ץג 10153161

ההחלטה:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בקשה לרישום סימן מסחר 103

"ץג 10153161 "

המתנגדת: אטיפוד השקעות בע"מ ע"י ב"כ עתי צמחוני, עו"ד

ה ח ל ט ה

1. לפני בקשה לרישום סימן מסחר מס' 197103 "ץז6ת1/\ [ת1658[6" בעבור משקאות כוללייס הנכלליס בסוג 33 (להלן: "הסימן המבוקש"). בוחן סימני המסחר העלה כנגד הסימן השגה לפי סעיף 12(11) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"). סעיף זה, אוסר על רישום סימני מסחר המצהים יין וכוללים ציון גאוגרפי, אס מקורו של היין אינו באותו אזור גאוגרפי. מאחר ויקב המבקשת ממוקם בתברון ואינו מצוי בירושלים, העלה בוחן סימני המסחר את הליקוי האמור.

2 לאור דברי הבוחן ביקשה המבקשת להשמיע טענותיה בפני רשום סימני המסחר. דיון התקיים בפני ביוס 13.6.2012 בו נכחו, בין היתר, מר פנחס מורציאנו, בעל היקב של המבקשת, וכן הרב ישראל הירשנזון אשר התבקש על ידי המבקשת לחוות דעתו. בעקבות הדיון ביוס 4.9.2012 הגישה המבקשת השלמת טענות בכתב וכן הוגש סקר שנערך מטעמה, כמתואר להלן.

עיקר טענות המבקשת

3 לטענת המבקשת אין לראות בסימן כסימן מתאר, אלא סימן שרירותי הכשיר לרישום. לטענתה היא אינה מסתירה מהצרכן כי מקום ייצור היין מתוצרתה אינו בירושלים, ועל כן אין לראות בסימן כסימן מתאר.

4 עוד טוענת המבקשת, כי גם בהקשר הדתי, נבחר על ידה הסימן המבוקש בשל הזיקה ההיסטורית בין חברון, העיר בה מצוי יקב המבקשת, לבין ירושלים. לשיטתה, הסימן

"ץז6ת1/\ 1ש167115816" אינו מרמז לקונה הסביר כי מקור הענבים מהם מיוצר היין הנו ירושלים דווקא, אלא נועד לעורר אסוציאציה של קדושה וטוהר, ולחבר אסוציאטיבית להיסטוריה העתיקה של ירושלים.

5. בתמיכה לטענותיה צירפה המבקשת מכתב מאת מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל באשר לכרמים ויקבים בשטחה המוניציפאלי של העיר ירושלים. כמו כן, הוצג סקר אינטרנטי שנערך עבור המבקשת ובסיכום ממצאיו נטען כי ירושלים לא מתקשרת בקרב הציבור באופן אסוציאטיבי ובלתי נעזר עס יין או ענבים.

6. כמו כן, טוענת המבקשת כי למעט עוסק יחיד, בעל סימן רישום מס' 76447 "יקבי אפרת - פאר ירושלים" (מעוצב), אין עוסקים אחריס בתחום היין, אשר עושים שימוש במסגרת סימניהם המסחריים במילה "ירושלים". בממצא זה, יש לטענת המבקשת כדי לחזק את טענתה בדבר העדר ייחודה של ירושלים לצורך גידול ענבים לשם ייצור יין.

7 לפיכך, טוענת המבקשת כי ירושלים אינה אזור בעל עדיפות לגידול ענבים וייצור יין ואינה נתפסת כך בקרב הציבור. על כן, טוענת המבקשת אין בקשתה לרישום הסימן נופלת לגדר הגדרת המונח "ציון גיאוגרפי" בפקודה ומכאן לשיטתה אין להעלות את ההשגה שבסעיף 1) כנגד רישום הסימן.

8 טענה חלופית שבפי המבקשת הנה לקשר שבין העיר חברון, שהגדלים הענבים מהם מופק היין שהיא מייצרת, לבין העיר ירושלים. לשיטתה, ניתן למצוא במקורות קשר היסטורי בין ירושלים לחברון. לפיכך סבורה המבקשת כי הסיפא של סעיף 12(11) לפיה אם "מקורו של היין אינו באותו אזור גאוגרפי" לא יהא הסימן כשיר לרישום, אינה חלה בעניינה.

דיון

9. מתן וּכות שימוש ייחודית בסימן הכולל של אזור גיאוגרפי, מפקיעה זכות ואת מן הציבור ובכללו גם יתר ציבור העוסקים במלאכה באותו האזור, אשר לא יוכל לעשות שימוש בתיאור גאוגרפי זה. הדבר נכון לגבי יתר העוסקים במלאכה בין גם מחזיק הסימן ממוקם באותה סביבה גאוגרפית, וביןו גם לאו. מכאן, שעולה קושי לאפשר רישום של סימנים אלו. ראה בעניין וה א.ח. וליגסון דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם, (1973), בעמוד 41 פסקא 53 (להלן: "זליגסון"):

"סימנים גאוגרפיים: סימנים אלה פסולים לכאורה, כיוון שכל אדם העוסק במסחר רשאי להשתמש בציון המקום בו הוא גר או עוסק במסחר, כדי לציין את סחורותיו. כך סירבו לרשום באר את הסימן "עצמון" לגבי יינות (בקשה מס' 8, החלטת הרשם מיולי 1958). אין זה חשוב אם בסביבת ההר עצמון (אשר שמו הרשמי הוא הר מירון, אך נוהגים לקרוא לו עצמון) ישנם כרמים אם לאו. די

בעובדה שסביבת ההר הנדון מאוכלסת בכפרים, שיכולו לעסוק בייצור יינות או בנטיעת כרמים."

לאחר דברים אלה נחקק סעיף 12(11) לפקודה אשר שאלת פרשנותו נושא השגתו של המבקשת דנן. לפי סעיף זה, לא יהיה כשיר לרישום -

1) סימן המזהה יין או משקה אלכוהולי הכולל ציון גאוגרפי, אם מקורו של היין או המשקה האלכוהולי אינו באותו אזור גאוגרפי;

הגדרתו של המונח "ציון גאוגרפי" בו נעשה שימוש בסעיף 12(11) האמור, כוללת דרישה לייחס תכונה או מאפיין מסוימיים למקור הגיאוגרפי ממנו מגיעים הטובין:

"ציון גאוגרפי" - ציון המזהה בישראל טובין כטובין שמקורם באזור גאוגרפי מסוים שהוא מדינה חברה, אזור או חבל ארץ בה, אם ניתן לייחס תכונה מסוימת, מאפיין מסוים או מוניטין של הטובין, בעיקר לכך שמקורם באותו אזור גאוגרפי;

בחינת דברי ההסבר בהצעת חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני - התאמה להוראות הסכם הטריפס, התשנ"ט-1999 (להלן: "הצעת חוק לתיקון דיני הקניין הרוחני") מעלה כי הגדרה זו כוללת שני מרכיבים:

"להגדרה "ציון גאוגרפי": הגדרה זו מחילה את הוראות סעיף 1(22) להסכם הטריפס. ציון גאוגרפי יכול להיות שם של מדינה, אזור או מקום גאוגרפי אחר, והוא יכול להיות גם התייחסות סימלית יותר למקום מסוים. לציון גאוגרפי נחוצים שני מרכיבים: שימוש בציון המזהה מוצר מסוים כמוצר שמקורו מאותו מקום, וזיקה בין מוניטין או תכונה אחרת של המוצר הרלוונטי לאותו אזור גיאוגרפי. " (ההדגשה אינה במקור - א.ק.)

כאמור, המבקשת טוענת שאין לירושלים כל תכונה ייחודית אותה ניתן לייחס עם יין או משקה אלכוהולי. שלכן הציגה את מכתבו האמור של מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל. המכתב הוגש ללא תצהיר ואינו עומד בהוראות סעיף 67 לפקודה, לפיו על המבקש להוכית טענות עובדתיות בפני הרשם לתמוך טענות אלו בתצהיר הערוך בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. מכאן שעל פניו משקלו הראייתי של המכתב מוטל בספק.

אך אף אם היה מקום לתת לו משקל, ספק אם היה במכתב זה לתרום לטענות המבקשת. מנכ"ל אותו ארגון אמנס ציין שלמיטב ידיעתו לא קיימים כרמים לגידול גפנים לייין בתחום המוניציפאלי של העיר ירושלים, אך באותה נשימה מאשר באותו מכתב כי אכן ישנם מספר יקבים בתחום המוניציפאלי של ירושלים. לצורך הפעלת סעיף 12(11) איני מוצא הבדל בין יקב לבין כרם. שניהם מתייחסים למקורו של היין או המשקה האלכוהולי.

לכך יש להוסיף את דבריו בשעת הדיון של מר פנחס מורציאנו, בעל היקב של המבקשת, אשר ציין כי קיימים בירושלים חמישה יקבים (פרוטוקול עמוד 15, שורה 11). מכאן, כי אף לשיטת המבקשת עצמה היא אינה המקור היחיד בתחום גיאוגרפי של ירושלים. כך גם כאן המקום לציין, כי הבקשה דנן נבחנה לאחר הליך בקשות מתחרות לפי סעיף 29 לפקודה: בקשות

מתחרות לרישום סימני מסחר 197103, 198634 ו-198635 (ע67ת1//\ ות1615316) אנטיפוד השקעות בע"מ נ' יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פורסם באתר רשות הפטנטים (2011). עיון בהחלטה באותו הליך מעלה שישנו לפחות יקב אחד בירושלים.

כאמור, הציגה המבקשת גם סקר אשר נערך עבורה על מנת להראות כי ירושלים לא מתקשרת בקרב הציבור באופן אסוציאטיבי ובלתי נעזר עס יין או ענבים. בחינת השאלות שהוצגו במסגרתו של הסקר מעלות קושי לייחס לו משקל ראייתי רב. כבר נקבע כי הסכנה המרכזית בעריכת סקר היא כי ייווצרו הטיות שונות אשר ישפיעו על תוצאותיו (ר' למשל, התנגדות לרישום סימן מסחר 112645 שלמה זך נ' תנה תעשיות (1991) בע"מ (2004) (להלן: "עניין מי-זך") התנגדות לרישום סימן מסחר 178780 וואלה תקשורת בע"מ ואח' נ' רד רוב בע"מ, פורסם בנבו (2012); בקשה לרישום סימן מסחר 231231 תרימה תוצרי רפואה ישראליים, מעברות בע "מ, פורסם בנבו (2012) (להלן: "עניין גלולת היום שאחרי")). עיוו בטאלות אשר הוצגו לנסקריס מעלה ספק רב באשר למשקל שיש לייחס לתשובות שניתנו. נשאלו שש שאלות אשר לפחות חלקן על פניהן ועל פי סדר הצגתן עלולות להטות את התשובות.

כך למשל, בשאלה הרביעית, נשאל הנסקר "האם היין המשווק תחת השם "יקב ירושלים" או "ץזסחז// הח15016רז16", יכול להיות מיוצר מענבים הגדלים לאו דווקא בעיר ירושלים? " אחוז הענבים בחיוב על שאלה זו לפי הסקר היה 64.3% מכלל הנשאלים. לטעמי, יש בניסוח השאלה באופן זה כדי להשפיע על טיב התשובה המתקבלת. כאשר צרכן נמצא בחנות ומביט על בקבוק היין אותו הוא מבקש לרכוש, לא מוצגת בפניו האפשרות כי הענבים מהם מיוצר היין גודלו במקום אחר. אזכורה של אפשרות זאת בפני הנסקר מגלה לו כי אפשרות ואת קיימת, ויתכן שיש בכך כדי להטות את תשובתו.

בנוסף, בשאלה האחרונה לאחר סדרת שאלות בנושא, נשאל הנסקר מהו הדבר הראשון עליו יחשוב במידה וייתקל ביין מתוצרת "יקב ירושלים". התשובות שנתקבלו היו: "יין איכותי %, יין כשר 19.1%; יין מענבים הגדלים בעיר ירושלים 22.0%; ויין מארצ הקודש

ראשית, דומני כי מן הראוי היה כי שאלה זו תופיע כאחת השאלות הראשונות בסקר, משום שיש בשאלותיו הראשונות של הסקר בכדי לגלות מהי מטרתו והדבר יכול להביא להטיית התשובות המתקבלות (ר' פסקא 52 לעניין מי-וּך). מעבר לכך, בחינת תשובות הנשאלים מעלה כי תשובותיהם של כ-50% מהם (יין מארצ הקודש - 28.6% ויין מענבים הגדלים בעיר ירושלים - 22.0%) מעידות כי הקשר הגאוגרפי הנו הדבר הראשון עליו יחשבו. ממצא זה, מחליש את טענתה של המבקשת כי הציבור אינו מקשר בין הסימן המבוקש לרישום לבין האזור הגאוגרפי ממנו מגיע המוצר.

בנוסף על האמור בכך שהמבקשת לא פרטה באשר לאוכלוסיית הנסקרים מה הנימוקים לבחירת קבוצה זו דווקא - אף בכך יש כדי להקשות על מתן משקל גדול יותר לסקר שהוגש (ר' עניין גלולת היום שאחרי, פסקא 27).

שאלת כשרותו של שם גיאוגרפי כסימן מסחר נדונה בעבר בהתנגדות לרישום סימן מסחר נ' יקבי הרי גליל, פורסם באתר רשות הפטנטים (2008), שכן נקבע בפסקא 55:

"טענה על פי סעיף 12(11) לפקודה הקובע כי סימן המזהה יין או משקה אלכוהולי כולל ציון גיאוגרפי, אם מקורו של היין או המשקה האלכוהולי אינו באותו אזור גיאוגרפי" אינו כשיר לרישום. חשוב להדגיש כי על פי סעיף זה, לא נדרשת הטעיה או אפילו סכנת הטעיה והוראת הסעיף היא אבסולוטית ואינה מותירה מקום לשיקול דעת. " (ההדגשה אינה במקור - א.ק.)

לעומת דברים אלה סעיף 11(11) אינו מכיר בחזקה מוחלטת שכזו באשר לקיומה של הטעיה בעת שימוש בציון גיאוגרפי ולמעשה מאפשר רישומו של סימן במידה ורכש אופי מבחין:

1) סימן שמשמעותו הרגילה גיאוגרפית או שם משפחה, אם אינו מוצג בדרך מיוחדת, זולת אם הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או9;

מכאן שהמחוקק הציב בסעיף 12(11) לפקודה הכולל שימוש בציון גיאוגרפי (כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה) ביחס ליין ומשקה אלכוהולי, רף גבוה יותר מאשר זה שנקבע בסעיף 11(11) לפקודה.

כאמור לעיל, בהליך אחר בו הייתה המבקשת דנן צד, עלה כי בירושלים יקב נוסף. כך גם מכתבו של מנכ"ל המועצה לגפן היין בישראל ראשית ראיה לכך שישנם יקבים בירושלים וכך גם עולה מדבריו של בעל היקב של המבקשת כפי שהובאו לעיל. בנסיבות אלה מתקיימת החזקה העומדת ביסוד סעיף 12(11) לפקודה אשר לסתירתה היה על המבקשת לבסס את העדר תכונות, מאפיינים, או מוניטין של יינות ומשקאות אלכוהולי מיקבים קיימים אלה. לטעמי לא עמדה המבקשת במבחן זה והסקר אשר הובא מטעמה לשם כך לא הראה זאת. משלא הוצגו בפני ראיות מבוססות שיש בהן להיאחז, איני מוצא שהמבקשת שללה את ההנחה שהשימוש המבוקש בשם ירושלים ייחשב ציון גיאוגרפי בקשר עס יין או משקה אלכוהולי ויהיה בו לייחס לה תכונה, מאפיין או מוניטין מסוימים אותס יטעה הציבור לקשר עס ירושלים בעוד שיקב המבקשת ממוקם בתברון.

לאור החזקה שקובע סעיף 12(11) לפקודה ומאחר שהמבקשת לא הצליחה להראות שאין המדובר בציון גיאוגרפי כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לפקודה הרי שאין צורך להיוקק לטענתה של המבקשת כי יש לראות בשימוש בשם ירושלים בסימן המבוקש כשימוש שרירותי. יחד עס זאת יוער גם לכשעצמה אין בידי לקבל טענה זו.

המבקשת עצמה ציינה כי השם ירושלים נבחר להיכלל בסימן על מנת ליהנות מהילת הקדושה והטוהר ומההקשר הדתי של העיר ירושלים כפי שהיא נתפסת בקרב הציבור הרחב. כלומר, גם לשיטת המבקשת שש זה נבחר מתוך רצונה של המבקשת לשאוב מן המוניטין שנבנה לעיר ירושלים - אף גם זה אינו קשור ישירות לטובין אותס היא מוכרת. דהיינו, לטעמה, לכל פחות המדובר בסימן משבח אס לא תיאורי (לאבחנה בין קטגוריות שמות מסחר וזכאותם להגנה ר' ע"א 5792/99 תקשרות וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע "מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933,

5. אכן, לא כל שם של אזור או מקום הנמצא אי שם ברחבי העולם פסול לרישום רק בשל היותו של אזור גיאוגרפי. ככל שיימצא לגביו כי הוא אינו מוכר, יתכן כי ניתן יהיה לקבלו לרישום בנסיבות מסוימות (ר' וליגסון בעמוד 41 פסקא 53). כמו כן, ישנם סימני מסחר הכוללים שמות גאוגרפיים שאינס משמשים כציון גיאוגרפי, אשר בחירתם נעשתה לאור הרצון לייחס לסחורה איכות משובחת. אך על פי רוב המדובר הוא בשמות מקומות בהס לא מתקיימיס תעשייה או מסחר וזאת בניגוד לשם המבוקש במקרה זה. ר' בעניין וה וליגסון, עמ' 42:

"ישנם ציונים גיאוגרפיים אשר אינס משמשים כלל כציון מקום, אלא במעין מילת שבח, כגון "2067656 )תטס]", "6תג|ם )תס]א" או "הקוטב הצפוני. אלה מקומות ללא כל תעשייה, מלאכה אומסחר; ובחירתם כסימנים נעוצה רק ברצון לציין שהסחורה היא מאיכות משובחת, שיא הטיב וכדומה. (ההדגשה אינה במקור)

לעניין ר' גס בעמוד 372 בהתייחסות לסעיף 22.3 להסכם הטרייפס אשר ישראל היא צד לו, ואשר בהתאם לו תוקנה פקודת סימני מסחר והוסף סעיף 12(11) כאמור לעיל:

. אין די מקרים אלו כדין המקרה שלפנינו. אין ספק בדבר הכרות הציבור בשם ירושלים ולא ניתן לקבל את הטענה כי השימוש בשם זה נעשה באופן שרירותי. יתרה מכך, ספק אם דבריס אלה ניתן לומר לגבי ירושלים בהן יש תעשייה, מלאכה ומסחר פעילים.

משקבעתי לעיל כי ירושלים מהווה ציון גיאוגרפי כהגדרתו בפקודה, יש לבחון האם מקורו של היין אינו באותו אזור גאוגרפי כקבוע בסעיף 12(11) סיפא. חיינו, האם במקרה זה מקורו של היין אינו בירושלים.

למעלה מכך, אחת מטענותיה של המבקשת היא לקשר בין העיר חברון לעיר ירושלים. נראה אפוא כי בטענותיה אלו מנסה המבקשת לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, מנסה לאבחן בין מקור הכרם למקור היקב, לעניין קיומן או העדרן של תכונות המיוחדות לירושלים בהקשר של יין ומשקאות אלכוהוליים כעולה מדרישות הרישוי של סעיף 12(11). מאידך, מנסה לקשר בין העיר ירושלים לעיר חברון על מנת להראות שלמעשה מקורו הטובין שלה כן באותו אזור גאוגרפי לעניין הסיפא של אותו הסעיף. דחיינו, על פניו אין לקבל את הטענה.

יתרה מכך, גם לגופה אין לקבלה. המבקשת טוענת לקיומו של קשר בין העיר חברון, שם גידול הענבים ממנו מופק היין שהיא מייצרת, לבין העיר ירושלים. לתמיכה בטענה זו, צרפה המבקשת חוות דעת של רב מטעמה. בחוות דעתו, פורס הרב נימוקיס אודות הקשר בין שתי ערים אלו. כאשר נשאל הרב בדיון שהתקיים בפניי אודות הקשר בין ערים אלו השיב (פרוטוקול עמוד 13 - 14):

"הרב: ... זה לא נכון להגיד שחברון זה ירושלים, כי זה חברון, וזה ירושלים. היה שלטונות שונים, היה אנשים שונים, אבל היה קשר חזק בין חברון לירושלים, זה לא קשר בין כל שאר הערים. לא קשר שתמצא אותו בין שאר הערים ... מי שהיה מבקר בירושלים, היה גם מבקר בחברון. יכול להיות שגם היה קפיצה הדדית בין המקומות. וגם קבר רחל. אז נכון שירושלים זה ירושלים, אין מה להתווכח, אבל מי שאומר שהוא הולך לירושלים, אז יכול להיות שגם קפיצה לחברון. " (ההדגשה אינה במקור - א.ק.)

עם כל כבוד, איני מוצא בנימוקיס אלו לבסס קיומו של קשר הדוק בין שתי הערים אלו - אין בכך כדי להוכיח זהות בין שני המקומות על מנת להראות כאילו מוצריה של המבקשת מקורן בירושלים.

0. נוכח הדברים שלעיל, אינני יכול לקבל את טענות המבקשת וקובע כי מתקיימת בענייננו גם הסיפא לסעיף 12(11) לפקודה.

1. לאור האמור הריני דוחה את הבקשה לרישום סימן מסחר 197103.

אסא קלינג רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ניתן בירושלים ביוס כ' שבט, תשע"ג 1 ינואר, 2013