שלם. אני סבור שלעתים אכן כך הסוף לדברים ולכן מצווים אנו, במקרים אלה, לנהוג זהירות מרבית, כפולה ומכופלת, במלאכת הפרשנות, שמא נמצא עצמנו עוסקים במלאכת חקיקה ראשית ולא בשפיטה ובפרשנות.

מעבר על הרקע לחקיקת התיקון לחוק. בהחלטתי מיוס 24 ביולי 2003 בעניי בקשה להארכת תקופת הגנה לפטנטיס מס' 84601, 105204, 79336 בעניין 4115 \00)א1 ואת'

(להלן: "ההחלטה בעניין 115 /כסצז") עמדתי בקצרה על הרקע לחקיקת תיקון מס'3 :

"2. סעיף 52 לחוק מעניק לבעלים של פטנט הגנה ומונופולין לתקופה של 20 שנה, המתחילה בתאריך בקשת הפטנט.

3. בתחומים אחדים מתחומי הטכנולוגיה השונים, קיימת דרישה בדין לקבלת דישוי ממוסדות המדינה, כתנאי לשווקו של מוצר. כך הדבר בתחומי התדופות, חומרי ההדברה, המכשור הרפואי ועוד.

4. התיקון לחוק, אשר מאפשר הארכת תקופת ההגנה לפטנט מעבר לתקופה של 2 שנה, נעשה בשנת 1998. אחת ממטרות החוק המתקן הייתה לאפשר ל"תעשייה הגנלית" של התרופות, להתחיל לבצע, עוד בתקופת הפטנט, פעולות הכנה לקבלת דישוי לתרופה גנרית, אשר תשווק לאחר תום תקופת הפטנט. הרעיון היה, כי אלמלא אפשרות זאת, זוכה ה"תעשייה האתית", דהיינו, יצרנית התרופה המקורית ובעלת הפטנט לגביה, בתקופת הגנה העולה "דה פקטו" על תקופת ההגנה שבחוק, שכן הליכי הניסוי והרישוי של התרופה הגנרית אורך זמן. ובלשון דברי ההסבר להצעת חוק הפטנטים (תיקון מס' 4) (ניצול מאה והארכת תקופת הגנה), התשכ"ח - 19607 (להלן: "הצעת התוק");

"תוצאות הפרשנות הזאת היא, כי מי שווצה לייצר מוצר מוגן בפטנט או להשתמש בתהליך מוגן בפטנט חייב להמתין עד לתפוגת תוקפו של הפטנט. בתחום המכני וכן בתחומים נוספים ניתן להתחיל לייצר על פי המצאה מיד לאחר תפוגת תוקפו של הפטנט. בתחומים שבהם נדרש אישור של רשות מוסמכת כלשהי לשיווק מוצר, כגון בתחום התרופות, *כל יצרן מתחדה של התרופה להתחיל בהכנות לצורך קבלת הרישוי על פי דין רק למחרת תפוגת תוקפו של הפטנט. כתוצאה מכך לא כל יצרן מתחרה להוציא את התרופה לשוק אלא זמן ניכר (שנה עד שלוש שנים) לאחר תפוגת תוקפו של הפטנט, וזאת רק לאחד שיקבל את אישור הדשות המוסמכת."

אשר כל כן, התיר התיקון לחוק להתחיל ביצוע פעולות ניסוי לצורך קבלת רישוי, ל"יצרן הגנרי", עוד לפני תום 20 שנות הפטנט.

5. מאידך, דצה המחוקק לפצות את ה"תעשייה האתית" של התדופות, היא התעשייה אשר פיתחה את התדופה המקורית, על כך שה"תעשייה הגנרי" :וכל לחדור לשוק עם תדופתו הגנרית מייד בתום תקופת 20 השנה של הגנת הפטנט. כן חפץ המחוקק לפצות את ה"תעשייה האתית" על התקופה בה

אסוד שווק התלופה, בשל הימשכות הליכי הרישוי, למרות שתקופת מניין 20 שנות ההגנה לפטנט כבר החלה. הליכי רישוי אלה נמשכים מספר שנים.

6. זהו הרקע לחקיקתו של סימן ב':1., סעיפים 64א. עד 64טז. לחוק. סימן זה מסמיך את רשם הפטנטים, בתנאים ובמגבלות מסוימים, ליתן צו להארכת תקופת הגנה של פטנט, כאשר המדובר הוא בעיקר בתכשירים רפואיים, בחומרי שהם המדכיבים הפעילים דפואיים, בתהליכי *יצורם וציוד רפואי, בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר;

"בהתחשב בעובדה כי מי שפיתח תרופה חדשה יקבל עליה פטנט מנוע משווק התרופה החדשה כל עוד לא הסתיים תהליך הרישוי על-:די הדשות המוסמכת, מוצע לפצות את בעלי הפטנטים ולהאריך את תקופת תוקפו של פטנט המגן על חומר פעיל בתכשיר דפואי בתקופה השווה לתקופה שבה נמשך תהליך הרישוי של אותה תרופה במשדד הבריאות."

7. ניתן לומר כי בכל הנוגע לתחום הפרמצבטיקה, הייתה כוונת המחוקק ליצור

מעין איזון בין האינטרס של מי שממתין לתוס תקופת הפטנט כדי לשווק תרופה משלו, המכילה את החומד הפעיל המוגן בפטנט, לבין האינטרס של בעלים של הפטנט לקבלת פיצוי בגין הימשכות הליכי הרישוי של התרופה."

8 במקצת מן הבעיות הפרשניות ואי הבהירויות שמעורר התיקון לחוק צוינו על ידי בהחלטתי בעניין 115 \ /002א1 - ראה בסעיף 16 ד' להחלטה בע' 7-8). דווקא סעיף 7 של החוק המתקן, הסעיף נשוא ההחלטה דנן, "לא עורר כל חשד" כנגוע בחוסר בהירות, שהרי הנאמר בו לכאורה ברור.

9. סעיף 64טו לחוק הפטנטים, התשכ"ו-1967 (להלן: "החוק" או "חוק הפטנטים") הוסף במסגרת התיקון לחוק והוא קובע את המועד להגשת בקשה למתן צו הארכה:

"ג6טו. בקשה למתן צו הארכה תוגש בדרך שנקבעה, לאחר תשלום אגדה, לא *אוחד מ-60 ימים מיום רישום התכשיר הרפואי לפי תקנות הלוקחים."

מועד זה ניתן, באופן עקרוני, להארכה. ראה לעניין אה, למשל, החלטת כב' השופטת מ. נאור ברע"א 2826/04 רשם הפטנטים נ. 866090811 (טרס פורסם) (להלן: "עניין 1 וכן החלטתי מיוס 13 בינואר 2003 בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן צו הארכה, בקשות לפטנט מס' 92904, 108704, 101537, בעניין 1160163 563 +"

0. סעיף 7 לחוק המתקן, הוא הסעיף נשוא ההליך שבפני, קובע כדלקמן:

"7. בקשה למתן צו הארכה יכול שתוגש גם לגבי תכשיר רפואי או חומר שנדשם לפי תקנות הרוקחים ב-60 הימים שקדמו ליום פרסומו של חוק זה, ובלבד שהבקשה למתן צו הארכה תוגש בתוך 60 *מים מיום פרסומו של חוק זה."

1. תאריך הבקשה של הפטנט נשוא הבקשה דנן הוא 25 במרץ 1986, כך שתקופת ההגנה על פטנט תסתיים ביוס 25 במרץ 2006. החומר הפעיל שבפטנט, עליו נתבקש צו ההארכה, הוא 5א1202 3152 והוא משמש, לפי האמור בבקשה, לטיפול בסכיזופרניה ובמצביס פסיכותים אחרים. החומר האמור נרשם לראשונה בפנקס התכשירים הרפואיים לפי תקנות הרוקחים (להלן: "פנקס התכשירים") בחודש אפריל 1995, דהיינו, כשלוש שנים לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף. לאור ואת, לכאורה, לא הייתה המבקשת זכאית להארכת תקופת ההגנה לפטנט שלה, שכן הוראת המעבר שבסעיף 7 לחוק המתקן קובעת תחולה רטרואקטיבית של התיקון לחוק רק לגבי בקשות שעניינן תכשירים רפואיים שנרשמו בפנקס התכשירים רק ב-60 הימים שקדמו למועד כניסתו לתוקף של התיקון לחוק, דהיינו, רק בין התאריך 26 בדצמבר 1997 לתאריך 26 בפברואר 1998.

2. למרות האמור לעיל, הגישה המבקשת ביוס 19 בינואר 2005, כעשר שניים לאחר הרישום הראשון בפנקס התכשירים, בקשה להאריך לה את המועד להגשת בקשה למתן צו הארכה. לבקשתה צרפה המבקשת תצהיר בתמיכה לטענותיה העובדתיות.

3. מצאתי כי היריעה נתארכה לה מעט בשלב המקדמי של הכתיבהגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באשר פגיעתה של הוראת המעבר אינה מידתית.

פרשנות סעיף 7 לחוק המתקן - לשון הסעיף

כאמור, אני סבור כי סעיף 7 לחוק המתקן הוא בבחינת הסדר שלילי. דהיינו: התיקון לחוק מאפשר ארכת תוקפם של פטנטים אשר התכשיר המוגן בהם נרשם בפנקס התכשירים לאחר תחילתו של התיקון לחוק או ב-60 הימים שקדמו לתחילתו. פטנטים המגנים על תכשירים שנרשמו לפני אותו 60 ימים, ואין ביכולת להאריך.

נכון הדבר כי אין בהוראת סעיף 7 קביעה מפורשת כי לא ניתן להאריך פטנט המגן על תכשיר רפואי שנרשם בפנקס התכשירים לפני תקופת 60 הימים שקדמה לתחילת התיקון לחוק, ולפרשנות נכונה של הוראת המעבר וההסדר החקיקתי הגלום בתיקון לחוק מחייבים את המסקנה כי כוונת המחוקק הייתה, והייתי אומר אפילו הייתה בעליל, למנוע הארכה של פטנטים כאמור.

ראשית, אפנה ללשון סעיף 7, אשר כותרתו "הוראות מעבר", הקובע כי "בקשה למתן צו הארכה יכול שתוגש גם לגבי תכשיר רפואי או חומר שנרשם לפי תקנות הנדוקים ב-60 הימים שקדמו ליום פרסומו של חוק זה..." (ההדגשה שלי - י.א). נשאלת השאלה, מה פירושה של המילה "גם" ולמה היא מכוונת. ברור מאליו כי היא באה להוסיף על משהו, כאילו נרשם בסעיף: "בנוסף לבקשות מסוג מסוים, הרי בקשה לצו ההארכה יכול שתוגש גם לגבי תכשירים שנרשמו ב-60 הימים שקדמו לתחילת החוק". ומהו אותו הסוג המסוים אשר סעיף 7 בא להוסיף עליו? ברור גם כאן כי הכוונה היא לבקשות לגבי תכשירים שנרשמו במועדים מסוימים או בתקופה מסוימת.

טענת המבקשת היא, למעשה, כי סעיף 7 בא להוסיף הוראה פרוצדוראלית ואין היא באה לשלול את האפשרות להגיש בקשות הארכה לגבי פטנטים המגנים על תכשירים שנרשמו הרבה קודם לכן. טענה זו לא נראית בעיני.

סעיף 7 לחוק, ככותרתו כן הוא: מטרתו להסדיר את המעבר ממצב חוקי או משפטי מסוים, למצב חוקי או משפטי שונה, תוך מיתון המעבר ע"י החלת הסדר ההארכה רטרואקטיבית על מקרי מסוימים, בצורה מוגבלת ביותר. במילים אחרות: הסדר הארכת תקופת ההגנה חל על תכשירים אשר נרשמו לאחר תחילת תוקפו של התיקון לחוק וגם על קבוצה מצומצמת נוספת - תכשירים אשר נרשמו בתקופה קצרה לפני תחילת תוקפו. המחוקק בחר, במקרה זה, ליתן תחולה רטרואקטיביות קצרה ביותר להסדר ארכת תקופת ההגנה, בבחינת מתן הקלה מסוימת, ריכוך מסוים, לעובדה שמנקודת זמן

מוגדרת (מבחינת מועד רישום התכשיר) ניתן לבקש צו הארכה ומאותה נקודת ומן לאחור - הדבר אינו אפשרי. הייתי אפילו אומר, שמטרת הוראת המעבר הייתה למנוע "תחושה של החמצה" לבעלי הפטנטים אשר רק שבועות מספר לפני תחילת החוק, נרשמו התכשירים המוגנים בהם בפנקס התכשירים. ואת נקודת הגבול, נקודת החיתוך, והרי קיומה של נקודה הכאובת במציאות היא. בכל מקרה שבו נקבעת נקודת ומן לתחילתו של דבר חקיקה, יהיה תמיד מי שימצא עצמו "בצד הנכון" של אותה נקודה או אותו קו חיתוך, ויהיה מי שימצא עצמו "בצד הלא נכון" - בצד שאינו ווכה, בהנחה שיש בדבר החקיקה משקל הטבה. במשנה מוכרת סוגיה זו כ"סוגיית ניפול", עליה עמד השופט אילון הנכבד בבג"צ 702/81 מינצר נ. הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד לו(2), 1. כך כתב השופט הנכבד בע' 17 לפסק הדין:

"12. מאלפת היא דרכו של המשפט העברי בסוגיה של מידות ושעורין, ושל דין וצדק, ואומל בה דבליסם אחדים, ולו ברמיזה, מפאת קוצר היריעה. עקרון המידות והשיעורים כחלק ממהותו של כל דבר חוק ומשפט מצוי גם מצוי הוא בעולמו של המשפט העברי, ובא הוא לכלל ביטוי בצורה חדה וחד משמעית. וכך מצאנו במשנת חכמים, והדבר בא לכלל הדגשה יתרה במעשה הידוע עס ד' ירמיה (בבא - בתרא, כג, ב):

"ניפול (=גוזל רך) הנמצא בתוך חמישים אמה (=של שובך) - הרי הוא של בעל השובך, חץ מחמישים אמה - הרי הוא של מוצאו ... בעי ר' ירמיה: רגלו אחת (=של הגוזל) תוך חמישים אמה, ודגלו אחת חוץ מחמישים אמה, מהו? ועל דא אפקוהו לד' *רמיה מבי מדרשא (=ועל זה הוציאו את ד' ירמיה מבית המדרש, על שום 'שהיה מטריעה עליהם' - דרש"י, בבא בתדא, שס)."

וכל כך למה? כי "כל מידת תכמים כן היא! באלבעים סאה טובל (= מקווה שיש בה ארבעים סאה מים, כשרה לטבילה), בארבעים סאה הסרד קורטוב אינו יכול לטבול בהן" (כתובות, קד, א)."

הטענה של המבקשת היא כי הפטנט הנשוא לבקשה שבפני, נמצא הרבה מעבר לתחום חמישים האמה מהשובך או, אם תרצה, מעבר לפטנט שאין בו מספיק מים עד שיגיע לארבעים סאה, ולכן אינו כשר לטבילה.

ראה לעניין וה בדברי כב' השופט לנדוי בבג"צ 134/76 אריה שרעבי נ. המועצה הארצית של לשכת עו"ד, פ"ד ל[3) 493, בעמ' 497-8:

"... אבל חיוב נפש הוא שכאשר מחוקק או מחוקק משנה, קובע מידות ושיעורים, קיימים מקרים מעבר לגבול מזה או מזה הנדונים קשים, כך שמידת הצדק המחלט נמצאת לוקה ... אבל האכזבה של מי שנופל מעבר לגבול (ואף "הזכיה" של מי שדוחק את עצמו בקושי אל תוך הגבול)

שקולה כנגד היתרון שבעצם היציבות של המבחן, ואין מקדי גבול כאלה מצדיקים את התעדבותו של בית משפט זה ..."

המקרה שבפני, רחוק הוא מלהיחשב כמקרה גבול אולס גם אם היה כזה, הרי תחולת הוראת סעיף 7 לחוק המתקן הייתה שוללת את תחולת ההסדר ההארכה עליו.

1. גם מידת ההיגיון מחייבת את המסקנה כי אילו רצה המחוקק להחיל את הוראות הסדר ההארכה של תוקף פטנט על כל הפטנטים באשר הם, ללא קשר למועד הרישום בפנקס התכשירים, הרי לא היה משאיר את המלאכה בידי הפרשן, אלא היה קובע קביעה זו מפורשות, באשר המדובר הוא בקביעה בעלת משמעות מרחיקת לכת מבחינות רבות - כלכליות (השפעה על מחירי התרופות לציבור ולגופים ציבוריים כגון קופות החולים ובתי חולים, כמו גם על תעשיית התרופות הגנריות), משפטיות וחוקתיות (תחולה רטרואקטיביות גורפת), לאומיות וחברתיות (עידוד החברות הגנריות הישראליות לפתח ולייצר את מוצריהן בחו"ל). קשה לי להאמין כי אילו כוונת המחוקק הייתה להחיל את ההסדר כאמור, לא היה נזקק לצורך כך למילים מפורשות ושאינן משתמעות לשתי פנים. במיוחד הדברים אמורים נוכח הדיונים המעמיקים והארוכים שהתקיימו בכל אחד משלבי החקיקה, כאשר כל סוגיה, קטנה כגדולה, נדונה ארוכות, ונוכח העובדה כי בשלבים השונים היו מעורבים נציגים מטעמם בעלי האינטרסים השונים והמנוגדים, ודבריהם נשמעו באריכות.

2. על כוונת המחוקק בהוראת המעבר ועל המקרים אליהם מכוונת המילה "גם", למד אני בצורה ברורה מההיסטוריה החקיקתית של התיקון לחוק.

ההיסטוריה החקיקתית - התכלית הסובייקטיבית של הוראת המעבר ושל התיקון לחוק

3. הדיונים השונים שהתקיימו לפני חקיקתו של דבר חקיקה יכולים לשמש את הפרשן, בואו להתחקות אחר כוונת המחוקק והתכלית לשמה חוקק החוק. נכון הדבר כי אין זה כלי בלעדי, ולסירוג זהו בהחלט אחד הכלים שבארגז כלים של בעל תפקיד שיפוטי, בואו להכריע בדבר הדרך הראויה לפרש דבר חקיקה. ראה לעניין וה בדברי פרופ' ברק בספרו "פרשנות תכליתית במשפט", הוצאת נבו, בע' 185-186 :

"בצד המקורות הפנימיים (הטקסט) עומדים המקורות החיצוניים (הקונטקסט). אלה הן הנסיבות אשר מהן ניתן ללמוד על הרצון הסובייקטיבי של יוצר הטקסט. בצוואה ובחוזה אלה נתונים שמחוץ לטקסט של הצוואה והחוזה שמהם ניתן לקבל מידע על רצונו של המצווה ועל לצונם המשותף של הצדדים לחוזה. נסיבות אלה

כוללות מערכת נתונים עד לעריכת הצוואה או כריתת החוזה ובעת עריכתה של הצוואה או כריתת החוזה. כן כלולים בנסיבות נתונים שהתרחשו לאחד עדיכת הצוואה וכריתת החוזה ובעת עריכת ה מלמדים על אומד דעתו של המצווה ועל אומד דעתם המשותף של הצדדים בעת עריכת הצוואה או בעת כריתת החוזה. בטקסט שהוא חוק אלה נתונים שמתן ללמוד מהם על "הכוונה שעת המחוקק". נסיבות אלה הן בעיקר ההיסטוריה של החוק. במסגרת זו מצויים ההיסטוריה הטרמינולוגית החקיקתית (הסיבות והגורמים שהביאו לחקיקה לדבות דינים וחשבונות של ועדות ציבוריות), ההיסטוריה הפרלמנטארית (הדיונים במליאה (בועדות)| (ההיסטוריה | הפוסט.- חקיקתית | (אירועים | מאוחדים | לחקיקה המצביעים על הכוונה המונחת ביסודה). בטקסט שהוא חוקה כוללות הנסיבות את האידועוח1 ץזסווח500 (05%ז0 ית 7 (1982 ,.20 27% ,00ח10). מטרות אלה מהוות "מעין 'מטריה נודמטיבית', הפרושה מעל דברי החקיקה כולם" (165/82 [23], הנ"ל בעמ' 5. חזקות כלליות אלה בדבר מטות החקיקה חלות על כל דבר חקיקה, שכן חזקה על המחוקק, כי ביקש להגשימן בכל חוק וחוק. עם זאת, תחולתן אינה אלא עניין להנחה הניתנת לסתירה. *יתכן שבחוק פלוני ביקש המחוקק לסטות מהנחות כלליות אלה ואסון זה מצא את ביטויו בחוק, יש להעדיף את המטרה הספציפית, שאותה ביקש המחוקק להגשים למעשה, על פני המטרה הכללית, שאותה ביקש המחוקק להגשים. עם זאת, לשים סתירה של הנחה זו יש להראות, כי אכן המחוקק ביקש לשלול את תחולתה של אותה הנחה (ראה בג"צ 163/57 [24], בעמ' 0). לשם כך יש להצביע על מטרה למעשה נחושה, שיש בה כדי להביא לסתירה של אותה הנחה. לעיתים ההנחה הכללית היא כה חזקה, עד כי נדרשת לא רק מטרה נחושה אלא גם לשון מפורשת (ראה בג"צ 337/81 [26]). ביסודן של "החזקות בעלות תחולה הכללית" עומדות הנתות חוקתיות באשר למהות המשטר הדמוקרטי,

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

הפרדת הרשויות, שלטון החוק וזכויות האדם (לאה 167 ]0 ,סיזקוו5 ,55סיז2)),"

7. אני סבור כי המחוקק, במקרה דנן, אמר את דברו בצורה ברורה ומפורשת, וקבע ב[מקום] הקטן את המידה בה יחול רטרואקטיבית התיקון לחוק. לשונה של הוראת המעבר, יחד עם ההיסטוריה החקיקתית כפי שהיא עולה מהדיונים הרלוונטיים בוועדת חוקה חוק ומשפט, מובילות למסקנה כי אין הסדר ההארכה חל על מקרים כגון המקרה שבפני - הייתי מעז לומר כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, הדברים אלו ברמת ודאות כזאת, כאילו נאמר בחוק מפורשות כי לא יוארכו פטנטים המגנים על תכשירים רפואיים שנרשמו בפנקס התכשירים מעבר ל-60 הימים לפני כניסתו של החוק לתוקף.

8. לסיכום: אינני מקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת. אני סבור כי הוראת המעבר קובעת הסדר שלילי, מבחינה זו שהסדר הארכת תוקף לא יחול על פטנטים המגנים על תכשירים רפואיים אשר נרשמו בפנקס התכשירים לפני 26 בדצמבר 1997.

הוראת המעבר לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

9. משכך קבעתי, עלי להיזקק לטענת המבקשת, לפיה הוראת המעבר בטלה, בשל פגיעתה הבלתי מידתית בעקרונות השוויון וזכות הקניין, בניגוד להוראת סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המורה כדלקמן:

"8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק - יסוד זה אלא בחוק ההולס את ערכיה שק מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפודשות בו."

לא אתייחס כאן בפרט לשאלת סמכותו של רשם הפטנטים ושל ממלאי תפקידים שיפוטיים בלשכת הרשם להכריז על בטלות של הוראות חקיקה של הכנסת. יחד עם זאת, אני סבור כי אכן קיימת לרשם הפטנטים, לסגן ולפוסק בקניין רוחני הסמכות לקבוע, במסגרת תקיפה עקיפה ולצורך העניין שבפניו בלבד להכיר בכוה התימוון ובמלהב שיקול הדעת של המחוקק...

3. מידת ריסון מיוחדת נדרשת כאשר, כמו במקרה שלנו, החוק אשר נבחן במבחני חוקתיות הוא חוק המסדיר נושאים בתחומי המשק והכלכלה. דווקא בתחומים אלה, קיימות אפשרויות מספר בפני המחוקק, ולעתים קרובות השאלה היא שאלה של מדיניות. לכן, יש להיות במקרים כאלה עשרות מונים, שמא נמצא עצמנו מקלקלים במקום שהמחוקק התכוון להסדיר ולתקן, תוך שאנו עושים את מלאכתו, מלאכת החקיקה. ראה לעניין זה בדברי הנשיא ברק בעניין לשכת מנהלי ההשקעות, בעמ' 388-389 :

"כך בדרך כלל. כך במיוחד כאשר החקיקה הנבחנת היא חקיקה כלכלית -משקית. דווקא בתחומי המשק והכלכלה *תכנו לעיתים קרובות

מספר דרכי פעולה; קיימות מספר אופציות הפתוחות בפני דשות השלטון; ההתלטה מבוססת על הערכה אשר טמון בה יסוד רב של אי-ודאות. לעיתים קיובות הסרים הכלים ומכשירים "לעמוד על הדקויות וההבדלים במידתיות שבין האפשדויות השונות" ... לדוב מאופיינים האמצעים החקיקתיים בקיום מגוון של פעולות, ובתמהיל של אמצעים, אשר האפקט הכולל שלהם צריך להיבדק ולהיבחן. כל אלה מובילים למסקנה, כי בית המשפט לא *הפוך עצמו לדשות -על כלכלית הבוחנת את צדקתן של האופציות המשקיות שנבחלו..."

4. דברים דומיסם נאמרו בעניין מנחם על-ידי כב' השופטת ביניש, בעמ' 263 :

"בהתאם לכך הודגש בפסיקתו של בית-משפט זה פעמים ובאותו כי ביישמו את המבחנים החוקתיים הקבועים בפסקת ההגבלה על חקיקת הכנסת, יפעל בית-המשפט באיפוק שיפוטי, בזהירות ובריסון. במיוחד כך הדבר כאשר עניינה של החקיקה העומדת לבדיקת חוקתית הוא בתחומי משק וכלכלה שכוללים בהם היבטים חברתיים וכלכליים רחבי היקף. בתחומים אלה *יכלו לעיתים קרובות כמה מטרות ודרכי פעולה אפשריות; ההכרעה ביניהם מבוססת לא פעם על הערכה שטמונה בה אי-ודאות, והיא כלוכה בתחזיות ובשיקולים מקצועיים שאינם תמיד בתחום מומתיותו של בית-המשפט. העדכה שגויה של המצב עלולה להוביל לחוסר יציבות ואף לזעזועים במשק המדינה, על-כן יש לתת לדשות המופקדות על המדיניות הכלכלית - הרשות המבצעת והדשות המחוקקת - מרהב בחירה רהב בהיותן קובעות את המדיניות הכוללת ונושאות באחריות הציבודית והלאומית למשק המדינה ולכלכלתה. זאת ועוד, הבחירת בין המטווה ודרכי הפעולה השונות בתחומי משק וכלכלה עשויה להיות מהשקפות חברתיות -כלכליות אשר על-אף היותן שונות זו מזו ואף מנוגדות - הן עשויות כולן להתקיים במסגרת חוק* היסוד..."

דבריס כדרבנות. הכרת ההסדר החקיקתי שבתיקון לחוק, ההיסטוריה החקיקתית כפי שהיא באה לידי ביטוי, בין היתר, בדברי ההסבר להצעת החוק ובפרוטוקולים של ועדת הכנסת, ההסדרים השונים שחוקקו במדינות אחרות, מהותו של ההסדר שבתיקון לחוק - כל אלה יש בהם די והותר כדי לשכנעני כי בתהליך חקיקת התיקון לחוק פעלו על ההסדר "ווקטוריס" בכיוונים שונים ולעיתים אף מנוגדים, נשקלו שיקולים רחבים של מגזרי תעשייה ומסחר שונים, הובאו בחשבון שיקולים של מדיניות כלכלית-חברתית. נדמה לי כי אם יש מקרה מובהק שבו על לו למלא תפקיד שיפוטי להתערב בחוקיותו של חוק של הכנסת, על מנת שלא לנעול לרגליו נעלי מחוקק ולא להפר מערכת של איזונים מורכבים (ואולי אף לגרוס לפגיעה ונזק) - הרי והו המקרה.

סוף דבר

5. התוצאה הינה, אפוא, כי אני דוחה את בקשתה של המבקשת. חוק הפטנטים אינו מאפשר להאריך את תקופת ההגנה לפטנטים המגנים על תכשירים רפואיים אשר נרשמו בפנקס התכשירים לפני 26 בדצמבר 1997.

ישראל אקסלרד פוסק בקניין רוחני

ניתן בירושלין ביוס ט"ז אדר ב, תשס"ה 7 מרצ, 2005