סימן מסחר 85010/ 4118//' (מעוצב)

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני כב' הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ

בקשה לרישום סימן מסחר מספר 178782 ((351110] 8113 /\) - בקשה לקיים "קדס התנגדות"

המבקשת: וואלה תקשורת בע"מ ע"י ב"כ הרצוג פוקס נאמן, עו"ד

המשיבה: רד רוב בע"מ (מבקשת הרישום) ע"י ב"כ אמנון חכימי, עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בקשה לרישום סימן המסחר ‏ 85010/ 4118//\' (מעוצב) בסוג 25 לגבי 'דברי הלבשה'. בחינת הבקשה החלה ובמהלכה הגישה המבקשת בקשה זו לקיים הליך "קדס התנגדות", בו תוכל לטעון בפני הרשם כנגד קיבול הסימן. מבקשת הסימן לא הגיבה לבקשה זו.

2. לתמיכת טענותיה נסמכת המבקשת על החלטתו של הפוסק (כתוארו אז) ישראל אקסלרד מיוס 14 באפריל 2004 בתיק בקשה לרישום סימן מסחר מס' 152132. שס הותר לחברה שטענה שהיא עלולה להפגע מקיבולו לרישוס של סימן מסחר, להופיע ולטעון בפני הרשם כנגד קיבולו של סימן מסחר.

3. הבקשה דנן, כמו ההחלטה שס נסמכת היא על הוראות תקנה 73 לתקנות סימני המסחר, (194. וזו לשון התקנה: "בטרם השתמש הרשם בסמכות ההכרעה המסודה לו בפקודה או בתקנות אלו, לדעת כל אדם, חייב הוא, אם

נדרש בכך, לשמוע את טענותיו של האיש שנפוע ע"י השימוש באותה הסמכות."

4. מטרתה של התקנה ניכרת בכותרתה "שמיעת טענות" וממיקומה בקבוצת התקנות שכותרתה "סמכות של הכרעת הדעת". כפי שאבאר להלן, מורכבת מערכת ניהול פנקסי המסחר ממספר מעגלים. החלוקה העיקרית בין מעגליס

אלה, היא בין סמכותו המינהלית של הרשם לבין סמכותו השיפוטית. מטרת הוראות תקנה 73 היא להורות לרשם כי בכל פעולה, גם אם לא הגיעה לכדי הליך על ריב, דהיינו הליך שיפוטי דו צדדי המתנהל בפניו, הרי שאדם הנפגע מאותה הפעולה זכאי להתייצב ולהשמיע טענותיו בפני הרשם.

הפרשנות הפשוטה של תקנה זו, על פיה נוהגת מחלקת סימני המסחר, היא כזו שכל אדם אשר עניין שלו מתנהל בפני המחלקה, בדרך זו או אחרת, ובכוונת הדרג המינהלי לדחות בקשה שלו או לנהוג באופן שיפגע בו או שישפיע על זכויותיו, רשאי אותו אדם לקיים הליך מעין שיפוטי בפני הרשם, במטרה לשכנעו שלא לקבל החלטה הפוגעת בו כאמור.

כל אדם מהווה תקנה 73 'שער כניסה' המעניק וכות עמידה לפני הרשם לאדם שאאין עניין שלו המתנהל בפני הרשם? פרשנות מעין זו אכן תתכן בלשון התקנה, נוקטת היא במילים "כל אדם", ולפחות לכאורה אינה מגבילה את הוויתור המבקש להישמע בפני הרשם, לקבוצת האנשים המנהלים הליך או עניין אחר שבמחלוקת בפני הרשם. מכיוון שאיני צריך להכריע בשאלה זו מוכן אני להניח כי פרשנות התקנה כתקנת סוג המאפשרת לצד להתוודע לראשונה אל הרשם בעניין מסויס היא פרשנות נכונה. עם זאת חשוב להדגיש כי פרשנות תכליתית מעין זו, תחייב לנקוט בזהירות ובצמצום המינימום בהפעלתה של התקנה ובשמירה דווקנית על האמור בה, שכל תקנת סוג מעין זו עניינה להסדיר את המקרים שאדם מוסדר ממילא בדין. ברור שאין מטרתה להחליף את אותם הסדרים, ובכך להפחית מן הוודאות ולפגוע בסדרי הדין והמינהל הקבועים.

מיהו אם כן זה הרשאי על פי התקנה בפרשנותה המרחיבה לבוא בשערי אולם של הרשם ולהשמיע שם את טענותיו? לשון התקנה ברורה היא: אדם שהשימוש בסמכות ההכרעה של הרשם נעשה לרעתו. הלשון היא דווקנית. היא אינה כוללת כל אדם מעוניין (דוגמת הלשון הנקוטה בסעיף 41 לפקודה), מי שעשוי להיפגע מהחלטת הרשם ואף לא מי שנפגע ממנה (כנוסח סע' 38 לפקודה) אלא אך ורק מי שפעולה נעשתה לרעתו.

ייאמר כבר עתה. בחינתו של סימן מסחר וקיבולו הן פעולות חד צדדיות שניתן לקבוע לגביהן קטגורית שהן אינן נעשות לרעתו של כל אדם. אם לא די בכך הרי שבמקרה דנן, גם אם יקובל סימן המסחר המבוקש לא רק שלא יעשה הדבר לרעת איש אלא שהמבקשת לא תפגע מכך ואף אין כל חשש שהיא עשויה להיפגע מכך. ולכל הפחות אין בבקשתה ובטענותיה כל סימן המעיד על פגיעה אפשרית במבקשת מעצם הקיבול.

בטרס אבהיר קביעתי זו, מוצא אני לנכון לפרש, ולו בקצירת האומר, מהו קיבולו של סימן מסחר לרישום ומה מקומו במעגלים המהווים כאמור את מערכת ניהול פנקס סימני המסחר.

שיטת סימני המסחר הישראלית היא כזו המקיימת בחינה מינהלית לגבי כשירותו של סימן. משמעותה של הבחינה היא בשאלה כל אדם על פי החומר המצוי בפני הרשם בכובעו המינהלי, על פי בחינה, חקירה ודרישה שעורך הבוחן, נראה לכאורה כי סימן כשר להירשום בפנקס. אם מצא הבוחן כי לכאורה הסימן כשר, יקובל הסימן. אם סירב הבוחן לרישומו של הסימן, וכאי המבקש להשיג על סירוב וה, ולקייס הליך חד צדדי בפני הרשם - בכובעו השיפוטי. במסגרת זו כאשר עוטה הרשם את גלימת האינקוויזיטור, השומר על שערי הפנקס, אולם הוא מפעיל שיקול דעת שיפוטי בבחינת השאלה האם הוכיח המבקש לכאורה את כשירות סימנו להירשום בפנקס, אם משתכנע הרשם בכך הרי שיקבל את הסימן לרישום, כפי שבוקש או בתנאים שונים. יודגש שוב, קיבולו של הסימן אינו מקנה כל זכות שהיא לבעל הסימן ואינו פוגע באף אדם או מטיל עליו חבות כלשהי.

אלה הם שני המצבים בהסדר קבלת הרשם סימן לרישום. הקיבול עצמו אינו מקנה כל זכות למבקש וממילא אינו מטיל חובה על אף אדם. משמעותו של הקיבול הוא כי הסימן יפורסס להתנגדויות. פרסוס וה מהווה קריאה לכל אדם החושב מסיבה זו או אחרת כי הסימן אינו כשר לרישום, להופיע בפני הרשם ולקייס הליך על ריב. בהליך מסוג זה נזקק הרשם לגלימתו האדברסרית, אז ישמע את טענות הצדדים, ויכריע ביניהן. חובת ההוכחה בהליך ההתנגדות מוטלת היא על כתפי מבקש הרישום, אלא שכעת אין הוא נדרש להוכיח את כשירות סימנו לכאורה בלבד, אלא להוכיח כנגד מכלול טענותיו וראיותיו של המתנגד לרישום. אם הצליח המבקש במשימתו והוכיח את כשירות סימנו יוכה ברישומו. לחילופין, ואם לא נמצא מי מהציבור שיתנגד לרישום הסימן גם אז יוכה המבקש לרישום הסימן.

לסיכום, בבסיס שיטה זו פועל המעגל הפנימי החד צדדי, בו נבדקת כשירותו של הסימן לכאורה, מעגל זה הוא המביא לקיבול הסימן. לאחר שקבל הרשם את הסימן לא נפטר הרשם מגלימתו האינקוויזיטורית, אולם אז נסמך הוא על הציבור בעזרה לניהול הפנקס. פתיחת שערי הדיון בפני הציבור אינה מסתיימת ברישומו של סימן מסחר, הפקודה קובעת עילות ותנאים לפיהם יכול אדם, לעתור לביטולו של הסימן, למחיקתו או לתיקון הכתוב בפנקס בדרך שתשנה את היקף הזכויות שמעניק הרישום. נאמר לעניין בהחלטה מיוס 7 בדצמבר, 4 בבקשה לרישום סימן מסחר מס' 152627: "חלק הארי של שיטתנו מבוסס על קיומו של מערכת התנגדויות, לפיו תהליך הדישום אינו שלם מבלי שתתקיים הזדמנות להביאו למבחן שיפוטי. גם סימן מסחר דשום, נתון הוא לשינוי, ביטול ומחיקה, וזאת דווקא לצדדים נפגעים או מעוניינים (סע' 38 ו- 41 לפקודה בהתאמה). זאת ועוד, פעמים, כאשר קיים ספק לעניין כשירות רישומו הרלטיבית של סימן מסחר,

יקבל הסימן לרישום בתנאי שיסכים בעליו לשליחתו של מכתב המודיע על הרישום לבעליה של זכות קודמת - ירצה בעל הזכות הקודמת *תנגד, לא ירצה *ירשם הסימן