סימן מסחר 87656, 87753, 87754 ו-89999

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין בקשות מתחרות לרישום סימני המסחר מס' 87656 8 3 ,87754 ו-89999

המבקש מס' 1: שאהפסנד אהרוני באמצעות ה"ח ד"ר יצחק חס ושותפיו, עו"פ על ידי ד"ר יצחק הס, עו"פ וגב' צילה הס מילוטין, עו"פ ועל ידי עו"ד ריצ'רד לוטי.

המבקש מס' 2: אומידי יוסף

באמצעות ה"ח אביטל, דרומי ושות', עו"ד על ידי עו"ד דויד בלום.

זוחי החלטה טרומית בענין בקשה להגשת ראיות נוספות בהליך המתנהל בפני בענין בקשות מתחרות מס' 87656 ,87753 ,87754 ו-89999 (להלן - "הבקשות") לרישום סימן המסחר צפמפאאתא (להלן - "הסימן").

אפנה תחילה לעובדות הנוגעות להחלטתי זו.

1. בשם מר שאהפסנד אהרוני (להלן - "המבקש מס' 1") הוגשו שלוש בקשות לרישום הסימן והן כדלקמן:

(1) בקשת מס' 87656 שחוגשה ביום 7 ביוני 1993 לגבי "מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים הנכללים בסוג 9".

(2) בקשה ‏ מס' ‏ 87753, שהוגשה ביום 14 ביוני 1993 לגבי "מכשירי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים הנכללים בסוג 7".

(3) בקשה מס' 87754, שהוגשה אף היא ביום 14 ביוני 1993 לגבי "מכשירי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים הנכללים בסוג 11".

2. מנגד חוגשה ‏ ביום 23 בנובמבר 1993 ע"י מר אומידי יוסף (לחלן - "המבקש מס' 2"), בקשה מספר 89999 לרישום הסימן לגבי "התקנים ומכשירים חשמליים לשימוש ביתי, התקנים להקלטה, העברה או שיתזור של קול".

3. מאחר והמדובר למעשה בסימנים זחים ובטובין דומים, התילה מחלקת סימני המסחר את הוראות סעיף 29 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש) התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") על כל הבקשות המוזכרות לעיל.

4. הצדדים נדרשו, אפוא, להוכיה בראיות למי קיימת זכות עדיפה לרישום הסימן. ראיות המבקש מס' 1 הוגשו בימים 1 ביוני 1994 ו-11 באוגוסט 1995. ראיות המבקש מס' 2 הוגשו בימים 29 בינואר 1995, 4 בנובמבר 5 ו-26 בפברואר 1996. ראיות הצדדים כללו תצהירים רבים של המבקשים ואחרים מטעמם ואיני צריך לפרטם כעת.

דיונים נשמעו בימים 25 עד 28 בפברואר 1996 ובמהלכם נחקרו המצהירים על תצהיריהם.

סיכומי הצדדים התקבלו בימים 24 ו-25 ביולי 1996 ולמעשה בכך תמה מסכת הטענות, הראיות, החקירות והסיכומים כך שהתיקים בשלו למתן החלטה לגופו של ענין.

ביוס 10 ביולי 1996, סמוך למועד הגשת הסיכומים, הוגשה בקשה מטעם המבקש מס' 2 - שלא עפ"י הדרך והכללים הקבועים בפקודה ובהוראות דומות אחרות שיפורטו להלן - להגשת ראיות נוספות הכוללות תצהיר נוסף של המבקש מס' 2, שעניינן בפעולות כלשתן אותן נטען שעשה המבקש מס' 1 ואשר מהן ניתן, לטענת המבקש מס' 2, להסיק דבר על התנהגות המבקש מס' 1.

במכתבו מיום 14 ביולי 1996 הודיע ב"כ המבקש מס' 1 על התנגדותו הנחרצת להגשת הראיות הנוספות והביא בפני נימוקים וסימוכין לטענותיו כדלקמן:

(1) המבקש מס' ‏ 2 עשה לו למנהג להגיש ראיות נוספות בשלב הסיכומים ולאחר שתמה פרשת הראיות, כך עשה במצורף למכתב בא כוחו מיום 20 ביוני 1996 וכך מבקש הוא לעשות כעת.

(2) הבקשה להגשת ראיות נוספות הוגשה בתוסר תום לב ובנסיון למשוך את חיכוכים ולהשתיר את פני המבקש מס' ‏ 1 בכל מיני טענות לא רלוונטיות ולא מוכחות.

(3) בא כותו של המבקש מס' 2 ניצל את הסכמת המבקש מספר 1 לארכה בת שבועיים ימים להגשת סיכומיו ובמקום להגיש את סיכומיו, הגיש את הבקשה להגשת ראיות נוספות.

(4) הראיות אותן מבקש להגיש המבקש מס' 2 אינן רלוונטיות כלל להליך הנדון ואין בהן בכדי לסייע בהליך התחרות המתנהל בפני הרשם וזאת מכמה סיבות:

(א) המדובר בסכסוך בענין אחר לגמרי הקיים בין המבקש מס' 1 לבין צד שלישי ולסכסוך אין כל דבר ועניין עם הליך התחרות דנן.

(ב) הסכסוך לא הוכרע ואף לא נתקיים לגביו אף לא דיון אחד בפני בית המשפט.

המבקש מס' 2 אינו יכול להסתמך על טענות שנטענו ע"י צד שלישי וטרס נתבררו.

(ג) המבקש מס' 2 גם אינו יודע מידיעה אישית את פרטי הסכסוך ואין לו כל נגיעה לענין. על כן תמוה כיצד מצהיר המבקש מס' 1 על פרטי הסכסוך וכיצד יוכל הוא להקריא על תצהירו.

הבקשה להגשת ראיות נוספות תוגשה בשלב מאותר מאוד של הליך ובמצב דברים כזה רק במקרים חריגים ביותר ניתנת האפשרות להגשת הראיות הנוספות.

יש ליתן את הדעת לכך שהסכסוך אליו מתייחס המבקש מס' ‏ 2 בתצהירו החל לפני זמן רב לפני סיום פרשת הראיות.

בבקשתו להגשת הראיות הנוספות, פעל המבקש מס' 2 בניגוד לנציב כאשר צירף לבקשתו את הראיות שנדרשות.

מאידך, במכתבו מיום 21 ביולי 1996 טען ב"כ המבקש מס' 2 כי דין הראיות הנוספות להתקבל ואף הוא השמיע את טענותיו על נימוקים וסימוכין התואמים את שיטתו כדלקמן:

(1) סעיף 67 לפקודה מקנה לרשם שיקול דעת נרחב בקשר לקבלת ראיות נוספות.

(2) הלכה פסוקה היא כי בשל האחריות לתקינות רישום סימני המסחר, לביהמ"ש סמכות לקבל ראיות נוספות בשלב הערעור אלא כאשר לא היה בידי בעל הדין להגישן בעת הדיון בערכאה הראשונה ‏ ויש בהן כדי להשפיע על תוצאות הדיון.

(3) אס חאמור בסעיף (2) לעיל מתקיים בשלב הערעור, מקל וחומר שניתן אפילו להגיש ראיות כבר בשלב הדיון בפני הרשם.

במהלך הדיון אישר בא-כוהח המבקש מס' 1 כי האמור לעיל הינו אכן המצב המשפטי ועל כן, נוכח הדברים שאמר, התנגדותו הנוכחית של בא כוח המבקש מס' 1 הינה תמוהה.

שלב הגשת סיכומי הטענות מסתיים רק לאחר הגשת סיכומי התשובה ואלה טרס הוגשו. נוכח ההלכה הפסוקה על פיה יש לרשם שיקול דעת לקבל ראיות נוספות בכל שלב של הדיון, מוטב היה כי טענת בא כות המבקש מס' 1 בדבר שימוש ציני שנעשה ע"י בא כוח המבקש מס' 2 בארכה שביקש להגשת הסיכומים, לא היתה נשמעת.

טענת בא כה המבקש מס' 1 כאילו בקשת הארכה הוגשה בחוסר תום לב גובלת בהפרה של כלל 6 לכללי עורכי הדין (אתיקה מקצועית).

הראיות הנוספות הובאו כדי להראות שהמבקש מס' 1 השתמש לעצמו כשיטה, נטילה בחוסר תום לב של מוניטין חשייך לאחרים בכדי לקדם את עסקיו על חשבונם ועם כל הכבוד לטענות המבקש מס' 1 סוגיית תום ליבו של המבקש מס' ‏ 1 בבחירת הסימן היא אחת מהסוגיות המרכזיות בדיון הנוכחי ויש בה כדי להכריע את תוצאותיו.

באשר לטענות המבקש מס' 1 כי הראיות החדשות הן בגדר עדות שמיעה, אין לו אלא לעיין בחסכם עליו חתום המבקש מס' ‏ 1 ובו הוא הודה במפורש שתזמין, ייבא ושיווק מגגחים הארוזים באריזות הדומות עד כדי להטעות לאריזות בחינת משווקים מגגחים מתוצרת קנווד, כלומר, הוא הודה בעוולה של גניבת עין.

להנחיות בענין הבקשה להגשת הראיות הנוספות בערעור

בבית המשפט העליון אין נגיעה לדיון בפני הרשם.

אפנה עתה למתן החלטתי בנוגע לראיות הנוספות ותחילה אעמוד על הדרך הנאותה להגשת בקשה לראיות נוספות שלמרבה הצער לא נקט בח ב"כ המבקש מס' 2.

תחילה אזכיר את הוראות תקנה 41 לתקנות סימני המסחר הקובעת כך:

"שוס צד ‏ לא יניה ראיה נוספת, אולם בכל משפט בפני הרשם, רשאי הרשם בכל זמן שהוא, אם ימצא זאת לנכון, ‏ ליתן למבקש או למתנגד רשות לתגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו, בֶּין בענין ההוצאות ובין בענין אחר".

חנה, אפוא, למדיס אנו כי התקנה נוקטת בלשון ברורה הקובעת כי שוס צד מיוזמתו לא יניח ראיה נוספת אך בסמכות הרשם ליתן בין מיוזמתו ובין לאור בקשת צד מן חצדדים, רשות להגיש כל ראיה נוספת וזאת בתנאים שרשם מוצא לנכון.

במילים אחרות, אף צד מהצדדים אינו רשאי להביא כעובדה מוגמרת ראיה נוספת בפני הרשם אך אם רצונו בכך עליו לבקש מהרשם רשות להגיש ראיה נוספת והרשם יקבע האם להתיר את הגשת הראיה הנוספת ובאילו תנאים.

בהגישו את הראיות הנוספות סטת ב"כ המבקש מס' 2 מהוראות התקנה 41 ומהפרקטיקה הנוהגת. פעולתו זו אינה ראויה לשבה.

אני מפנה פעם נוספת את תשומת לב הצדדים להוראות תקנה סימני המסחר ‏ וכן להודעתו של הנשיא לשעבר, כב' השופט שמגר, מאוגוסט 1992 בו קבע את סדר הגשת ראיות נוספות בערעור לאחר שניתן צו סיכומים.

אני מוצא, אפוא, טעם לצטט כלשונה את הודעת הנשיא כדלקמן:

"כאשר מוגשת בקשה לפי תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרתי, תשמ"ד- (להלן - התקנות) להגשת ראיות נוספות בערעור, אחרי שניתן צו סיכומים בכתב לפי תקנה 448 לתקנות, ינהג בית המשפט העליון כדלהלן:

(א) בקשה להגשת ראיה נוספת תוגש בהתאם להוראותיה של תקנה 465 לתקנות, תציין עיקר מחייצתה של הראיה ‏ בלי לצרפה, ‏ ויובאו בה נימוקים להגשתה של הראיה בשלב זה של החליכים.

(ב) השופט התורן או השופט האחר אשר לטיפולו מועברת הבקשה על ידי הנשיא או מטעמו על-ידי המזכירות, ואשר לא ראתה לדחות הבקשה על הסף, ‏ יבקש תגובתם בכתב של בעלי הדין האחרים תוך תקופה קצובה מעת המצאת ההחלטה, כפי שיקבע.

(ג) כל עוד לא נתמנה מותב שידון בתיק, תידון הבקשה ‏ על-ידי שופט יהיה כאמור, והוא, אם לא החליט להעביר את הבקשה להחלטתו של המותב שידון בתיק.

(ד) נתמנה מותב לדון בתיק ונתקבלה התגובה של בעלי הדין, תועבר הבקשה בכל מקרה להחלטתו של המותב שידון בתיק.

(ה) כל עוד לא התליטו שופט, כאמור בסעיף (ג), או המכותב, כאמור סעיף (ד) שדנו בתיק להתיר הגשת הראיה, ‏ לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה

נתבקשה.

(ו) שניה והשופט כאמור בסעיף כאמור (ג) או המותב של בית המשפט יחליטו להתירי את הגשת הראיה הנוספת, ‏ יתירו לבעלי הדין גם הגשת תוספת לסיכומים בכתב. בהחלטה כאמור יפורטו משכי זמן לתגובה וסדר הגשתה.

(1) החלטה של המותב בענין דחיית בקשה להגשה של הראיה הנוספת או הנמקתה יכול שתיכלל בפסק הדין". (הדגשה הוספה: מ.א.)

הנה, אפוא, ניתן ללמוד מהודעת חנשיא כי כאשר מבקשים להגיש ראיה נוספת יש צורך בהגשת בקשה להגשת הראיה ואין לצרף לבקשה את אותה ראיה. לאחר שהוגשה הבקשה ניתנת לצד שכנגד הזדמנות להשמיע את דבריו ביחס לאותה הבקשה ורק את"כ תתקבל ההחלטה.

נכון שיי עושה ב"כ המבקש מס' 2 אילו נקט בסדר הפעולות המתבקש ולא הוא נוטל חירות לעצמו להגשת הראיה.

כעת מונתת הראיה בפני ושומח עלי לקבוע האם על אף התירתו מהוראות התקנה עלי לקבלו כראיה נוספת ולייחס לה את המשקל שאמצא לנכון או לחילופין עלי לסרב לקבלו.

סוגיית הראיה הנוספת נדונה במספר רב של פסקי דין ומלומדים רבים דנו בה. מוצא אנוכי לנכון לצטט מספר כללים שהובאו בפסיקה ובדברי המלומדים אשר סייעו בידי להגיע להחלטתי זו.

הכלל הבסיסי המנהה קבוע למעשה בתקנה 41 לתקנות סימני המסחר ובדומה גם בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרתי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרתי") הקובעת כך:

"(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ‏ ובין בעל פה, ‏ לפני בית המשפט שלערעור, ואולס אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ‏ ראיות שצריך היה לקבלן, או אס בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך ‏ או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות נוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות".

הכלל הבסיסי הינו כי בעלי הדין אינם וכאים להגיש ראיות נוספות אך הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט או הרשם.

ראיות נוספות בערעור יותרו כאשר בית המשפט בערכאה דלמטה סירב לקבל ראיות שצריך היח לקבלן או אם בית המשפט של הערעור סבור שחדבר נדרש לצורך מתן פסק דין צדק.

מהס אותם השיקולים או הסיבות בעטיים יתיר או יסרב בית המשפט או הרשם את הגשת הראיות הנוספות.

העקרון הבסיסי בעטיו סבור אני שעלי להתיר הגשת ראיות נוספות כמעט בכל שלב משלבי ההליך, הינו הרצון שכל ההומר הרלבנטי חיכול לסייע במתן ההחלטה יהיה מונה בפני עת מתן ההחלטה. בענין זה אפנה את תשומת לב לשתי החלטות בהן נפסק בהתאם לעקרון הנ"ל:

(1) החלטת רשם בענין התנגדות למתן פטנט עפ"י בקשות מס' 45496, 22024 ו-45497, דיפלומט ‏ רייוור בליידס בע"מ ‏ נ. שחףך צאתפאסס 61778 - מבחר החלטות של רשם הפטנטים המדגמיס וסימני המסחר 1978-1975 כרך א'.

(2) תחלטת הרשם בענין התנגדות לרישום בקשה לס ימן ממטחר מט' 6 - המסנץ, .א מסתתפתע ‏ נ. פתמעעסתם אק שת / עצ תגא10עתאתפעא1 - מבחר החלטות של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר 1978-1975 כרך א'.

6. הנשיא המנוה, כב' השופט ד"ר זוסמן, עמד יפה על גדר שיקול הדעת הנתון לשופט בשאלת קבלת או סירוב ראיה נוספת. בעמ' לפני הערכאה הראשונה, ומה השלכה תהא לכך על היריב מבחינת יכולתו להסביר או לסתור את הראיה הנוספת".

דהחיינו, יש לבדוק בעת מתן ההרשאה או הסירוב להגשת הראיה הנוספת, איזו השלכה תהא לכך על היריב מבחינת יכולתו להסביר או לסתור את הראיה הנוספת.

בענין ע"א 10/66 הבונה הברה קבלנית לבנין של הפועל המזרחי בע"מ נגד פירוז ליאטו פ.ד. כ' ‏ 2, 225. קבע כב' השופט זוסמן בעמ' 8 כך:

"אמת, בית משפט וה הצדיק בכמה ענייניס סטיחה מן הכלל שבעל-דין לא יורשח לפתוח את מסכת ראיותיו מחדש לאחר שסיים, והדבר נעשת בעיקר כדי לאפשר לבעל דין לתקן משגה שעשחה. לא זו אף זו, בית משפט זה לא יתערב על נקלח בשיקול-דעתו של בית המשפט אשר נתן החיתר להבאת עדות נוספת, או סירב לתתו. אך בענין שלפנינו אין אנו יכולים לתמוך בהחלטת השופט".

מתברר, אפוא, כי כאשר בית המשפט מעונין לאפשר לבעל דין לתקן משגה שעשה, הוא רשאי להתיר לאותו בעל דין להגיש ראיה נוספת.

כב' השופטת נתניהו בענין ב"ש 839/86 נאות מרינה בת-ים ואח' נגד הבנק הבינלאומי החראשון פ5.ד. מ' 4 126, סיכמה למעשה בקצרה את גדר השיקולים לכאן ולכאן בקבלת או בסירוב ראיות נוספות. בעמוד 0 לפסק דינה נאמר כדלקמן:

"אין מקום לגישה, מנייה וביה הגשת תצהיר נוסף בשלב מאותר, ‏ רק משום שלא הוגש עס הבקשה עצמה, ‏ או משום שהמצהיר אינו צד לחליך או מפני שתוכן התצהיר אינו מוגבל רק להבהרת פרט קטן, שחסר בהליך המקורי. בקשה להגשת תצהירים נוספים, ככל בקשה את הנתונים לשיקול-דעתו של בית המשפט, צריכה להישקל לגופה לאור כל הנסיבות. בין חיתר, תישקלנה גם השאלות מה הסיבה שניתנה להגשת התצהירים באיתחור, והאם יש באמור בהס כדי לבסס לכאורהת את טענת ההגנה של המבקש. ככל שחשיקול חשני יגבר, כך המעט חשיבותו של השיקול חראשון. כמו כן, יש לשקול אם ‏ ראוי לחיענות לבקשה לצורך עשיית צדק בין הצדדים, ואם לא ייגרם בכך עיוות-דין למשיב, ושיקולים אחרים כיוצא באלה. אס אין בתצהירים כדי להקיסם למבקשיס עילת ההגנה לכאורה, או אם הסיבת לאיחור בהגשתם נובעת משיקול טאקטי מכוון (ראח ע"א 81/83 (3) ומתן הרשות ‏ יביא לדחיה בבירור התביעה ובכך ‏ ייגרם עיוות-דין לתובע הזכאי להביא את תביעתו. בסדר דין מקוצר לבירור מחיר, יהוו אלה שיקול לדהחיית הבקשה. אך אין מקום לגישה גורפת השוללת מנייה וביה קבלה באיחור של תצהיר משלושת נימוקיו הראשונים של השופט קמא, בלי לשקול את השיקולים הרלוואנטיים לגופם".

נמצאנו למדיס כי שיקלים מנחים בסוגיה שבפנינו יכולים להחשב:

)1( מקור חשי ן פ.ד. 16 מכלול הנטיבות.

מה סיבת האיחור בהגשת הראיות הנוספות.

האם יש בראיות הנוספות בכדי לבסס טענת הגנה של המבקש. האם ראיות הנוספות דרושות לצורך עשיית הצדק.

האם לא יגרם עיוות דין בהגשתן או בסירוב להגשתן.

האם סיבת האיחור ענייָנה בשיקולים טקטיים.

האם יגרם איתור בבירור התביעה כתוצאה מקבלת הראיות הנוספות והאם איחור זה יגרום לנזק לבעל הדין או למי מהם.

אחרון אותו אצטט בטרס מתן ההלטתי הינם דבריו של כב' השופט בענין ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין ג. ציפורה בן-נון. מו', 3, 738. שם בעמוד 742 אמר כב' השופט חשין כך:

"שופט בית-משפט השלוס סירב להתיר הגשתן של ראיות נוספות, וההחלטתו זו השתית על שני יסודות אלה: ראשית, יש לשים לב לשלב אליו הגיע המשפט - שלב הגשת הסיכומים לאחר סיום הגשת הראיות - לא היה זאת ראוי ונכון להתיר הגשתן של ראיות נוספות שהיח בחן כדי להביא לפתיחת המשפט מחדש; ושנית, אין זה רצוי וראוי כי טענה בדבר רשלנות או חוסר מיומנות של עורך-דין (וזו חיתוך, למעשה, טענת המערערים) תשמש, כשחיא לעצמה,

טענות המערערים, כי בית-משפט השלוס שגת בהנמקותיו אלו, וכי ניתן לפצות את המשיבה בהוצאות על התמשכות הדיונים. צדק ייעשה, כך שטטענות גם, רק אם יוכלו לחביא עניינים בשלמותו לפני בית-משפט, ומחסר אפשרות זו, שוב יש לבטל את החלטתו של בית המשפט השלוס ולאפשר להם הגשתן של ראיות נוספות. אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת חיסוד לבתי-משפט היא מזכויות חיסוד האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרם שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב לחגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת.

והטעס לדבר? "...כי אחרת ייטלטל חדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא חגור, ‏ ללא עוגן וללא קברניט, נמצא צורת הדיון ואתה מידת חדין, לוקה" (ע"א 507/64 (1) בעמ' 339 מפי השופט זילברג). אכן, "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את השפגם בשלב ראשון של פרשתו הוא, ‏ מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט ‏ כי ‏ יכול הוא לגדור עצמו ביצא וזח לכלל.

לענין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל ע"א 714/88 (2) בעמ' 95: הגשתה של תעודת הות ,להוכחות רווקות; ע"א 27/51 (3) בעמ' 1176-1175). גורם אתחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט וככל שיקדם כן יטב".

לאחר שסקרתי את דעות המלומדים והעקרונות שנקבעו בפסיקה לגבי סוגיית הגשת הראיות הנוספות, אעבור למתן החלטתי לגופא.

אומר מיד כי לאחר ששקלתי בדבר החלטתי שלא להתיר את הגשת הראיות הנוספות וטעמי להלן.

סבור אני כי במקרה דנן, התיוב שבקבלת הראיה הנוספת נמוך מהשלילה שבסטית מהנחלים הקבועים. ואת במיוחד לאור העובדה שההליכים בפני הגיעו עד לשלב הגשת הסיכומים ונראה לי כי בקשת צד להגשת ראיה נוספת ימיסם ספורים לפני תאריך הגשת הסיכומים פוגעת באופן חמור בסדרי הדין חראויים והנכונים.

בנוסף, מטיל אני ספק עד כמחה עשוייח הראיה הנוספת לתרום תרומה משמעותית להשלמת התמונה העובדתית, לגילוי האמת ולעשיית הצדק, וזאת מאחר וראוי לזכור כי ההליך שבפני עניינו בהוכחת זכות עדיפה לשימוש בסימן, דבר המוכח בתצהירים ובנספתיהם, ואילו עובדת קיומה של תביעה שטרם נתבררה מטעם פלוני כנגד אחד הצדדים אין ‏ בה בכדי לחוות ראיה הותכת היכולה להטות באופן מותלט או משמעותי את

החלטתי לגופו של ענין. כאן המקום לציין כי אילו היה מוגש לעיוני פסק דין חלוט חייתי קרוב לוודאי מקבל את אותו פסק דין כראיה נוספת בהליך.

כפי שציינתי לעיל, חשיקולים בדבר הרצון הבסיסי שכל החומר הרלוונטי יונה בפני הרשם בבואו לתת את ההלטתו, העובדה שגילו: כתב התביעה נעשה סמוך להגשת בקשת הראיה הנוספת וכן העובדה שאין המדובר ברשלנות או שיקול טקטי כזה או אתר גורמיסם לי לשאוף לקבלת הראיה הנוספת, ‏ אך כאמור שיקולים אלה נדחים בפני השיקוליסם שצויינו לעיל ושיצויינו להלן.

קבלת הראיה הנוספת תגרום בהכרת לאיחור רב בהשלמת בירור חתביעה, וזאת מכיוון שאם אתיר את קבלת הראיה הנוספת אאלץ לחתיר לצד שכנגד וזכות לחקור את המצהיר על תצהירו ובדומה להגיש ראיה שכנגד מצידו. על ראיה שכזו מן הדין ליתן זכות חזרה לצד הראשון לחקור ולתת לכך ביטוי בסיכומיו.

דבר וה עלול לגרום להמשכות הדיון עד אין ק, ונמצא צורת חדיון ומידת הדין לוקה.

לאור המוסבר הנני סבור כאמור שקבלת הראיה הנוספת תגרום מחד להימשכות הדיון עד אין ק, ומאידך אי קבלתה לא יגרום לעיוות דין או לפגיעה ביכולת עשיית הצדק.

משוס כך, אין לי, אלא לסרב את הגשת הראיה הנוספת.

אשר ‏ על כן, אני מסרב את קבלתה של הראיה הנוספת וקובע כי אם לא יוגש ערעור על התלטתי וו בפרק הזמן הקבוע לכך בתוק, תינתן החלטתי לגופה בחלוף פרק הזמן.

20 ./

8. ההוצאות הכרוכות בהליך ביניים זהח, יובאו בחשבון במתן החלטתי לגופא. '

ניתן בירושלים היום טו' כסלו התשנ"ז 6 בנובמבר 1996

מיכאל אופיר רשם חפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים ,

בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).