סימן מסחר 94631

ההחלטה:

המתנגדות:

המבקשת:

2-1

קר 4 : בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 94631 ובענין הוצאות

באמצעות ה"ה סנפורד ט. קולב ושות', עו"ד ועו"פ על ידי עו"ד יוסי ויצמן

אחים סגל - אופטי ליין בע"מ

באמצעות ה"ה וולף ברגמן וגולר, עו"פ על ידי עו"ד יוסי ברגמן.

ווהי החלטה בגין הוצאות וזאת לאתר הסרת ההתנגדות אשר פרטיה מווכרים בהמשך.

להלן השתלשלות העניינים:

)1(

)2(

ביום 18 בספטמבר 1994 הוגשה על ידי חברת אחים סגל - אופטו ליין בע"מ (להלן ‎ -‏ "המבקשת") בקשה מס' ‏ 94631 (להלן - "הבקשה") ‏ לרישום הסימן מס' (להלן - "הסימן") בסוג 14 "תכשירי, אבנים יקרות, שעונים ומכשירים כרונומטריים, כולל כלולים בסוג 14".

הבקשה נבחנה, התקבלה לרישום על ידי מחלקת סימני המסחר ופורסמה כדין ברשומות "יומן סימני המסחר" מס' 2/96 מיום 29 בפברואר 1996.

)3(

)4(

)5(

)6(

)7(

)8(

)9(

)10(

)11(

הודעת התנגדות לרישום הסימן הוגשה ביום 28 במאי 1996 על ידי חברת (להלן - "המתנגדת"), וזאת עפ": סעיף 24 לפקודת סימני המסחר (נוסה הדש), התשל"ב-1972 (להלן - "הפקודה") ובהתאם לתקנות 35 ו-36 לתקנות סימני המסחר, (להלן - "תקנות סימני המסחר").

למתנגדת ‏ ניתנה ‏ ביום ‏ 30 במאי 1996 ארכה של חדשיים ימים, דהיינו עד ליום 28 ביולי 1996 לשם הגשת כתב טענותיה. ארכות נוספות ניתנו למתנגדת אשר האחרונה מהן ‏ נסתיימה ‏ ביום ‏ 13 בדצמבר 1996.

ביום 12 בדצמבר 1996 הוגש כתב הטענות מטעס המתנגדת.

הודעה שכנגד מטעס המבקשת הוגשה ביום 28 בפברואר 1997.

ביום ‏ 17 באפריל 1997 ניתנה למתנגדת ארכה עד ליום 28 ביולי 1997 לשם הגשת ראיותיה. עפ"י הסכמת שני הצדדים הארכה ‏ הנ"ל קוצרה ליום 13 ביולי 1997.

ראיות המתנגדת לא הוגשו במועד או לאחר מכן ואמנם לא הוגשו בכלל.

בהתאם להוראות תקנה 39 לתקנות סימני המסחר בוטלה ההתנגדות בענין וזה ביום 4 בספטמבר 1997. תקנה 39 קובעת כדלקמן:

"אם אין המתנגד מניית ראיה, ראיס אותו כאילו ויתר על התנגדותו...".

תעודת הרישום נשלחה לב"כ המתנגדת ביום 22 בספטמבר 1997. המבקשת (ומכאן ואילך היא תיקרא בהחלטתי ‏ זו "בעלת הסימן הרשום") בקשה ממני ביום ‏ 21 באוקטובר ‏ 1997 שאפסוק את הוצאותיה שנגרמו בשל ההתנגדות שבוטלה.

אורכה עד ליום 22 בדצמבר 1997 ניתנה לבעלת הסימן הרשום לשם הגשת בקשה מגובה בתצהיר בענין זה.

ביום 4 בנובמבר 1997 הוגשה על ידי בעלת הסימן הרשום בקשה מפורטת לפסיקת הוצאות בצירוף תצהיר, בתמיכה לטענות שנטענו שניתן על ידי מר צבי סגל, מנהל בעלת הסימן הרשום (להלן - "מר סגל").

נטען על ידי מר סגל כדלקמן:

)1(

)2(

כל האמור בתצהירו של מר סגל ידוע לו מתוקף תפקידיו ומידיעה אישית.

נטען כי בהליך ההתנגדות נגרמו לבעלת הסימן הרשום ההוצאות הבאות:

בזבוז של כ-5 עד 7 שעות עבודה לצורך לימוד הליך ההתנגדות.

חיפוש עובדות בנוגע למתנגדת וכן בדבר השימוש שנעשה על ידיה בסימניה.

קיוס התייעצויות ארוכות ‏ עס ב"כ בעלת הסימן הרשום לצורף ‏ גיבוש התגובה והכנת ההודעה שכנגד: סה"כ 1,800 ש"ת.

תשלוס שכר טרחת ב"כ בעלת הסימן הרשו עבור הטיפול בהליך ובהכנת ההודעה שכנגד: סה"כ 2,700 ש"ת.

עיכוב והשהיית הפעולות לצורך התחלת השימוש במוצרים נושאי הסימן, דבר שלטענת מר סגל גרם להפסדים כספיים אותם קשה להעריך.

סך ‏ כל ההוצאות הממשיות שנגרמו לבעלת הסימן הרשום מסתכמות ב-4,500 ש"ת.

בתגובה שהתקבלה על ידי המתנגדת לבקשה לפסיקת הוצאות הועלו הטענות הבאות:

(1) יש להביא בחשבון את השלב המוקדם יחסית בו חזרה המתנגדת בה מהתנגדותה, קרי טרם הגשת ראיות וטרם התחלת הליך הוכחות כלשהו או דיון מול הרשם.

(2) מטרת ההוצאות הינה למנוע חסרון כיס לצד שזכה. חסרון כיס פירושו התייעצות ושכר טרחת עו"ד ולא הוצאות בגין "עיכוב והשהיית הפעולות לצורך התחלת השימוש במוצרים נושאי הסימן...".

שתי הטענות הנ"ל נראות ל'.

(3) התצהיר התומך בבקשה להוצאות של המתנגדת אינו מפורט דיו.

(4) המבקשת ביקשה הוצאות גבוהות בטענה כי המתנגדת, לדעתה, הגישה את התנגדותה, ‏ בהליך סרק בלתי מוצדק ולפיכך יש להענישה. טענה זו לא הוכחה וחשוב ‏ לציין כי המתנגדת פעלה להגנת זכויותיה במסגרת החוק לאורך כל הדרך וגם חזרתה בה מההתנגדות הינה זכות השמורה לה.

טענה זו אף היא מקובלת עלי.

(5) על כן התבקשתי לקבוע את ההוצאות על סכום שלא יעלה על יותר מ- 1,000 ש"ת.

ביום ה-28 לדצמבר 1997 התקבלה בלשכתנו התגובה מטעם בעלת הסימן לטענות המוזכרות לעיל של המתנגדת.

(1) בעלת הסימן השקיעה ‏ 5 עד 7 שעות עבודה של מנהלה לצורך הטיפול בהליך בדיקת השוק המקומי וקיוס התייעצות בנוגע להליך. הוצאות אלו גרמו לבעלת הסימן הרשום חסרון כיס שעליו יש צורך לפצותה בסכום הנדרש. 1,800 ש"ת הינו סכום ריאלי: המשקף נאמנה את בזבוז הזמן והמשאבים שהושקעו.

(2) הטענה כי בגלל השלב שאליו הגיעו הצדדים בהליך. שלא הגיע לכדי חקירות, דיון וסיכומים יש להעניק הוצאות שלא עולות על 0 ש"ת אינה מדוייקת. ישנן החלטות ‏ רבות שבהם נפסקו הוצאות בגובה של למעלה מ- 5000‏ ש"ה במצבים דומים דוגמת ההליכים בהתנגדות לרישום בקשה מס' 64765 ו-66596 שבחן היו מערבים ב"כ המתנגדת.

(3) לדעת בעלת הסימן הרשום על יסוד הנימוקים שפורטו בהליך הנ"ל על הרשם לפסוק לזכותה את גובה ההוצאות כפי שנדרש.

השאלה הראשונה שעלי לדון בה היא האם ‏ ניתן במקרה ‏ דנן לפסוק הוצאות. רק לכשאשיב באופן חיובי על שאלה זו אוכל לדון בגובה ההוצאות שיש להטילן.

(1) הכלל הוא שהצד שמפסיד בדינו חייב לשלם את הוצאות הצד שזכת בדינו. באשר לכלל זה מתעוררת השאלה האם ניתן לראות את בעלת הסימן הרשום בענין שבפנינו כצד שזכה בדינו והמתנגדת כצד שנכשלה בדינה?

אני סבור שהתשובה לשאלה ‏ זו היא חיובית וזאת בהתחשב בעובדה שהמתנגדת לא הגישה את ראיותיה בכלל וככזה מכח סעיף 39 לתקנות סימני המסחר בוטלה ההתנגדות בענין זה. יש להבטי איפוא שהחלטת המתנגדת ‏ לא להגיש את ראיותיה בענין זה נעשתה על בסיס סיכון הצלחתה או אי הצלחתתה בדינה במקרה שהליכי ההתנגדות ‏ היו ממשיכים עד תום. לפיכך ‏ יש לראות את המתנגדת כצד שהפסיד בדינו ואת המבקשת כצד שזכה בדינו.

(2) יש מקריים אשר לגביהם בית משפט ובית דין יחרגו מהכלל הנ"ל והם מוסמכים לעשות כן -

א. אם נערך הסכם פשרה בין הצדדים להליכי על ריב אשר בו הוסכם על מי תיטל עליה ההוצאות של הדיון או שבו הוסכם שכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

ב. אם הצד שזכה בדינו התרשל בניהול הדיון ובשל דרך ניהול הדיון מטעמו גרם להוצאות שלא לצורך, במקרה כזה ייקבע על ידי בית המשפט או בית הדין שהצד ‏ שזכה ‏ בדינו ישא בהוצאותיו הוא, שכן אין זה מן הדין או מן הצדק להטיל את ההוצאות על הצד שכנגד שאינו אחראי להן.

(3) בהתחשב בכלל המוזכר לעיל ובהערותי בגינו כפי שהן מתייחסות לענין דנן ובהעדר הסכם פשרה שנערך בין הצדדים ובהעדר כל טענה או ראיה המעידה על כך שהמבקשת התרשלה ‏ בניהול הדיון, אני מחליט שבמקרה הנמצא בפנינו יש להטיל על המתנגדת את הוצאות המבקשת.

לאור האמור דלעיל עלי לדון עתה בגובה ההוצאות שיש להטיל על המתנגדת.

9. (1) את ההוצאות הקשורות בהליכי על ריב הנערכים בהתאם לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 נקבע בסעיף 162(ב) כדלקמן:

"הרשם רשאי לקבוע על תשלוס הוצאות סבירות ולהורות מי מבעל: הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו". (ההדגשה הוספה: מ.א.).

לגבי הסיפא לסעיף זה כבר קבעתי שבמקרה דנן יש להטיל את ההוצאות על המתנגדת. אשר לרישא עלי לציין כי לא פירש המחוקק ‏ את משמעות

המילים ‏ "הוצאות סבירות" ולמעשה הותיר זאת לשיקול דעתו של רשם הפטנטים.

(2) כלי העזר ששימשו עד כה כמכשיר לקביעת "הוצאות סבירות" היו כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 כפי שהם תוקנו. הבסיס לשימוש בכלי עזר זה היה השוואת הליך על ריב שבפני רשם הפטנטים להליך אזרחי רגיל.

(3) משמעות ‏ "הוצאות סבירות" פורשה בעבר על ידי קודמי: כהוצאות כיס, התייצבות ושכר טרחת עורך דין (או עורך פטנטים), ‏ היינו הוצאות שמגמתן ‏ למנוע "חסרון כיס" (ראה

.10

.1

)4(

)1(

לאור

)1(

)2(

לדוגמא התחלטת הרשם משנת 1979 בענין התנגדויות 9פ",

בהחלטה בנוסף שבבוא קודמ:

בקשה מס' 46768).

למתן פטנט קודם (היום כב השופט יואל צור) מיום 28 ביולי 6 בענין התנגדויות למתן פטנט עפ"י הבקשות מס' 53443 ו- נאמר בסעיף פא' כדלקמן: "כבר ‏ ציינתי לא אחת שמשנפסקו הוצאות בהליכים שבפני רשם

הפטנטים המגמה צריכה להיות להגיע למצב שבו ‏ יהיה חסרון כיס לצד שזכה בדין ‏ עד כמה שזה האחרון הוציא הוצאות שהן סבירות".

לאמור ‏ דלעיל יש לציין כי נאמר לא אחת על ידי קודמי הרשם לקבוע את ההוצאות הקשורות ובסיס לכך ברצוני לדיון,

בענין הנתגדות לבקשת פטנט מס' 66788:

"ראשית, השלב שאליו הגיעו הצדדים בהתדיינות. כמובן שכתוצאה מכך יהיה צורך להביא בחשבון את טירחתו של הצד שזכה בדינו. לענין זה אין נפקא מינה אם המבקשת שביטלה את בקשתה לפטנט הודתה או לא הודתה בטענות ההתנגדות. די בכך שהמתנגדת במקרה שלפנינו, הוצרכה להכין כתבי טענות והגישה ראיות".

עליו להביא לבטט מהחלטת

האמור דלעיל עלי להביא בחשבון עקרונות מספר וביניהם -

הצורך והחשיבות להגיע למצב שבו

בדין.

טיב ההליכים שנערכו בפני

ועד כמה הס מסובכים.

לא היה חסרון כיס לצד שזכה

.2

.3

(3) השלב אליו הגיעו ההליכים.

(4) העבודה, המחקירה והטרחה שהוטלו על הצד שזכה בדינו. (5) הכנת והגשת המסמכים בגין ההליכים.

(6) כללי לשכת עורכי הדין המווכרים לעיל.

(7) סבירות ההוצאות המבוקשות.

(8) ההוצאות שנקבעו בעניינים דומים.

(9) השיקולים שבמשך השנים הקודמות נוספו לכללים על ידי קודמי המלומדים.

במקרה דנן נראה לי כי גובה סכום ההוצאות שדורשת המבקשת ‏ הוא מופרז שכן הליך זה אף לא הגיע כלל לדיון בפני. ההתנגדות בענין דנן הסתיימה בשלב יחסית די מוקדם. על בא כוחה של המבקשת מוטל היה להגיש בכתב הטענות של המתנגדת וללמוד אותו על מנת להכין למבקשת, לקותתו, ועל מנת לנסה את כתב התשובה שכנגד שהוגש מטעמה.

בלקחי בתשובת את כל הנתונים והשיקולים המוזכרים לעיל, ואת גובה ההוצאות במקרים דומים שנפסקו לאחרונה ובלקחי בחשבון שלא התקיים בפני כל דיון לגופו של עניין הנני לקבוע שעל המתנגדת לשלם את הוצאות המבקשת בסך של 2,000 ש"ת (כולל).

במידה וסכום ‏ זה לא ישולם תוך 30 יום מתאריך החלטה זו, הוא ישא ריבית חוקית והצמדה מיום החלטה זו ועד לתשלום בפועל.