סימן מסחר 94533

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

התנגדות לבקשות רישום סימני מסחר מס': 94533, 94359, 8, 94156 (בקשה להגשת ראיה נוספת)

בעלת הבקשות : 6 15 5

עייי דייר יצחק הס, עו'יפ ו/או צילה הס מילוטין, עוייפ

המתנגדת : אקסטרא פלסטיק בעיימ ע'יי דניאל פריימן, עוייד

טיוטת ה חל ט ה

רקע עובדתי וטענות הצדדים

. ביוס 11 ספטמבר, 1994 הוגשה בקשה לרישום סימן מסחר מס' 94533. ביוס 31 מאי, 1995 פורסמה הבקשה ביומן סימני המסחר. ביוס 30 אוגוסט, הוגשה מטעס המתנגדת הודעת התנגדות לרישום הסימן. ביוס 20 אוקטובר, 1995 הגישה המבקשת הודעה שכנגד להודעת ההתנגדות. במסגרת הודעתה זו בקשה המבקשת לאחד את הטיפול בהליך ההתנגדות לרשום סימן מסחר מס' 94533 עס הליכי ההתנגדות לרישום סימני מסחר 9-94358 1-94156 אשר הוגשו לרישום על ידי המבקשת ביוס 5 אוגוסט, 1994 וביוס 16 אוגוסט, 1994 בהתאמה. ביוס 23 יוני, 1995 הגישה המתנגדת הודעת התנגדות לגבי כל סימני המסחר דלעיל, וביום 7 ספטמבר, 1995 נתקבלה בלשכת סימני המסחר הודעה שכנגד מטעס מבקשת הרישום.

2 ביוס 26 אוקטובר, 1995 נשלחה למבקשת הודעה מטעס לשכת סימני המסחר ובה נמסר כי יאוחדו

כל ההליכים לגבי כלל בקשות רישום סימני המסחר כאמור לעיל. בהתאם לזאת, ניתנה למתנגדת אורכה עד ליוס 20 דצמבר, 1995 להגיש ראיותיה.

3. ביוס 25 דצמבר, 1995 ניתנה למתנגדת, על פי בקשתה, אורכה נוספת להגשת ראיותיה עד ליוס 20 פברואר, 1996. ראיות המתנגדת הוגשו ללשכת סימני המסחר ביוס 20 פברואר, 1996.

4. מכאן ואילך, נתבקשה לשכת סימני המסחר לאשר בקשות אורכה חוזרות ונשנות מטעס המבקשת, ביחס להגשת ראיותיה. ביוס 6 נובמבר, 1997, הוגשו לבסוף ראיות המבקשת ללשכת סימני המסחר. על המתנגדת היה להגיש ראיות בתשובה עד ליוס 13 ינואר, 1998. ביוס 11 ינואר, 8 ניתנה למתנגדת, על פי בקשתה, אורכה להגשת ראיותיה עד ליוס 13 אפריל, 1998.

5. ביוס 29 אוגוסט, 1999 ולאחר שחלפו שנה ותשעה חודשים מתום המועד בו הוגשו ראיות המבקשת,

ביקשה המבקשת להגיש תצהיר יושב הראש ומנהלה של המבקשת, מר תאטם 81 (כראיה נוספת) (להל: יהבקשה'). התצהיר כאמור צורף לבקשה (להלן: יהתצהירי).

6. ביוס 5 ספטמבר, 1999 נתקבלה תגובת המתנגדת לבקשה ובה נטען כי אין להיענות לבקשת המבקשת מהנימוקים שיפורטו כדלקמן:

א. המבקשת לא סיפקה כל נימוק, מדוע על הרשם לקבל את התצהיר כראיה נוספת, וזאת אחרי שכבר סיימה להגיש ראיותיה ביוס 6 נובמבר, 1997.

ב. המניע להגשת התצהיר, כך נטען, הינו פרסונלי - ראייתי, ולא ענייני.

ג. אין בתצהיר ו/או בנספחים עובדות חדשות המוסיפות על ראיות המבקשת שהוגשו.

7. ביוס 30 ספטמבר, 1999 נתקבל בלשכת סימני המסחר מכתבה של המתנגדת בו חזרה המתנגדת על טענותיה המפורטות בסעיף 6 דלעיל, ובקשה לפסוק הוצאות כנגד המבקשת בגין הבקשה.

8 ביוס 12 אוקטובר 1999, נתקבל מכתבה של המבקשת בו הביעה את תגובתה וכך נכתב:

*כראה לנו כי לא נגרס למתנגדת נזק כלשהו עייי הוספת התצהיר. נוהל מקובל הוא להוסיף תצהירים בהליכי התנגדות, ודבר ידוע כי חשוב מצב העניינים עד לזמן העכשיו. נראה למ על כן כי אין כל מניע (צייל: '*מניעהיי מ.ש.0) מלקבל את התצהיר. באשר להוצאות אמ בדיעה כ (צייל : ייכייי מ.ש.ג) אין מקום בשלב זה לפסוק הוצאות ואס יהיה צורך בכך יש לעשות כן בעת ההחלטה לגופו של עניין./

הגשת התצהיר כראיה נוספת

9. טענת המבקשת כי נוהל מקובל הוא להוסיף תצהיריה בהליכי התנגדות אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. תקנה 39 המתייחסת הן לראיות המתנגד והן לראיות המבקש קובעת כדלקמן:

'אין המתנגד מניח ראיה, רואים אותו כאילו ויתר על התנגדותו, חוץ אם הורה הרשם אחרת, ואילו אם המח ראייתו , חייב המבקש, תוך חדשיים מיום הנחת העתקים מההצהרות, להניח במשרד בצורת הצהרות בשבועה, את כל אותה הראיה שיאבה להגיש לחיזוק בקשתו ...> דשה הוספה מ.ש.ג.)

0. בתקנה 39 את כן גלוס עקרון הסופיות. המילה ייכליי מחייבת את מבקש רישום הסימן לסיים את הגשת ראיותיו בתוך חודשים ממועד הגשת ראיית המתנגד. וגם הכלל ואל לה למבקשת להרשות גבה בפליאה שהרי שהרישה לתקנה 41 חוזרת על הכלל האמור וקובעת בי: ישוס צד לא ימח ראיה נוספת....".

1. נכון הוא הדבר כי הסיפא לתקנה 41 קובעת כי הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת איננו כלל מוחלט, וכי: *רשאי הרשם...את ימצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעימו....* עם זאת, הנטל רובצ לפתחי המבקש להגיש ראיה נוספת, להביא בפני הרשם נימוקים אשר ישכנעוהו להתיר את הראיה הנוספת. כבר נאמר בהחלטתי בעניין התנגדות

לבקשות רישום סימני מסחר מס' 105772,3,4 אפעו בעיימ נ. ]0 זג 0258 בעמי 4, כי:

'הסמכות הנתונה לרשם בתקנה 41 להתיר הגשת ראיות נוספות, הינה סמכות שבשיקול דעת, ואולם, ללא מימוקים מוכחים - אשר יסבירו מדוע לא נכללה הראיה הנוספת במסכת הראיות שהוגשו במסגרת תקנות 38 - 39, מה הצידוק לעיכוב בהגשת הראיה, ומדוע חשוב שהראיה תוגש - אין בפני הרשם תשתית עובדתית שביה יוכל להפעיל את שיקול דעתו ולהחליט באס יש מקום להתיר הגשת ראייה נוספת היות וכאמור לעיל, תקנה 41 קובעת, מלכתחילה כי אין להגיש ראייה נוספת, הרי שנימוקי המבקש צריכים להתגבר על קביעה זו//.`

2. על הכלל האוסר הגשת ראיה נוספת עוד ניתן ללמוד מדבריו המפורטים של כבוד השופט חשין בעייא 579/90 רוזין ואחי נ. בן נון פייד מייו (738)3, 743 (להלן: ייפסהייד בעניין רוזין") . כבוד השופט חשין בחר לתאר עצמו כמי שידו אינו קמוצה ככל הנוגע להקלות בתיקון פגמים בסדרי דין; וע"י את סבר כבוד השופט חשין כי כדי להצדיק הגשת ראיה נוספת על המבקש להצדיק בקשתו לגופו של עניין, וכך אמר:

*יכלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן בייחבילה אחתיי כך, ולא בתפזורת, זעיר שס זעיר שם. והטעם לדבר? כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין,

לוקה (ע'י'א 5074. בעמי 339 מפי השופט זילברג).

... כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לוקשסם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל. ... אכן, יש שתינתן רשות להגיש ראיה אף את הצעת להגשה באיחור, אך אין זה אלא יוצא לכלל, וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט : המי 23757 בעמ/ 644//

3. עתה משברור הדין כי על כתפי המבקש להגיש את הראיה הנוספת מוטל הנטל להראות כי יש מקום לסטות מן הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת, יש לבחון את הציגה המבקשת בפני הרשם נימוקים חזקים דיים, אס בכלל, אשר יצדיקו סטייה מן הכלל כאמור.

4. בתגובתה של המבקשת מיוס 12 אוקטובר 1999 פתרה עצמה המבקשת מהנטל הרוב לפתחה כמוסבר לעיל וטענה כי: יילא נגרס למתנגדת נזק כלשהו עייי הוספת התצהיריה. טענתה זו של המבקשת דינה להידחות. שאלת הנזק שעשוי להיגרם לבעל דין שכנגד אינו שיקול עצמאי שדי בו כדי להתיר הגשה ראיה נוספת. שיקול זה מובא בחשבון רק לאחר שעלה בידי מבקש הגשת הראיה הנוספת להראות כי בשל הנסיבות הקשורות בו או בראיה עצמה, יש להידרש לחריג הקבוע בתקנה 1 לתקנות. דבר זה ניתן ללמוד מן הפסיקה הענפה של ערכאות השיפוט בארץ, במסגרתה הותוו הכללים הנוגעים להגשת ראיות נוספות בהליכים הדימס במהותם להליך התנגדות לרישום סימן המסחר.

5. בראש ובראשונה, נקבע בפסיקה כי יש לבחון את חשיבות הראיה הנוספת, את הסיבות שבעתיין הצד שביקש להגישן לא עשה כן בשלב מוקדם יותר של ההליך ואת מידת תרומתן של הראיות החדשות לגילוי האמת, ולעשיית הצדק. ראה: עייא 188/89 עזאיזה ני המועצה המסומית כפר דבוריה, פייד מייז (1) עמ' 661 בעמ' 666. בנוסף לכך, נקבע כי יש לתת את הדעת להשלכה שתהא להגשת הראיות הנוספות על בעל הדין היריב מבחינת יכולתו להפריך את הראיות החדשות. ראה: עייא 391/80 לסרסון ני שיכון עובדים בעיימ, פייד לייח (2) 237, בעמי 243. עוד נקבע כי יש לקחת בחשבון את השלב אליו הגיע ההליך וככל שיקדם כך יוטב לו למבקש הגשת הראיה, ראה: פסייד בעניין רוזין, עמי 743. לבסוף, אופי הראיה הנוספת אף הוא נקבע כגורם מכריע בשאלת ההיתר להגשתה המאוחרת. ראה: פסייד בעניין רוזין, עמי 743.

6. עינינו הרואות, כי השיקולים המנחה את בתי המשפט בואש להכריע את ההיתר הגשת ראיה נוספת כאשר הכלל אוסר הגשתה, יש שיקולים עובדתיים הנוגעים לגופו של עניין, ואין להס ולא כלום עס חוסר הנוחות או הנזק שעלולים להיגרם ליתר בעלי הדין. לפיכך, אין ממש בטענת המבקשת כי הגשת התצהיר אינה עלולה להזיק למתנגדת או לגרום לה חוסר נוחות כלשהי.

7. עוד טוענת המבקשת כי יש להתיר את הגשת התצהיר כראיה נוספת מאחר הידוע כי חשוב מצב העניינים עד לזמן העכשיו. בודקת המבקשת בטענתה כי בהליכי התנגדות לרישום סימן מסחר ושוקל הרשם את התפתחות העניינים עד לזמן בחינת הבקשה לרישום סימן המסחר. אך אל לה למבקשת להפוך חריג לכלל וכלל לחריג. הכלל הוא כי מועד בחינת כשרותו של סימן מסחר לרישום הינו בעת הגשת הבקשה. ואת ניתן ללמוד מדבריו של השופט לנדוי בבגייצ 197/51 קוקה קולה ני השותפות ויטה פלוטקין ובניו פייד ח 772 בעמי 776 אשר קבע כי:

*בהתנגדות כזו שלפנינו, על הצד המבקש את רישום הסימן לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום, וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על מבקש הרישום להוכיח שאין הדבר