פטנט 184177

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגגמים וסימני המסחר

פטנט 184177 (בקשה להחזר תוקף)

המבקשת: 1 .16 2700) ע66ת1260-1 ונוה 1

ה ח ל ט ה

1. בפניי בקשה להחזר תוקף פטנט שפקע בשל אי תשלוס אגרת החידוש השני. הבקשה לפטנט הוגשה בישראל ביוס 24.6.2007 ומהווה כניסה לשלב לאומי של בקשה בינלאומית שהוגשה ביוס 14.12.2005. המועד לתשלוס אגרת החידוש חלף ביוס 14.12.2011, ומשלא שולמה האגרה גם בששת החודשים שלאחר מכן בהתאם לסעיף 57 לחוק הפטנטים, התשכ"ו- 1967 (להלן: "החוק"), פקע תוקף הפטנט.

2 על פי התצהיר שצורף לבקשה הסיבה לאי תשלוס אגרת החידוש השני נבעה מפרשנות שגויה של באי כוח המבקשת לאמנה לשיתוף פעולה בענייני פטנטים (להלן: "אמנת ה-07ע"). באי הכוח סברו כי המועד לתשלוס אגרת החידוש השני הינה 6 שנים מיוס הכניסה של הבקשה הבינלאומית לשלב הלאומי בישראל בעוד שהמועד האחרון חל 6 שניס מתאריך הבקשה הבינלאומית המייעדת את ישראל.

3 עוד מציין בא הכוח בתצהיר כי המבקשת רצתה לשלס את אגרת החידוש השני ולא רצתה בפקיעת תוקף הפטנט. לראיה צורפה לתצהיר התכתבות בין באי הכוח לבין נציגי המבקשת מיוס 19.3.2013 בה נתבקשו באי הכוח לשלס את אגרת החידוש השני. התכתבות זו נערכה לאחר פקיעת תוקף הפטנט ולפיכך ספק אם יש בה כדי להעיד כי המבקשת לא רצתה בפקיעת התוקף במועד בו פקע הפטנט או בסמוך לפני כן.

4. לבאי כוח המבקשת נודע על פקיעת תוקף הפטנט ב- 24.6.2013 שעה שניסו לשלס את אגרת החידוש במועד שסברו כי הוא המועד הנכון לתשלוס אגרת החידוש השני.

5 סעיף 52 לחוק קובע כי תקופת תוקפו של פטנט הינה 20 שנה מתאריך הבקשה. תאריך הבקשה הוגדר בסעיף 1 לחוק כתאריך ההגשה בהתאם לסעיף 15 לחוק, אלא נקבע בחוק

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

מועד אחר. סעיף 48ג לחוק מחריג את הוראות סעיף 15 לחוק וקובע כי לעניין בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, ייקבע תאריך בהתאם להוראות אמנת ה-26:1:

"הוראות חוק זה, יחולו לגבי בקשה בינלאומית המייעדת את ישראל, בשינויים המפורטים בפרק זה, ובשינויים המפורטים להלן;

(ג) | הוראות סעיפים 14, 11, 15, 17(א) ו-20 לא חולו;

(2) | הוראות סעיף 16 יחולו על בקשה בינלאומית שלגביה מילא המבקש את התנאים הקבועים בסעיף 148;

(3) תאריך בקשה בינלאומית ייקבע לפי הוראות האמנה."

בהתאם לסעיף 3(11) לאמנת ה-20:1 רואיס את תאריך הגשת הבקשה הבינלאומית כתאריך ההגשה בכל מדינה שיועדה בה:

לנוכח האמור תאריך הבקשה לפטנט הינו מועד הגשת הבקשה הבינלאומית המייעדת את ישראל, דהיינו 14.12.2005 ומועדי התשלוס של האגרות לחידוש הפטנט נגזרים ממועד זה (ראה פריט 12 לתוספת השנייה לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח - 1968).

לטענת באי הכוח, הטעות נובעת מתעודת הפטנט אשר אינה מבהירה מהו תאריך הבקשה ממנו נמניס המועדיס לתשלוס האגרה. ואת ועוד, לטענתו, כותרת אישור הגשת הבקשה

לפטנט שמהווה שלב לאומי של בקשה בינלאומית לפי אמנת ה-26:1 הינה שגויה ומטעה.

טופס אישור הגשת הבקשה מציין במפורש כי תאריך הבקשה הינו 14.12.2005. גס מתעודת החידוש הראשון, שצירף בא הכוח כנספח 6 לתצהירו, עולה בבירור כי תוקף הפטנט הינו 6 שניס מיוס 14.12.2005. כמו-כן עולה בבירור מנסח הפטנט כי תאריך הבקשה הינו 5, כמופיע בנסח בהדגשה.

לנוכח האמור, אין ספק כי הטעות של באי הכוח לא נגרמה מהמסמכים שיצאו תחת ידי רשות הפטנטים, אשר כולס מציינים את התאריך הנכון של הבקשה לפטנט. כמו-כן לא ברור על איזה סעיף בחוק או באמנת ה-26:1? מסתמכת פרשנות שגויה של באי הכוח לעניין תאריך הבקשה לפטנט.

1. בנסיבות אלה, דהיינו, כאשר הן החוק והאמנה, והן מסמכי הרשות כולס מצביעים כי תאריך הבקשה הינו 14.12.2005, לא שוכנעתי כי היה זה סביר כי עורך פטנטים יטעה בעניין זה וכי האגרה לא שולמה בשל סיבות סבירות כדרישת סעיף 60 לחוק.

2. לפיכך, הבקשה נדחית.

ז'קלין ברכה

סיגנית רשם הפטנטים

ניתן בירושליס ביום | כ"\ב אב תשע"ג 9 יולי 2013