סימן מסחר 79820

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני פוסק בקניין רוחני

בקשה להחזר תוקף סימן מסחר מס' 79820 והתנגדות לרישום סימן מסחר מס' 4 - "1510 כ" (מעוצב)

מבקשת הרישום: ז. .6 שא 0ז6)ז;ז ז ז=קטג)

ע"י ב"כ עו"ד עו"פ לוצאטו את לוצאטו (להלן: "המבקשת")

המתנגדת ומבקשת ברביסיו בע"מ החזר התוקף: ע"י ב"כ עו"ד ישראל מנדל

(להלן: "המתנגדת ")

הרקע לבקשה

המבקשת הגישה בקשה לרישוס סימן מסחר מס' 144484 הכולל את המילה "510" כשהיא מעוצבת, לגבי כיסויי ראש הנכלליס בסוג 25 (להלן: ה"סימן המבוקש"). הבקשה קובלה ופורסמה ביומן סימני המסחר, והמתנגדת הגישה ביום 6 בספטמבר 2001 את התנגדותה לרישוס.

טענתה העיקרית ולמעשה היחידה של המתנגדת היא, כי היא הבעלים בישראל של הסימן המבוקש.

אכן, בשנת 1994, נרשס על שס המתנגדת סימן מסחר זהה לחלוטין לסימן המבוקש, לגבי כובעים הנכללים בסוג 25 (להלן: "סימן המתנגדת"). הבקשה לרישוס סימן המתנגדת הוגשה בתחילה על שם ה"ה יצחק מאיר פרסטר ואהרון פרסטר, ובשלב מאוחר יותר, בתרס נרשס הסימן, הועברה הבעלות בבקשה לשם המתנגדת.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

4. מחומר הראיות שהוגש בהליך שבפני, וכן מעיוו בתיקי רשס סימני המסחר עולה, כי במקביל להגשת הבקשה לרישוס סימן המתנגדת, הוגשו בזמנן שתי בקשות נוספות

לרישוס סימני מסחר "כ01510 3 5" : האחת הוגשה על ידי חברה בשס 120511 65510118 ד 1 (מס' 86080), והשנייה על ידי המבקשת (מס' 84119). לאחר שהופעלו כנגד שלוש הבקשות הליכים לפי סעיף 29 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה"), חורה בה חברת 165510878" מבקשתה לרישום, כך שנותרו שתי בקשות מתחרות : בקשת המתנגדת ובקשתה הישנה של המבקשת. באותו השלב, המציאה המתנגדת למחלקת סימני המסחר מספר מסמכים באיטלקית, מתורגמים לעברית ומאושרים ע"י נוטריון, מהס עולה כי לחברה הקשורה, כנראה, למתנגדת, ניתנה זכות הפצה בלעדית של מוצרי המבקשת בישראל. המסמכיס נמסרו מתוך מטרה לבטל את בקשתה הישנה של המבקשת, כך שהמתנגדת תוכל לרשוס את הסימן על שמה, ואולס מחלקת סימני המסחר הבהירה לב"כ המתנגדת, כי אין במסמכיס אלה משום הסכמה לרישוס הסימן על שס המתנגדת ומשום ויתור המבקשת על בקשתה הישנה לרישוס.

5. במרף 1994 המציאה המתנגדת למחלקת סימני המסחר מסמך נוסף, מתאריך 27 בדצמבר 3 - מכתב באיטלקית על נייר פירמה של המבקשת (להלן: "מכתב המבקשת"). כן המציאה המתנגדת תרגוס של אותו המסמך, עם אישור נוטריוני לתרגום. אציין כי בתרגום לעברית נרשס תאריך המכתב 27 בדצמבר 1994, על פי נראה כי המדובר הוא בטעות סופר בלבד, ולא אוכל לקבל טענת המבקשת כי ואת הוכחה לכך שהמסמך הוא מזויף. עוד אוסיף, כי שלא כמקובל בדרך כלל, תרגום המסמך לשפה העברית נעשה, כנראה, על-גבי צילוס של נייר פירמה של המבקשת, כך שהלוגו של המבקשת כמו גם החותמת והחתימות על המכתב בתרגומו העברי, והיס לאלה שבמכתב המקורי - הס למעשה צילוס שלהם. גם מכך מנסה המבקשת ללמוד כי המסמך הוא מזויף, אולס נראה סביר בעיני הסברה של המתנגדת כי ואת הדרך שבחר הנוטריון לאמת את התרגום, גם שאין זו דרך מקובלת.

6. בשל חשיבותו המכרעת של מכתב המבקשת להליך שבפני, אביא את תרגומו במלואו:

"לכבוד;

רשס סימני המסחר ירושלים.

א.נ.

הנדון: הבקשה מס' 84119

1. אני, חברת

[ז.5 60 610זשזז ז:זקק 6 6 1100110 סז/ו

.0

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

(0/) 664 0א5401181 13065 בעלי מלוא הזכויות הקשורות לבקשה מס' 84119 מודיעים בזה כי או מסתלקים מהבקשה האמורה.

2. כמו כן אנו מודיעים בזה כי אין למנו עוד - לא עתה ולא בעתיד - שום עניין לדשום את הסימן המסחרי האמור בשמנו במדינת ישראל,

3. בנוסף על כך אנו מצהירים כי אין למנו התנגדות | שהברת ברבט"ו בע"מ מס' 162232-6 -51. הרשומה בישראל והמייצרת אצל האחים פרסטר תרשום בשמה את הסימן( המסחרי האמור לעיל,

בכבוד רב....."

בסוף המכתב מופיעה חותמת המבקשת ושתי חתימות על גבי החותמת.

ממכתב המבקשת עולה, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי המבקשת ויתרה על בקשתה הישנה לרישוס סימן מסחר, כי אין לה עניין ברישוס סימן מסחר בישראל, וכי היא מסכימה כי הסימן יירשס על שס המתנגדת. לכן, בדין ביטלה מחלקת סימני המסחר את ההליכים לפי סעיף 29. בקשתה של המתנגדת קובלה, וביום 3 בנובמבר 1994 נרשס הסימן על שמה.

על המתנגדת היה לשלס אגרת חידוש לסימנה, על אף משלא עשתה כן, ולאחר שנשלחו לבא כוחה דאז הודעות מתאימות, נמחק הסימן בשל אי חידוש, במאי 1999. בחודש דצמבר 2000, הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית לרישוס הסימן המבוקש.

בהתנגדותה לרישוס הסימן טוענת המתנגדת כי הבעלות בסימן המבוקש בישראל היא שלה בלבד. מוסיפה היא וטוענת כי לא הייתה לה כל כוונה לזנוח את סימנה, ואי חידושו נבע, כפי הנראה, מהעובדה שההודעות בדבר החידוש נשלחו לבאי כוחה הקודמים, ואלה לא הודיעו לה על הצורך לחדש את הסימן בהתאם להודעת רשס סימני המסחר.

המבקשת מכחישה את טענות המתנגדת וטוענת כי מעולם לא ויתרה על בעלותה בסימנה בישראל, וכי כל שהעניקה למתנגדת היא זכות הפצה בלעדית של מוצריה. מכתב המבקשת הוא מכתב מזויף, היא טוענת, ולכן ברור כי המבקשת לא ויתרה לטובת המתנגדת על בעלותה בסימן המסחר.

מקורו של הסימן המבוקש באדס בשס 2/8215100, אשר העביר את זכותו בסימן לחברה בשם .115511138 (אשר הגישה בעבר בקשה לרשוס את הסימן על שמה וויתרה עליה, כאמור). חברה זו העבירה את הבעלות בסימן באיטליה למבקשת.

הקשרים העסקיים בין ה"ה פרסטר לבין המבקשת החלו בשנת 1991. אין מחלוקת כי בשנת 1993, הסכימה המבקשת להעניק לחברה בשם "כובעי פרסטר" או "פרסטר הטס" בלעדיות לגבי הפצת מוצריה של המבקשת בישראל, ועל כך יעידו המכתבים

שצורפו כחומר ראיות, כמו גם האמור בתצהירו של מר 201086 סושץסול) מטעמו המבקשת.

נכון הדבר כי בדרך כלל, הבעלות בסימן מסחר נותרת בידי היצרן המקורי, גם אם זה העניק זכות הפצה בלעדית לנציג מקומי, וגם אם אותו הנציג השקיע מאמצים ומשאבים כספיים לפיתוח המוניטין למוצרי היצרן בישראל. ראה לעניין וה החלטתי מיוס 25

בפברואר 2004 בבקשה לביטול סימן מסחר מס' 118644 חביב רבני נ. 71501108 א והאסמכתאות שם. יחד עם זאת, אין פרוש הדבר כי לא יתכננו מקריס בהס המצב יהיה שונה, ובוודאי הדברים אמורים כאשר קיימת הסכמה מפורשת לכך שהבעלות בסימן הינה בידי המפיץ או היצרן המקומי ולא בידי היצרן המקורי בחו"ל. כך הדבר במקרה דנן.

המתנגדת המציאה מסמך ממנו עולה בעליל כי המבקשת החליטה, בשנת 1993, לוותר על

בעלותה בסימן מסחר "215102 2/.3* בישראל. היא חזרה בה מפורשות, במסגרת מכתב המבקשת, מבקשתה לרישוס הסימן על שמה בישראל והצהירה כי אין לה כל עניין כי יירשם על שמה הסימן בישראל, לא באותה עת וגם לא בעתיד. למעשה כל ספק הוסיפה המבקשת במפורש כי אין לה התנגדות כי המבקשת, "המייצרת אצל האחים פרסטר תרשוס בשמה את הסימן המסחרי האמור לעיל" - כלשון המבקשת במכתבה. נדמה לי שלא יכולות להיות מילים ברורות יותר על מנת להביע את ויתורה של המבקשת על בעלותה בסימן המסחר שלה בישראל. אין פירוש הדבר כי המבקשת ויתרה על זכותה בסימן במקומות אחרים בעולם. הגנת דיני סימני מסחר הינה, כידוע, הגנה טריטוריאלית, ולכן אין כל פסול וגם לא תמוהה העובדה שהמבקשת ויתרה על בעלותה בסימן בישראל.

אני דוחה את טענת המבקשת כי מכתב המבקשת הוא מסמך מזויף. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל פירוט וביסוס. לא נטעו כי החתימות על גבי המכתב אינן מוכרות

למבקשת. המבקשת לא המציאה עדות מטעמה מי שאמור להיות חתום על אותו המכתב, עדות אשר תצביע על כך כי חתימתם זויפה. ניסיונה של המבקשת, בסיכומיה, להצביע על פגמים בתרגום הנוטריוני, אלו ניסיונות להצדיק את טענת הציוף בדיעבד, אולס אין בהס כל ממש.

בהסתמך על מכתב המבקשת, בוטלה בקשתה הישנה של המבקשת לרישוס הסימן על שמה. הדבר אירע בשנת 1994. מוזר הדבר, והמבקשת לא נתנה כל הסבר לכך, שבמשך שש שנים, עד להגשת בקשתה הנוכחית, לא טענה המבקשת דבר כנגד אותו המכתב, וכנגד העובדה שבהסתמך עליו, בוטלה בקשתה הישנה לרישוס.

בכתב טענותיה ובסיכומיה טענה המבקשת כי אס היתה המתנגדת מוסרת לה את מקור מכתב המבקשת, היתה בודקת אותו באמצעות מומחיס ומוכיחה כי הוא מזויף. לכך השיבה המתנגדת כי מקור המכתב מצוי אצל רשס סימני המסחר. המבקשת בחרה להתעלס מתשובה זו וציינה בסיכומיה כי המתנגדת התחמקה מלמסור את מקור המכתב. אכן, המכתב נמצא בתיק סימני מסחר מס' 79820 והוא מונח בפני בעת כתיבת שורות אלו. אילו חפצה בכך, היתה יכולה המבקשת לבקש לעיין במכתב או אפילו לקבלו לצורך בדיקת מומחה מטעמה. היא לא עשתה כן, מסיבות השמורות עמה בלבד.

עוד טענה המבקשת כי תרגום מכתב המבקשת לעברית אינו נכון. גם טענה זו לא פורטה על ידי המבקשת, היא לא פירטה היכן הטעויות בתרגום והיא לא הציעה תרגום מטעמה. לאור זאת, איני מוצא לנכון לפקפק בנכונותו של התרגום שאושר נוטריונית, מה עוד שעיון שלי במכתב באיטלקית והשוואתו לתרגום בעברית הביאני למסקנה כי התרגום הוא נכון.

מכתב המבקשת המקורי נראה תקין על פניו: הוא נכתב בדפוס על גבי נייר לוגו, כאשר כיתוב הלוגו עצמו הוא בצבע ובאותיות שוניס מאלה שבגוף המכתב, החותמת על המכתב היא בצבע כחול ונראית מקורית ועליה מתנוססות שתי חתימות, בצבעי דיו שוניס, אשר איני רואה כל סיבה נראית לעיל לומר עליהן כי אינן מקוריות אלא מזויפות.

הטוען טענה בדבר זיוף מסמך, עליו להיכבד ולפרט את טענתו, ואין די בטענה בעלמא. ראה לעניין וה, למשל, בספרו של ד"ר א. וינוגרד, תקנות סדרי הדין, בהוצאת הלכות, בעמ' 148. למרות שהמדובר הוא בטענה חמורה, לא עשתה המבקשת, במקרה דנן, ולו מאמץ קל כדי להוכיח את הטענה : היא לא טרחה לעיין במסמך המקורי, לא הביאה עדות מטעמה מי שחתימתה זויפה, כביכול, ולא פירטה מהו הזיוף שבמכתב. לאור זאת, אני דוחה את טענת הזיוף.

סוף דבר

איני רואה סיבה שלא לקבל את גרסת המתנגדת בדבר נסיבות אי חידושו של סימן המסחר שלה. דבר אי החידוש נודע לה במסגרת הליכים שנקטה כנגד מי שלטענתה פגע בוכויותיה בסימן ומשכך נודע לה, פנתה ללא שהוי וביקשה להחזיר את הסימן לפנקס סימני המסחר. העובדה שהיא ניהלה את אותם הליכים משפטיים מצביעה על כך כי לא הייתה לה כוונה לזנוח את הסימן. לאור זאת, נכון יהיה, בנסיבות המקרה דנן, להורות על החזרת סימן המתנגדת לתוקף.

טענות נוספות של המבקשת בדבר זהות המתנגדת דינן להידחות. המתנגדת היא הבעלים של סימן מסחר מס' 79820, והיא וו שלטובתה ויתרה המבקשת על בעלותה בסימן בישראל. העובדה שהתצהיר מטעמו מר פרסטר ניתן גס בתמיכה בבקשה להחזר תוקף סימן מס' 79820 אינה פוגעת בתוקפו ובאמור בו לעניין ההתנגדות שבפני. אין חובה לצרף החלטת דירקטוריון של חברה המסמיכה מצהיר להצהיר בשמה. בדרך כלל, די בכך שהמצהיר מצהיר על הקשר שלו עם המקרה, ממנו ניתן ללמוד כי העובדות ידועות לו באופן אישי.

לאור האמור לעיל, אני מורה על החזרת סימן מסחר מס' 79820 לפנקס סימני המסחר. כן מקבל אני את ההתנגדות לרישוס הסימן המבוקש, באשר הבעלות על הסימן בישראל היא של המתנגדת.

המבקשת תשא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיוס עד התשלום בפועל.

ישראל אקסלרד

פוסק בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום י"ח אייר, תשס"ד

9 מאי, 2004