סימן מסחר 93846

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדויות לרישום סימן מסחר מספר 93846 (בקשות מקדמיות)

המתנגדות: .5.8 08'כ-6א.ז א.מ. חטיפי העמק בע"מ משובח תעשיות מזון ע"י ב"כ לוטי ושות'

המבקשת: .16 ,11115 [611061:8) ע"י ב"כ ד"ר שלמה כהן ושות'

1. עסקינן בהליך התנגדות לרישום סימן מסחר תלת מימד מס' 93846 בסוג 29 (להלן: "החרוט החלול" או "הסימן המבוקש") אשר בטופס הבקשה מופיע כך:

2. המדובר במחלוקת משפטית ארוכת שנים ועתירת כתבי בידיו אשר התנהלה בין המבקשת למתנגדות במספר ערכאות שיפוטיות בישראל, ועודנה מתנהלת בפני רשם סימני המסחר.

3. במסגרת הליך ההתנגדות לרישום הסימן המבוקש, שלוש הן הבקשות המקדמיות בהן נדרשת הכרעה כעת:

1. האחת, בקשה מטעמה המבקשת להחלת השתק פלוגתא ביחס לטענת המתנגדת לפיה הסימן המבוקש נעדר אופי מבחין נרכש, בהתאם להוראת סעיף 8(ב) לפקודת סימני

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

המסחר [נוסח חדש] התשל"ב 1972 (להלן: "הפקודה"). ואת, לאור ממצא בדבר המוניטין בחרוט החלול שנקבע לטענתה בערכאות אחרות אשר דנו בעניינה;

2. השנייה, בקשת המתנגדות למחוק את תצהירי עדי המבקשת לגביה נמסרה הודעת המבקשת כי לא יתייצבו להיחקר על תצהיריה;

3. השלישית, בקשת המתנגדות לסילוק על הסף של הבקשה לרישום סימן המסחר המבוקש, לאור הלכת ביהמ"ש העליון לפיה, לטענת המתנגדות, לא תתכן בעלות במוניטין חטיף הנמכר באריזה, במפוצל מן המוניטין במוצר בכללותו.

אשוב ואפרט את מהותן ותוכנן של בקשות אלו בהמשך. ראשית דבר יובא הרקע לבקשות המקדמיות שהוגשו.

הרקע לבקשות המקדמיות

הליכי ההתנגדות בפני רשם סימני המסחר

4. הבקשה לרישום הסימן המבוקש הוגשה ביוס 22.7.1994 על ידי חברת .186 ,1/]1115 6266181 (להלן: "המבקשת"), העוסקת ביצור ושיווק חטיף עשוי תירס בצורת החרוט החלול. בישראל, חברת אוסם בע"מ (להלן: "חברת אוסם") היא זו המייבאת מהמבקשת את החרוט החלול כשהוא חצי אפוי, מטגנת אותו, ולאחר מכן משווקת אותו באריזות פרי עיצ במסגרת הליך שעניינו עוולת גניבת עין, ובכלל ממצא לפיו הסימן רכש (או נעדר) אופי מבחין, אינם מקים השתק פלוגתא לגבי שאלת תוקף סימן המסחר המתעודרת בפני המשפט. זאת, על אף הדמיון בין השאלות המתעודרות בשתי העדכאות.

בעמ' 319 לפסק הדין בעניין קליל, קבעה כב' השופטת נתניהו כי לא ניתן לתקוף את רישומם של סימני מסחר, על סמך ממצאים שנקבעו במסגרת הליך בעוולת גניבת עין, ובמילותיה:

"לא ניתן לתקוף, לדעתי, את הרישום בעקיפין, על-ידי ממצא שנעשה לצורך עוולת גניבת עין."

כב' השופטת נתניהו אף יישמה את קביעתה הנ"ל וניתחה את מסקנות רשם סימני המסחר בהחלטתו לעניין העדר אופי מבחין נרכש בסימני של קליל, לאור הראיות שהוצגו בפניו ובמנותק מפסק הדין עליו הסתמך.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

7. באופן דומה קבעה כב' השופטת מרים בן פורת מפורשות (בעמ' 328-329) כדלקמן:

"דעתי כדעת חברתי הנכבדה, השופטת נתניהו, שדין העתירה להידחות. פסק הדין על מימצאיו בהליך שנפתח על-ידי קליל בבית המשפט המחוזי, וכן פסק הדין ומימצאיו בערעור, אינם מעשה בית - דין, בין מחמת השתק עילה ובין מחמת השתק פלוגתא, שהרי כבוד רשם הפטנטים הוא בעל הסמכות הייחודית למחוק וישום (או לרשום) סימן מסחר ואין בית משפט יכול להחליט בבכגון דא [...] ודוק, אין עליונותה של הערכאה שדנה בעניין קובעת."

(הדגשות אינן במקור)

8. קביעתה זו של השופטת בן פורת, מתבססת על כך כי ממצאי ביהמ"ש המחוזי המתייחסים לענייני במסגרת רשם סימני המסחר הסמכות הייחודית, נדרשו על מנת לקבוע האס בוצעה גניבת עין אלא. לצורך הדיון אם מקים השתק פלוגתא, יש לראוים כממצאים שנקבעו במסגרת סמכותו הנגררת של ביהמ"ש (בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסת משולב] תשמ"ד 1984), ואלה אינם מקים השתק כנגד התדיינות עתידית (ראה: עניין קלוז'נר עמ' 584-585). משכך קובעת כב' השופטת בן פורת כדלקמן:

"ההכרעה בשאלות הנוגעות בענייננו לפונקציה של כבוד הרשם הייתה בבתי המשפט הכרעה בגררא בלבד, היינו כדי לקבוע אם הסימן הופר או שבוצעה גניבת עין כנטען. על שאלות אלו השיבו ערכאות בשלילה. אפילו היו משיבות כך, לאחר קביעה מפורשת, שאין הסימן בר רישום כלל וכי הוכח שגם משמעות שנייה הוא לא רכש, לא הייתי רואה בכך השתק.,"

(הדגשות אינן במקור)

9. בהמשך הדברים מסבירה כב' השופטת בן פורת כי שאלת המשמעות השנייה שרכש סימן מסחר (היינו רכישת אופי מבחין), היא שאלה עובדתית-משפטית, כאשר הפן המשפטי וכן בחינת הראיות ומשקלן, נמסרים לרשם סימני המסחר אשר לו המומחיות לפסוק באלה:

"יודגש, שאין מדובר בשאלה עובדתית טהורה גרידא (שאז ייתכן שהכלל הוא אחר) אלא בשאלה עובדתית -משפטית מעורבת, כשהצד המשפטי, וממילא מתן המשקל הראוי לעובדות, מסורים למומחיותו של הרשם."

0. הלכת קליל, אומצה ככתבה וכלשונה על ידי רשם סימני המסחר במסגרת החלטה בעניין

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשות וישוס סימן מסחר מס' 106838 ו- 106839 (בקשה לעיכוב הליכים) טריפיקל דגיל תעשיות קוסמטיקה בע"מ נ' הקנ 60 6טו[0וח[28 6018816 (3.1.1999 פורסס באתר הרשות). שס סירב כב' הרשם גולדברג לעכב הליכי התנגדות לסימן המבוקש נוכח קיום של הליכים משפטיים (בין היתר בעוולת גניבת עין) שהתנהלו בבית המשפט המחוזי. בסעיף 18 עמ' 7 קובע כב' הרשם גולדברג כדלקמן:

"אינני סבור שבשאלות שבתחום סמכותו הייחודית, רשאי הרשם להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעת של גוף אחר, ואפילו יהא זה בית משפט, בלא הסמכה מפורשת בחקיקה. כאשו ביקש המחוקק ליצור מצב שבו בירור בעניין תוקף הרישום יעבור מידי הרשם אל בית המשפט ושבו קביעת בית המשפט, לעניין תוקף הרישום, תבוא במקום קביעת הרשם, הוא עשה כן בהוראה מפורשת, דהיינו הוראות סעיפים 74 ו- 182 לחוק הפטנטים, תשכ"ז 1967."

הלכת קליל קיבלה ביטוי אף בהחלטת כב' סגן רשם הפטנטים (כתארו אז) מר נח שלו שלומוביץ בהליך לפי סעיף 29 (בקשה להעברת דיון) בקשות מס' 157422, 158474 ו- 158476 בד" יוסף בע"מ נ' נטו מלינדה שיווק בע "מ (מיום 29.8.2007, פורסס באתר הרשות).

הנה כי כן, על פי הלכת קליל, סוגיית אופיו המבחין הנרכש של סימן מסחר מצויה בתחום סמכותו הייחודית של רשם סימני המסחר, ואין הוא רשאי להסתמך על ממצאיהם שנקבעו בערכאה אחרת לצורך החלטתו בשאלה זו.

ומן הכלל אל הפרט

בענייננו, לא נעלמה מעיני העובדה כי קדם לקביעת הממצאים בדבר מוניטין בחרוט החלול, שמע ביהמ"ש המחוזי את עדויותיהם של הגב' ליפצ מחברת אוסם, מר יעקב לוי נשיא מכון "גאלופ" ומר השזטסתותת - מטעם המבקשת, וכן את מר אברהס קרוס - מטעם המתנגדת 3 ומר אורי מטוס. - מטעם המתנגדת 2 וכן את הגב' מינה צמח. עוד נראה לי כי למעט הגב' צמח, אלה העדים מטעם הצדדים הצפויים להיחקר בחקירה נגדית אף בהליך ההתנגדות המתנהל לפני.

כמו כן, עולה כי בפסק הדין, נותחו נתוני המכירות של החטיף החלול והיקף השקעות המבקשת בפרסומו (עמ' 9 לפסק הדין), אך אלו נמצאו בלתי מספיקות להוכחת המוניטין

.5

.6

.7

.8

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

הנדרש בחרוט החלול. בנוסף נותחה חוות דעתו של מר יעקב לוי ממכון "גאלופ" ביחס לסקר צרכניס שערך (עמ' 9 - 13 לפסק הדין). תקפות הסקר אף נבחנה לאור חוות דעתה הנגדית

שהוגשה מטעם הנתבעות על ידי הגב' צמח (עמ' 10-13 לפסק הדין).

אלא שלאור הלכת קליל שיצאה תחת ידי ביהמ"ש העליון - אשר פורטה והוסברה באריכות לעיל - מנועה אני מלהסתמך על ממצאי ביהמ"ש המחוזי הנכבד לעניין המוניטין בחרוט החלול לצורך דיון בשאלת אופיו המבחין של הסימן המבוקש לרישומו, בגינו הוגשו ההתנגדויות שבפני.

בנוסף, אין בידי לקבל את טענת המבקשת לפיה הלכת קליל חלה רק מקום בו ממצאי ביהמ"ש המחוזי לא אושרו על ידי ערכאת הערעור. איני סבורה כי אלו הדברים לעיל מקביעותיהן של כב' השופטת נתניהו והשופטת בן פורת. אף על פי כן, אפילו נכונה הייתה טענת המבקשת, בענייננו קיים היה קושי לקבוע כי ממצאיו של ביהמ"ש המחוזי לעניין מוניטין בחרוט החלול אושרו בערעור. מחד, בעמ' 8 (סעיף 8) לפסק הדין נכתב כי מתקבלת קביעת בית המשפט המחוזי לפיה במותג אפרופו קיים מוניטין בקרב הצרכנים. מאידך, בעמ' 1 (סעיף 12) קובע ביהמ"ש העליון כדלקמן:

"המעוערת מבקשת להבחין בין המוניטין בצורתו של החטיף, שלטענתה שייך לה, לבין המוניטין בשמו של החטיף. אין לקבל עמדה זו. המותג במקרה זה כולל את כל רכיביו של המוצר ובינהם - השם, האריזה והחטיף עצמו - ולא ניתן להפריד באופן מלאכותי בין חלקיו (הדגשות אינן במקור)

מכאן כי יש ממש בטענת המתנגדות לפיה ביהמ"ש העליון הסתייג מעט מן הממצא שקבע ביהמ"ש המחוזי לעניין מוניטין עצמאי בצורת החרוט חלול, הנפרד מן המוניטין ביתר רכיבי המוצר בכללותו. לפיכך אפילו הייתה מתקבלת טענת המבקשת, שאז לא היה בידי לקבוע בוודאות הנדרשת כי ממצא ביהמ"ש המחוזי אכן אושר בערעור.

יצוין לבסוף, כי אין באמור לעיל כדי לקבוע כלל נוקשה לפיו בהליכים בפני רשם סימני המסחר לא יקבע השתק פלוגתא מכוח ממצא בהליך אזרחי. אלא שתלוי הדבר בטיב הממצא ובשיקול דעתו של רשם סימני המסחר. סבורה אני כי סוגיות מסוימות הקשורות, למשל, בשאלת הבעלות בסימן מסחר (להבדיל משאלת כשירות הסימן לרישום) המתבררות בהליך אזרחי, עשויות לעיתים לקבוע השתק פלוגתא כנגד בעל דין המנהל הליך בפני רשם סימני

המסחר. כך נעשה למשל בהחלטת כב' סגן הרשם (כתארו אז) ישראל אקסלרד בהליך בקשות מתחרות מס' 100830ו-108492 חסן סבג נ' מוחמד כבהא (פורסס באתר הרשות 18.1.2004).

לאור האמור בהלכת קליל, מן הדין לדחות את בקשת המבקשת להחיל השתק פלוגתא ביחס לטענת המתנגדות לפיה הסימן המבוקש חסר אופי מבחין נרכש. שכן אין בממצאים שנקבע לעניין המוניטין בחרוט החלול במסגרת התובענה בעילת גניבת עין שהתנהלה כנגד המתנגדות, כדי להקים השתק פלוגתא כאמור.

דיני סימני מסחר והלכת אלפא אינטואיט

מכל מקום, אף אלמלא הייתה הלכת קליל שרירה וקיימת ולפיכך חלה בענייננו, מוצאת הייתי הגיון רב לקבוע כי בנסיבות העניין, אין רשם סימני המסחר מנוע מלדון בשאלת אופיו המבחין של הסימן המבוקש נשוא ההליך שבפני. זאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, כבר נקבע לא אחת כי תפקידו של רשם סימני המסחר אינה מתמצה בהכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היריבים, כי אס מוטלת עליו אף: "האחריות לתקינות רישום סימני המסחר וחובת השמירה על מסחר הוגן ומניעת הטעיית הציבור" (ראה: בג"צ 2 אורלוגד בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר פ"ד לט(2) 148, בעמ' 6).

עסקינן בסוג מסחר תלת מימד, שהוא המוצר עצמו, המשווק באריזות אטומות, אשר ברי כי אין לרשמו קודס שתבחן כשירותו לרישום לאור הלכת אלפא אינטואיט. שס נקבע (בעמ' 11 סעיף 8-9) כי תוצאת רישום סימן מסחר תלת מימד, מונעת את אפשרות השימוש בו מיתר

העוסקיס בתחום:

תוצאת רישומו של סימן מסחר ביחס לצורת המוצר הינה מניעת אפשרות שימוש בצורה האמולה על ידי מתחריו של בעל הסימן. במלים אחדות, השחקנים האחלים בשוק הדלוונטי אינם *כולים לייצר את המוצר המתחרה באופן שצודתו תהא זהה או דומה עד כדי הטעיה לצורה נשוא סימן המסחול.

עוד נקבע בפס"ד בעניין אלפא אינטואיט כי צורה תלת מימדית של סימן מסחר הינה חסרת אופי מבחין מטבעה, ולכן אינה כשירה לרישום על בסיס חלופה זו, כי אם נדרשת הוכחה לרכישת אופי מבחין במוצר עצמו (עמ' 28 סעיף 31):

"צודתו התלת ממדית של מוצר אינה כשדה לדישום על בסיס החלופה שעניינה אופי מבחין אינהדנטי. עם זאת, כשרה היא ללישום על בסיס החלופה שעניינה אופי מבחין נרכש, ובלבד שמוכת האופי המבחין הנרכש וכן היעדרו של תפקיד אסתטי: או פונקציונלי,"

מפסקי הדין בעניין אלפא אינטואיט ניתן ללמוד כי בסוגיית אופיו המבחין הנרכש של סימן מסחר תלת מימד שהינו המוצר עצמו, יחול הדין הקיים, החל על כלל סימני מסחר באשר הסם. דיו וּה, מתייחס לסמכות הרשם לקבוע מהי מידת ההוכחה הנדרשת להוכחת אופי מבחין נרכש בסימן מסחר, כפועל יוצא ממידת אופיו המבחין האינהרנטי של הסימן. כך, ככל שסימן מסחר הינו חסר אופי מבחין מטיבו, כך יעלה רף ההוכחה הנדרש לעניין האופי המבחין שרכש (ראה: ע"א 3559/02 מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1), 873; ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3), 933 וכן בע"א 941/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ (פורסם בנבו 17.10.2006)). לעניין זה, יפים הדברים שנקבעו על ידי כב' השופטת נתניהו בבג"צ קליל, בהתייחס להיקף סמכות הרשם המעוגנת בסעיף 8(ב)

לפקודה שעניינו אופי מבחין נרכש כתוצאה משימוש (בעמ' 315, סעיף 3):

"משמעות ההוראה היא, כי על הדשם, הבא להחליט בדבר רישומו של

סימן מסחר, לשקול, אם יש לסימן אופי מבחין מטיבו, ועד כמה הפך השימוש למעשה את הסימן לבעל אופי מבחין (המשמעות השנייה). עליו לאזן בין שני אלה. ככל שברוד י*ותר שהסימן הוא בעל אופי מבחין מטיבו, כך יקטן הצודך להראות, כי הוא רכש משמעות כזו למעשה, ולהפך, ככל שהאופי המבחין הראשוני האינהרנטי שלו מפוקפק, כך יגבד הצורך להוכית, כי בפועל רכש לו על-ידי שימוש את המשמעות השנייה,

כך, מן הראוי הוא כי מקום בו עסקינן ברישום סימן מסחר תלת מימד אשר הוא המוצר עצמו, אשר רישומו יקנה לבעליו הגנה שאינה קצובה בזמן כנגד שימוש בו, לאור הלכת אלפא אינטואיט הינו חסר אופי מבחין מטיבו, יהא זה רשם סימני אשר יקבע מה תקפים וראויים, שומא עליו לדון באופן עצמאי בשאלת אופיו המבחין הנרכש של הסימן המבוקש. זאת לאור כלל דיני סימני המסחר, כפי שהוסבר לעיל, ובין אלו הלכת אלפא אינטואיט.

ב. טענת ההשתק מכוח ההסכמים בין הצדדים

טוענת המבקשת כי בין הצדדים קיים הסדר דיוני משנת 2001 (מוצגים א-ג לכרך האסמכתאות שהוגש מטעם המבקשת במסגרת עיקרי הטיעון להלן: "כרך אסמכתאות המבקשת") לפיו הממצאים שנקבעו במסגרת פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי והערעורים בגינו, יחייבו את הצדדים (כמו גם את המתנגדת 1 על אף שזו לא הייתה חלק בהליך האזרחי) בהליך ההתנגדות לרישום הסימן המבוקש. בהקשר זה, נטען כי על המתנגדות היה להגיש בקשה לביטול ההסדר הדיוני, אך כזאת לא עשו. לגישת המבקשת, המדובר בהתנהלות חסרת תוס לב הלוקה אף בשיהוי. בנוסף נטען כי המתנגדת 3 עצמה הגישה בקשה - שנענתה בחיוב - לעיכוב הליכים גם בהליך התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 137318 שהגישה לרישום (בדמות חרוט חלול תלת מימדי) בנימוק כי הפלוגטות העולות בהתנגדות זו ובביהמ"ש חופפות (מוצגים ד - ה לכרך אסמכתאות המבקשת).

בהקשר זה נטען עוד כי המתנגדת 3 עצמה הגישה בקשה - שנענתה על ידי רשם סימני המסחר בחיוב - לעיכוב הליכים גם בהליך התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 137318 שהגישה לרישום (בדמות חרוט חלול תלת מימדי) בנימוק כי הפלוגטות העולות בהתנגדות זו ובביהמ"ש חופפות (מוצגים ד - ה לכרך אסמכתאות המבקשת).

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

באשר לשאלת תוקף ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ביחס למעמד ממצאי בתי המשפט שדנו בעניינם, הריני לקבוע כי אין בכוחו כדי להקיים השתק פלוגטה בשאלות נוגעות לסמכויותיו הייחודיות של רשם סימני המסחר. כזו היא שאלת אופיו המבחין הנרכש של הסימן המבוקש. לעניין העדר האפשרות להתנות על סמכותה העניינית של ערכאה שיפוטית באופן כללי (כאשר סמכות ייחודית הינה מקרה פרטי של סמכות עניינית, שס עמ' 231), ראה ספרו של קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך א) בעמ' 227-228.

בנוסף ובנסיבות העניין, כאמור לעיל, עסקינן בסימן מסחר תלת מימד אשר לאחר קיבולו, ואפילו לאחר שהוגשה ההתנגדות לרישומו השתנה כאמור המקליס המשפטי אשר בהתייחס אליו יש לבחון את שאלת כשירותו לרישום ובין אלו את סוגיית אופיו המבחין הנרכש.

ג. הטענה להשתק שיפוטי

עוד טענה המבקשת כי קיים השתק שיפוטי מכוחו של מסמך מיום 13.4.2001 שהגישה המבקשת בהליך התנגדות שמו המבקשת כנגד סימן מסחר מס' 137318 שהוגש לרישום מטעמי המתנגדות. המדובר בתגובה לבקשת המבקש לאחד הליכים על הסימן המבוקש נושא החלטה זו. במסגרת הבקשה סירבו המתנגדות (בסעיף 6) לאיחוד ההליכים בטענה כי ביחס לסימן המבוקש ניתנו פסקי דין שממצאיהם מחייבים את הצדדים. על בסיס מסמך זה טוען ב"כ המבקשת כי המתנגדות טוענות עתה את היפוכם של הדברים, בניגוד לקבוע בפסיקה (מפנה לרע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים). מנגד טוענות המתנגדות כי אין בנסיבות העניין כדי להקיים השתק שיפוטי.

ההלכה בסוגיית ההשתק השיפוטי זו סוכמה בע"א 513/89 נ' 1.1865 - מואי, פ"ד מח(4), 133. בפסק-הדין קבע כב' הנשיא שמגר (כתארו דאז) כי רק כאשר בעל דין טוען טענה עובדתית או משפטית בהליך אחד, וטענתו נתקבלה, אזי קיים השתק שיפוטי המונע ממנו להתכחש לטענתו, אף בהליך נגד בעל דין אחר. כב' הנשיא שמגר הבהיר בפסה"ד, כי את המקור במשפט הישראלי לכלל בהודבר השתק שיפוטי, יש ללמוד, בין היתר, מחובת תוס הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973.

בענייננו, אין בידי לקבוע כי טענת המתנגדות התקבלה, שכן החלטתי מיום 8.5.2011 בבקשת המבקשת לאיחוד הליכים, כלל לא התבססה על טענת המתנגדות. בנוסף, לא הוכח בפני בוודאות הנדרשת כי המדובר לדעתי בנסיבות בהן פועל בעל דין בחוסר תוס לב כה קיצוני במטרה לנצל לרעה את ההליכים בפני הרשם, עד כי ניתן יהא להכיל השתק שיפוטי מבלי להיווקק לתנאי ההצלחה בהליך קודם (ראה והשווה: ע"א 9056/12 יעל קינג נ' פקיד השומה ירושלים (פורסם בנבו 4.8.2014).

נדחית אכן טענת המבקשת לתחולת השתק שיפוטי בענייננו.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

לסיום, ובהתייחס הן לטענות המבקשת בדבר השתק פלוגטה מכוח הסכמים והן בדבר השתק פלוגטה, מוצאת אני לנכון לציין שוב, כי מאחר שלא קיימת בהירות האם אכן אושרו ממצאי ביהמ"ש המחוזי בערעור לעניין רכישת המוניטין החרוט החלול בנפרד מיתר רכיבי המוצר חינו האריוה, סימן המסחר וכד' (ראה דיון לעיל), ממילא קיים קושי לקבוע, מהם בדיוק הממצאים אשר עשויים היו להקיים השתק כזה או אחר כנגד המתנגדות.

2. הבקשה למחיקת תצהירי המבקשת

בנוסף ובהקשר זה, נדרשת הכרעה בבקשה אשר הוגשה מטעמי המתנגדות, למחיקת תצהירי ראיות המבקשת. זאת נוכח הודעת האחרונה לפיה העדים מטעמה, אשר התייצבו להעיד במסגרת ההליך שהתקיים בביהמ"ש המחוזי בשאלת המוניטין, לא יתייצבו שוב להיחקר על התצהירים שמסרו במסגרת הליך ההתנגדות.

במהלך הדיון הבהיר ב"כ המבקשת, כי מר יעקב לוי לא יתייצב לחקירה נגדית, אך יתר העדים אשר התייחסו בתצהיריהם לעניין הבעלות במוניטין (הגב' ליפץ ומר קורדס) יתייצבו להיחקר, אך לא בנושא אופיו המבחין של הסימן המבוקש. בתגובה טען ב"כ המתנגדות כי לא ניתן להסתמך על חלק מתצהירי העדים. לגישתו, אי התייצבות העדים לחקירה נגדית מחייבת הוצאתם מתיק ההליך.

חקירת עדים היא חלק מהותי ביותר בהליכים שיפוטיים, ויש בה כדי לשפוך אור על הסוגיות המשפטיות העומדות בפני הכרעה. על אף דבריו של בא-כוח המבקשת, כי אין בכוונתו להביא את המצהירים לחקירה נגדית משום שאלה העידו בפני הערכאות השיפוטיות האחרות בעניין המוניטין, אני נוטה שלא לקבל את בקשת המתנגדות למחיקת התצהירים, זאת על אף הפגיעה בזכותן לדעת מול אילו התצהירים תתמודדנה. לעניין אף פיס דבריו של כב' השופט עמית ברע"א 360/13 הרשות הפלסטינית נ' אירנה ליטבק נורז'יק ואח', פסקה 12 (פורסם בנבו, 23.4.2013):

"לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה. מנגד, יש לזכור כי בעל דין אמור לדעת מהן הטענות המשפטיות והעובדתיות עמן הוא צפוי להתמודד, ובהתאם, כיצד עליו להיערך מבחינת עדים והבאת ראיות לסתור. לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש ל"תפירה ידנית" בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו."

עם זאת, חוזר רשם (מ.ג. 24) מחייב את התייצבות העדים שנתנו תצהירים בהליך, אם נתבקשו על ידי בעל הדין שכנגד. בענייננו, בקשה זו הוצגה מטעמי ב"כ המתנגדות לב"כ המבקשת. אי התייצבות העדים, מונעת מבעל הדין שכנגד את זכותו הדיונית להפריך את האמור בהליך. לפיכך, הריני לקבוע כי עדי המבקשת אשר יגיעו להיחקר, יחקרו על כלל האמור בתצהיריהם. עדים אשר נתנו תצהיר ולהימנעו מהתייצבות, משקלס יקבע בהתאם.

3 הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לרישום הסימן המבוקש

לבסוף, אף יש להכריע בבקשת המתנגדות לסילוק על הסף של הבקשה לרישום הסימן המבוקש על שם המבקשת. זאת, לטענתה, מאחר שהמבקשת חפצה ברישום סימן מסחר על שמה בגין החרוט החלול זאת בעוד שהבעלות בשם החטיף ("אפרופו") ובעיצוב אריזתו נותרות בידי חברת אוסס. ואת, לטענת המתנגדות, בניגוד להלכה שנקבעה בפסק דין בית המשפט העליון לפיה לא תתכן בעלות מפוצלת בחלקיו השונים של החטיף "אפרופו".

הצדדים השמיעו טענותיהם בפני באריכות ובאופן ממצה ומקיף, הן במסגרת כתבי טענות אשר הגישו מטעמם קודם לדיון המקדמי, הן במסגרת עיקרי טיעון אשר הוגשו על פי החלטתי קודם למועד הדיון. אף במסגרת הדיון עצמו הוגשו מטעמי הצדדים כתבי בי-דין ואסמכתאות. כמו כן, הורשו הצדדים להוסיף ולטעון בהיקפים נרחבים אף לאחר מועד הדיון (הוגשה תגובה לבקשת המתנגדות לדחיית הבקשה לרישום סימן המסחר על שם המבקשת לאור הלכת ביהמ"ש העליון בעניין פיצול הבעלות בחטיף. כמו כן הוגשה תשובת המתנגדות לתגובה זו).

לטענת המתנגדות, מקביעת ביהמ"ש העליון (בעמ' 11-12 סעיפים 12-13 לפסק דין) עולה כי במקרה של חטיף ארוז, לא ניתן יהא להפריד את הבעלות במוניטין ולפצלה בין חלקיו של חטיף המשווק באריזתו (החטיף, אריזתו וסימן המסחר המוטبع עליו).

המבקשת טוענת כי עומדת להכות לרשום את סימן המסחר המבוקש אף שבית המשפט קבע כי המוניטין קיים במכלול של החטיף ולא ניתן להפריד בין חלקיו באופן מלאכותי. זאת היא מנמקת בכך שאסס הסכימה לרישום הסימן בצורת החרוט החלול על שמה של המבקשת. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי היא בעלת המוניטין בחטיף על פי הסכם בינה לבין אסס משנת 1998 בעוד שאסס היא בעלת רישיון בלבד (ההסכם צורף כנספח ג' לכרך האסמכתאות).

איני רואה טענה לקבוע מסמרות בשאלה אם האמור בפסק דין ביהמ"ש העליון מהווה הלכה משפטית חדשה לעניין מהות הבעלות במוניטין חטיף הנמכר באריזתו. לטעמי, לכל היותר, נקבעו הדברים ביחס לנסיבות העניין עצמו, היינו החטיף אפרופו. אפילו המדובר היה בהלכה חדשה כטענת המתנגדת, שהרי קובע ביהמ"ש העליון בעמ' 12, כי הגורם שלו הבעלות במוניטין רשאי לוותר עליה ולהעבירה לאחר.

אשר על כן, דין הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לרישום סימן המסחר להידחות. סוף דבר

1. לאור המסקנות דלעיל, מאחר שנדחו בקשות המבקשת כמו גם בקשות המתנגדות, איני עושה צו להוצאות.

2. עוד הריני לקבוע כי עד ליום 8.11.2015 תהיה המתנגדות רשאית להגיש תיקון להודעת ההתנגדות מטעמן (על גבי 3 עמודים) בצירוף אסמכתאות, ובו להתייחס אך ורק לסוגיות רלוונטיות הנובעות מפסק דין בעניין אלפא אינטואיט. עד ליום 8.12.2015 תהא רשאית המבקשת להשיב לטענות המתנגדת (על גבי 3 עמודים) בצירוף אסמכתאות. תשובת המתנגדות תוגש עד ליום 22.12.2015 ע"ג 2 עמודים בלבד (בצירוף אסמכתאות).

יערה שושני כספי פוסקת בקניין רוחני

ניתן בירושלים ביום | "ו תשריתשע"ו 0 ספטמבר 2015