החלטות שיפוטיות | שילון צוקרשטיין ושות'

ההחלטה:

בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר התנגדות לרישום סימן

(בקשה להגשת תצהיר כראיה נוספת, בקשה למיון מצהיריס ובקשה לתיקון כתב התנגדות).

המתנגדת: צ.8 ,41 א110ג.אתתזצ 00471 100005 עוייד יוסי ברגמן

מבקשת הרישום: חברת אופנת בוגרת בעיימ עוייד יעקב מנור.

הונחו בפני שלוש בקשות, מהן שתייס שהוגשו מבקשת הרישום ואחת המתנגדת:

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר א. בקשת מבקשת הרישום, שהוגשה ביוס 29 פברואר, 2000, להתיר לה לחקור את המצחיר מטעס המתנגדת. בהתאם לסעיף 67 לפקודת סימני המסחר, התשלייב-1972 (להלן: ייהפקודה). לבקשה זו נעניתי בחיוב ב- 12 יולי, 2000.

ב. בקשת מבקשת הרישום שהגישה גם היא במכתב שנתקבל ביוס 29 פברואר, 2000, להגשת ראיה נוספת.

ג. בקשת המתנגדת מיוס 9 מרצ, 2000, לתיקון כתב ההתנגדות.

הבקשה לרישום סימן מסחר מס' 100608 הוגשה ביוס 6 ספטמבר, 1995 ופורסמה ביומן סימני המסחר מחודש אפריל, 1997. ביום 30 יולי, 1997 הוגשה הודעת ההתנגדות לרישום הסימן וביוס 13 אוגוסט, 1997 הוגשה הרצאת טענות המתנגדת (להלן: 'יכתב ההתנגדות המקורי'). ביוס 23 ספטמבר 1997, הגישה המבקשת כתב טענות שכנגד. ביוס 0 מאי, 1999, הגישה המתנגדת ראיותיה. ביוס 2 ספטמבר, 1999, הוגשו ראיות המבקשת וביוס 4 פברואר, 1999, הגישה המתנגדת ראיותיה בתשובה. בכך נסתיימו החלפת כתבי הטענות והגשת הראיות בהליך זה.

הבקשה להגשת ראיה נוספת

ביוס 15 פברואר, 2000, שלחה המבקשת, ללא היתר, תצהיר המהווה ראיה נוספת (לחלן: 'יהתצהיר הנוסף') ובו תגובה לתצהיר המתנגדת. התצהיר הנוסף הוחזר למבקשת מחלקת סימני המסחר, ביוס 23 פברואר 0, והיא נתבקשה להגיש בקשה מנומקת להגשתו.

ביוס 29 פברואר, 2000 הגישה המבקשת בקשה להגשת התצהיר הנוסף, שבה נטען כי:

*1. התצהיר הנוסף שהוגש ע"י המבקשת נועד להדוף טענות שאין בהן אמת והמבוססות על השערות שאין בהן כל ממש כפי שהועלו על ידי המצהיר מטעם המתנגדת.

2. טענות אלה חייבות היו להיענות בתצהיר נוסף שמבהיר את התמונה בפני כבי הרשם בטרם יתן החלטתו בהתנגדות.

3. אשר על כן, מתבקש כבי הרשם לקבל את התצהיר וכן מתבקש הרשם הנכבד על פי הסמכות שבידו להתיר לחקור המצהיר מטעם המתנגדת.

בתגובתה מיוס 8 מר, 2000, טענה המתנגדת כי אין להיענות לבקשה בשל שלושה נימוקים: ראשית, פגיעה בסדרי הדין הנוהגים ובכללי חלוקת נטל ההוכחה, המעניקים למבקשת וכות אחרונים להגיש ראיותיה בתשובה. עוד נטען כי התצהיר הנוסף אינו המסגרת הראויה להפרכת טענות המתנגדת. ואת, כך נטען, יש לעשות במסגרת החקירה הנגדית או הסיכומית. לבסוף, סבורה בייכ המתנגדת כי הראיה הנוספת היא למעשה תגובה לטענות והיא אשר אינה ממלאת אחר התנאי שבו צריכה לעמוד ראיה נוספת, דהיינו, הצגת עובדות או טענות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן.

תקנה 41 לתקנות סימני המסחר 1940 קובעת כי:

*שום צד לא יניח ראיה נוספת, אולם בכל משפט בפני הרשם, רשאי הרשם בכל זמן שהוא, אם ימצא זאת לנכון, ליתן למבקש או למתנגד רשות להגיש כל ראיה בתנאים אשר יישרו בעיניו, בין בעניין ההוצאות ובין בעניין אחר.

משנסתיימה, אפוא, מסכת הגשת הראיות על ידי הצדדים, לא תונח כל ראיה נוספת, אלא במקרים חריגים. תקנה 41 מעניקה לרשם סמכות שבשיקול דעת, לחתיר הגשת ראיות נוספות כאשר המבקש מציג נימוקים טוביס ומוכחיס להגשת ראיה נוספת. בהחלטת הרשם בעניין

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר התנגדות לרישום סימן מסחר מסי 105772,3,4 (בקשה להגשת ראיה נוספת)

אכן, הכלל בדבר איסור הגשת ראיה נוספת אינו כלל מוחלט כי אם נקודת מוצא שניתן להיחלץ ממנה ולהגיש, ברשות הרשם, ראיות נוספות. אלא מאי, המבקש להיחלץ מן האיסור חייב לרתום לבקשתו נימוקים שיש בכוחם להוליכו אל ההיתר. הסמכות הנתונה לרשם בתקנה 41 להתיר הגשת ראיות נוספות, הינה סמכות שבשיקול דעת, ואולם, ללא נימוקים מוכחים - אשר יסבירו מדוע לא נכללה הראיה הנוספת במסכת הראות שהוגשו במסגרת תקנות 39-38, מה הצידוק לעיכוב בהגשת הראיה, ומדוע חשוב שהראיה תוגש - אין בפני הרשם תשתית עובדתית שלגבית כל להפעיל את שיקול דעתו ולהחליט באם יש מקוס להתיר הגשת ראיה נוספת. היות וכאמור לעיל, תקנה 41 קובעת, מלכתחילה, כי אין להגיש ראיה נוספת, הרי שממוקי המבקשת צריכים להתגבר על קביעה זו. הנימוקים הללו, כמו כל טענה עובדתית, צריכים להיות מוכחים ע"י תצהיר או ראיה אחרת.* שם בעמי 4).

הבקשה להגשת התצהיר הנוסף נסמכת על נימוק יחיד - שאינו מוכח בשוס דרך - לפיו התצהיר הנוסף נועד *להדוף טענות שאין בהן אמת והמבוססות על השערות שאין בהן כל ממש* ושהוא מבהיר את התמונה בפני כבי הרשם בטרם יתן החלטתו. סבורני כי אין בכך אפילו ראשית נסיון לנמק את הבקשה להריס את נטל ההוכחה המוטל על המבקשת. לפיכך דין הבקשה להידחות.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בקשת המתנגדת לתיקון כתב ההתנגדות

בכתב ההתנגדות המקורי (מס' 7) נטען כי רישום הסימן המבוקש יגרום להטעיית הציבור ויעודד תחרות בלתי הוגנת, ובהתבסס על סעיף 6(11) לפקודה, והואיל והוא וחה לסימן מפורסם שבבעלות המתנגדת,

ביוס 8 מרץ, 2000 ביקשה המתנגדת לתקן את כתב ההתנגדות המקורי, בעקבות חקיקת החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטרייפס), התשייס-1999 (להלן : ייחוק טריפס). על פי תיקון מבססת המתנגדת את טענתה בדבר פגיעה בסימן מפורסם, אשר הופיעה בכתב ההתנגדות המקורי, גס על סעיף 14(11) לפקודה שהוסף על-ידי חוק טריפס, אשר מוסיף לרשימת הסימנים שאינם כשרים לרישום:

*סימן שהוא זהה או דומה לסימן מסחר מוכר היטב שהוא סימן מסחר רשום, וזאת אף לגני טובין שאינם מאותו הגדר, אם יש בסימן המבוקש לרישום כדי להצביע על קשר בין הטובין שלגביהם מבוקש הסימן לבין בעל הסימן הרשום, ובעל הסימן הרשם עלול להיפגע כתוצאה משימוש בסימן המבוקש ע"י.

בתגובה שנתקבלה ביוס 8 מאי, 2000 התנגדה מבקשת הרישום לתיקון, בטענה כי:

*סי 00/12 לחוק, הקובע תחולה והוראות מעבר, מתיר למבקש לרשום סימן מסחר לתקן בקשתו וזאת להבדיל ממי שהגיש התנגדות לבקשה שהוגשה כאמור: ימי שהגיש לפני כוס התחילה בקשה לרישום, וביוסם התתילה טרם מתנה החלטה סופית בבקשתו, רשאי... לבקש לתקן את הבקשה...*.

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר החוק מפורשות מתיר החלה רטרואקטיבית של הוראותיו למבקש לרשום סימן מסחר ולא למתנגד. בספר פרשנות במשפט, כרך שני, ע"י 617 מציין נשיא בית המשפט העליון, השי אהרון ברק, כי בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון נקבע הכלל לפיו אין לתת תוקף לחוק למפרע, אלא אם כוונת המחוקק בעניין והיא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים.

(הבקשה במקור) אינו מקבל את טענת מבקשת הרישום. כאמור לעיל, עוד בכתב ההתנגדות המקורי הופיעה הטענה בדבר פגיעה בסימן מפורסם (ראה סעיפים: 2, 4, 5, 7, 8, 11, 14 לכתב ההתנגדות המקורי). טענה זו מעוגנת בדין, ועוגנה בכתב ההתנגדות המקורי, בסעיף 6(11) לפקודה, שעניינו מניעת רישום סימן העשוי לגרום להטעיה ולעודד תחרות בלתי הוגנת. סעיף 6(11) שימש הן את רשם סימני המסחר והן את בתי המשפט כבסיס סטטוטורי למניעת רישום סימני מסחר דומים או זהים לסימני מסחר מפורסמים. לעניין זה והראה למשל: בגייב 476/82 בייש 497/83 אורלוגד בעיימ ני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, פייד לט(2) 188; עייא 6181/96 קרדי נ קש1]א ]1 צאג 60 240801 , פייד נב(3) 279; בגייצ 1 מתפרות הדרוס נ. 1,5₪, פייד כב(?), 189; היימ (ת''א) 748/94 המי (ת'יא) 5526/94 סיטי סנטרל בעיימ ני [5]אצאסאא 5001215 טטסאתאץ זטא601), תק-מח כרך 4) עמי 4(77); החלטת רשם סימני המסחר בענין התנגדות לרישום סימן מסחר מסי 3 (.8001) כ71/] 4248 6 300775 ני 1,/0נ)א סזאזאסא תסטצוה

בפסק הדין בעניין בקרדי קיבל לאחרונה בית המשפט העליון, התנגדות לרישום סימן המסחר יי[12 4 .3 לגבי דברי הלבשה, מאחר שרישום כזה מנוגד לסעיף 6(11) לפקודה. נקבע כי הסימן שהתבקש מעודד תחרות בלתי הוגנת מצד המערער בהליך,

אשר ניסה להיבנות על המוניטין של הסימן המפורסם 821 2.024, שקנה את תהילתו בתחום המשקאות החריפים. אומר כבוד השופט אנגלרד (עמי 283):

*אמנס בסעיף 11 לפקודה אין התייחסות ישירה לדוקטרינת "יהמוניטין היבלנואמייי או לדוקטרינת יהדילוליי, אך לדעתי ניתן לשלב את הרעיונות העומדים מאחורי דוקטרינות אלה לתוך המושג של תחרות בלתי הוגנת. השימוש במומטין של עסק מפורסם, שפרסומו חוצה גבולות, על ידי גורם ורשום קידום עסקיו שלו הוא בבחינת תחרות בלתי הוגנת. סימני מסחר, אשר רכשו לעצמס הכרה בינלאומית ומוניטין בעלי עצמה כהגדולה עד שהם תורגים מעבר למוצרים הספציפיים בהס עוסק בעל סימן המסחר, ראויים להגנה בדין. השימוש בסימן הסובייקטיביים של המשתמש המפורסם אינו הוגן משני היבטים לפחות - ראשית, המשתמש בסימן המסחר קוצר פירות של מוניטין עליהס לא הוא טרח. הוא נהנה, ללא פגיעה אפשרית בבעליו החוקיים של סימן המסחר. בגלל פיחות ודילול המומטין ושחיקת הייחודיות של סימן המסחר. לאור דברים לה ברי, כי אין לשים את הדגש על מעיו בסימן המפורסם; די בהוכחה כי השימוש בסימן המסחר המפורסם עשוי לקדס את עסקיו של המשתמש בשל המוניטין של בעל הסימן המפורסם. ההנחה היא, כי בהגברת השימוש בסימן מסחר מפורסם (ייחודי לצורכי עסקים אחרים יש משוס שחיקה ודילול ביחודיות העסק של בעל סימן המסחר.*

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר פסק דין והינו נדבך נוסף לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון, המאוזכרת לעיל, אשר בהתבסס על סעיף 6(11) לפקודה, מנעה רישום סימני מסחר הדומים לסימניס מפורסמים.

הדוקטרינה של איסור רישום סימני מסחר הפוגעים בסימניס מפורסמים, הייתה חלק מהדין הישראלי לפני תיקון הפקודה על ידי חוק טריפס. דוקטרינה זו אף סיפקה הגנה לסימניס מפורסמיס לא רק במישור הרישום, כי אס גם במישור האכיפה, כנגד שימוש עסקי בלתי מורשה, וזאת בהתבסס על דיני סימני מסחר, עוולת גניבת עין ודיני עשיית עושר לא במשפט. ראה: ת.א. 1769/80 תו00 6גך (ת02019110?) 12618/816) עתהקותס?) נ' בואינג נסיעות ותיירות בעיימ פיימ תשמייט (ג) 8 ת.א. (תייא) 147/94 המי 976/94 .0ם1 ז0281116 ני סנוקרסט (שיווק) 1980 בעיימ (לא פורסס). ת.א. נהריה) 79/84 | (4/5 צ0זו) 4/5 1600 ני שמיל מפעלי מתכת ומסגרות בנין בעיימ פיימ תשיין 194(ג).

לאור האמור בפסקה 12 לעיל, והואיל, וכתב ההתנגדות המקורי כלל מלכתחילה טענה של פגיעה בסימן מפורסם מכוח סעיף 6(11), אינני סבור כי בהתרת התיקון המבוקש יש במקרה נוכתחי משוס החלה רטרואקטיבית של נורמה מהותית שלא חלה על בעלות הדין בעת הגשת הבקשה לרישום הסימן. במידה שחוק טריפס אכן הכניס שינוי בדין שקדם לו לגבי הגנת סימניס מפורסמים, אין הדבר בא לידי ביטוי בולט בנסיבות המקרה הנוכחי. אשר על כן, הבקשה לתיקון כתב ההתנגדות מתקבלת בזאת. המבקשת תהא רשאית להגיש כתב מתוקן של טענות שכנגד, עד ליוס 0

אדגיש כי אן בהחלטתי זו משוס הבעת כל עמדה בסוגיה, האם, ובאיזו מידה, חל שינוי כלשהו בהגנת סימני מסחר מפורסמים, בעקבות חקיקת חוק טריפס.

משה ש. גולדברג רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר ניתן בירושלים ביוס כייב אלול, תשסייא 0 ספטמבר, 2001

משרד המשפטים מסמך זה הינו העתק שנסרק בשלמותו ביום ובשעה המצוינים , בסריקה ממוחשבת מהימנה מהמסמך המצוי בתיק, בהתאם לנוהל הבדיקות במשרד המשפטים.

על החתום משרד המשפטים (חתימה מוסדית).