סימן מסחר 86782 - 6008

ההחלטה:

טור 24

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 86782 - א 0 ה 0 0

באמצעות עו"ד נתמן כהן צדק.

/ על ידי עו"ד נתמן כהן צדק.

המבקש: אליהו בר (ברקובי) 1. ביוס 22 במרס 1993 הוגשה על ידי מר אליהו בר (ברקוביץ) (להלן - "המבקש") בקשה (להלן - "הבקשה") לרישום סימן מסחר מס' 86782 - 6008 - בעיצוב מיותד (להלן ‎ -‏ "הסימן") לגבי תיקים וארנקיס הנכללים בסוג 18. 2. הבקשה נבחנה, קובלה לרישום ופורסמה ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 12/94 מיוס 31 בדצמבר 1994. 3. ביוס 23 במרס 1995 הגישה חברת (להלן - "המתנגדת") הודעת התנגדות לרישומו של הסימן.

להלן עילות ההתנגדות:

(1) הסימן חסר אופי מבתין ואין בו כדי להבתין בין הטובין של המבקש לבין טובין של אחרים - סעיף 8(א) לפקודת סימני המסחר (נוסת חדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה").

(2) יש בסימן כדי להטעות את הציבור ולעודד התחרות בלתי הוגנת במסחר - סעיף 6(11) לפקודה.

(3) הסימן דומה עד כדי להטעות לסימן אחר לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר - סעיף 9(11) לפקודה.

(4) הסימן נִמְצָא בשימוש בארצות רבות ויש לו מוניטין בינלאומי.

(5) הסימן מוגן על ידי סימני מסחר רישומיס בארצות שונות ובאחרות קיימות בקשות לרישומו.

להלן עיקרי הטענות המועלות בכתב טענותיה של המתנגדת שהוגש ביום 7 באפריל 1995:

(1) המתנגדת הינה חברה רבת מוניטין ומייצרת מגוון רחב של מוצרים, בפרט מוצרי: עור כמו ארנקיס, תיקיס, תחגורות וכיוצ"ב.

(2) מזה שנים, ועוד לפני הגשת הבקשה לרישום הסימן, משתמשת המתנגדת בסימן זהה לציון המגוון הרחב של מוצריה. סימן המתנגדת הינו סימן ידוע ומוכר ביותר ביחס לטובין הנ"ל, וכן ביגוד, הנעלה, אביזריס וכיוצ"ב.

(3) הסימן שרישומו מבוקש על ידי המבקש מתייחס לתיקים וארנקים.

(4) אין כל ספק כי מדובר בטובין מאותו סוג ואותו הגדר. הטובין משווקים בדיוק באותן תחנויות ובאותם צינורות שיווק.

(5) ביס לב לנ"ל ברו שאי הסימן בר הבחנה בין הטובין של המבקש לבין הטובין של המתנגדת והוא פסול לרישום עפ"י סעיף 8 א) לפקודה.

(6) כמו כן יגרום הדבר להתנהלות בלתי הוגנת במסחר בכך שיתאפשר למבקש לעשות שימוש בסימן מטעה ומשוס כך, הסימן פסול לרישום עפ"י סעיף 6(11) לפקודה.

(7) לתילופין, הסימן דומה עד כדי הטעייה לשימוש שעושה המתנגדת במילה זו ומשוס כך, פסול לרישום עפ"י סעיף 9(11) לפקודה.

(8) הסימן הינו חלק משמה של המתנגדת. (9) הסימן הניד "סימן מעוצב" הזהה לחלוטין לסימנה של המתנגדת.

(10) הסימן פסול לרישום עפ"י סעיף 6 לאמנת פריז.

אציין כי בשנתים האחרונות לא עדכן המבקש את לשכת סימני המסחר לגבי כתובתו ולא ענה על ההתכתבות שנשלחה אליו. בשנת 1995, דואר שנשלח לכתובתו של המבקש, המופיעה על בקשתו לרישום הסימן, הוחזר פעמיים ע"י רשות הדואר בגלל אי יכולת לאתר את המבקש. כתוצאה מזה היה קושי רב ללשכת סימני המסחר להתקשר עם המבקש.

ביוס 29 באוקטובר 1995 נתקבל מכתב מהמבקש אשר משמש ככתב הטענות שכנגד, ובו נטען כדלהלן:

(1) באשר לטענת המתנגדת לפיה נטען כי היא חברה רבת מוניטין, בפרט בתחום מוצרי עור כמו ארנקים, תיקיס, חגורות וכיוצ"ב - נטען על ידי המבקש כי הוא כמי שעוסק בענף התיקיס לאורך תקופה ארוכה מעולם לא שמע ולא ראה, לא בישראל ולא מחוצה לה, מוצרים מכל סוג שהוא הנושאים את הסימן, מלבד המוצרים אותם המבקש משווק בישראל. לכן לא ברור למבקש מהיכן נובע המוניטין הרב של המתנגדת ועל סמך מה היא טוענת למוניטין כלשהו בישראל.

(2) לגבי הטענה כי "הטובין משווקים בדיוק באותן חנויות ובאותם צינורות שיווק" טענה זו, לדברי המבקש, אינה נכונה ביסודה, כיוון שמעולם חברה בש... לא שיווקה את מוצריה בישראל ובטח שלא באותן חנויות ובאותם צינורות שיווק.

(3) מאחר ואין בפנקס סימני המסחר רישום או בקשה של הסימן (מלבד הבקשה לרישום שהוגשה על ידי המבקש) ומכיוון שלא היה ואין בישראל שיווק של מוצרים כלשהם הדומים ו/או הנושאים סימן דומה לסימנו של המבקש, לא ברור למבקש איזה גורם תהיה תחרות בלתי הוגנת ולמי יתאפשר "לעשות שימוש בסימן מטעה" הפוסל את רישומו עפ"י סעיף 8(א) לפקודה או עפ"י כל סעיף אחר.

(4) המתנגדת לא עשתה ולא עושה בישראל שימוש בסימן שרישומו מבוקש ו/או במילה שהיא דומה ו/או זהה לסימן האמור ולא ברור למבקש, אפוא, מדוע הסימן פסול לרישום עפ"י סעיף 9(11) לפקודה או כל סעיף אחר.

(5) נטען כי ההתנגדות מטעמי המתנגדת הוגשה שלא בתום לב.

(6) עפ"י טענת המבקש המתנגדת אינה משתמשת כעת בסימן בארץ ולא עשתה ואת בעבר.

(7) נטען כי לסימן שרישומו מבוקש יש אופי מבתין בהתאם לסעיף 8א) לפקודה. (8) לדבר: המבקש סימנה של המתנגדת אינו מהווה סימן מוכר היטב בארץ או מחוצה לה.

ראיות מטעמי המתנגדת הוגשו ביוס 13 במרס 1996 בצורת תצהיר על נספחים מטעמם, (להלן - "מר אסטתםמכ") סגן מזכיר חברת עמה התמזגה חברת המתנגדת, ואלה עיקריו:

(1) עד לשנת 1995 המילה "002084" היתה הלק של שם החברה והיה גסם סימן מסחר שהיה בשימוש בפועל שנים רבות.

(2) נטען כי במשך השנים 1992 עד ל- 1995 גודל המכירות של המתנגדת בתוך ארה"ב הגיע מעבר ל-960 מיליון דולרים ארה"ב ומחוצה לארה"ב לכ-246 מיליון דולרים ארה"ב. עלויות פרסום הגיעו ל-23 מיליון דולרים ארה"ב במשך אותה התקופה.

(3) מוצרי הנושאים את הסימן 0008 נמכרים במעל 127 ארצות ברחבי העולם.

(4) סימנה של המתנגדת הינו רשום בעשרות מדינות בעולם.

(5) סימנה של המתנגדת הינו דומה עד זהות עם הסימן שרישומו מבוקש ומתייחס לטובין באותו הגדר.

(6) רישום הסימן המבוקש יגרום להטעיית הצרכנים. (7) המבקש הגיש את בקשתו בחוסר תום לב וזאת מאחר והוא ידע היטב על סימנה של המתנגדת.

(8) סימנה המשחר של המתנגדת הינו מפורסם - דבר שמתבטא במוניטין שלה.

9. ביוס 7 במאי 1996 נשלחה למבקש הודעה ממחלקת סימני המסחר לפיה התבקש המבקש להגיש חומר ראיות שכנגד מטעמו.

10. ביום 29 ביולי 1996 מחלקת סימני מסחר שלחה למבקש הודעה על הפעלת סעיף 9 לפקודה לאור הגשת בקשות מס' 101003, 101012 ו-101016 מטעמי המתנגדת אשר מבקשת, בין היתר, לרשום את המילה לגבי טובין בסוג 18.

11. ביוס 1 בדצמבר 9 נשלחה לצדדים הודעה על כך שנקבע מועד לדיון ליום 9 בפברואר 1997.

12. המבקש מעולם לא הגיש ראיות מטעמו או אישור השתתפותו בדיון שנקבע ליוס 9 בפברואר 1997, ולכל הנראה זנח את המשך השתתפותו בענין.

לאור התנהגות המבקש, ביקשה המתנגדת החלטה מהרשם על סמך החומר שנמצא בתיק וללא צורך לקיום בירור.

הנוהליס לגבי הליכי התנגדות נקבעים בסעיף 24 לפקודה וזאת לשונו:

"(א) תוך שלושה חודשים מיום הפרסום, או תוך זמן אחר שנקבע, רשאי כל אדם להגיש לרשם הודעה על התנגדותו לרישום הסימן. (ב) הודעה כאמור תימסר בכתב בדרך שנקבעה, ויפורטו בה נימוקי ההתנגדות. (ג) עותק של ההודעה ישלח הרשם למבקש. (ד) המבקש ישלח לרשם, בדרך ובזמן שנקבעו, תשובה להתנגדות, המפרטת את הנימוקים שעליהם הוא מבסס את בקשתו. (ה) לא שלח המבקש תשובה כאמור, יראו כאילו נתן את בקשתו. (ו) שלח המבקש תשובה, יתן הרשם עותק ממנה למי שהודיע על התנגדותו, ישמע את בעלי הדין אם נדרש לכך, ישקול את הראיות ויחליט אם יש להרשות את הרישום, ובאילו תנאים".

בענייננו מלאו הצדדים את כל הדרישות הקבועות בסעיף 24(א), (ב) ו-(ד) לפקודה. בנוגע לסעיף הנ"ל היתה לשני הצדדים הזדמנות להגיש ראיות מטעמם ולהשמיע את טענותיה בפני הרשם. אולם רק המתנגדת הגישה את ראיותיה והביעה את רצונה להשמיע את טענותיה בפני הרשם. המבקש מעולם לא הגיש את ראיותיו או הביע את רצונו לטעון בפני הרשם.

לאחר מכן ביקשה המתנגדת מהרשם שיתן החלטה על סמך התומר הנמצא בתיק.

5. אשר לאי הגשת ראיות מטעס המבקש:

(1) תקנה 39 לתקנות סימני המסחר, 1940, (להלן - "התקנות") מחייבת את מבקש הרישום בהליכי התנגדות להגיש ראיות לחיזוק בקשתו כאשר הוגשו ראיות מטעמי המתנגד, וזאת לשונו:

"אם אין המתנגד מניח ראיה, רואיס אותו כאילו ויתר על התנגדותו, חוץ אם הורה הרשם אחרת, ואילו אם הניח ראייתו, חייב המבקש, תוך חודשים מיוס הנחת העתקים. מההצהרות להנית במשרד, בצורת הצהרות בשבועה, את כל אותה הראיה שיאבה להגיש להיזוק בקשתו, ועליו למסור למתנגד העתקיס מאותה ראיה." (הדגשה הוספה: מ.א.).

אף על פי שהתקנה הנ"ל מחייבת את מבקשי הרישום להגיש את ראיותיהם היא אינה קובעת, באופן מפורש, מה יהיה מצבו של מבקש הרישום שלא יעשה כן. עם זאת אני סבור, כי מבקש הרישום שלא טורח לעמוד בפני הדרישות הנקבעות על ידי תקנה 39 לתקנות יראו כאילו נתן את בקשתו שאם אחרת הדבר, אין כל משמעות למילים "חייב המבקש" שהוזכרו והודגשו לעיל.

6. נטל השכנוע:

(1) נטל השכנוע רוב על מבקש הרישום עד תום הליכי הרישום וההתנגדות. מטרת הבתינה של הבקשות לרישום סימנים ע"י מחלקת סימני מסחר הינה להבטיח שירשמו רק סימנים כשירים לרישום לפי הקריטריונים הנקבעים בפקודה, ולמנוע מתן זכויות בלעדיות אשר אינן מוצדקות על פי הפקודה. עד תום הליכי הבחינה והרישום נטל השכנוע להראות כי סימן פלוני עומד בדרישות הפקודה מוטל על מבקש הרישום. הליכי הבתינה אינס בהכרח מסתיימים בעת קבלת הבקשה ע"י הבותן, אלא ניתן לומר

(2) שהליכי ההתנגדות, אס יתעוררו, מהווים שלב נוסף בתהליך הבחינה אשר במידה מסויימת נותן למתנגד להיכנס לנעלי הבותן. שלב נוסף זה הוא הגיוני כיוון שהוא מיועד לעזור לרשם למלא את תפקידו לשמירת טיהור הפנקס. לכן כאשר מתנגד פלוני מגיש כתב טענות בהליכי התנגדות אשר כולל טענות לכאורה עפ"י סעיף 4 לפקודה, לפיהן הסימן המבוקש אינו כשיר לרישום, נטל השכנוע להפריך טענות אלו ולשכנע את הרשם שסימנו אכן כשיר לרישום רוב על מבקש הרישום.

בבג"צ מס' 197/51 קוקה קולה ג'; השתפות ויטה והרשם הכלל:, פ"ד ח' (2) 772, 776 מול האות ד', נקבע כי בהליכי התנגדות לרישום סימן מסחר "על הצד המבקש את רישום הסימן לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום, וכאשר טוען המתנגד שחסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח שאין הדבר כן".

בג"צ מס' 476/82 אורלוגד בע"מ נ. רשם סימני מסחר ואח', פ"ד ל"ט (2) 148 מסתמך ביהמ"ש על ההלכה הנ"ל ומטיל את נטל השכנוע על מבקש הרישום שם בעמ' 156 מול האות ד' אומר כב' השופט י. וייס:

"נקודת המוצא להכרעה בשאלה הניצבת לפנינו, כפי שנקבע בבג"צ חייבת להיות העיקרון, שעל הצד המבקש את רישום סימן המסחר לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום. וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח, שאין הדבר כך, כאשר המתנגד אינו בעל סימן רשום."

זאת ועוד, בדבריו של המלומד צתתסא בספרו "פאתתא מכתתך עס חתםת מאץ", מהדורה 12 סעיף 4-31, הוא מדגיש כי לגבי הליכי ההתנגדות לרישום סימן מסחר נטל השכנוע מוטל על מבקש הרישום, וזאת לשונו:

בענין שבפני מנססת המתנגדת את התנגדותה על הוראות סעיפי 8(א), 6(11) ו-9(11) לפקודה וסעיף 6 לאמנת פריז. לדעתי, העילות המבוססות על סעיפים 8(א) ו-6(11) לפקודה מראות טענות לכאורה המצדיקות את המשך הליך ההתנגדות. והן מספיקות לגרום להטלת נטל השכנוע על מבקש הרישום להראות כי הסימן המבוקש הינו כשיר לרישום.

לעומת זאת, עלי לדחות את העילות המתבססות על הסעיף 9(11) לפקודה ועל סעיף 6 לאמנת פריז, וזאת מאחר ואין בהן כדי להראות עילות בענייננו. כדי לבסס עילה על סעיף 9(11) לפקודה על המתנגד להצביע על קיוס רישומו של סימן אחר לגבי אותם טובין או טובין מאותו הגדר שהוא זהה או דומה עד כדי הטעיה עם הסימן המבוקש. במקרה דנן המתנגדת לא הצביעה על אף רישום אחר, אלא טוענת כי הסימן המבוקש דומה עד כדי הטעייה "לשימוש שעושה המתנגדת במילה זו". לכן, טענה זו של המתנגדת חייבת להידחות.

כמו כן, לא ניתן לבסס עילה על אמנה כלשהי שישראל צד בה, אלא על הדין הישראלי בלבד. כאשר מדינת ישראל היא חברה באמנה פלונית ומיישמת את עקרונותיה בחקיקה שלה, אזי ניתן לפנות לאמנה זו כדי לפרש את החוק. נכון שישראל היא חברה באמנת פריז וכן נכון שסעיף 6 לאמנת פריז מתייחס להגנת סימנים "מפורסמים". במידה שעקרונות הסעיף 6 לאמנת פריז יושס בסעיף 6(11) לפקודה מותר למתנגדת לפנות לאמנה זו כדי לבסס עילה על הסעיף האמור אך לא כדי להציג עילה נפרדת.

בענין שבפני לא רק שהמתנגדת הגישה את טענותיה אלא היא גם הגישה את ראיותיה על נספחיה התומכים בטענותיה. כנגד ואת, הגיש המבקש את טענותיו בלבד אך לא הגיש ראיותיו שכנגד ואפילו לא טרח לטעון בפני. בנסיבות אלו אין לי אלא לקבל את ראיותיה של המתנגדת ולראות את טענותיו של המבקש כטענות שלא נתמכו בראיות כלשהן.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני קובע כדלקמן:

(1) שיש לראות את בקשתו לרישום של המבקש כבקשה שבעליה הזניחו אותה וזאת לאור אי הגשת ראיות מטעם המבקש בניגוד להוראות תקנה 39 לתקנות.

(2) על סמך הראיות והטענות שהוגשו על ידי המתנגדת אשר תומכות בעילות ההתנגדות המבוססות על סעיפים 8(א) ו-6(11) לפקודה, ובהעדר ראיות מטעמי המבקש, אני מקבל את ההתנגדות, וזאת מאחר ולדעתי המבקש לא נשא בנטל השכנוע המוטל עליו כדי להראות שהסימן המבוקש הינו כשיר לרישום.

(3) אשר על כן, הנני לצוות על ביטולה של הבקשה לרישום מס' 2 שהוגשה על ידי המבקש.

לאור קביעתי הנ"ל אני מבטל את הודעת מחלקת סימני המסחר שניתנה עפ"י סעיף 29 לפקודה.

אשר להוצאות אני מצווה על המבקש לשלם סך של 2,000 ש"ח (כולל) למתנגדת תוך 30 יוס מתאריך החלטתי זו ואם לא כן הסכום הנ"ל ישא ריבית והצמדה כדין החל מיום החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

בירושליים היוס ו' טבת התשנ"ח 4 בינואר 1998

מיכאל אופיר רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).