רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ההחלטה:

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

בפני סגן רשס הפטנטיס

התנגדות לבקשת פטנט מס' 109862 (בקשה לפי תקנה 59 (ג) לתקנות הפטנטים (נוהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח- 1968

בעינין: זהאס ג א 50075 115 052

ז ד סאז ע"י ב"כ איתן, פרל, לצר וכהן-צדק , עו"ד ועו"פ

ובענין : מדינת ישראל-משרד הביטחון-רפא"ל ע"י ב"כ ד"ר מרק פרידמן בע"מ, עו"פ

ה ח ל ט ה

1 מונחת בפני בקשתה של המבקשת לפי תקנה 59 (ג) לתקנות הפטנטים (נוחלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות ), התשכ"ח- 1968 (להלן: תקנות הפטנטים) לראות במבקשת כאילו הודתה בעובדות שטענה להן המתנגדת וכאילו הסכימה לסעד שהמתנגדת בקשה, ולחילופין, למחוק את כתב הטענות בתשובה מטעס המבקשת.

2 ביוס 5.5.98 הגישה המתנגדת את התנגדותה לבקשת הפטנט.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לאחר שש אורכות שניתנו לה, הגישה המתנגדת את כתב טענותיה ביוס 3.3.99.

לכתב הטענות צירפה המתנגדת, כמקובל במקרים רבים, נספחים שונים. כותרתו של כתב הטענות הוא: "כתב טענות מטעס המתנגדת".

כתב הטענות בתשובה מטעס המבקשת הוגש, לאחר קבלת ארכה, ביוס 22.7.99.

ביוס 23/8/99 הודיעה לשכת הרשס לב"כ המתנגדת כי עליו להגיש את הראיות המתנגדת עד ליוס 22.10.99.

ביוס 15.11.99, דהיינו, לאחר שחלף המועד להגשת ראיותה, הגישה המתנגדת, באמצעות ע"ד דניאל ברס ממשרד ד"ר מרק פרידמן בע"מ, בקשה להאריך המועד להגשת ראיות המתנגדת, עד ליוס 22.12.99. וזו לשון הבקשה:

"בשם מרשתי, מדינת ישראל ..... הנני מגיש בואת בקשה לארכה עד לתאריך 22 בדצמבר 1999 - כדי. לאפשר סקירה יסודית של הראיות והכנה נאותה של כתב הראיות. בא כח המבקשת נתן הסכמתו לארכה" (ההדגשה שלי- י.א.).

לב"כ המתנגדת, עו"ד דניאל ברס, ניתנה הארכה המבוקשת.

ביוס 6.1.2000, שוב לאחר שחלף מועד הארכה שניתנה לו, הגיש עו"ד דניאל ברס בקשה נוספת לארכה, בלשון והה לבקשתו הראשונה. גס לבקשה זו הסכים ב"כ המבקשת. הארכה ניתנה כמבוקש.

ראיות המתנגדת לא הוגשו במועד (למעשה לא הוגשו עד היוס - ראה לעינין וה התייחסות בהמשך החלטתי) ותחת ואת הוגשה בקשה מטעס המתנגדת, חתומה ע"י עו"ד דניאל ברס- היא הבקשה נשוא החלטתי זו.

בבקשתו בקש ע"ד דניאל ברס את הסעדיס המפורטיס בתמצית בסעיף 1 להחלטתי. ביוס 27.1.2000 פנתה לשכת הרשם לב"כ המתנגדת והסבה את תשומת לבו כי לפי סעיף 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז- 1967, (להלן: חוק הפטנטים) ראיות בפני הרשם יש

להגיש בתצהיר .

עוד צוין באותו מכתב כי כתב הטענות לא מזכיר כל ראיות וכי לא צורף אליו כל תצהיר העשוי להוות ראיה.

לשכת הרשס אף מצאה לנכון לציין באותה פניה כי ב"כ המתנגדת לא הגיב דבר למכתב

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר לשכת הרשם מיום 4.3.1999 בו ביקשה הלשכה מן המבקשת להגיש את כתב טענותיה

בתשובה, מבלי לבקש הגשתן של ראיות במצורף.

כן התייחס מכתב הלשכה לעובדה כי ב"כ המתנגדת בקש פעמיים ארכה להגשת כתב ראיות, ואף מצא לנכון הכותב, מר ש.י. שליט, לשאול האס ביקש ב"כ המתנגדת ארכות על סמך טענות שהיו ידועות לב"כ המתנגדת כלא נכונות.

ביוס 1.2.2000 הגישה המבקשת, באמצעות בא כוחה, "תגובת המבקשת לבקשת המתנגדת". ביוס 2.2.2000 כתב ב"כ המבקשת ללשכה כי מבקש הוא להעביר התיק להחלטת הרשסם בבקשת המתנגדת. במכתב וה הודיע ב"כ המבקשת (והייתי מתפלא אילו לא היה עושה כן ) כי חינו מתנגד להענקת אורכות נוספות למתנגדת.

ביוס 20.2.2000 הוגש ללשכה מסמך נוסף מטעס ב"כ המתנגדת, מסמך שכותרתו: "תגובה לתגובת המבקשת מיוס 1.2.2000". מסמך זה הוגש ללא בקשת רשות וממילא ללא קבלת רשות מהרשם להגשתו, ואת תוך התעלמות מוחלטת מחוזר הרשם מ.ג. 6 מיוס 21/1/99 ולכן איני מתיר את הגשתו - מסמך זה לא קייס בתיק הלשכה.

שתי טענות עיקריות טוענת המתנגדת בבקשה:

א. המבקשת היתה חייבת לצרף ראיותיה לכתב טענותיה שבתשובה והיא לא עשתה כן - לאור זאת, יש לראות במבקשת כמי שהודתה בעובדות שטענה המתנגדת וכמי שהסכימה למתן הסעד שהמתנגדת ביקשה - ביטול בקשת הפטנט.

ב. כתב הטענות שבתשובה אינו מפרט דיו ואין בו תשובה עניינית לטענות המתנגדת בכתב טענותיה.

אני דוחה את טענתה הראשונה של המתנגדת, ומוטב היה אילו לא נטענה כלל.

א. סעיף 163 לחוק הפטנטיס קובע כי עדות בפני הרשס תינתן בתצהיר בכתב, בכפוף לכל הוראה שבחוק או בתקנות על פיו.

ב. לכתב טענותיה של המתנגדת לא צורף כל תצהיר, והתוצאה היא שהמתנגדת לא הגישה ראיותיה יחד עס כתב טענותיה. במקרה כזה, בהתאם לתקנות 59 ו- 60 לתקנות הפטנטיס , על המבקש להגיש כתב טענות בתשובה תוך שלושה חודשיס - כפי שעשתה המבקשת (לאחר ארכה שניתנה), ואילו על המתנגדת להגיש את ראיותיה תוך שלושה חודשיס ממועד הגשת כתב הטענות בתשובה מטעס המבקשת.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר טוען ב"כ המתנגדת כי לכתב הטענות צורפו מסמכיס רבים אשר הם, לטענתו, מהוויס

את ראיותיה של המתנגדת. יש לדחות טענה זו מכל וכל: א. טענה זו סותרת את הוראותיו המפורשות של סעיף 163 לחוק הפטנטים.

ב. מסמכיס המצורפים לכתב טענות בכלל, ולכתב טענות מטעס מתנגד בפרט, אינס בבחינת ראיות. מסמכיס אלה הם לכל היותר נספחיס אשר באיס להוסיף ולהבהיר את הכתוב בכתב הטענות, אולס אין הס מהוויסם ראיות במובן חוק הפטנטיס ותקנות הפטנטים - וגס לא לעניין דיני ראיות כלל.

לא מן הנמנע כי אותס נספחיס יהיו חלק מחומר הראיות של אותו צד לדיוןו אשר צרף אותס כנספחים לכתב טענותיו, לכשיוגשו כדין ובדרך הקבועה בדין להגשת ראיות, אולס כל עוד לא הוגשו במסגרת עדות מטעס העד המתאים לכך, בין בדרך של עדות בעל-פה ובין בדרך של צרופס לתצהיר, כנדרש לפי חוק הפטנטיס - אין הס מהוויס ראיות.

כלל ידוע הוא כי מסמכים המוגשיס לבית משפט (והוא הדין באשר להליכים בפני הרשס) אינס מוגשיס "סתם כך" - אלא באמצעות אותו העד אשר ניתן יהיה, בבוא היוס, לחקרו חקירה נגדית, לרבות באשר למסמכיס אשר צורפו לתצהירו. לא מן הנמנע כי הצד השני ירצה להתנגד להגשתו של מסמך כזה או אחר באמצעות אותו העד. זאת הפרוצדורה הנכונה והנוהגת בבתי המשפט ובהליכיס בפני הרשס ולא קיימת אפשרות להגשת מסמכים ע"י צרופס לתיק בקשת הפטנט "סתם כך" - ללא עד מקשר.

איני יכול להימנע מלציין כי טענה זו הינה טענה מפתיעה כאשר נטענת היא ע"י אותו עורך-דין אשר חתס על שתי בקשות להארכת מועד להגשת ראיות מטעס המתנגדת,

בנימוק כי הדבר דרוש לו "כדי לאפשר סקירה יסודית של הראיות והכנה נאותה של כתב ראיות".

שתי הבקשות להארכת מועד להגשת ראיות מטעס המתנגדת מעידות הן כאלף עדים כי גם ב"כ המתנגדת עצמו לא ראה בחומר שצורף לכתב הטענות משוס ראיות. לא אוכל להימנע מן הרושס כי במקרה הטוב טענה זו עלתה במוחו של ב"כ המתנגדת בשלב מאוחר יותר, כניסיון להשיג יתרון "דיוני" בתיק אשר יביא לקבלת ההתנגדות ללא דיון לגופו של עניין, ובמקרה הפחות טוב - ב"כ המתנגדת "כבש" טענה זו במשך מספר חודשים, תוך שבתקופת הביניים ביקש פעמיים, תוך הטעיית לשכת הפטנטים, ארכה להגשת ראיות אשר למעשה ידע כי אין בכוונתו להגישן.

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר הוא שציינתי בתחילת החלטתי - מוטב היה לו לב"כ המתנגדת אילו נמנע היה מלהעלות

טענה זו. דין טענתה העיקרית השניה של המתנגדת דחייה גם כן :

א. אני מוצא כי כתב הטענות בתשובה מטעס המבקשת הינו חסר פרוט וכולל הכחשות סתמיות בלבד, באופן כזה אשר מחייב לשלול מן המבקשת "את יומה בפני הרשס".

ב. אין המדובר במקרה וה בכתב טענות בתשובה המכחיש באופן סתמי את כל הנטען בכתב הטענות מטעם המתנגדת. אמנס רמת הפירוט בכתב טענות המבקשת אינה גבוהה אבל לא ניתן לומר כי אין בו את הפירוט המספיק כדי לקבוע את גדר המחלוקת בין הצדדיס - מחלוקת אשר תוכרע ע"י הרשם או סגנו על סמך הראיות שיציגו בפניו הצדדיס.

ג. בבקשתו קושר ב"כ המתנגדת את טענתו בדבר העדר פירוט בכתב הטענות בתשובה מטעס המבקשת עם עניין נטל הראיה בהליכיס בפני הרשסם.

נטל הראיה, כשמו כן הוא - ולכן השאלה אס הורס הוא אס לאו על-ידי מי שעליו החובה להרימו, תבחן לאחר הליך הגשת הראיות, החקירות הנגדיות והחקירות החוזרות. כל עוד לא הגיע הדיון לשלב זה - אין מקוס להחליט אס הורס נטל הראיה, מה עוד שהמתנגדת לא הגישה כלל ראיות, והמבקשת גסם היא טרס הגישה ראיותיה.

סוף דבר:

א. הבקשה נדחית.

ב. המתנגדת לא הגישה את ראיותיה עד ליוס 22.1.2000, הוא מועד תוס הארכה האחרונה שניתנה לה, והיא אף לא הגישה בקשה להאריך מועד זה. לכן, חלה במקרה דנו תקנה 60 לתקנות הפטנטים, הקובעת כדלקמן:

"60. לא הגיש המתנגד ראיותיו כאמור בתקנה 8) ולא מסר הודעה לפי תקנה 58(ג), רשאי הוא להגיש לרשס את ראיותיו תוך שלושה חודשיס מיוס שהוגש לרשס כתב-טענות מטעם המבקש כאמור בתקנה 59(א); לא עשה כן, יראו כאילו הודה בעובדות שטען להן המבקש, והרשס יחליט בהתאם לכך".

רשס הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

לאור ואת, יש לראות במתנגדת במקרה דנן כאילו הודתה היא בעובדות שטענה להן המבקשת.

ג. המבקשת תגיש את ראיותיה תוך שלושה חודשיס מהיוס.

ד. בבואי לפסוק הוצאות בקשה זו לא אוכל להתעלס מנסיבות הגשתה , ובתמצית :

המתנגדת לא ציינה, עס הגשת כתב טענותיה, כי רואה היא את הנספחים כראיות מטעמה. יתכן כי אס היתה עושה כן (אס סברה היא באותו שלב כי המסמכים שהגישה הינם "ראיות") - היתה מתבררת טעותה והיה נחסך כל ההליך שבפני.

בשתי הבקשות להארכת המועד להגשת ראיות מטעמה (בקשות להן נתן ב"כ המבקשת, באדיבותו, את הסכמתו) ציינה המתנגדת כי דרוש לה זמן נוסף להכנת ראיותיה - מה שמלמדני כי אותה עת, במקרה הטוב - היתה סבורה כי טרס הגישה ראיות, ובמקרה הטוב פחות - הגישה בקשות להארכת מועד בחוסר תוס לב ותוך ידיעה כי אין בכוונתה להגיש ראיות.

המתנגדת התעלמה במפגיע מהערתו של מר שליט, עובד לשכת הרשם, לעינין

הסתירה בין הבקשות להארכת מועד לבין בקשת המתנגדת, נשוא החלטה זו.

המתנגדת אף לא מצאה לנכון להסביר, במסגרת בקשתה, מה הטעס לדרך שבה נהגה כאמור לעיל.

התנהגותה זו של המתנגדת או בא כוחה הביאו, למעשה, להליך שרובו היה הליך סרק.

לאור האמור, אני מחייב את המתנגדת לשלס למבקשת את הוצאות משפט בגין בקשה זו בסך 0 ש"ח בצירוף מע"מ , ללא תלות בהוצאות הליך ההתנגדות. הסכוס ישא הפרשי הצמדה

וריבית כדין מהיוס

ניתן בירושליס ביוס

ועד לתשלוס בפועל.

י' תמוז, תש"ס 3 יולי, 2000