סימן מסחר 9977 2272

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשת מחיקה לסימני מסחר מס' 9977 2272

( 5408 העטג זז זג אהת (מעוצב), את זסזדדאזא, אם. ]תפצ

% זס דסחץ) (הליך מאוחד)

מבקשת המחיקה: לבונה לאב ע"י ב"כ: והר הר נוי, עו"ד

בעלת הסימנים: זהבה שדה

ע"י ב"כ: גרשוני ושות', עו"ד

ה ח ל ט ה

1. בפני בקשה למחיקת ארבעה סימני מסחר:

א. סימן מס' 276630 "101 דאזא", הוגש לרישום ביוס 22.7.2015, ונרשם ביוס 6 (להלן: "הסימן א 101 דאווא").

ב. סימן מס' 276631 "01.5% תכ צ11", הוגש לרישום ביוס 22.7.2015, ונרשם ביוס 6 (להלן: "הסימן את, ]אצ ").

ג. סימן מס' 289153 "0101 אע", הוגש לרישום ביוס 31.10.2016, ונרשם ביוס 7 (להלן: "הסימן 101.8%אק").

ד סימן מס' 276587 "1ב 5510תסאק 505 בג טג1ת2" (מעוצב) הוגש לרישום ביוס 22.7.2015, ונרשם ביוס 5.5.2016 (להלן: "הסימן המעוצב") כמוצג להלן:

כל הסימנים רשומים בסוגים 3 ו-5 לגבי תכשירי קוסמטיים ותכשירים טיפוליים מסוגים שונים (להלן: ביחד "הסימנים הרשומים") והס נרשמו לאחר שנבחנו על אתר, בנימוק כי נעשה שימוש בסימנים על ידי צדדים שלישיים.

בעלת הסימנים הרשומים, גב' זהבה שדה (להלן: "בעלת הסימנים") עוסקת בתחום הטיפוח והקוסמטיקה, מזה שניס רבות. מבקשת המחיקה, לבונה לאב בע"מ, הינה חברה לייצור ומכירת תכשירים קוסמטיים המייצרת, בין שאר מוצריה, מוצרי קוסמטיקה וטיפוח לשיער (להלן: "לבונה לאב" או "מבקשת המחיקה".

בתחילת שנת 2014 נוצר קשר עסקי בין בעלת הסימנים למבקשת המחיקה. במסגרת קשר עסקי זה, נחתם בין הצדדים הסכם, לפיו תייצר מבקשת המחיקה מוצרי עבור בעלת הסימנים (להלן: "ההסכם הראשון"). על פי ההסכם, מבקשת המחיקה התחייבה לדאוג להנפיק באמצעות משרד הבריאות רישיונות תרופתיים המתאימים למוצרי אלו

לצורך שיווקם. כן סיכמו הצדדים כי לאחר עלות הוצאת הרישיונות בה התחייבה לשאת מבקשת המחיקה, יחלקו הצדדים ברווחים מן המוצרים.

ביוס 27.3.2014 נחתם בין בעלת הסימנים למבקשת המחיקה הסכם שני, לפיו בעלת הסימנים תעבוד כמנהלת שיווק אצל מבקשת המחיקה בתנאים שצוינו בהסכם (להלן: "ההסכם השני או הסכם העסקה".

הסכם שלישי נדון בין הצדדים (אולם לא הובהר האס נחתם) כחודשים לאחר מכן והוא כלל את חישובי העמלות אשר יועברו לבעלת הסימנים מתוך ההכנסות בגין מכירת המוצרים המוסכמים כפי שעולה מתצהירי מבקשת המחיקה (להלן: "ההסכם השלישי").

עוד עולה מנוסח ההסכמים כי כל הסכם לא הגדיר אילו מהתנאים בהסכם שקדשו לו בוטלו ואילו נותרו בעינס (להלן שלושת ההסכמים יחד: "ההסכמים").

בחודש אוגוסט 2014 הופסקה עבודתה של בעלת הסימנים אצל מבקשת המחיקה. בעלת הסימנים הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד מבקשת המחיקה ובעליה, מר

אופיר באוס (להלן: "מר באום"), שהסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים מיוס 5, עליו ארחיב להלן.

כאמור לעיל, שלושה מן הסימנים הוגשו לרישום בחודש יולי 2015, כשנה לאחר שבעלת הסימנים פוטרה מעבודתה אצל מבקשת המחיקה, והסימן הרביעי הוגש לרישום למעלה משנתיים לאחר מועד זה.

יצוין כי בין הצדדים התקיים הליך נוסף בעניינה של בקשה נוספת למחיקת סימן מסחר מס' 276629 "1010551008ק אן511002.5" אשר כללה מסכת טענות וראיות חופפת ומשיקה לבקשה דנן, ותוצאתו הייתה מחיקת הסימן שהיה רשום על שם בעלת הסימן (ראו בקשה למחיקת סימן מסחר 276629 "1010551008ק אן511002.5" (לא מעוצב)

לבונה לאב בע"מ נ' זהבה שדה (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 18.4.2019) (להלן: "עניין סיטוזן").

בענייננו, מחיקת הסימנים מתבקשת בהתאם לסעיף 39 לפקודת סימני המסחר [נוספת חדש] תשל"ב - 1972 (להלן: "הפקודה"), בשל כך שהסימנים נרשמו בחוסר תום לב.

טענות הצדדים

טענתה העיקרית של מבקשת המחיקה היא כי כל ארבעת הסימנים הרשומים נרשמו על ידי בעלת הסימנים בחוסר תום לב.

לטענתה, סימני המסחר הללו פותחו ונוצרו בעת עבודתה של בעלת הסימנים אצל מבקשת המחיקה והיא השקיעה משאבים ביצירתם. מבקשת המחיקה מוסיפה וטוענת כי זכויות קניין רוחני שנוצרו אצל עובד שייכות למעסיקו, ולפיכך היא הבעלים של ארבעת הסימנים, ויש למחוק את הסימנים הרשומים ולהורות לרשם אותם על שמה.

לגבי סימן מסחר מס' 276587 "41 א35510ת תק 505 ב צ11ת2" (מעוצב), טוענת בנוסף מבקשת המחיקה כי צורת העיגול שבסימן רשום הייתה בשימושה עוד קודם להתקשרות בין הצדדים.

מן העבר השני, טוענת בעלת הסימנים כי היא אשר הגתה ויצרה את כל ארבעת הסימנים הרשומים.

בעלת הסימנים טוענת כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים קבעו במפורש כי היא תהיה בעלת הזכויות במותגים שיפותחו, אשר יירשמו על פי בקשתה, וכי כבר טרם תחילת

עבודתה עם מבקשת המחיקה, התלבטה האס להשתמש במותגים אלו עבור המוצרים שייוצרו על שמה.

בפרט, טוענת בעלת הסימנים כי ההסכם הראשון בין הצדדים קבע במפורש כי המותגים ייוצרו עבורה במתכונת של [1306 6זאטוזק", וכי ההסכם השני בו הפכה לשכירה אצל מבקשת המחיקה לא ביטל את ההסכם הראשון, אלא קבע תנאים נוספים על ההסכם הראשון. בפרט קבע ההסכם, לטענתה, את אחוזי העמלות שתקבל מן המכירות וכי חברת לבונה לאב התחייבה לפעול ככל יכולתה על מנת למלא אחר בקשותיה לפיתוח ומיתוג מוצרים חדשים.

לפיכך טוענת בעלת הסימנים, כי גם על פי ההסכם השני, הכוונה הייתה שהיא תהיה בעלת המותגים. בעניין זה מפנה בעלת הסימנים אל התניה הקבועה בהסכם השני לפיה עיצוב המוצרים אותם תייצר מבקשת המחיקה ושמותיהם יקבעו על פי בקשתה של בעלת הסימנים.

לטענת בעלת הסימנים, היא בעלת הזכויות הקנייניות בארבעת הסימנים הרשומים המיועדים לסימון של מוצרי קוסמטיקה אלו. בנוסף, לטענתה, בקשת המחיקה הוגשה שלא בתום לב על רקע הסכסוך העסקי אליו נקלעו הצדדים.

לגבי המותג א2701016 לגביו נרשם מאוחר יותר סימן מסחר מספר 289153, טוענת בעלת הסימנים שהוא היה בשימושה קודם להתקשרות בין הצדדים.

ראיות הצדדים

ראיות מבקשת המחיקה כללו תצהיריס מאת מר אופיר באוס מיוס 15.8.2017 ו- (להלן: "תצהיר באום") וכן את תצהירו של עו"ד עלא וחאלקה, מיוס 7. ראיות בעלת הסימנים כללו את תצהירה של גב' זהבה שדה מיוס 7 על נספחיו (להלן: "תצהיר שדה".

ביוס 7.11.2018 התקיים דיון בו נחקרו המצהיריס חקירות נגדיות. סיכומי הצדדים הוגשו במהלך חודשי מרץ-אפריל 2019. לבקשת הצדדים, התרתי להסתמך בסיכומיהם גם על פרוטוקול הדיון בעניין סיטוזן מיוס 29.7.2018 בו נחקרו מר באוס וגב' שדה חקירות נגדיות, ואת בשל אמירות רלוונטיות לענייננו אשר נכללו בו.

דיון והכרעה

3. סעיף 39 (א)-(א1) לפקודה קובע:

(א) בקשה לפי סעיף 38 למחיקת סימן מסחר מהפנקס, לגבי כל הטובין או סוגי הטובין שלגביהם רשום הסימן או חלקם, מחמת שהסימן אינו כשיר לרישום לפי סעיפים 7 עד 11 לפקודה, או מחמת שרישום הסימן יוצר התחרות בלתי הוגנת לגבי זכויותיו של המבקש בישראל, תוגש תוך חמש שנים מיום מתן תעודת הרישום לפי סעיף 8.

(א1)על אף האמור בסעיף קטן (א), בקשה למחיקת סימן מסחר בשל כך שהבקשה לרישום הסימן הוגשה שלא בתום לב, יכול שתוגש בכל עת. ו

4. ענייננו בהליך מחיקה של סימן רשום, ולפיכך נטל השקנוע להראות כי הסימן אינו כשיר

לרישום מוטל על מבקשת המחיקה (ראו בג"צ 144/85 קליל תעשיות מתכת אל ברזליות בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פ"ד מב,1) 309, 318 (1988). ר' גם עש"א (ת"א) 52895-05-18 6מ1 500118 00%5ע₪ נ' /.12 85מ110101 526600 (פורסם בנבו, 16.7.2019), פסקה 21).

עוד אציין כי לא הובאו בפני ראיות שנעשה שימוש משמעותי בסימנים במהלך תקופת ההתקשרות על ידי מי מהצדדים (אף כי נעשה שימוש מסוים, אולם היקפו לא ברור).

המערכת ההסכמית ויחסי העבודה בין הצדדים

כאמור לעיל, מבקשת המחיקה טוענת כי מעצם העסקתה של בעלת הסימנים אצל מבקשת המחיקה, נובעת החזקה כי זכויות פיתוח הסימנים הרשומים שייכים למעסיק (מבקשת המחיקה) ולא לעובד (בעלת הסימנים) (סעיפים ה', ו' לסיכומים מטעם המבקשת). בהקשר זה טוענת מבקשת המחיקה כי הסימנים שייכים לה גם מכוח השקעה שנעשתה בסימנים בעת שעבדה בעלת הסימנים במבקשת המחיקה.

בטרם אתייחס לגופו של עניין, אעיר כי בניגוד לזכויות קניין רוחני אחרות, לגביהן קובעים חוקי הקניין הרוחני הסימנים ברירת מחדל לגבי הבעלות בזכות קניין רוחני שנוצרה בעת העבודה, הרי שקביעה כזו איננה קיימת לגבי סימני מסחר.

כך למשל, עובד שהמציא המצאה עקב העבודה ובמהלכה, ההמצאה תהיה שייכת למעבידו בהתאם להוראות סעיף 132 לחוק הפטנטים, התשכ"ז- 1967. כן נקבע כי עיצוב שעוצב בידי עובד לצורך ביצוע תפקידו או תוך שימוש של ממש במשאבי המעסיק יהיה בבעלות המעסיק, אלא אם הוסכם אחר בין הצדדים, וכי הבעלים הראשון של עיצוב

שעוצב לפי הזמנה הוא המזמין, אלא אם סיכמו ביניהם הצדדים אחרת (ר' סעיפים 12-13 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017).

לעומת אלה, בפקודת סימני מסחר אין קביעה כזו לגבי עובד שהגה סימן מסחר. סימן כזה יהיה שייך לעובד, אלא אם העובד הוא זה שביקש את רישומו (השווה: סעיף 7 לפקודת סימני המסחר), ככל שאין תניות חוזיות הקובעות אחרת, אלא אם הסימן נוצר במסגרת העבודה בחברה ולמטרת העבודה בחברה, והחברה השקיעה ביצירת הסימן ובפיתוחו.

המלומד ע16088 בספרו תוחלת 6תה3 1780608785 תס עג+ז66.3א (2014) ב-816:36 (להלן: "עו[ז60:8]א"), כותב את הדברים הבאים לעניין מחלוקת המתעוררת בנושא הבעלות על הזכויות בסימן מסחר אשר פותח על ידי עובד אצל מעבידו במסגרת יחסי עובד-מעביד:

" ... (מצוטט טקסט משפטי) ... "

(ההדגשה אינה במקור - א.א.)

במילים אחרות, אפילו אילו יוכח כי הסימנים נהגו על ידי בעלת הסימן בתקופת עבודתה אצל המבקשת (ר' סע' 14 לסיכומי מבקשת המחיקה), אין משמעות הדבר כי הס בהכרת שייכיס למבקשת. השאלה היא האם הסימנים פותחו כחלק מן העבודה אצל המבקשת, ומה קובעת המערכת ההסכמית בין הצדדים ביחס לסימנים.

ההסכם הראשון

אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם הראשון קבע כי מבקשת המחיקה תייצר ארבעה מוצרים עבור בעלת הסימנים, וכי מותגים שייוצרו תחת הסכם זה יהיו בבעלות בעלת

הסימנים, במתכונת של מותג פרטי ("[1306 6זאטוזק"). כאמור, בעלת הסימנים טוענת (סע' 17 לסיכומיה) כי על פי ההסכם (וגם על פי ההסכם השני כפי שיבואר להלן) הבעלות בסימנים נשוא הליך וה שייכת לה.

לעומת ואת, מבקשת המחיקה טוענת כי ההסכם הראשון בוטל, ומערכת היחסים היחידה בין הצדדים הייתה יחסי עובד-מעביד, אשר הסימנים נוצרו במסגרתה.

אצייןו כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת שעניינה האס אכן בעלת הסימנים שילמה את דמי הרישיון עבור רישום התרוקטיים במשרד הבריאות, כפי שנקבע בהסכם הראשון. בעלת הסימנים טענה בתצהירה כי שילמה עבור הרישיונות וכי אף קיבלה צ'ק ביטחון ממבקשת המחיקה כנגד התשלום (סעיף 8 לתצהיר). מבקשת המחיקה טענה לעומתה כי בעלת הסימנים לא שילמה את התשלום בגין הוצאת הרישיון, וכי צ'ק הביטחון כלל לא ניתן לה, אלא נלקח על ידה (סע' 23 לסיכומי התשובה של המבקשת). לא ניתן להכריע על פי הראיות שבפני במחלוקת זו, אולם איני סבור כי נדרש להכריע בה לשס הכרעה בעניין שבפני.

גם אם לא שילמה בעלת הסימנים את הסכם עבור הוצאת הרישיונות, אין בכך בכדי להקנות למבקשת המחיקה בעלות בסימנים, שכן השאלה המרכזית היא האם הסימנים נוצרו במסגרת עבודתה של בעלת הסימנים אצל מבקשת המחיקה, עבור מבקשת המחיקה.

ההסכם השני

מספר שבועות לאחר שנחתם ההסכם הראשון נחתם בין הצדדים הסכם שני בו לא נאמר דבר לגבי ההתחייבויות שנעשו בהסכם הראשון בין הצדדים. ההסכם השני קבע כי בעלת הסימנים תהיה עובדת של מבקשת המחיקה וקבע כי תקבל עבור עבודתה שכר קבוע, רכב, ועמלות מכלל המכירות של מבקשת המחיקה.

כמו כן התחייבה מבקשת המחיקה בהסכם השני כי "...לבונה לאב מתחייבת לפעול ככל יכולתה על מנת למלא אחר בקשות של זהבה לפיתוח מוצרים רישום ומיתוגם. מיתוג המוצרים יהיה עם שם לפי בקשתה של זהבה בכל התחומים" (סעיף 5 בהסכם השני) (ההדגשות אינן במקור - א.א.).

טענתה של בעלת הסימנים בהקשר זה כי התחייבות זו (סעיף 5 בהסכם השני) היא חריגה, וכי יש בה כדי ללמד שהצדדים הבינו כי הבעלות במותגים תהיה של בעלת הסימנים.

בעלת הסימנים הגישה בין ראיותיה רישום תרוק של משרד הבריאות הכולל את שמה לצד הסימן "101 דאא" כדלקמן: "41א5510מתסאקץ 5805 הצגח? אם,זסהדא:חא". המועד המדויק של הגשת הבקשה לרישום הרישיון במשרד הבריאות, האם לפני הפיטורין או לאחריהם, לא הוברר עד תום (ראו חקירת מר באוס

בעניין וּה, פרוטוקול הדיון מיוס 7.11.2018, עמוד 16, שורה 8 עד עמוד 18, שורה 20) אולם הרישיון הוגש לרישום על ידי מבקשת המחיקה בטרם נרשמו הסימנים אצל רשם

סימני המסחר. ברישיון התרוק 101.8 רשומה מבקשת המחיקה כבעלת הרישיון. כך גם הדבר עבור המוצר 0077 א8 ,0101 5205 הצהח? ]א אסזז)ת דסאתל

רישום שמה של בעלת הסימנים, 505 ב 2117 לצד השמות 5% 1ס1 דאיא -

8%, וזאת על ידי מבקשת המחיקה עצמה, מחזק לטעמי את טענת בעלת הסימנים כי הצדדים ראו בה כבעלת הזכויות בסימנים.

כפי שעלה מעדותו של מר באוס בעניין סיטוזן ושס נבחנה שאלת זכות הבעלות לגבי המותג א611028, שמות המוצרים המשוקמים לציבור חייבים לשאת בדיוק את השמות הנקובים ברישיון שניתן עבורס:

"עו"ד גרשוני : ... נכון שלפי החוק במדינת ישראל, ברגע שאתה לושים, תמדוק, ומקבל רישום, המוצר צריך להיות בדיוק עם אותו השם באותו איות כמו שדושום ברישיון גם של משרד הבריאות ? ...אתה יודע על מה אני מדבר?

אופיר באום : אני יודע על מה אתה מדבר".

(פרוטוקול עניין סיטוזן עמוד 18, שורות 12 עד 21)

ובענייננו, סבור אני כי אופן רישום הרישיונות מחזק את עמדת בעלת הסימנים. לו הייתה חפצה מבקשת המחיקה להותיר לעצמה את זכויות בסימני המסחר (שכאמור טרם נרשמו) עבור המוצרים (ובכללם 101,8%דאו1א), לא הייתה מסכימה להתחייב לתנאי לפיו שמות המותגים אשר ירשמו ברישיונות התרוק ועיצוב המוצרים יקבעו לפי בקשת בעלת הסימנים, שכן, משמעותה של אותה התחייבות היא כי המוצרים שהוסכם לייצרס על ידי מבקשת המחיקה יישאו את שמה של בעלת הסימנים כחלק ממיתוגם.

טענתה של מבקשת המחיקה בעניין אה"...כי מטרת השימוש בשמה של בעלת הסימנים בסמוך לשמות המותגים נבע אך ורק מהרצון לעודדה בקידום המכירות ולהראות לה אמון בעבודתה..." (ראו סעיף 9 בכל אחת מארבעת הבקשות למחיקת הסימן), אינה משכנעת.

אין זה סביר בעיני כי חברה תסכיס לרשום את שמו של עובד שכיר בחברה כחלק משמות מוצרי החברה. בעיני, סבירה יותר פרשנות בעלת הסימנים כי הצדדים ממילא סברו שמוצרים אלה יהיו מוצרי בעלת הסימנים ולא החברה. האופן שבו נרשמו הסימנים ברישיון התרוק בצירוף שמה של המבקשת מוביל לכך שאילו היה נצבר מוניטין בסימן, המוניטין היה מיוחס דווקא לבעלת הסימנים, ולא למבקשת המחיקה. גס בכך יש להטות את הכף לזכותה של בעלת הסימנים.

לסיכום עניין וּה, איני סבור כי ניתן ללמוד מהמערכת ההסכמית בין הצדדים כי הבעלות בסימנים שייכת למבקשת המחיקה.

השקעת משאבים בפיתוח הסימנים

נוסף על דבריס אלה וכפי שיוסבר להלן, איני סבור שעלה בידי מבקשת המחיקה להריס את הנטל ולהוכיח כי הסימנים נוצרו כחלק מעבודתה של בעלת הסימנים אצל מבקשת המחיקה, וכי מבקשת המחיקה השקיעה ביצירתם.

כאמור, מבקשת המחיקה טענה כי לפני העסקתה של בעלת הסימנים ובמהלכה, השקיעה משאביס כספיים ביצירה ובפיתוח ארבעת הסימנים הרשומים. לפיכך, יש לראות במבקשת המחיקה כבעלת הזכויות ביצירתם של הסימנים הללו.

לתמיכה בטענותיה צירפה מבקשת המחיקה לראיותיה שתי חשבוניות של גרפיקאים מדפוס "סאלי" ודפוס "צבעים אמיתיים" (תצהיר באוס, נספת ה). מר באוס טען בע אלו מהוות ראייה להשקעת המשאבים הכספיים כאמור (פרוטוקול הדיון מיוס 7.11.2018, עמוד 8, שורה 4 עד עמוד 10, שורה 18, ראו גס פרוטוקול עניין סיטוזן, עמוד 44, שורה 10 עד שורה 15).

מעיון בחשבוניות עולה כי החשבוניות הוצאו עבור חיוב בגין 4 שעות גרפיקה וכן עבור רכישת מדבקות, ואין בחשבוניות הללו כל אינדיקציה לכך כי הן אכן מתייחסות באופן כלשהו לסימנים נשוא הליך ה (פרוטוקול הדיון מיוס 7.11.2018, בעמוד 11, שורה 12 עד עמוד 13, שורה 12).

בסעיף 27 לתצהירו טען מר באוס:

.1

.2

.3

4

5ל.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

"לאחר השקעת משאבים רבים הוחלט בחברה על כך הוחלט [כד במקור- א.א.] כי שמות המותגים *ה?ו א6|סוסיזם, א6|סו[וח6]/ ו-

אס!סיזהץ11 וכי יצוות להם הלוגו נשוא הבקשה למחיקת סימן מסחד מס' 276587".

ובסעיף 38 :

"יודגש, בהליך הכנת המותגים השקיעה המבקשת כסך רב וזמן רב, קשרה קשרים עם גרפיקאים (בתי דפוס שונים, (לרבות דפוס צבעים אמיתיים בע"מ ודפוס טירה בע"מ) ואף הוציאה כספים רבים על מנת לבחור את השמות הנכונים ועיצוב המוצרים הנכון באמצעות כלים שונים לביצוע סקרי שוק שנעדכו בעל פה שיעזרו למבקשת לדעת איזה עיצוב ושמות יסייעו לה למכוד".

עוד נטען על ידי מר באוס כי השקעה נוספת בסימניס הייתה בדמות שליחתה של בעלת הסימניס לערוך סקרים ולבצע פעולות שונות הנוגעות לסימנים. כן נטען כי היו מספר גירסאות לסימנים. אולס, לתמיכה בטענה זו לא הובאה שוס ראיה. יתרה מכך, מר באוס טען כי עסק ביצירת הסימניס עס הגרפיקאי במשך 5 ימים, אולס שוס תוצר של עבודה משותפת זו לא הוצג, הגרפיקאי אף לא הובא לעדות.

לפיכך, אין בפני כל ראיה להשקעת משאבים כלשהם על ידי מבקשת המחיקה בסימנים.

תמוה בעיני כי למשאבים המשאבים שהושקעו אין כל תיעוד, אין תכתובות, אין דוגמאות לוגו, אין מדבקות מוצרים. בהקשר זה אשוב ואציין כי הנטל הוא על מבקשת המחיקה להוכיח כי השקיעה ביצירת הסימנים. נטל זה לא הורס.

ההסכם בבית הדין לעבודה

הסכס הפשרה אשר נחתם ביוס 15.6.2015 בבית הדין לעבודה קבע בסעיף 5 להסכם, "הנתבעים מתחייבים לא לעשות כל שימוש ברישיונות אשר הוצאו על שס התובעת לרבות באריזות על גביהן נזכר שס התובעת ופרטיה ".

שני הצדדים טענו לגבי משמעות ההסכם לעניין הבעלות בסימני המסחר.

מבקשת המחיקה טוענת כי העובדה שההסכם מתייחס רק לשמה של התובעת ולרישיונות, ולא לסימני המסחר במפורש, מעידה על כך שבעלת הסימניס ידעה שהסימניס אינם בבעלותה. איני סבור שכך הוא הדבר בהכרח. לא הוכח אומד דעת הצדדים בשאלת הבעלות בסימני המסחר או במותגים בעת החתימה על ההסכם בבית הדין לעבודה. ייתכן שבעלת הסימנים סברה שהעניין מוסדר בסעיף להסכם שקבע שמבקשת המחיקה לא תעשה שימוש ברישיונות.

מנגד, בעלת הסימנים טוענת כי הרישיונות היחידים שהוצאו על שס בעלת הסימניס על ידי מבקשת המחיקה התייחסו לסימניס נשוא הליך וה, ולכן התחייבותה של מבקשת המחיקה בבית הדין לעבודה אכן נגעה לשימוש בסימנים.

בתשובה מר באוס הצהיר (סעיף 47 לתצהירו) כי הכוונה במשפטי "ברישיומות אשר הוצאו על שם התובעת " (בעלת הסימן כאן) היא למוצרים ג'ל קאלוס ופילוסאן, אותם הייתה אמורה בעלת הסימן להביא ממפעל אחר ולמכור במסגרת עבודתה אצל מבקשת המחיקה, ולא לסימניס נשוא הליך זה, כפי שטוענת בעלת הסימנים.

לטעמי קשה לקבל גירסה או של מר באוס, וזאת מכמה טעמים. ראשית, אם מדובר ברישיונות להס אין למבקשת המחיקה כל קשר, מדוע בכלל יש להצייחס בהסכם בינה לבין בעלת הסימן. שנית, בעת קבלת ההסכם בבית הדין לעבודה רישיונות אלו טרס הוצאו. כפי שעלה בחקירה הנגדית :

עו"ד גלשוני : תראה, איך *כול להיות, שזהבה עומדת בבית הדין, ואומרת, אני מבקשת, לאסור על לבונה, לעשות שימוש, ברישיונות, שהוצאו, על שמי, אוקיי? ואתה אומר שזה מתייחס, לשני המוצרים שבכלל לא הוצאו עליהם רישיונות, ולא היו חלק מההסכם, ולא יצאו לתוקף בכלל, בוא תסביר לי את הדבר הזה.

אופיר באום : אני לא עשיתי שימוש ברישיונות עם השס שלה, הייתה שם התייחסות מוזרה לאריזות שנמצאות אצלי, אז חשבתי שהשופטת אולי התבלבלה מכל המלל וטוענת שהמוצרים שהייתה צריכה להביא, (לא ברור, ממלמל), לא הביאה אותם בכלכ2. (עמ' 29 שורות 1-9)

הסברו של מר באוס כי סבר שהשופטת התבלבלה איננו משכנע לטעמי. גם הנוסת "רישיונות שהוצאו על שמה של המבקשת" (להבדיל מניסוח שהיה מתייחס רק לשמה של המבקשת), מתיישב יותר עם הטענה כי ההתחייבות הייתה שלא להשתמש בשמות

1

.1

.2

.3

.4

.5

.6

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

תחת הרישיונות הייתה כוללת - מנטולקס והבה שדה, פרוטולקס והבה שדה וכו', ולא רק לגבי שמה הפרטי של בעלת הסימנים.

כאמור, עניינה של בקשת המחיקה הוא מספר סימנים, ולפיכך אתייחס להלן לטענות נוספים שעלו לגבי סימניס ספציפיים.

הסימנים %= ]0 תכ צז ו - אא זסצ דא=א

ביחס לסימנים א,1כ0תכ צ ו - 01.5% אא הציגה מבקשת המחיקה הודעת דוא"ל בין גב' שדה למר באוס מחודש אפריל 2014 בה נזכירים שמות אלו הידרוקסין ומנטוקסין. מעבר לכך שההודעה איננה עוסקת בסימנים עצמם (אלא בווריאציה שלהם), מההודעה לא ניתן להסיק כי סימני המסחר נוצרו במסגרת עבודתה של בעלת הסימניס במבקשת המחיקה וכחלק ממנה.

הסימן 5% 0101

מבקשת המחיקה טוענת באופן גורף כי כל ארבעת סימני המסחר נוצרו במסגרת עבודתה של בעלת הסימנים אצל מבקשת המחיקה וכי "לולא המבקשת הסימנים לא היו באים לעולם... " (סעיף 6 בסיכומים מטעמו מבקשת המחיקה). בדיון לפני אף טען מר באוס כי

מבקשת המחיקה השקיעה משאבים כספיים עבור פיתוח "...כל מיני דברים...וה-

אס!סו)ח16, ה- א6|סוסיזק, ה- אש|סזסץ11, והלוגו הזה.." (פרוטוקול הדיון מיוס

8, עמוד 8, שורה 4 עד עמוד 10, שורה 18).

מאידך, הציגה בעלת הסימנים רישום ממאגר התמרוקים של משרד הבריאות, לפיו עוד משנת 2012 קיים רישיון לתמרוק מס' 90897 הכולל את שמה של בעלת הסימנים יחד

עם השס "20101.8" כדלקמן: " ת8א5510תתסתע מסג5 העהחת? אא אם,זסדסתת". ולעניין ה טוענת בעלת הסימניס כי הסימן הרשום

0% נוצר על ידה בטרס החלה את התקשרותה העסקית עם מבקשת המחיקה.

השימוש בשס 23001001,0% לצד שמה של בעלת הסימניס ברישיון התמרוק של משרד הבריאות עוד משנת 2012 אינו מתיישב עם טענת מבקשת המחיקה כי המותגים נוצרו לראשונה בחברה.

ערני לכך כי בהקשר וה טען מר באוס כי לא היה מודע לקיומו של המותג קודס לעבודתה של גב' שדה אצל מבקשת המחיקה. גם אם טענתו נכונה, הרי שעדיין יש בה

12

כדי לתמוך בגרסת המבקשת שהיא הגתה את סימן המסחר קודס להצטרפות לחברה, וכי התכוונה להשתמש בהס על מנת למתג את מוצריה.

הסימן המעוצב .41 א007125510 חק 505 העצה 2

מבקשת המחיקה טוענת כי היא בעלת הזכויות הקנייניות ביחס לצורת העיגול המופיע

במכלול הסימן הרשום המעוצב מס' 276587 ",41 05510₪אק 505 הצגהת7" של בעלת הסימנים (ראו עיצוב הסימן בסעיף 1(ד') לעיל).

לתמיכה בטענתה זו, חוזרת מבקשת המחיקה וטוענת את אותן הטענות אשר העלתה גס ביחס לסימניס הרשומים ₪ ,101 דציא, את זסתכצע ו- א 101סאע פכפי שהוזכרו לעיל.

מעבר לדברים לגבי הש התייחסתי לעיל, אוסיף כי לא מצאתי כל ביסוס לטענת מבקשת המחיקה בנוגע לבעלותה בזכויות הקנייניות ביחס לצורת העיגול במכלול הסימן המעוצב הרשום על שמה של בעלת הסימנים.

אציין כי מבקשת המחיקה טענה באופן כללי ושטחי לגבי דמיון בין צורת העיגול בסמן המעוצב של בעלת הסימניס לבין סימן אחר כלשהו אשר היה בשימושה של המבקשת שניס רבות טרס נפגשו הצדדים (ראו סעיף א' בבקשה למחיקת הסימן הרשום

".1 15510 סע 05 58 בהשגה).

מבקשת המחיקה לא הגישה כל ראייה ממשית לתמיכה בטענתה זו ואף לא הציגה מהו אותו הסימן המשויך אליה בו עשתה שימוש, או היקפו של שימוש כזה ככל שהיה. בנוסף, מעדותו של מר באוס בדיון לפני עולה, כי מבקשת המחיקה מעולם לא עשתה שימוש בצורת העיגול אשר לגביו היא טוענת את זכויות הבעלות במוצריה:

עו"ד גרשוני:... בוא נתחיל בבקשה עם סימן המסחר 276587 זה

זהבה שדה 01ח0ו655]סיז , המעוצב, עם העיגול אופיר באום : כן. עו"ד גלשוני : אתה טוען שגם סימן המסחר הזה הוא שלץ?

אופיר באום : בוודאי.

3

.2

אופיד באום : לא השם שלה, ולא ה- [0ח65510]סזט אבל הסימן העיגול, כן.

עו "ד גרשוני : העיגול,

אופיר באום : הלוגו, כן.

אופיד באוס : אני יודע שהעיגול הוא שלי.

ע"ד גרשוני : אתה *כול להראות ל* מוצר אחד שהשתמש בעיגול הזת? אי פעם?

אופיר באום : לא יכול, (פרוטוקול הדיון מיוס 7.11.2018, עמוד 6, שורה 21 עד עמוד 7, שורה 11)

מבקשת המחיקה טוענת כי אילו הייתה בעלת הסימניס יוצרת את לוגו העיגול בעצמה הייתה מביאה לכך ראיות, ויש לזקוף לחובתה את העובדה שראיות שכאלו לא הובאו. אכן, יש טעס בטענה זו. עס זאת, גס מבקשת המחיקה, שטוענת שהיא היא זו שיצרה את הלוגו לא הביאה לכך כל ראיה. בהינתן העובדה שנטל הראיה הוא עליה, הרי שידה של בעלת הסימנים על העליונה.

תוס הלב של בעלת הסימנים מול הרשם

.3

.4

ביטוי נוסף לחוסר תוס הלב של בעלת הסימניס מוצאת מבקשת המחיקה בהתנהלות בעלת הסימניס מול רשם סימני המסחר לאורך בחינת הסימניס הרשומיס. מבקשת המחיקה טוענת בסיכומיה כי בעלת הסימנים נמנעה מלציין לפני הרשם כי מוצריס

הנושאיס את המותגיס 101.8% דא1זא ו- אם.01אכ צז שווקו על ידה, ואת למרות שידעה על כך באותו מועד.

איני סבור שמקרה זה בא בגדר המקריס בהס היה על בעלת הסימנים, בעת הגשת הבקשות לרישומם, לדווח על כך כי מבקשת המחיקה עושה שימוש בסימן (ראו עש"א (י-

ם) 34121-03-17 מאזן אזחימאן (תהּמחום?!ו) נ' מובּו[-) 0201/66 הבּותוו[12 01 500705

ץ ות 0) (הרשות הפלסטינית) פורסם בנבו, 13.11.2017).

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

5. בעלת הסימנים סברה שלה הזכות להשתמש בסימן, ואילו השימוש שעושה מבקשת המחיקה הינו שימוש מפר. מצב זה הינו נפוצ ביותר ברישום סימני מסחר כאמור בעניין בקשה לביטול ולמחיקת סימן מסחר מס' 69909 "במבינו" (מעוצב) שלמה עיני נ' אקטרינה גוטמן, פס' 39 (פורסם באתר רשות הפטנטים, 29.3.2004)) שם נקבע כדלקמן:

"...קיומם של משתמשים נוספים בסימן המבוקש לרישום הינו מצב שכיח מאוד. לעיתים, עצס השימוש על ידי אחלים הוא שמדרבן את בעל הסימן להגיש בקשה לרישום סימנו, על מנת לעגן את זכויותיו ולאפשד לעצמו, לכשירשם הסימן, לנקוט בהליכים נגד אלה אשר מפריס את זכויותיו בסימן. [...] הטלת הובה למסור לדשם, בשלב הגשת הבקשה לדישום, מידע בדבר משתמשים אחדים תהיה הסדת משמעות, שכן הרשם או בוחן סימני המסחר החסוים הם באותו השלב את הכלים הדדושים כדי לבחון את משמעותו של אותו השימוש וכדי להשוות את זכויותים של המשתמשים השונים, כולל המבקש, בסימן המבוקש."

סוף דבר

6. בסיכומים עלו הצדדים שלל טענות אשר לא לכולן התייחסתי בפירוט בהחלטה זו, שכן סברתי שאין בהן כדי להשפיע על התוצאה (ר' לעניין ו בע"מ 1491/16 פלונית נ' פלוני, פורסם בנבו, 14.4.2016) בכלל אלה טענות של שני הצדדים לחוסר עקביות בין טענות שנטענו בפני לטענות שנטענו במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה, טענות כי הצד שכנגד נמנע מלהביא ראיות שיכול היה להביא ולפיכך יש לזקוף זאת לחובתו, הטענה כי פותחו רק שלושה מוצרים ולא ארבעה ועוד.

7. בסיכוםו של דבר, סבור אני כי לא עלה בידי מבקשת המחיקה לעמוד ברף ההוכחה

8

הנדרש ובצורה מובהקת כי בעלת הסימניס ניכסה לעצמה מותג שפותח במסגרת העבודה בחברה ושכוונת הצדדים הייתה כי יהיה בבעלות החברה, להבדיל מסימנים שכוונת הצדדים הייתה שיהיו בבעלות בעלת הסימנים. לפיכך אין מקום כי אורה על מחיקת סימני מסחר מספר 276631, 289153, 216630, 276581.

לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לפסיקת הוצאות, ובהס העובדה שההליך התנהל עד סופו, היקף החומר שהוצג בהליך והתנהלות בעלי הדין, הריני מורה למבקשת המחיקה לשלם לבעלת הסימניס הרשומים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ שישולס תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו.

15

אופיר אלון

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס כ"ו תמוז תשע"ט 9 יולי 2019