סימן מסחר 94533

ההחלטה:

בעלת הבקשות : . .0ם1 60006018 15

עייי דייר יצחק הס, עוייפ ו/או צילה הס מילוטין, עוייפ המתנגדת : אקסטרא פלסטיק בעיימ עייי דניאל פריימן, עוייד

טיוטת ה חל ט ה 0

רקע עובדתי וטענות הצדדיס

1. ביוס 11 ספטמבר, 1994 הוגשה בקשה לרישוס סימן מסחר מס' 94533. ביוס 31 מאי, 1995 פורסמה הבקשה ביומן סימני המסחר. ביוס 30 אוגוסט, הוגשה מטעס המתנגדת הודעת התנגדות לרישוס הסימן. ביוס 20 אוקטובר, 1995 הגישה המבקשת הודעה שכנגד להודעת ההתנגדות. במסגרת הודעתה זו בקשה המבקשת לאחד את הטיפול בהליך ההתנגדות לרשוס סימן מסחר מס' 94533 עם הליכי ההתנגדות לרישוס סימני מסחר ל-94358 94156-1 אשר הוגשו לרישוס על ידי המבקשת ביוס 25 אוגוסט, 1994 וביוס 16 אוגוסט, 1994 בהתאמה. ביוס 23 יוני, 5 הגישה המתנגדת הודעת התנגדות לגבי כל סימני המסחר דלעיל, וביום 7 ספטמבר, 1995 נתקבלה בלשכת סימני המסחר הודעה שכנגד מטעס מבקשת הרישום.

2. ביום 26 אוקטובר, 1995 נשלחה למבקשת הודעה מטעס לשכת סימני המסחר ובה נמסר כי יאוחדו כל ההליכים לגבי כלל בקשות רישוס סימני המסחר כאמור לעיל. בהתאם לזאת, ניתנה למתנגדת אורכה עד ליוס 20 דצמבר, 1995 להגיש ראיותיה.

3 ביוס 25 דצמבר, 1995 ניתנה למתנגדת, על פי בקשתה, אורכה נוספת להגשת ראיותיה עד ליוס 0 פברואר, 1996. ראיות המתנגדת הוגשו ללשכת סימני המסחר ביוס 20 פברואר, 1996.

4. מכאן ואילך, נתבקשה לשכת סימני המסחר לאשר בקשות אורכה חוזרות ונשנות מטעם המבקשת, ביחס להגשת ראיותיה. ביוס 6 נובמבר, 1997, הוגשו לבסוף ראיות המבקשת ללשכת סימני המסחר. על המתנגדת היה להגיש ראיות בתשובה עד ליוס 13 ינואר, 1998. ביוס 11 ינואר, 8 ניתנה למתנגדת, על פי בקשתה, אורכה להגשת ראיותיה עד ליוס 13 אפריל, 1998.

5. ביוס 29 אוגוסט, 1999 ולאחר שחלפו שנה ותשעה חודשים מתוס המועד בו הוגשו ראיות המבקשת, ביקשה המבקשת להגיש תצחיר יושב הראש ומנהלה של המבקשת, מר תגוע אחז כראיה נוספת (להלן: יהבקשה' ) התצהיר כאמור צורף לבקשה (להלן: יהתצהירי).

6. ביוס 5 ספטמבר, 1999 נתקבלה תגובת המתנגדת לבקשה ובה נטען כי אין להיענות לבקשת המבקשת מהנימוקים שיפורטו כדלקמן: א. המבקשת לא סיפקה כל נימוק, מדוע על הרשם לקבל את התצהיר כראיה נוספת, וזאת אחרי שכבר סיימה להגיש ראיותיה ביוס 6 נובמבר, 1997. ב. המניע להגשת התצהיר, כך נטען, הינו פרסונלי - ראייתי, ולא ענייני. ג. אין בתצהיר ו/או בנספחים עובדות חדשות המוסיפות על ראיות המבקשת שהוגשו.

7. ביוס 30 ספטמבר, 1999 נתקבל בלשכת סימני המסחר מכתבה של המתנגדת בו חזרה המתנגדת על טענותיה המפורטות בסעיף 6 דלעיל, ובקשה לפסוק הוצאות כנגד המבקשת בגין הבקשה.

8 ביום 12 אוקטובר 1999, נתקבל מכתבה של המבקשת בו הביעה את תגובתה וכך נכתב:

"ראה לנו כי לא נגרס למתנגדת נזק כלשהו עייי הוספת התצהיר. נוהל מקובל הוא להוסיף תצהירי בהליכי התנגדות, ודבר ידוע כי חשוב מצב העניינים עד לזמן העכשוי. נראה לנו על כן כי אין כל ממע מלקבל את התצהיר. באשר להוצאות או בדיעת כ אין מקוס בשלב זה לפסוק הוצאות ואם יהיה צורך בכך יש לעשות כן בעת ההחלטה לגופו של ענין ."

הגשת התצהיר כראיה נוספת

9. טענת המבקשת כי נוהל מקובל הוא להוסיף תצהירים בהליכי התנגדות אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. תקנה 39 המתייחסת הן לראיות המתנגד והן לראיות המבקש קובעת כדלקמן:

*אם אין המתנגד מניח ראיה, רואים אותו כאילו ויתר על התנגדותו, חוץ אם הורה הרשם אחרת, ואילו אס הניח ראייתו , חייב המבקש, תוך חדשיים מיוס הנחת העתקים מההצהרות, להניח במשרד בצורת הצהרות בשבועה, את כל אותה הראיה שיאבת להגיש לחיזוק בקשתו...... (הדגשה הוספה מ.ש.ג)

0. בתקנה 39 אם כן גלוס עקרון הסופיות. המילה ייכליי מחייבת את מבקש רישום הסימן לסיים את הגשת ראיותיו בתוך חודשיים ממועד הגשת ראיית המתנגד. זהו הכלל ואל לה למבקשת להריס גבה בפליאה שהרישא לתקנה 41 חוזרת על הכלל האמור וקובעת כי: *כל צד לא ימחה ראיה נוספת....%/.

1. נכון הוא הדבר כי הסיפא לתקנה 41 קובעת כי הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת איננו כלל מוחלט, וכי: *רשאי הרשם...אם ימצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו...'* עם ואת, הנטל רובץ לפתח המבקש להגיש ראיה נוספת, להביא בפני הרשם נימוקים אשר ישכנעוהו להתיר את הראיה הנוספת. כבר נאמר בהחלטתי בעניין התנגדות לבקשות רישוס סימני מסחר מס' 105772,3,4 אפעו בעיימ נ. זא תפס בעמ' 4, כי:

+הסמכות הנתונה לרשם בתקנה 41 להתיר הגשת ראיות נוספות, הינה סמכות שבשיקול דעת, ואולס, ללא נימוקים מוכתים - אשר יסבירו מדוע לא נכללה הראיה הנוספת במסגרת הראיות שהוגשו במסגרת תקנות 38 - 39, מה הצידוק לעיכוב בהגשת הראיה, ומדוע חשוב שהראיה תוגש - אין בפני הרשם תשתית עובדתית שלגביה יוכל להפעיל את שיקול דעתו ולהחליט באם יש מקוס להתיר הגשת ראייה נוספת היות וכאמור לעיל, תקנה 41 קובעת, מלכתחילה כי אין להגיש ראייה נוספת, הרי שנימוקי המבקש צריכים להתגבר על קביעה זו.

2. על הכלל האוסר הגשת ראיה נוספת עוד ניתן ללמוד מדבריו המלומדיס של כבוד השופט חשין בעייא 579/90 רוזין ואח' נ. בן נון פייד מייו (738)3, 743 (להלן: 'יפסהייד בעניין רוזין). כבוד השופט חשין בחר לתאר עצמו כמי שידו אינו קמוצה ככל הנוגע להקלות בתיקון פגמים בסדרי דין; עס ואת סבר כבוד השופט חשין כי כדי להצדיק הגשת ראיה נוספת על המבקש להצדיק בקשתו לגופו של עניין, וכך אמר:

שכלכ הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן בייחבילה אחתיי כך, ולא בתפזורת, זעיר שס זעיר שם. והטעם לדבר? כי אחרת הדיון עד אין קץ כהיטלטל

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין,

לוקה (ע'יא 507/64. בעמי 339 מפי השופט זילברג).

... כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה ל(שסם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביצא זה לכלל. ... אכן, יש שתינתן רשות להגיש ראיה אף אס הוצע להגישה באיחור, אך אין זה אלא יוצא לכלל, וגם הוא מועלה בהיטוס לא מעט : המי 23757 בעמי 644/

3. עתה משברור הדין כי על כתפי המבקש להגיש את הראיה הנוספת מוטל הנטל להראות כי יש מקוס לסטות מן הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת, יש לבחון האס הציגה המבקשת בפני הרשם נימוקים חזקים דים, אם בכלל, אשר יצדיקו סטייה מן הכלל כאמור.

4. בתגובתה של המבקשת מיוס 12 אוקטובר 1999 פתרה עצמה המבקשת מהנטל הרובץ לפתח כמוסבר לעיל וטענה כי: *לא נגרס למתנגדת נזק כלשהו עייי הוספת התצהיר. טענתה גו של המבקשת דינה להידחות. שאלת הנזק שעשוי להיגרט לבעל דין שכנגד אינו שיקול עצמאי שדי בו כדי להתיר הגשה ראית נוספת. שיקול וה מובא בחשבון רק לאחר שעלה בידי מבקש הגשת הראיה הנוספת להראות כי בשל הנסיבות הקשורות בו או בראיה עצמה, יש להידרש לחריג הקבוע בתקנה 1 לתקנות. דבר זה ניתן ללמוד מן הפסיקה הענפה של ערכאות השיפוט בארץ, במסגרתה הותוו הכלליס הנוגעים להגשת ראיות נוספות בהליכים הדומיס במהותה להליך התנגדות לרישוס סימן המסחר.

5. בראש ובראשונה, נקבע בפסיקה כי יש לבחון את חשיבות הראיה הנוספת, את הסיבות שבעטיין הצד שביקש להגישן לא עשה כן בשלב מוקדם יותר של ההליך ואת מידת תרומתן של הראיות החדשות לגילוי האמת, ולעשיית הצדק. ראה: עי'א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פייד מייז (1) עמי 661 בעמ' 666. בנוסף לכך, נקבע כי יש לתת את הדעת להשלכה שתהא להגשת הראיות הנוספות על בעל הדין היריב מבתינת יכולתו להפריך את הראיות החדשות. ראה: עייא 391/80 לסרסון ני שיכון עובדיס בעיימ, פייד לייח (2) 237, בעמי 243. עוד נקבע כי יש לקחת בחשבון את השלב אליו הגיע ההליך וככל שיקדם כך יוטב לו למבקש הגשת הראיה, ראה: פסייד בעניין רוזין, עמי 743. לבסוף, אופי הראיה הנוספת אף הוא נקבע כגורם מכריע בשאלת ההיתר להגשתה המאוחרת. ראה: פסייד בעניין רוזין, עמי 743.

6. עיננו הרואות, כי השיקוליס המנחה את בתי המשפט בבואס להכריע האס להתיר הגשת ראיה נוספת כאשר הכלל אוסר הגשתה, הינס שיקולים עובדתיים הנוגעים לגופו של עניין, ואין להס ולא כלוס עס חוסר הנוחות או הנזק שעלולים להיגרס ליתר בעלי הדין. לפיכך, אין ממש בטענת המבקשת כי הגשת התצהיר אינה עלולה להזיק למתנגדת או לגרום לה חוסר נוחות כלשהי.

7. עוד טוענת המבקשת כי יש להתיר את הגשת התצהיר כראיה נוספת מאחר ידוע כי חשוב מצב הענינים עד לזמן העכשוולי. צודקת המבקשת בטענתה כי בהליכי התנגדות לרישוס סימן מסחר

יש ושוקל הרשם את התפתחות העניינים עד לזמן בחינת הבקשה לרישוס סימן המסחר. אך אל למבקשת להפוך חריג לכלל וכלל לחריג. הכלל הוא כי מועד בחינת כשרותו של סימן מסחר לרישום הינו בעת הגשת הבקשה. ואת ניתן ללמוד מדבריו של השופט לנדוי בבגייצ 197/51 קוקה קולה ני השותפות ויטה פלוטקין ובניו פייד ח 772 בעמ' 776 אשר קבע כי:

*בהתנגדות כזו שלפנינו, על הצד המבקש את רישוס הסימן לשכנע את הרשם שהסימן ראוי לרישום, וכאשר טוען המתנגד שהסימן עלול להטעות, על המבקש הרישום להוכיח שאין הדבר כן.... בדונו בשאלה זו ישקול הרשם את מצב הדברים, כפי שהיה בזמן הגשת הבקשה לרישום..* (הדגשה הוספה מ.ש.ג)

8. על החריג לכלל דלעיל ניתן ללמוד מדברי בית המשפט העליון בבייש 497/83 אורלוגד בעיימ ני פייד לייט (2) 148, בעמי 155 :

י...מכאן, שאס קיימות בידי בעל דין ראיות חדשות, שיש בהן כדי להשפיע על תוצאות הדיון ושלא היה בידו להגישן בעת הדיון לפני הערכאה הראשונה, אין סיבה שלא לאפשר הגשתן לפי המבתנים המוכרים (הסייגים הידועים בסוגיה זאת, אלא שבמקרה זה הסמכות כאמור היא רחבה ).

9. אס כן, במקריס מסויימיס, כאשר יוכיח בעל הסימן כי המדובר בראיות חדשות המצויות בידיו, כי לא היה בידיו להגישן במועד מוקדם יותר וכי יש בהן כדי לשנות את הכרעת הרשם לעניין כשירות הסימן לרישום, יטה הרשם להענות לבקשת בעל הסימן ויבחן את הסימן על פי ראיות מאוחרות המתייחסות לתקופה שבין הגשת בקשת הרישום לבין בחינת הבקשה.

0. נשאלת השאלה, האס הצליחה המבקשת להראות כי סימן המסחר שאת רישומו ביקשה המבקשת נופל בגדר אותס המקריס בהס יבחן סימן המסחר בעת בחינת הבקשה לרישומו ולא בעת הגשתה? גס כאן סבורני כי התשובה היא שלילית. רחבה סמכותו של הרשם כלל שתהא, אין בה כדי להתעלס מהעובדה שתצהירה של המבקשת אשר הוגש כראיה נוספת יכול היה להיות מוגש בעת הגשת יתר ראיותיה ביוס 6 בנובמבר 1997. בנוסף לכך, אין התצהיר כאמור מוסיף על הראיות שהוגשו במועד זה.

1. איני רואה אפוא כל צידוק להיעתר לבקשת המבקשת ולאשר את הגשת התצהיר כראיה נוספת. המבקשת לא התכבדה ולא נמקה מדוע לא הוגש התצהיר במסגרת הראיות שהוגשו על ידה ביוס 6 בנובמבר 1997, מה הסיבה לעיכוב הארוך בהגשתה ומדוע חשוב שהתצהיר יהא בפני הרשם. כמו כן, לא עלה בידה של המבקשת להראות כי יש לבחון את מעמדו של סימן המסחר על פי החומר הרלוונטי למועד בחינת הבקשה לרישומו ולא למועד הגשתה.

2. המבקשת תשלם למתנגדת הוצאות ושכייט עוייד בסך 1,200 שייח, בתוספת מעיימ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד המצאת החלטה זו לידי המבקשת ועד למועד התשלוס בפועל.

ניתן בירושלים ביוס כייג אלול, תשסייא 1 ספטמבר, 2001

משה ש. גולדברג משרד המשפטים