סימן מסחר 96229

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

בפני רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

התנגדות לבקשת סימן מסחר מס' 96229

(בקשה להחזר לתוקף)

לרישום סימן מסחר)

המתנגדת : הו ע"י ב"כ ד"ר שלמה כהן ושות', עו"ד

המבקשת: פישר תעשיות פרמצבטיות בע"מ ע"י ב"כ איתן, פרל, לצר, כהן-צדק ורפפורט, עו"ד

בקשת סימן מסחר מס" 96229 לגבי הסימן "]אתתכהג צסא* (להלן: "הבקשה'"), בוטלה על פי הוראת המבקשת. כעת עותרת המבקשת להחזיר את הבקשה לתוקף.

1 הבקשה הוגשה ביוס 22 דצמבר, 1994 בסוג 3, לגבי תכשיריס ומוצריס קוסמטייס ובשמים. היא פורסמה ביומן סימני המסחר מיוס 31 ינואר, 1996 וההתנגדות הוגשה ביוס 21 אפריל, 1996.

2 משלא הגישה המבקשת כתב טענות שכנגד עד ל2- ספטמבר, 1996, הודיעה לה מחלקת סימני המסחר כי הבקשה תבוטל, בתוך שבועיים תציג המבקשת נימוקים לביטול הבקשה. בתשובה הודיע ב"כ המבקשת, ב- 10 אוקטובר, 1996, כי מנכ"ל המבקשת מנהל מו"מ עס ב"כ המתנגדת, וביקש ארכה בת חודש להגשת כתב הטענות שכנגד. ב12- נובמבר, 1996 הוגש כתב הטענות שכנגד מטעמי המבקשת.

3 ב29- דצמבר 1996 פנתה המבקשת למחלקת סימני המסחר, הודיעה על החלטתה שלא להמשיך בהליכי רישום הסימן וביקשה לסגור את תיק הבקשה.

ב2- ינואר, 1997 הודיעה מחלקת סימני המסחר לב"כ המתנגדת על ביטול הבקשה לאור הוראת המבקשת. ביוס 31 מרצ, 1997 נפל דבר, המבקשת ביקשה להחזיר לתוקף את הבקשה בנימוק כי:

"המבקשת חזרה בה מהבקשה בשל הסכמה עם המתנגדת, אולם עתה מסתבר כי המתנגדת אינה עומדת בהסכמה ואשר על כן לכן מבקשים להחזיר לתוקף את הבקשה ולהמשיך בהליכי ההתנגדות "

תגובת המתנגדת לבקשת ההחזר לתוקף ניתנה ביוס 21 אפריל, 1997, במכתב מאת עו"ד קלגסבלד ממשרד ב"כ המתנגדת, וזו לשונה:

"הצדדים מעולם לא הגעו ביניהם לכדי "הסכמה" או "הבנה". במקרים כאלו כאשר יש הסכמה מעלים אותה הצדדים על הכתב (בהסכם). לא בכדי לא חתמו הצדדים עד עתה על הסכם ביניהם!

באשר למכתבו של עו"ד כהן-צדק מיום 31 במרס 7 - הצדדים מביניהם משא ומתן אשר עד עתה לא עלה יפה. מרשתי (המתנגדת) מעולם לא הפרה כל הסכמה בינה לבין המבקשת. המבקשת חזרה בה באורח חד-צדדי מבקשתה לסימן

]אתכמסא בתקווה שבכך תסתפק המתנגדת. משהתברר למבקשת כי לא די בכך - היא מבקשת לחזור בה מפעולתה החד-צדדית. ואולם, המתנגדת מעולם לא התחייבה ולא הסכימה שביטול הבקשה יסיים את הסכסוך ביניהן! המתנגדת סבורה כי לא ניתן "להחזיר לתוקף"את הבקשה 96229, לאחר שזו בוטלה באורח חד-צדדי לבקשת המבקשת עצמה והתיק נסגר. משבוטלה הבקשה (מכתבך מיום 2 בינואר 1997), אין כל אפשרות חוקית "להחזיר לתוקף" את הבקשה, כמבוקש על-ידי עו"ד כהן -צדק".

ב20- מאי, 1997 השיבה המבקשת כי אכן לא נחתם הסכם בין הצדדים, עס ואת לטענתה הושגה הבנה בין באי כוחות. כמו כן, טענה המבקשת כי לעו"ד קלגסבלד אין מעמד בעניו מאחר שההבנה הושגה עס עו"ד וטשטיין ממשרד ב"כ המתנגדת.

ביוס 11 ספטמבר, 1997 הגישה המבקשת תצהיר בתמיכה לבקשתה להחזר תוקף. התצהיר נעשה ע"י ד"ר נירה הדס, המרכות את רישום סימני המסחר של המבקשת, ונטען בו כי לאחר הגשת ההתנגדות נוהל מו"מ בין באי כוחות הצדדים ובשיתוף מנכ"ל המבקשת. בסוף המו"מ, כך נטען, הציע ב"כ המתנגדת כי המבקשת "תבטל את בקשתה ואולי ע"י כך ניתן יהיה למנוע הליכים בין הצדדים" (הדגשה הוספה). לאור זאת, החליטה המבקשת לבטל את הבקשה. ואולם, לאחר שהמתנגדת המשיכה לעמוד על דרישתה, כי המבקשת תחדל משיווק המוצר, החליטה המבקשת לבקש להחזיר את הבקשה לתוקף.

תשובת המתנגדת לתצהיר ד"ר הדס ניתנה כעשרה חודשים לאחר הגשתו, ב-7 יולי, לאחר שהמתנגדת קיבלה לצורך וּה, בהסכמת המבקשת, ארבע ארכות, שנומקו במו"מ המתנהל בין הצדדים ואשר עשוי לייתר את ההליכים שביניהם.

על אף אורכו, ומן הסתם עומקו, של המו"מ המרתוני שניהלו הצדדים, לא הניבו המגעים פרי, וזאת למרות שמן התכתובת עולה כי ניסו בו את כוחות לסירוגין, חמישה עורכי דין ממשרד ב"כ המתנגדת, שכנראה הוחלט בו כי ההתנסות במו"מ זה החינה פרק חיוני בהכשרת פרקליטיו. עמדת המתנגדת, במכתבה האמור מיום 7 אוקטובר, 1997 נותרה כשהיתה:

א. לא ניתן להחזיר לתוקף בקשת סימן מסחר שבוטלה ולרשם אין סמכות לעשות כן. ב. המתנגדת מעולם לא התחייבה ולא הסכימה שביטול הבקשה יסיים את הסכסוך, והיא גם לא הפרה כל הסכמה או הבנה שהושגה בינה לבין המבקשת. המבקשת חזרה בה באורח חד צדדי מן הבקשה בתקווה שהדבר יספק את המתנגדת.

במכתב מיוס 2 אוגוסט, 1998 משיבה המבקשת לטענת חוסר הסמכות, וטוענת כי על פי נוהלי הלשכה, שלפיהס נוהגים עשרות שנים, ניתן להחזיר לתוקף בקשת סימן מסחר שבוטלה, כאשר המבקש מסביר בתצהיר את נסיבות הביטול. כמו כן, טוענת המבקשת כי הליך ההחזר לתוקף הוא הליך שמתנהל בין המבקש לרשם, ולכן למתנגדת לא היה כל מעמד במסגרתו, ומחלקת סימני המסחר לא היתה צריכה לשמוע את עמדת המתנגדת לענין החזר התוקף.

טענה זו אינה נכונה. המבקשת ביקשה את ביטול הבקשה במסגרת הליך ההתנגדות, ולטענתה שלה ביטול הבקשה הוא תולדת ההבנה שהושגה במו"מ עם המתנגדת. הן המסגרת הדיונית שבה נתבקש ביטול הבקשה, והן הנימוק שהציגה המבקשת לביטול, מצדיקים את שמיעת עמדת המתנגדת לענין הביטול.

יצוין גם כי טענת העדר המעמד אינה עולה בקנה אחד עם ארבע הפעמים שבהן נתנה המבקשת את הסכמתה לבקשות הארכה של המתנגדת, להגשת תגובתה לתצהיר ד"ר הדס.

זאת ועוד, אפילו הבקשה היתה מוחזרת לתוקף לאחר שמיעת המבקשת בלבד, הרי, שכפי שהיא עצמה מציינת במכתב מ20- מאי, 1997, המתנגדת היתה רשאית להמשיך בהליכי ההתנגדות. טענה כנגד החזרת הבקשה לתוקף אינה מוצאת מכלל הנימוקים שניתן להעלות בהתנגדות (ראה סע' 24 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב 2), והמתנגדת רשאית הייתה להעלותה בהתנגדות. ואם כך, מה הטעם בדיון אחד, חד צדדי, בהחזר הבקשה לתוקף כשמיד לאחריו בא הליך שני, דו צדדי, באותו נושא במסגרת התנגדות, כאשר ניתן להכריע בסוגיה בהליך אחד דו צדדי.

טוענת המתנגדת כי לא ניתן להחזיר לתוקף בקשת סימן מסחר שבוטלה ושלרשם אין סמכות לעשות כן. אין צורך שאדרש לטענה זו, הואיל ונראה לי שגם יש הכשר וסמכות להחזיר בקשה לתוקף, הרי שאין מקום להורות כן בנסיבות הנוכחיות, מאחר שלא עלה בידי המבקשת להוכיח את הטענה שמצדיקה לדעתה החזר לתוקף של הבקשה.

המבקשת טוענת כי החלטתה לבטל את הבקשה הינה תולדה של הבנה שהושגה עם המתנגדת, לפיה ביטול הבקשה יביא לסיוס המחלוקות ביניהן, וכי משהפרה המתנגדת הבנה זו וכאית המבקשת להחזיר את הבקשה לתוקף.

המתנגדת כופרת מכל וכל בטענה כי הושגה הבנה כאמור וכי הפרה אותה.

הנטל להוכחת הנימוקים להחזר תוקף מוטל על המבקשת והיא לא הצליחה להרימו. מול התצהיר שהוגש מטעמה עומדת גרסת ב"כ המתנגדת לגבי המו"מ, ולא ניתן להכריע בין הגרסאות, שאין להן תימוכין בכתב או בראיות אחרות. מצב זה של מאזניים מעיניס עומד למבקשת לרועצ, שהרי עליה, כאמור, מוטל נטל ההוכחה והשכנוע באמיתות טענתה.

יתכן אפילו שתצהיר המבקשת תוף דווקא בגרסת המתנגדת, שכן המצהירה מטעמי המבקשת אומרת כי הצעת ב"כ המתנגדת הובנה שביטול הבקשה אולי יביא למניעת הליכים בין הצדדים. מכאן, שגם המבקשת הבינה כי המתנגדת אינה מתחייבת לסיוס ההליכים תמורת ביטול הבקשה, וכי היא רואה בביטול הבקשה רק צעד שעשוי להוליכה לכיוון אחר, או במילים אחרות, הצעת המתנגדת לא העידה על גמירות דעת לסיים את ההליכים בתמורה לביטול הבקשה. כפי שמוצהר ע"י דר' הדס בסע' 7 לתצהירה :

"מאחר והסיכום אליו מיסימו להגיע לא התקבל ע"י המבקשת (הכוונה כפי הנראה למתנגדת - מש.ג)) אין סיבה כי החברה תפגע כתוצאה מביטול הבקשה".

נראה כי למרות שהמבקשת הבינה כי לא הושג סיכום מחייב, היא קיוותה, להמר על ביטול הבקשה כצעד שיקרב את סיוס המחלוקת בין הצדדים, ולכן החליטה לבטל את הבקשה כ"מחווה", בבחינת שלח לחמך על פני המיס בתקווה שישביע את המתנגדת. ואולם, התברר כי תיאבון המתנגדת היה גדול מכדי שביטול הבקשה יוכל להשביעו. מכל מקום לא הוכח כי נוצרה הבנה כנטען ע"י המבקשת, וכי הבנה זו הופרה ע"י המתנגדת. המבקשת אינה טוענת כי טעתה או הוטעתה במובן פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973- וספק א כל טענה כזו היה כדי להועיל לה. הרושם המתקבל הוא שביטול הבקשה היה מהלך פרי סיכון מחושב, ולפיכך אין מקום להחזרתה לתוקף.

משה ש. גולדברג

משה ש. גולדברג 54678313-/96229

רשם הפטנטים, המדגמיס וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס כ"ח אדר, תשנ"ט

6 מרצ, 1999